אקטואליה 30/8 (חלק א')

חודשיים לא פשוטים עברו על כוחותינו. יולי השנה היה חם, לח ודביק אפילו יותר מבשנה שעברה ואוגוסט לא אכזב גם הוא. עומס העבודה גדול מתמיד, ועם זאת היתה תקופה מלאה מוזיקה וחידושים.

בשישי 1/7 נסעתי עם לון ודינה להופעה של סוויד בגני התערוכה, שם פגשנו זוג חברים שלהם בשם אבי ושני. ההופעה היתה אמורה להתחיל בשעה 22:00 אבל באיחור אופנתי הלהקה עלתה לבמה (ללא מופע חימום) רק בשעה 23:00. במהלך ההופעה אמר הסולן ברט אנדרסון אולי משפט של ברכה לקהל, אבל האנרגיות המטורפות של ההופעה פיצו על הכל. ההופעה נמשכה פחות משעה וחצי, כולל הדרן בודד, וכללה שרשרת של 18 מהלהיטים הגדולים של הלהקה, מבוצעים בהתלהבות ראויה להערצה ע"י הסולן בן ה-44 וחבריו. הם באו לתת בראש, ואין ספק שהם יודעים את העבודה.
מערכת ההגברה לא היתה במיטבה, והצליל קצת צרם (גם למחרת הרגשתי צפצופים באוזניים), אבל נהניתי מההופעה כמו שלא נהניתי הרבה זמן (עם כל הכבוד להופעות של סוזאן וגה, זה סגנון שונה לחלוטין), ויצאתי ממנה צרוד מרוב שירה וצעקות. לאחר ההופעה, שהשאירה טעם של עוד, היינו כולנו מוצפים אדרנלין. החלטנו להמשיך את הערב במקום אחר, ונסענו לבית קפה ברחוב דיזנגוף בת"א. שם ישבנו, אכלנו, שתינו ודיברנו עד שעה קטנה בלילה. חזרתי הביתה לקראת 4:00, מה שקרה בפעם האחרונה אולי כשהייתי סטודנט.

בשבוע שאחרי הייתי בשלושה ימי מילואים. עוד תרגיל, זהה לקודמיו, אלא שהפעם קודמתי לתפקיד פיקודי זוטר (אולי בגלל הדרגה החדשה), לא שזה שינה משהו מהותי בחוויה. גם הפעם, כמו בפעמים קודמות, עשיתי כל מאמץ שלא לישון שם בבסיס. בבוקר הראשון נסעתי עם שני קצינים מאזור המרכז, ובאותו ערב גם חזרתי איתם. בבוקר השני נסענו שוב, אבל בערב השני החליט הקצין בעל הרכב שהוא נשאר לישון בבסיס, ואני תפסתי טרמפ עם מישהו אחר לחיפה, כדי לישון אצל ההורים. למחרת אבא הקפיץ אותי קצת אחרי 5 לפנות בוקר (או שמא לילה?) להסעה מהדר שעברה דרך הקריות והגיעה עד הבסיס, מה שאמר יום עייף במיוחד. זה לא שינה הרבה, כי התפקיד העיקרי שלי באותו יום היה לנהוג במהירות של 60 קמ"ש ברחבי הגליל והגולן.
בערב היום השלישי, לאחר ששוחררנו, נסעתי עם אלי, הקצין בעל הרכב איתו נסעתי ביום הראשון והשני, הביתה. יצאנו מהבסיס והרכב שלו התחיל להראות סימני מצוקה קלים בצורת נורות דולקות. התפללנו חזק והמשכנו בנסיעה, אבל כנראה שלא מספיק חזק, כי אחרי כמה ק"מ הרכב פשוט נכבה בזמן הנסיעה ונאלצנו לעצור בצד. בדיקה קצרה וגירוד קל בראש לא קידמו אותנו כהוא זה, אבל אחרי כמה דקות של מנוחה הרכב התניע והמשכנו לנסוע עוד כמה ק"מ, שם העניין חזר על עצמו. בשלב זה התחלנו לעשות טלפונים במטרה למצוא שירות תיקוני דרך שיוכל לחלץ אותנו, ובסופו של דבר מצאנו את השירות שהביטוח מספק. בחור נחמד ויעיל בשם סעיד הגיע אלינו, בדק את המנוע וגילה שרצועות האלטרנטור גמורות. חשבנו שמפאת השעה האוחרת, הדבר יצריך גרירה למוסך ותיקון יקר ביום המחרת, אבל 2-3 טלפונים זריזים של סעיד העלו פתרון מהיר וזול בהרבה - הבאת רצועות חדשות מכפר כנא הסמוך על המקום, ובמחיר סביר. נסע הבחור, קנה, חזר, תיקן על המקום וקיבל טיפ נדיב. המשכנו הביתה, אמנם באיחור אבל מרוצים מאוד.

באותו שישי שמתי את כרמל בגן, נסעתי לת"א לאסוף את מיקה מהעבודה וביחד הגענו למרפאה הפרטית של רופא הנשים בבני-ברק לצורך בדיקת שקיפות עורפית. הבדיקה עברה בסדר, ואין סיבות לדאגה. באותו עניין, חודש לאחר מכן מיקה עברה סקירת מערכות מתקדמת, בה למדנו שתהיה לנו עוד בת (יאי! D-: ) והיא מתפתחת בצורה מושלמת. עם זאת, בדיקת החלבון העוברי הניבה תוצאה גבולית, ולכן בשבוע שעבר מיקה עברה בדיקת מי-שפיר, והתוצאות בקרוב.

ב-11/7 חל יום הולדתה של סוזאן וגה, ובאותו יום יצא גם החלק השלישי בסדרת האלבומים Close-Up, בו היא נותנת פרשנות מחודשת לשיריה הישנים. הפעם, משום מה, האלבום זמין להורדה אך הדיסק עצמו נמכר בינתיים רק דרך אמאזון בריטניה, כך שמעריצים אמריקאים אינם יכולים לקנות אותו (אלא אם כן יזמינו וישלמו מחיר מטורף על המשלוח), אבל לישראל המשלוח סביר. הזמנתי את הדיסק בהזמנה מוקדמת וקיבלתי אותו בשבוע בו יצא. ישנם ביצועים טובים מאוד וכאלה שסתם טובים, ויש אפילו שיר חדש מתוך המופע שראיתי באפריל על קארסון מקאלרס (פרטים ביומן המסע... לכשיפורסם). מומלץ בחום!

באותו שבוע ניצלתי את המתנה שניר קנה לנו ליום הנישואין וימי ההולדת - כרטיס זוגי להופעה של אהוד בנאי באמפי שוני ליד בנימינה. מכיוון שמיקה אינה נמנית על מעריצותיו, הזמנתי את לון לבוא איתי והוא הסכים בחפץ לב. יצאתי מהעבודה קצת מוקדם וחשבתי לתומי שאסע לבנימינה, אפגש עם לון לפני ההופעה, נשב לאכול משהו ואז נגיע בניחותא. לא לקחתי בחשבון את פקקי חמישי אחה"צ... הדרך צפונה לקחה לי כמעט שעתיים. כשהגעתי כבר לא נותר זמן רב, ולכן חטפתי משהו קטן לאכול ולשתות ונסענו לאמפי.

ההופעה היתה ללא מקומות מסומנים, ואנחנו התמקמנו בשורה השניה באמצע, מקום מעולה לכל הדעות. האזור שלפני השורה הראשונה התמלא במהרה עם תחילת ההופעות בבני נוער ומעריצים שהתקבצו כדי לרקוד במרחק נגיעה מהזמר והלהקה. ההופעה עצמה היתה מצוינת, התחילה שקטה ורגועה, ועם הזמן הלך וגבר הקצב, עד שבהדרנים כל הקהל, ואנחנו איתו, היה על הרגליים. חוויה נפלאה, גם למי שאינו מעריץ מושבע.

[חלק ב]

אילוף סוסים זה לא פשוט

איה כורם היא זמרת שאני מאוד מעריך, בעיקר בגלל כשרון הכתיבה שלה. נכון, יש לה גם שירי פופ דביקים, אבל מי שישמע את האלבומים שלה במלואם יגלה שבשירים שלה יש לפעמים סרקאזם, ביקורת חברתית או חשיפה של העולם הפנימי שלא מצאתי אצל הרבה יוצרים ישראלים אחרים. כמו כן, יש לה שירים שמנותקים לחלוטין מהמציאות שלנו (זה לדוגמא), והיכולת הזו להתחבר למציאות אחרת היא נדירה. אצלי זה מתחבר כמובן לשירים מסוימים של סוזאן וגה, למרות שיש בין שתי היוצרות פער שלא יגושר, עם כל הכבוד לכורם.

לפני שנתיים סוזאן וגה יצאה לדרך חדשה ועצמאית, לאחר שחברת התקליטים Blue Note נטשה אותה לאנחות בעקבות כשלונו המסחרי של אלבומה השביעי, "Beauty & Crime". וגה פתחה לייבל משלה והחלה להקליט מחדש את השירים הישנים שלה. המטרה היתה כפולה; מצד אחד, שיהיו לה הקלטות עליהן יש לה זכויות (הזכויות לשירים המקוריים אצל חברת התקליטים כמובן), ומצד שני היא הוציאה עד עכשיו שני חלקים מתוך ארבעה בסדרת אלבומי אוסף המסודרים על פי נושא הכתיבה, מוצר שהיא יכולה למכור בעצמה ולגרוף ממנו את רוב הרווחים.

לשמחתי, איה כורם הלכה בדרך דומה. לאחר צאת אלבומה השני, "שפה זרה" (אלבום מצוין שכל חסרונו הוא שלא כלל להיטים), נוצר סכסוך בין איה לבין חברת התקליטים שלה "עננה" בנוגע לחוזה עליו היא חתומה, והיא החליטה להפיק את אלבומה השלישי בעצמה. במהלך השנה האחרונה היא עבדה קשה בהפקת האלבום החדש, תהליך אותו תיעדה בבלוג שלה שנהניתי מאוד לקרוא. שני שירים מתוך האלבום הושמעו ברדיו וזכו להצלחה, והאלבום כולו, שנקרא "לאלף את הסוסים", יצא היום. את העותק שלי כבר הזמנתי.

מעבר להנאה מהמוזיקה, יש כאן עניין עקרוני יותר. אם יוצרים מוכשרים כמו איה כורם יצליחו "לעשות את זה" בכוחות עצמם, ללא המנגנון המנופח של חברות התקליטים (מהן כורם לא חוסכת שבטה בבלוג), ייחלש כוחן של אלו ונצטרך לסבול הרבה פחות זבל מוזיקלי חסר זכות קיום. מבחינתי אלו שתי ציפורים במכה אחת.

אקטואליה 2/5

איזה בלאגן... עוד לא הספקנו להתאושש מהטיול, וכבר חזרנו לשגרה. בערך. וחלק מהשגרה זה לכתוב, לא?

באמצע מרץ נודע לי שהמופע החדש של סוזאן וגה, הצגה מוזיקלית על חייה של הסופרת קארסון מקאלרס, תתחיל לרוץ ב-20 באפריל, ולא ב-28 כמתוכנן. לפני כן הייתי בטוח שלא יהיה לי סיכוי לראות את המופע, מכיוון שב-28 כבר היינו על הטיסה בחזרה לארץ (ועל כך ביומן המסע, שיפורסם כאן בקרוב מאוד, תוך שנה-שנתיים גג), והנה התגלגלה לפתחי הזדמנות שכל מעריץ חולם עליה: לראות את סוזאן באולם קטן ואינטימי, במופע חדש לחלוטין, ועוד בעיר מכורתה ניו-יורק. לאחר עדכון קצר למיקה, מיד הזמנתי כרטיס.

בפורים כרמל התחפשה לשלגיה, וזהו בעצם החג הראשון בו היא מבינה את עניין התחפושות, אוזני ההמן והרעשנים. עדיין רחוקה הדרך להכרת סיפור המגילה, אבל לא כל כך רחוקה. אחרי הכל, הילדה מאוד חכמה.. בכל אופן, אמא שלי ויעל באו בחג עצמו כדי להיות איתה פה בכפר סבא, ושלושתן עשו כיף חיים.

באותו ערב נסעתי עם יעל ואמא לחיפה, כדי לישון שם שלושה לילות. נקראתי לשלושה ימי מילואים בצומת גולני, ולכן העדפתי לישון בחיפה כדי לצאת כל יום מהבסיס (נגמרו ימי הליסינג, בהם הייתי נוסע מצומת גולני להוד השרון בלי לחשוב פעמיים, ולינה בבסיס הזה לא באה בחשבון). כשחזרתי, כרמל התייחסה אלי בחשדנות, וקצת כעסה עלי שנעלמתי לה. הלקח מכך היה להכין אותה מספיק זמן מראש לטיול שלנו.

המילואים היו מהיותר מיותרים בחיי. הביאו אותי, ועוד חמישה אנשי מילואים, לעבודות מחסן לצד האזרחים עובדי צה"ל. אלה האחרונים הם לא שיא האינטליגנציה והתחכום, בלשון המעטה, ועבודת המחסן, שמבוצעת שם ביום ע"י כשישה אזרחים, יכולה להתבצע ע"י שני אנשים נבונים בחצי יום, כולל הפסקת אוכל. תוספת של שישה אנשי מילואים היא מיותרת לחלוטין, מה שלא עשה רושם על אף אחד, ואנחנו בזבזנו את ימינו לריק. זו היתה חופשה מהעבודה על חשבון המדינה, מהסוג של בטן-גב, אבל אני מעדיף להמנע מחופשות כאלו.

אם כבר הזכרנו את העבודה, בשבועיים האחרונים שלפני הטיול היה עלי לחץ לסיים משימות ולסגור קצוות, כדי שכמה שפחות דברים יישארו באוויר כשאני לא זמין לטפל בהם. העברתי ידע לחברי הצוות האחרים, ובאופן כללי עבדתי אפילו יותר שעות מהרגיל. במקביל עשיתי גם הכנות אחרונות לטיול עצמו, כמו תכנונים של הרגע האחרון, קניית מזוודה וחגורת כסף, שאילת טלפון סלולרי לארה"ב מאורנג', והגעתי אל הטיול עם הלשון בחוץ.

בשבת שאחרי המילואים יצאנו עם לון ודינה לטייל בשפך נחל שורק, שליד קיבוץ פלמחים. בילינו איתם חצי יום בטיול נחמד בין פרחים ודיונות חול. כרמל הלכה איתנו כמו ילדה גדולה, אבל היא לא רגילה לטיולים כאלה, ובשלב מסוים היינו צריכים לקחת אותה על הידיים. הגענו עד לחוף הים, והיום השמשי הנהדר העניק לנו נוף נפלא של האזור כולו, ומשם חזרנו בדרך מקבילה אל האוטו. שמתי למיקה את משקפי השמש שלה על גג האוטו, והם נשארו שם כאשר נסענו... היו ואינם. מיקה ניצלה את ההזדמנות כדי לקנות זוג חדש למחרת היום. נסענו אל ההורים של דינה לארוחת צהריים חביבה, ומשם המשכנו הביתה. אנחנו צריכים יותר שבתות כאלו.

למחרת היום, ניר התחיל לסבול מכאבים וצפצופים באוזן. בתחילה הוא חשב שזה יעבור מעצמו, אבל לאחר יומיים של כאבי םמתגברים הוא פנה לרופא, שבדק אותו וגילה שמדובר בנקב בעור התוף, כנראה כתוצאה מלחץ. ניר אושפז לכמה ימים בביה"ח רמב"ם בחיפה לצורך מעקב, ובמקביל התחיל לקבל טיפול אנטיביוטי כדי למנוע זיהומים.

לאחר אותם ימים התבדו החששות הכבדים, אבל ניר עדיין לא מאה אחוז. מיכל, שהתכוונה לקחת אותו לטיול בחו"ל לכבוד יום ההולדת ה-40 שלו, שחל בשבוע הבא, כמעט וביטלה את כל הסיפור בגלל שלא היה ברור אם לניר מותר לטוס במצבו, אבל הרופאים החליטו שלטוס זה בסדר. הם יטוסו לשבוע בניו-יורק ביום ההולדת עצמו, מיד לאחר יום העצמאות. אנחנו רק עכשיו חזרנו משם, אבל לא הייתי מתנגד לחזור איתם...

בסוף השבוע הראשון של אפריל הגענו לחיפה בשישי, אכלנו ארוחת ערב עם כל המשפחה (כולל ניר ששוחרר לכמה שעות), ונשארנו לישון אצל הההורים. למחרת בבוקר נסעתי עם יעל לקרית עמל בטבעון, כדי לעזור בהכנות לחגיגת יום הולדת 4 ליהלי. הגענו לחורשה עם שולחנות וגן משחקים, תלינו בלונים וקישוטים, מילאנו צלחות בחטיפים וניקינו קצת את האזור. ניר הגיע רק לכמה שעות, ולכן מיכל נשאה ברוב הנטל הלוגיסטי, והיא עמדה בו בכבוד.

למסיבה הגיעו ילדים מהגן של יהלי, קרובי משפחה וחברים של ניר ומיכל. בסה"כ היו שם המון ילדים קטנים, וכרמל הסתדרה שם לא רע, למרות שחלק גדול מהזמן היא היתה עסוקה ביצירה יותר מאשר בילדים. בכלל, הפער בין כרמל ויהלי הולך וקטן, והן משחקות ביחד נהדר כשהן נפגשות.

לאחר הנרות והעוגה נסענו לקיבוץ, כדי לבקר את תמר ופרידה. בזמן שמיקה הלכה לישון צהריים, אני עשיתי צעדה של שעה וחצי מסביב לקיבוץ להוריד קצת את האוכל מיום ההולדת. לקראת ערב חזרנו הביתה, עייפים אך שבעים.

בשבוע שלאחר מכן, השבוע שלפני הטיול, פורסם שלהקת סוויד עומדת להופיע בארץ בקיץ (נכון לעכשיו התאריך הוא 1 ביולי), ואני כמובן מיהרתי להזמין כרטיס, ואיתי גם לון ודינה. אני מקווה שלא יהיה ביטול של הרגע האחרון, כפי שכבר קרה יותר מדי פעמים עם אמנים מחו"ל (אבל לא עם סוזאן וגה, לאושרי), ונזכה לחזות בלהקה בגני התערוכה.

בשבת, 9 באפריל, קצת אחרי חצות, יצאנו לטיול. על כך, כאמור, יומן מסע שלם. חזרנו בשישי האחרון, 29 באפריל, אחר הצהריים.

אתמול חזרתי לעבודה, תשוש ולא מפוקס, הישר אל תוך קלחת רותחת. הלחץ שהיה לפני הפסח כנראה נסוג לצורך החג, ועכשיו חוזר עם תגבורת. לפני תקופה לא פשוטה, אבל אני חייב למצוא את הזמן לעשות קצת כושר. לפני הטיול ביקרתי אצל דיאטנית, והמשקל שלי (בתוספת הכולסטרול הגבוה) אינו משהו שאפשר להמשיך לחיות איתו בשקט.

כשנסענו לטיול השארנו את הטלפונים שלנו בבית ולקחנו מכשיר מאורנג', שתומך בתדרים סלולריים אמריקאים. כשחזרנו הביתה, הטלפון של מיקה התחיל שוב לעשות בעיות, והטלפון שלי נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. מיקה כבר הרבה זמן רצתה טלפון חדש, ועכשיו נראה כמו זמן טוב. לאחר מחקר שוק קצר, כל אחד מאיתנו בחר דגם, ומיקה קנתה שני מכשירים בחנות בת"א. למרות שאלה מכשירי נוקיה, הידועה בתאימות אחורה, המכשירים קצת מבלבלים אותנו. שני המכשירים הם בעלי מסך מגע, עם מערכת הפעלה חדשה יחסית ומצלמה טובה יותר, ומבחינתנו זו התקדמות טכנולוגית חסרת תקדים. אני מניח שהמכשיר הבא יהיה כבר סמארטפון לכל דבר.

אקטואליה 9/11

[פורסם באיחור]

שוב עבר יותר מדי זמן... אני חייב לפנות זמן ולהכריח את עצמי לעדכן, אחרת זה לא ישתפר.

בין יום כיפור לסוכות בא אביו של בעל הבית וסידר לנו את התריסים השבורים ואת המרצפת השבורה במטבח, לאחר חודשיים וחצי מאז שנכנסנו לדירה. הוא אדם מבוגר, פנסיונר שרק מחפש איפה לעזור ובמה להתעסק, כך שאני שמח לספק לו תעסוקה.

אמא ויעל נסעו לטיול מאורגן של שבוע בדרום איטליה לפני סוכות, ספציפית לאזור נאפולי. הן ביקרו באתרים ארכאולוגיים דוגמת פומפיי ובמקומות יפהפיים דוגמת האי קאפרי. התמונות שראינו אחרי שהן חזרו בהחלט עשו חשק לטייל...

בחג הסוכות עצמו, עוד כשהן היו באיטליה, אנחנו נסענו לבניאס. לאחר חודשים ללא טיולים החלטתי שחייבים לנסוע לאנשהו לטייל, ועדיף עם כרמל. אם כבר נוסעים, למה לא לבניאס? היינו שם לפני יותר מחמש שנים, עם האוטו הראשון שקיבלתי מאמדוקס, וצילמנו באותו יום במצלמה חד-פעמית (זה מה קורה כששוכחים את המצלמה האמיתית בבית...), ומאז המקום השתנה מעט. התחלנו את הסיור באזור הבריכות ומקדש פאן. טיילנו שם עם כרמל, שיותר התחברה לנוף (האביך) והמים הזורמים מאשר לעתיקות. אכלנו ארוחת צהריים באותה מסעדה על הנחל בה אכלנו גם בעבר, והיה בינוני כמו תמיד. סיימנו את הסיור במפל, שהרשים את כרמל יותר מכל היתר. השעה היתה שעת צהרים חמה ומיקה וכרמל היו עייפות, כך שהן חזרו לאוטו ואני המשכתי לבד לראות את הגשר התלוי החדש, שהיה שווה את הביקור. חזרנו הביתה לקראת ערב, והעלינו את התמונות למחשב. תוך כדי השוואה עם התמונות מ2005 שמתי לב שבשני הטיולים לבשתי את אותה חולצה...

למחרת נסענו למסעדת הכבש בדלית-אל-כרמל, מקום המפגש המיתולוגי של מיקלוש וחבורתו. הבחור הגיע לחופשת מולדת מאוסטרליה הרחוקה, ולמרות שהוא נראה בדיוק כמו אותו בחור שחלקתי איתו דירה בבאר-שבע, השיחה איתו גילתה שהוא עשה לביתו לא מעט וכעת הוא נהנה מהפירות ומטייל בעולם להנאתו. לפגישת המחזור הגיעה כמעט כל החבורה, כולל לון ודינה ועוד ספיחים, כאשר מאז הפגישה הקודמת נוספו כמעט לכולם ילד או שניים. כרמל היתה שם הגדולה ביותר, ולכן קצת השתעממה, אבל בסופו של דבר היא מצאה תעסוקה. האוכל היה כיד המלך, והשייח בא וניגן לנו בחליל כדי להנעים את הארוחה. בעקבות המפגש החלטתי שאין מנוס וחייבים לשמור על יותר קשר עם אנשים, ולכן אני טובל את רגלי בשלולית הפייסבוק כדי לפחות להיות מעודכן.

במהלך הסוכות התקיימה בגן הרמת כוסית לכבוד פתיחת השנה, שם הילדים הציגו מספר שירים (דומה למסיבת סיום השנה שהיתה בסוף יולי), וההורים התמוגגו מנחת. בשבוע שלאחר מכן התקיים יום הורים בגן, בו ההורים שהכניסו את ילדם לגן השנה הכירו את הצוות, את נהלי הגן ואת ההורים הותיקים יותר.

בשבוע השני של אוקטובר הגיעו אלינו ההורים שלי עם מתנת ראש השנה שלנו. הם קנו לנו טלויזיה LCD "32 חדשה של LG בצעד מפתיע, ועוד אחת זהה לניר. הורים לא נורמליים יש לי... את החדשה שמנו בסלון, את הLCD ישנה (גם היא "32, אבל בת 4 ועלתה פי 3) העברנו לחדר השינה, ואת המשקולת "21 של מיקה (אמנם בת 11 אבל עובדת יופי) פרסמנו ב"אגורה".

הדיסק החדש של סוזאן וגה, Close Up, Vol.2: People & Places, יצא לפני כחודש, ואני כמובן הזמנתי אותו מראש. למעשה הזמנתי אותו בחבילה שכללה גם ספל, חולצה והורדה של עוד שישה שירי בונוס. החבילה הגיעה בדואר יומיים אחרי שהדיסק יצא, ואני מאוד מרוצה. החולצה מתאימה, הספל נהדר, והמוזיקה מעולה, כמובן. מומלץ בחום!

עוד אלבום מצוין שיצא באותו זמן הוא Tiger Suit של הזמרת KT Tunstall אותה כבר הזכרתי. זהו אלבומה השלישי (תלוי איך סופרים) שיוצא אחרי הפסקה של כשלוש שנים. באלבום היא מערבת את הסגנון הישן שלה עם קצת מוזיקה אלקטרונית, והתוצאה בהחלט טובה ומומלצת. היא כרגע בעיצומו של סיבוב הופעות ותכניות אירוח בארה"ב, והסיכוי שתגיע הנה כמו סוזאן הוא אפסי, מה גם שאף אחד בארץ לא ממש מכיר אותה (חוץ מאותו שיר). נו טוף.

לון ודינה עברו לגור יחד בדירה קטנה בהרצליה, צעד מתבקש לאור מצב היחסים שלהם. לון מצא דיירים חלופיים לדירה בחיפה והעביר את הפקלאות להרצליה. עד לא מזמן הוא היה נוסע להרצליה כדי להיות עם דינה ובחזרה צפונה לעבודה, ודינה היתה נוסעת אליו מדי פעם. עכשיו דינה עובדת לא רחוק ממני בהרצליה פיתוח, ולון עושה שימוש בשירותי רכבת ישראל כדי להגיע עד הקריות. לרגל המעבר באנו עם כרמל באמצע אוקטובר להגיד מברוק על הדירה, ובשישי שלאחר מכן הם הגיעו אלינו, עם הכלבה קיארה, לארוחת ערב נחמדה.

החגים עברו עלי באופן יחסית טוב, אבל אני לא מצליח להוריד במשקל ללא פעילות גופנית, וההליכות לא מספיקות. לכן מצאתי שותף חדש לסקווש, בחור בשם אפי, והתחלנו לפני כמה שבועות לשחק באופן קבוע בימי חמישי. הוא חוזר לאט לכושר, כך שבינתיים אני מנצח אותו, אבל אני רוצה להאמין שבקרוב הוא ישתווה אלי ונוכל לשחק גם פעמיים בשבוע.

בסוף אוקטובר נערך חצי יום גיבוש לעובדי החברה שלי. אחה"צ נסענו לנגריה בת"א, שם כל צוות בנה לעצמו שולחן למשרד בשלוש שעות. צוות הנגריה הדריך אותנו בנוגע לכלים ושיטת העבודה, ובעלי החוש לדברים כאלה מבינינו הובילו את היתר. השולחנות הגיעו למשרד למחרת היום, והם משמשים אותנו.

באותו ערב התקיימה סדנת בישול צרפתי לצוות שלי, לרגל סיום פרוייקט שעליו עבדנו כמה חודשים טובים. בישול לא כל כך מדבר אלי, ולכן עזרתי במה שיכולתי לאחרים. האוכל עצמו היה נהדר: אנטריקוט עם פירה וקונפי שום, סינטה מגולגל, פטה כבד עם ריבת אגסים, קבבונים, לחם צרפתי עם ריבת בצל, וסופלה לקינוח. לאחר ההכנה ישבנו לסעוד, והאוכל היה מצוין ברמה של רוצה-לאכול-עוד-אבל-לא-יכול-להכניס-פירור. ערב חביב ביותר.

אגב עבודה, הצוות שלי כרגע שקוע בפרוייקט חדש שתאריך היעד הראשוני שלו הוא אמצע דצמבר, שזה לא רחוק. מן הסתם מורגש לחץ, שמתבטא ביותר שעות ויותר משימות. לאחר תאריך היעד יבוא חודש רגוע יחסית (חג המולד וראש השנה האזרחית) , אבל אחריו הלחץ יחזור ובגדול, לחלקו הבא של הפרוייקט.

למחרת התקיים בגן קורס החייאה שארגן הצוות. מיקה ואני הגענו כדי לשמוע מדריכת עזרה ראשונה, אשר הסבירה והדגימה לאורך כשלוש שעות על הליכי החייאה, כיצד למנוע חנק ואיבוד דם וכו'. ההסברים היו על אדם מבוגר וגם על ילדים קטנים. הנושא חשוב מאוד, אפשר להגיד שזה עניין של חיים ומוות. מיקה טוענת שברגע האמת היא לא תזכור שום דבר, אבל לפי דעתי במצב חירום אמיתי הדברים יצופו ויעלו בזכרון.

למחרת הלכנו להצגה "גיבורים" במסגרת המנוי שלנו. זו קומדיה קצרה בכיכובם של ספי ריבלין, יוסי פולק ואהרון אלמוג, אשר משוחקת לעילא, אבל קצת לוקה בחסר בתחום הכתיבה. היה חביב, אבל לא יותר.

בשבת האחרונה הגענו עם כרמל למסיבת יום ההולדת של זוהר, חברתה הטובה מהגן. המסיבה (רובה ככולה בנושא פו הדב) היתה נחמדה ונערכה על מדשאה בקרבת הגן. היו בה מספר ילדים מהגן ועוד כמה מכרים של ההורים, ואנחנו קיבלנו כמה רעיונות למסיבת יום ההולדת הקרבה של כרמל. כמובן שנערכה גם המסיבה הסטנדרטית בגן לכל הילדים, אבל זה כבר משהו אחר.

בפינת החדשות הטובות הפעם מנה כפולה: בתחילת אוקטובר יפעת ילדה בן בשם ניצן בשעה טובה, ובסוף אוקטובר נולדה בת לגל ורביב ושמה בישראל שירה. ביקרנו את שני התינוקות, שנולדו בריאים ומושלמים. אביב של יפעת ודורון מקבלת את האח החדש בסדר גמור, וגם אורי של גל ורביב מתחיל לקלוט שהוא כבר לא לבד, אם כי הוא פחות מתייחס לאחות הטרייה. בכל מקרה, מזל טוב לשני הזוגות ובהצלחה בגידול הילד השני!

זהו בערך. העתיד טומן בחובו ימי הולדת, הרבה עבודה, אבל גם טיול גדול באופק... אבל זה מצדיק רשומה נפרדת.

אקטואליה 28/7

שישה שבועות עמוסים עברו על כוחותינו... הבה.

ניר, שהיה מועמד למשרת שופט שלום, לא הצליח בנסיון הראשון שלו. ישנם כאלה שמגיעים למעמד הזה פעמים רבות ללא הצלחה, כך שזה לא סוף העולם, והוא עצמו היה מוכן לאפשרות הזו. אולי בפעם הבאה.

ביום שישי שלאחר רשומת האקטואליה הקודמת, נסענו לחיפה כדי לבקר את יעל בדירתה החדשה בנווה-שאנן. ללא ספק, היא עלתה ברמת החיים: דירת 2.5 חדרים במקום טוב יותר (מרחק יריקה מהדירה הראשונה של ההורים באותו רחוב), עם ריהוט חדש (ברובו), עם נוף נהדר לאחד הואדיות של חיפה. כשהיינו שם הדירה עדיין לא היתה מאורגנת עד הסוף, אז אני מניח שבפעם הבאה שנבוא נתפעל עוד יותר.

השגתי מדחס משומש עבור האוטו של מיקה ממחסן חלפים בהוד השרון. הבאתי את האוטו בשישי בבוקר למוסך והלכתי לשתות משהו. אחרי שעתיים וחצי חזרתי באופטימיות יתר, רק כדי לגלות שהמוסכניק פירק את המדחס הישן ולא הצליח להרכיב את החדש, כי הוא לא מתאים... המדחס שקיבלתי הוא כנראה של דגם אחר, והוא אכן קצת יותר קטן. בלית ברירה חזרתי אל מחסן החלפים עם המדחס שפורק, והבחור יצא לסיבוב שני של חיפושים. לאחר ימים ספורים הוא חזר אלי עם מדחס אחר, הפעם תואם במדויק לזה שהראיתי לו. עוד בוקר שישי במוסך, הפעם ארבע שעות של המתנה, ולאחר שההרכבה הסתיימה בהצלחה התברר שהמדחס החדש דפוק גם הוא.

נתתי לעניין ליפול בין הכסאות בגלל המעבר, אבל היום הסתיימה הסאגה. לאחר כמה חיפושים נרחבים אחר מדחס טוב, כבר לא היה נעים לבחור ממני, והוא הציע לעזור לי עם התיקון. במקרה הוא מכיר איש מזגנים מצוין בכוכב יאיר, והוא התנדב לקחת עבורי את האוטו לטיפול ולהחזיר אותו, וזה קרה היום. כמובן שהטיפול כלל יותר מאשר החלפת מדחס, ולכן הסכום אותו נאלצתי לשלם היה גבוה ממה שתכננתי, אבל זה כבר באמת היה בלתי אפשרי לנסוע באוטו הזה בלי מזגן, ולכן הסכמתי בלית ברירה.

בינתיים בעבודה הגיע מפתח חדש לצוות בסוף יוני, ואני איבדתי את תואר "החדש", ובמקביל הגיעו אורחים משיקאגו לצורך דיונים מרתוניים לגבי פרוייקט עתידי. הישיבות הארוכות אמנם היו חשובות והניבו מסקנות, אבל באותם ימים הפרודוקטיביות ירדה כמעט לאפס והתשישות ניכרה בכל המעורבים בדבר. לאחר שהאורחים עזבו אותנו העבודה חזרה לסדרה, ואני עסוק במשימות אמיתיות. יש הרבה מאוד משימות, יותר ממה שהצוות מסוגל לבצע כרגע, אבל עודף עבודה זה תמיד טוב; עדיף על האלטרנטיבה!

לקראת סוף יוני ראינו את ההצגה "לרקוד ולעוף" של "הבימה" במסגרת המנוי שלנו. זוהי דרמה קומית מאת רשף לוי, ולכן הכתיבה היא ללא ספק נקודת האור הבולטת של ההצגה. השחקנים לא נדרשו ליכולות משחק מרחיקות לכת במיוחד, אבל ההצגה קולחת ומהנה, עם רגעים מרגשים ורגעים קומיים. ההצגה עוסקת בנושא השחוק של דינמיקה משפחתית דפוקה בצל ארוע טראומטי מהעבר, אבל מצליחה בכל זאת להציג סיטואציה מעניינת.

לקראת המעבר החלטנו להפטר מכמה דברים שפשוט לא רצינו שיעברו איתנו. פרסמנו באתר "אגורה" באחד הערבים את שולחן האוכל הישן שקיבלנו מההורים שלי לפני ארבע שנים וגם את מערכת הסטריאו הישנה של מיקה, שכבר מזמן התחילה לגלות סימני גריאטריה מתקדמים. תוך שעה וחצי מרגע הפרסום שני הדברים לא היו בדירה... מדהים.

ביום חמישי שלפני המעבר, בעל הבית האילתי קפץ לבקר בדירה. הוא לקח את ההמחאה שהשארנו לו עבור הימים שמעבר לחוזה, והוא השאיר לנו את שטר החוב שלנו. אחד השכנים מלמטה פגש אותו והסב את תשומת ליבו לעובדה שכנראה יש דליפה מצינור המים הראשי שלנו. בעל הבית הזמין שרברב בו ברגע, וזה בא והחליף את קטע הצינור הבעייתי.

בערב באנו הביתה, פתחנו את השיבר, ואין מים. טלפון בהול לבעל הבית הוביל להתייצבותו של השרברב למחרת בבוקר לסיבוב שני של תיקון. כנראה שהצנרת נסתמה מחתיכות חלודה (כל הצנרת בבניין הזה ישנה ומוזנחת... אני שמח שעברנו משם), ולקח לו שלוש שעות לרוקן את הצנרת מהפרעות ולהשיבה למצב תקין. ייאמר לזכותו שלחץ המים בדירה עלה בעקבות הניקיון היסודי שלו.

את סוף השבוע האחרון שלפני המעבר העברנו באריזות, מן הסתם. ביום האחרון שלפני המעבר ארזנו את כל מה שלא נחוץ ללילה ולבוקר האחרון, ואת אלה ארזנו בבוקר המעבר. ההורים שלי באו מוקדם בבוקר כדי לעזור לנו לפרק דברים בדירה ולסגור ארגזים אחרונים. המובילים הגיעו בשעה 9:00, ועד הצהריים כבר לא נותר בדירה שום דבר שלנו.

בדירה החדשה התחלנו לפתוח ארגזים ולפרוק את הציוד, אבל בשלב מסוים בערב נשברנו ונפלנו על המיטה. מפאת כמות הארגזים הסגורים, החלטתי לקחת יום חופש נוסף ביום שאחרי המעבר כדי לסיים לפרוק ולסלק את הארגזים הרבים. לאחר עזרה מתמר בסידור הבגדים והמטבח, בסוף אותו שבוע הדירה היתה כבר מסודרת, לרווחתנו הרבה. האזור היחיד שעדיין מבולגן הוא המרפסת, בה נמצאים חלקי ארון הבגדים. מכיוון שבדירה החדשה יש ארון אפילו יותר גדול, אין לנו צורך בו, ולכן ביקשנו מהמובילים שלא ירכיבו אותו, ואנחנו מנסים למצוא מישהו שיקנה אותו במחיר הוגן.

כרמל קיבלה את המעבר יחסית בקלות. דיברנו איתה מראש על כך שאנחנו עוברים לבית חדש בקרוב, והיא עקבה אחרי תהליך האריזה הארוך בעניין. בבוקר המעבר הבאנו אותה לגן כרגיל ולקחנו אותה אחה"צ כרגיל, כדי לתת לה כמה שיותר תחושה של שגרה. החדר הראשון שסידרנו אחרי המעבר הוא החדר של כרמל, כדי שתתרגל כמה שיותר מהר, והיא חזרה באותו יום מהגן אל חדר משלה, למרות שיתר הבית היה מבולגן ומלא ארגזים. היא ילדה סתגלנית ומאושרת (כמו שהגננת טורחת ומזכירה לנו, היא ילדה בריאה בנפשה, ללא כל תסביכים) ולמעט תסמינים קלים של חוסר בטחון המעבר עבר עבורה בטבעיות.

הדירה קטנה יותר מהקודמת, אבל יש בה שפע של שטחי אחסון, מה שמאפשר לנו לגור בנוחיות במטראז' קטן יותר ועדיין להכניס את כל מה שיש לנו, כולל מה שהיה במחסן. הבניין נמצא באזור נחמד מאוד, קרוב לבית חולים "מאיר" ובמרחק יריקה מקניון ערים, אזור שקט וירוק. יש לנו חניה אחת מתחת לבית והוצאנו תווי חניה אזוריים כדי להחנות ברחוב את הרכב השני. דמי ועד הבית ירדו במעט ממה ששילמנו בהוד השרון, אבל פתאום יש לנו גם מעלית והבניין מטופח. בעל הבית סידר לנו פלדלת כפי שהתחייב ותיקונים נוספים וכמובן, שכר הדירה נמוך במאות שקלים לחודש! כבר הזכרתי שאני מרוצה מהמעבר?

בסוף השבוע שלאחר המעבר נסענו לחיפה כדי להיות אצל ההורים שלי. בשישי בערב הלכנו עם יעל לסרט "שרק 4" בתלת-מימד, שהציג בלב המפרץ. אני חייב לציין שהסרט חביב, אבל ה-3D לא באמת הוסיף לו, בטח לא כמו שהוסיף ל"אווטאר" שראינו בינואר. אין הצדקה למחיר המופקע גם כך של כרטיסי הקולנוע, ועל אחת כמה וכמה המחיר המיוחד של סרטי תלת-מימד.

למחרת הלכנו לים עם כרמל. מיקה ויעל נסעו לים, בעוד אמא ואני הלכנו ברגל, ותוך כדי גלגלנו שיחה על ענייני דיומא. כרמל התלהבה מהגלים ורצה אליהם ללא פחד פעם אחר פעם, ואנחנו ניסינו לרסן אותה שלא תכנס עמוק מדי לים הגלי (היה דגל אדום). למחרת היא סיפרה בגן איך "עשינו פלאץ' בגלים" לכל מי שהקשיב.

אחרי המעבר ניסינו לעשות כביסה, אבל מכונת הכביסה סירבה לשתף פעולה. המכונה פעלה, התוף הסתובב, אבל מים לא נכנסו. בדקתי את החיבורים וראיתי שאין איתם בעיה, וגם לא עם ברז המים. החלטנו שלהזמין טכנאי למכונה קשישה כזו (זו מכונת הכביסה הישנה של תמר, שהגיעה לגיל מצוות השנה) פשוט לא חכם. במוצ"ש נסענו לשתי חנויות חשמל כדי להסתכל על מכונות חדשות, ולאחר השוואת מחירים זריזה עם האינטרנט גילינו פערים עצומים. הזמנו מכונה של Bellers דרך האינטרנט ופרסמנו את המכונה הישנה, איך לא, באתר "אגורה". כמעט מיותר לציין ששלוש שעות לאחר הפרסום המכונה נעלמה.

המכונה החדשה הגיעה יומיים וחצי אחרי ההזמנה, דהיינו שלישי בשעות הבוקר. התקשרתי לקבלן המשנה שאמור לספק את השירות למכונה כדי לתאם הגעה של טכנאי, לצורך הפעלה ראשונית של המכונה, ו"תיאמו" איתי בין 8-12 למחרת (האלטרנטיבה היתה בשבוע שאחרי). בלית ברירה שרפתי עוד בוקר בהמתנה, אבל הטכנאי בושש לבוא. לבסוף הוא הגיע בשעה 12:30, הפטיר משהו על עיכוב וניגש לעבודה. רבע שעה של עבודה הספיקה, מה שלא מנע ממנו לנסות למכור לי במחירי מציאה עגלה למכונה, פילטר מיותר ואפילו בר מים... מכיוון שהאיחור שלו מהווה עברה על "חוק הטכנאי", מגיע לי פיצוי, אותו אני מתכוון לדרוש בהקדם. חצי יום התבזבז לי על כלום, ואח"כ עוד חצי יום בעבודה בנסיון לפצות על כך. BAH.

באמצע החודש הלכתי לראות את סוזאן וגה בחוות רונית, אבל על זה כבר כתבתי...

ביום רביעי שעבר עבדתי חצי יום מהבית, ובצהריים לקחתי את כרמל מהגן ונסענו לחיפה. מיקה הגיעה ברכבת מהעבודה בת"א. ביחד עם אבא, ניר, שקד ויעל הגענו לאלביט כדי להיות במסיבת הפרישה של אמא מהעבודה. אחרי 42 שנות עבודה עבור אלביט, אמא הגיעה לסוף הקריירה המפוארת שלה, שהעבירה אותה בין המחלקות השונות באלביט לאורך השנים, בין מגוון מיקומים פיזיים ומגוון תפקידים. כשאמא התחילה לעבוד שם, אלביט ייצרה את "אלביט 100", אחד מראשוני המיני-מחשבים בעולם. כיום אלביט היא תאגיד שידו בכל, אשר מעסיק אלפי עובדים ברחבי העולם.

במסיבה היו אנשים שעבדו עם אמא לאורך השנים, ורבים מהם כתבו לה דברי ברכה והביאו מתנות יפות לרגל המאורע. אנחנו, בני המשפחה, התקבלנו שם כמכרים ותיקים, בגלל שאמא תמיד הראתה תמונות וסיפרה סיפורים על כל אחד מאיתנו. אמא מאוד התרגשה (בדרכה המופנמת), בעיקר מעצם המעמד וההכרה שפרק משמעותי בחייה מסתיים ופרק חדש נפתח. כעת יהיה לה זמן לנוח, לקרוא, להקדיש יותר זמן לנכדות, ולעשות מה שהיא באמת רוצה. שיהיה לה בהצלחה!

יומיים אחר כך הגיעו ההורים עם יעל אלינו לכפ"ס. אבא הביא איתו את כלי העבודה לצורך התקנת מאוורר התקרה ומדף. הוא נסע עם יעל לבקר את אחותו בפ"ת, ואח"כ חזרו אלינו כדי לאסוף את אמא ולנוח לפני הנסיעה בחזרה צפונה.

ביום ראשון נסעתי לעבודה, עבדתי כל היום, ובערב התכוונתי לעשות קניות ולהגיע הביתה. ביציאה מהעבודה, עוד לפני שהגעתי למחלף הסירה, נכנסתי לצומת, כנראה באור אדום, ומימיני הגיע רכב שפנה שמאלה. בלמתי בחוזקה, אבל ההתנגשות היתה בלתי נמנעת. התאונה היתה במהירות נמוכה, ולכן אין נזקי גוף לי או לנהג השני, אבל נזק לרכבים יש בהחלט - הפגוש הקדמי אצלי ספג את המכה והעביר אותה לכנפיים ולמכסה המנוע, וברכב השני (מאזדה 3) נפגע הצד השמאלי הקדמי. מה שכן, אצלי לא היה נזק למנוע, והרכב המשיך לנסוע כרגיל. החלפנו פרטים וטלפונים, ואני המשכתי לקניות והביתה, במצב רוח מדוכדך ועצבני. למחרת הכנסתי את הרכב למוסך לטיפול של כמה ימים, וקיבלתי תמורתו רכב חלופי, נחות בהרבה. בתחילת השבוע הבא אני כנראה אקבל את הרכב בחזרה, אשלם במיטב כספי על התיקון ואתחיל את הפרוצדורה של קבלת ההחזר מחברת הביטוח.

כמו שכולם חזרו ואמרו לי, כל עוד זה רק כסף - ניחא. העיקר שיצאתי מהעסק בלי שריטה וגם הנהג השני. ועדיין, ההרגשה היא גרועה, ואני כועס על עצמי. שום דבר לא הסיח את דעתי, לא היתה תקלה ברכב, פשוט הייתי משוכנע ב100% שיש לי ירוק. בדרך כלל אני נהג רגוע וזהיר, ואם לי קרה משהו כזה, זה יכול לקרות לכל אחד. מפחיד.

אתמול היתה בגן מסיבת סוף השנה. אמנם השנה נגמרת רק באמצע אוגוסט, אבל כבר עכשיו הופיעו ילדי הגן (בניצוחה של המורה למוזיקה) במחרוזת שירים בנושא "קיץ וכיף", והתוצאה היתה מקסימה. חלקם של הילדים כבר מעל גיל 3, וכרמל לא הרחק מאחוריהם, והם כבר מדברים שוטף, שרים ורוקדים, זוכרים בע"פ מילות שירים ומשתפים פעולה עם הוראות בימוי. צילמתי הרבה תמונות וסרטונים, וכרמל מאוד אוהבת לראות את עצמה על מסך המחשב, שרה ורוקדת.

זהו, ארוך מאוד אבל סיימתי. העתיד צופן בחובו טסט לשני הרכבים, חופש לכרמל ובאופק שוב חגים...

סוזאן וגה בחוות רונית

מאיפה להתחיל?

הערב התחיל בשעה 22:00. חניתי בשדה ליד ולקחתי את הכרטיס שהזמנתי. נכנסתי לאמפי כאשר שרון קרלן החלה את מופע החימום הראשון, ואני ניצלתי את ההזדמנות כדי לצלם כמה תמונות וסרטוני נסיון מהכסא שלי בשורה 2. היא מכירה את מייק ויסגליה באופן אישי, והוא הצטרף אליה לאחד השירים שלה. אחריה עלתה לבמה שירה גבריאלוב, שנתנה גם היא כמה שירים. תוך כדי החימום פגשתי את יפעת, מעריצה נוספת איתה יצרתי קשר כבר בשנה שעברה, אשר ישבה בשורה שמאחורי.

הקהל זרם פנימה והחל למלא את מושבי האמפי, שנמצא ליד אגם מלאכותי. היה חם ולח מאוד, מה שהפיע על כולם. היו הרבה מושבים ריקים בכל חלקי האמפי; הכסאות מימיני ומשמאלי למשל היו ריקים. כמראה שהרבה מאוד אנשים ויתרו על המופע בגלל שהם ראו אותו בשנה שעברה.

סוזאן, מייק וג'רי עלו על הבמה בסביבות 23:00, והתחילו את ההופעה על פי התכנון הרגיל. הסטליסט של הערב (הפעם הוא מדויק):

1. Marlene On The Wall
   
2. When Heroes Go Down
   
3. Caramel
   
4. Small Blue Thing
   
5. Frank & Ava
   
6. New York Is A Woman
   
7. Gypsy
   
8. Tombstone
   
9. Left Of Center
   
10. Blood Makes Noise
    
11. The Man Who Played God
    
12. The Queen And The Soldier
    
13. Neighborhood Girls
    
14. Some Journey
    
15. Luka
    
16. Tom's Diner
    הדרן:
    
17. Penitent
    
18. In Liverpool

ביקשתי את השיר Cracking אבל כנראה שהיא לא שמעה. שירים נוספים שהיו אמורים להיות אבל לא: Rosemary, Maggie May, Pornographer's Dream, Calypso. כולם הופיעו בסטליסט מתוכנן שחברת ההפקה קיבלה מראש.

התאורה היתה מצוינת, פשוטה אבל בטוב-טעם. הסאונד, לעומת זאת, סבל מהלחות המטורפת, וכמו שאיש הסאונד פיל הודה לאחר ההופעה, הוא היה צריך לעבוד קשה כדי לפצות על הציוד הרטוב. האקוסטיקה היתה טובה, אם כי לא כמו באולם סגור, למרות שמהשורה השניה ההבדל הוא זניח. הקהל היה נלהב, אבל לא היו אנרגיות מטורפות כמו בשנה שעברה, בטח ובטח שהקהל לא היה רעב לסוזאן כמו אחרי צום של עשור.

ההופעה הסתיימה מאוחר, בשעה 00:30, והקהל החל לזרום החוצה למגרש החניה הענק. יפעת ואני הלכנו הישר אל פיל וביקשנו לפגוש את סוזאן, אם אפשר. הוא הודיע לנו שהם ממהרים מאוד, ומחוות רונית הם ממשיכים ישירות לנתב"ג כדי לתפוס טיסת בוקר לאוסטריה (הערב הם מופיעים שם), כך שלא בטוח שיצא. הצטרפנו לחבורה של כ-20 איש שעמדה בכניסה אל אחרוי הקלעים, והמתנו בסבלנות. מייק עמד שם ודיבר עם מישהו על גיטרות באס. האזור הוא לא גדול, לבטח קטן מדי בשביל כמות אנשים כזו, וכשסוזאן יצאה אלינו נהיה שם ממש צפוף ולוחץ.

תכננתי לשוחח עם סוזאן על כמה דברים, החל מפרויקט Close Up שהיא מקדמת בימים אלה, דרך התחזוקה של אתר האינטרנט שלה, וכלה בקריאות שהיא קיבלה בשבועות האחרונים להחרמת ישראל (ובחרה בכל זאת להגיע, לשמחתי). לחץ הזמן ומספר האנשים שהיו שם לא איפשרו מפגש שקט כמו בשנה שעברה, ובטח שלא דיון רציני על סוגיה זו או אחרת. היא חתמה לי על סינגל שהבאתי, וצילמתי תמונה שלה עם יפעת, והיא היתה צריכה להתפנות לעוד אנשים. רציתי לשוחח עם מייק וג'רי ולהודות להם על הופעה נפלאה נוספת. רציתי להצטלם עם ג'רי, מה שלא הספקתי גם בשנה שעברה, וכמובן עם סוזאן עצמה, אבל זה לא קרה. לא הפעם.

עזבתי את המקום עם תחושת החמצה קלה. אני שמח שבאתי, למרות שהמקום לא מתאים באופן מושלם להופעה מהסוג הזה. אני שמח שראיתי את המופע הנפלא, למרות שזה של השנה שעברה היה טיפה יותר טוב. אני מצטער שלא יצא לי לדבר עם סוזאן כמו שצריך או להצטלם איתה שוב, אבל לי כבר היתה חוויה מושלמת בשנה שעברה, והחלטתי באותו רגע לתת לאחרים הזדמנות משלהם. כמו שאני רואה את זה, זה משאיר למה לצפות בפעם הבאה...

אקטואליה 16/6

כמות הזמן הפנוי שלי ירדה כמעט לאפס, עם העבודה החדשה מצד אחד ואלף דברים קטנים וגדולים מהצד השני. אני מקווה לעלות חזרה אל פני המים בעוד שלושה שבועות, אחרי שנעבור דירה. בינתיים מצאתי שעה פנויה, אז הנה עדכון.

לפני שבועיים נסענו לחיפה לסופ"ש מלא, שהיה מאוד נחמד. התכנון היה לקחת את כרמל לים, אבל היא היתה קצת מקוררת (היא עדיין משתעלת קצת) ולכן שונתה התכנית ונשארנו בבית. קיוינו לפגוש את לון ודינה, אבל גם זה לא יצא אל הפועל.

בשעה טובה, כרמל התחילה את הגמילה מחיתולים. במהלך היום היא מסתובבת עם תחתונים (היא מאוד גאה בהם) ואנחנו שואלים אותה פעם בשעה-שעתיים אם היא צריכה לשירותים. מיקה קנתה לה מתקן לאסלה עם מדרגה, כך שהיא יכולה לשבת על האסלה הרגילה, ואין צורך בסיר (לפחות בבית). בלילה היא עדיין ישנה עם חיתול, וכשהיא תרגיש מוכנה היא תבקש גם בלילה להיות בלעדיו.

ישנם פספוסים פה ושם, אבל בסך הכל כרמל רואה את הילדים היותר גדולים בגן, שכבר נגמלו והולכים לשירותים, וגם היא רוצה. בהדרגה מספר הפספוסים ילך ויקטן ובסופו של דבר נוכל להפטר גם ממעט החיתולים שיש לנו.

ביום רביעי שעבר חזרתי הביתה אחרי העבודה כרגיל, וכשכיביתי את הפריוס הבהבו כמה נורות והמערכת החשמלית עברה איפוס. בדקתי שהאוטו נדלק חזרה וגם נוסע, ועליתי הביתה. למחרת בבוקר, לעומת זאת, כשרציתי לקחת את כרמל לגן, המערכת החשמלית כולה מתה. הנעילה המרכזית, האימובילייזר, וכמובן ההדלקה של הרכב - הכל מת. בלית ברירה (ולשמחתה של כרמל) נסענו לגן באוטובוס, ואני חזרתי הביתה ברגל. הזמנתי מכונאי של "שגריר" שהגיע (תוך זמן קצר ביותר!) והניע לי את הרכב עם כבלים. ההערכה שלו היתה שהמצבר גמור.

נסעתי למוסך המורשה, בו הרכב טופל עד היום, והם בדקו את העניין לעומק. אכן, המצבר הקטן (להבדיל מהמצבר הגדול, שאחראי להנעה החשמלית של הרכב) מת בשיבה טובה - הרכב כבר כמעט 4 שנים על הכביש - ומצבר מקורי חלופי עולה יותר מ-1100 ש"ח. בעצתו של אבא שלי הלכתי למוסך קרוב כדי לברר האם יש אפשרות למצוא מצבר דומה לא-מקורי, שיעשה את העבודה כמעט אותו דבר, ובמחיר נמוך בהרבה. בסוף הם הפנו אותי לחשמלאי רכב שאצלו היה מצבר מקורי תקין, שהוצא מרכב שהושבת. המחיר זול בהרבה: 200 ש"ח בלבד. כעת הרכב נוסע ומתפקד מצוין, אבל אין לדעת כמה זמן יחזיק מעמד המצבר החלופי.

למחרת, שישי, לקחתי את האפלאוז למוסך כדי למלא גז למזגן. הקיץ הישראלי והרכב הכהה לא רואים עין בעין ללא תיווך של מזגן מתפקד, וזה האחרון דולף גז באופן קבוע, ולכן מילוי הגז הוא ריטואל חצי-שנתי. המוסכניק ניסה למלא גז, אך גילה שלא חסר גז כלל וכלל, ושלח אותי לחשמלאי סמוך כדי לבדוק מה הבעיה. אותו חשמלאי הציע לי להחליף מדחס תמורת סכום פעוט של כ-2000 ש"ח. ביקשתי שיבדוק לעומק אם אכן המדחס הוא הבעיה. הוא פשפש בקרבי המנוע והגיע למסקנה שהאשם הוא שסתום בתוך המדחס, והתיקון יעלה "רק" 900 ש"ח. אין לי כוונה לזרוק סכומים כאלה על רכב כזה, שמחיר המחירון שלו מגרד את אזור ה6000 ש"ח (כלומר עלות התיקון היא 15% מעלות הרכב!), ולכן שילמתי את עלות הבדיקה ונסעתי הביתה עם חלונות פתוחים. השבוע קניתי מדחס משומש תמורת 400 ש"ח ואני מקווה למצוא מוסך שלא יפשוט את עורי כדי להתקין אותו.

בשבת האחרונה נסענו לקיבוץ לארוחת צהריים עם כלל המשפחה של מיקה, כדי לציין את ימי ההולדת של מיקה ודנה שהיו בשבוע שעבר. רביב הגיע עם אורי הקטן, ועם גל ההריונית, אשר צפויה ללדת בת מתישהו באוקטובר. רביב עסוק בימים אלה במונדיאל ולכן לא יכול היה להשאר הרבה, והם נסעו, יחד עם דנה וליאור, די מוקדם. אנחנו נשארנו אצל פרידה עוד כמה שעות, בהן מיקה וכרמל נחו ואני פתרתי עם תמר תשבצי הגיון. לצערי הרשת האלחוטית בקיבוץ לא אפשרה לי להתחבר לאינטרנט בחיבור מספק, ולכן התכנון שלי לעבוד קצת במהלך הסופ"ש בעזרת המחשב הנייד לא יצאו לפועל.

בערב יום שני השבוע הגענו אל בעל הבית החדש כדי לחתום על החוזה. סיכמנו את כל התנאים האחרונים, ומיקה ישבה וכתבה 24 המחאות חודשיות לשנתיים הקרובות, בסכום כולל של 78000 ש"ח, ואני עברתי על ניסוח החוזה. בסופו של דבר חתמנו וברכנו על המוגמר, ואנחנו עוברים ביום שלישי 6/7, בתקווה שלא ישתנה משהו. מצאנו מוביל שנראה רציני וגם נתן לנו מחיר סביר (וארגזים), ואנחנו כרגע בעיצומן של האריזות. ביום שלישי יעל עברה לדירה החדשה שלה בנווה-שאנן בחיפה, ובסוף השבוע כנראה נקפוץ כדי לראות את הפלא ולחגוג את חנוכת הבית. אחרי ימים של אריזות היא עכשיו מפרקת ארגזים ומסדרת - במהרה בקרוב אצלנו!

אגב, בעל הבית הנוכחי שלנו אופטימי, ומבקש שכר דירה אפילו גבוה יותר ממה שאנחנו שילמנו. אמנם לדירה יש חנייה מקורה ומחסן, אבל היא נמצאת בקומה שנייה ללא מעלית בלב מגדיאל, ולא בגבעתיים או רמת גן. בינתיים אין קופצים מבין האנשים שבאו לראות, ולעניות דעתי הוא יתקשה למצוא שוכרים שיסכימו לסכום שהוא מבקש.

ומה בעתיד הקרוב? אחרי המעבר נוכל לנשום קצת, ומיקה רוצה שנצא לצימר כדי לחגוג את ימי ההולדת וננוח כמו שצריך, ואני נוטה להסכים. אחרי הכל, באוגוסט מחכה לנו החופש של כרמל, ואחר כך עוד שנה ארוכה.

כמו כן, באמצע יולי, ליתר דיוק בעוד 30 יום וכמה שעות, אני אהיה בחוות רונית להופעה של סוזאן וגה, מה שצפוי להיות הארוע של הקיץ עבורי! מזלי שמיקה סובלת את השגעון שלי בשקט, ולכן אני אוהב אותה כל כך.

וזהו הפעם.

16/9/04 – ניו-יורק

[הקודם]

הלכתי לישון בערב ב22:00 אז "באופן טבעי" התעוררתי ב4:00 ולא יכולתי לחזור לישון. ראיתי שעה טלויזיה ונרדמתי עד הבוקר. מיקה ישנה מ21:30 עד 6:30 כמו בול עץ.

בבוקר יצאנו מהמלון במזג אוויר חורפי (טפטוף קל) והלכנו לאכול ב-deli קרוב. משם המשכנו ברכבת התחתית לאוניברסיטת קולומביה ומכללת ברנרד Barnard College, שם למדה סוזאן וגה. הגענו למסעדה של טום, שעליה ובתוכה נכתב השיר המדהים Tom's Diner לפני 23 שנים. היום המקום בבעלות משפחה יוונית.

שתינו מילקשייק מצוין והמשכנו אל קתדראלת יוחנן הקדוש St. John the Divine Cathedral שנמצאת בשדרות אמסטרדם מול רחוב 112. זוהי אחת הקתדראלות הגדולות בעולם, מסתבר. אולם ענק, מוקף יצירות אמנות, חלונות ויטראז' ואולמות תפילה קטנים יותר. מהמם בגודלן ויופיו, מאוד אירופאי.

הלכנו דרומה עד שהגענו לרחוב 102, שם גדלה סוזאן וגה בתור ילדה. האזור מקסים, אם כי שדרות אמסטרדם באזור הזה מתחילה להיות מאוד שונה מאשר באזור האוניברסיטה. אזור זה נקרא "הארלם הספרדית" Spanish Harlem ואכן כמעט לא ראינו או שמענו אנגלית.

הגענו עד רחוב 96, שם נכנסנו לתוך סנטרל פארק Central Park. הלכנו לאורך מאגר המים הגדול, המלא ציפורים, יחד עם הרצים. הפארק ענק, מן הסתם, אבל לא רחב במיוחד. חצינו את הפארק לרוחבו באלכסון קצת, ויצאנו ממנו ברחוב 85 פינת השדרה החמישית.

תפסנו רכבת לתחנת הרכבת הראשית של ניו-יורק, גראנד סנטרל סטיישן Grand Central Station. תחנת הרכבת הזו מתאימה לבניינים שמסביבה – מפוארת מאוד, מקרינה עוצמה וגאווה. שם נמצא, בין היתר, מוזיאון התחבורה הציבורית של ניו-יורק.

המשכנו אל הספריה הציבורית של ניו-יורק. המקום מהמם ביופיו, מרשים בכמות השיש שבו ובכלל משרה אווירה של היכל ידע, ולא רק מקום להכין בו עבודות גמר או שיעורי בית.

הגענו אל מרכז רוקפלר, קומפלקס של בנייני משרדים שבהם, בין היתר, נמצאים גם המשרדים הניו-יורקים והאולפנים של NBC. נכנסנו להסתכל, ומיקה הציעה שנשאר לתוכנית של קונאן או'בריאן, אבל זה היה שעתיים לפני התוכנית ולא רציתי סתם לחכות.

בערך בשעה 16:30 הגענו לאמפייר סטייט בילדינג Empire State Building, כדי לעלות לתצפית. זו היתה תחילתו של סיוט מתמשך שכלל 6 תורים ושעה וחצי של המתנה על הרגליים כדי להגיע בשש וקצת למרפסת התצפית. אני חייב לציין שהנוף עוצר נשימה (רואים את כל מנהטן) אבל אני מתכוון לכתוב מכתב זועם ביותר למחלקת התלונות שלהם עם כמה הצעות ייעול דחופות ביותר, ויפה שעה אחת קודם.

חזרנו למלון בשביל קצת לנוח ולאושש את הרגליים שלנו. אחרי שעה יצאנו לכיוון טיימס סקוור Times Square. הגענו לכיכר מדרום והמחזה הוא מדהים. כמות שלטי הנאון ומסכי הענק, הטיקרים הרצים, הכל נראה כאילו נלקח מתוך סצנה בסרט מדע בדיוני. במילה אחת – מהמם.

זהו להיום. מחר Lower Manhattan, כולל כל האתרים החשובים (בשאיפה).

[הבא]

סוזאן אצל ג'ימי פאלון

סוזאן וגה הופיעה אתמול בתוכנית הלילה המאוחרת של ג'ימי פאלון ב-NBC. היא ביצעה את השיר Tom's Diner יחד עם להקת הבית The Roots. התוצאה לפניכם:



אם הוידאו לא מנגן, אני יכול להציע את האופציה של לנסות ולראות את הפרק כולו באתר התוכנית, או לנסות ולחפש משהו כמו "jimmy fallon 2010 04 07 torrent" בכל מנוע חיפוש.

עדכון
בתוכנית עצמה ביצעה סוזאן את השיר Caramel, והקליפ לפניכם:

אקטואליה 3/4

כבר עברו כמעט חודשיים מאז העדכון האחרון... איך הזמן טס, גם כשנהנים.

ב-14 בפברואר, יום ולנטיין, חל גם יום המשפחה (ל' בשבט). באותו שבוע נערכה בגן מסיבת יום המשפחה, ובה ההורים הצטרפו לילדי הגן לפעילות משעשעת אחה"צ. לאחר השתוללות הגונה, הילדים נהנו מחטיפים ומיץ, וכולם הלכו הביתה מאושרים. אגב, באותו שבוע היה גל חום של למעלה מ-30 מעלות, ופברואר היה החם ביותר בעשרות השנים האחרונות. מצד שני ירדו גשמי זלעפות, והכנרת חצתה את הקו האדום התחתון בכיוון מעלה, לראשונה מאז קיץ 2008.

באותה שבת נסענו לחיפה במטרה לטייל קצת. הלכנו עם יעל, אמא שלי, אופיר ויהלי לעשות את נחל שיח - מסלול של 2 ק"מ שיורד מהרחוב בו יעל גרה לכיוון בית הקברות בכפר סמיר. רצינו לקחת את כרמל על הגב עם המנשא, אבל בשלב מוקדם מאוד היא גילתה סרבנות עיקשת, ומיקה נלחצה וחזרה לאוטו עם המנשא.
את הדרך ירדנו לאט ובזהירות, כשחלק מהדרך נשאתי את כרמל על הידיים וחלק היא הלכה לבד (תוך הקפדה לבחון כל אבן ועלה מקרוב). בסופו של דבר המסלול הקצר לקח לנו כמעט 3 שעות וכרמל היתה עייפה נורא ועצבנית. יהלי, שגדולה ממנה ב-8 חודשים, מנוסה יותר בטיולים והלכה יפה מאוד בכוחות עצמה, ואופיר היתה החלוץ לפני המחנה והיינו צריכים לעצור אותה שלא תרוץ מהר מדי.
המסקנה שלי היא שכרמל עדיין לא בנויה לטיולים כאלה, לצערי. לו היתה מסכימה לשבת במנשא, ניחא. אבל מצד אחד היא דורשת עצמאות, ומצד שני אין לה את הכוח לממש את מה שהיא רוצה. נמתין עוד כמה חודשים כדי לנסות שוב...

למחרת, יום ראשון, תמר הודיעה למיקה שסבא שלה לא הרגיש טוב ופינו אותו לבי"ח כרמל. כעבור כמה שעות כבר קיבלנו את הידיעה המרה - אלידע נפטר בבית החולים.
מיקה נסעה ללוויה, שנערכה בדיוק ביום הולדתו ה-86 של אלידע, ואני נשארתי בבית עם כרמל. תמר נסעה לקיבוץ כדי לעזור לפרידה ושהתה שם שבוע ימים, בהם באו אנשים רבים לנחם. בסוף אותו שבוע באנו גם אנחנו, ועלי לציין שפרידה נראית חלשה יותר, תשושה יותר, עכשיו שאין לה את אלידע.
אמנם מצבו הדרדר במהלך החודשים האחרונים, והוא עצמו דיבר על רצונו להשתחרר מהכאב, אבל זה עדיין הכה בכולנו חזק. כתבתי כאן בעבר על מצבו הבריאותי, ולאחרונה גם המנטלי, שהלך ונשחק, וזה עצוב לראות אדם כזה קמל ומת. בפעם האחרונה שראיתי אותו, הוא שכב על מיטה במרכז הסיעודי של הקיבוץ, מחובר לצינור חמצן. כשנפרדנו אמרתי לו שבפעם הבאה נשחק שש-בש, כמו אז. זה כבר לא יקרה. יהי זכרו ברוך.

סוף אותו שבוע היה גם חג פורים, וכרמל התחפשה למיקי מאוס. השנה היא כבר הבינה את עניין התחפושת, ושיתפה פעולה בשמחה. ביום ראשון, חג פורים עצמו, נסענו לחיפה ונפגשנו עם אמא ויעל בקניו קסטרא כדי לראות הופעה לילדים (אמנם חלטורה לא מושקעת, אבל ניחא) המחופשים והצווחים. למזלנו בשלב מסוים גם לכרמל נמאס והלכנו למוזיאון דיאורמות של סיפורי התנ"ך ותולדות עם ישראל, כמו גם אגדות ילדים. לאחר מכן נסענו אל ההורים עד הערב.

חדשות טובות! מיקה התחילה לעבוד בתחילת מרץ בחברת "יפעת" בתור קלדנית. המשרה היא מ-7 עד 3 ועוד שני ימי שישי בחודש, ובסה"כ זו משרה מלאה. זו משרה של ראש קטן, הקלדת תוכן של תכניות רדיו וטלוויזיה, וזה מה שמיקה חיפשה. מה שכן, השכר הוא שכר מינימום... אם לא אמצא משהו בקרוב, לא נוכל לחיות ממשכורת כזו, ונצטרך לשחרר כסף מהחסכונות.

בשבוע שלאחר פורים גויסתי לסייע בגן לפיקניק אליו יצאו הילדים. מכיוון שהלו"ז שלי כרגע גמיש, לא היתה לי בעיה לבוא ולתרום בוקר אחד לטובת זמן איכות עם ילדי הגן. לאחר מאמצים לוגיסטיים מסוימים, הוצאנו את הילדים לשדה פרחים סמוך לגן, שם הגננת טלי סיפרה ושרה על הפרחים, על החיפושיות ועל האביב. הילדים אכלו ארוחת בוקר בשטח וחזרנו לגן עמוסי חוויות. הילדים, וכרמל ביניהם, היו מאושרים וטלי מתכננת עוד אירועים כאלה, בשיתוף ההורים. אירוע אחד שכבר נקבע הוא פיקניק בשישי שלפני יום העצמאות, עם כל ההורים.

בין לבין אני עדיין עסוק בחיפושי עבודה. כיוון שכבר הייתי אצל המון מראיינים, ונרשמתי אצל כמעט כל חברות ההשמה ואפילו אאוטסורסינג, מגוון האפשרויות שלי הצטמצם משהו. לקראת הפסח ירדה כמות השיחות משמעותית, וכרגע אני בהמתנה. ישנן משרות מעניינות יותר ומעניינות פחות, אבל בשלב זה אני לא פוסל שום משרה, ולו רק כי אני נמצא בבית כבר מעל חודשיים והמצב חייב להשתנות בקרוב, ויהי מה. ישנה הצעה ממשית פה ושם, אבל עדיין לא הגיעה אחת שלא ניסתה לקנות אותי בזול. בינתיים אני עוקב בדריכות אחרי לוחות מודעות ושולח קו"ח פה ושם. החזיקו לי אצבעות.

באמצע מרץ תמר קנתה רכב חדש (יד שניה) בעזרת הכסף שהשאיר לה אלידע. היא העבירה את הדייהטסו אפלאוז ששימש אותה נאמנה בשנים האחרונות לידינו, וכעת למיקה יש רכב שמשמש אותה בנסיעות לרכבת וחזרה. לצורך השימוש ברכב זה כמובן שעשינו ביטוח חובה וצד ג' (שעלותו מגיעה לשליש מערך הרכב!) וקנינו מושב נוסף לכרמל (יד שניה). הרכב זקוק לטיפול שוטף, אבל בסה"כ הוא נוסע יפה, יחסית לגילו ומצבו. בינתיים תמר עברה סופית לקיבוץ, והיא תהיה יומיים-שלושה כל שבוע באזור שלנו לצורך עבודה.

באותו שבוע לקחתי את כרמל לטיפת חלב, שם היא עברה אבחון התפתחותי אצל האחות וקיבלה חיסון. מן הסתם, היא לא אהבה את הרעיון ונכנסה ללחץ, במיוחד לאור העובדה שהוצאתי אותה מהגן לצורך העניין ושברתי לה את השגרה. היא בכתה ואפילו הקיאה קצת מרוב לחץ, אבל בעזרת הצעצועים שם היא נרגעה וחזרה לעצמה. מה שכן, הבכי והלחץ כל כך עייפו אותה, שהיא נרדמה בדרך הקצרה מטיפת חלב הביתה. אגב, האחות מדדה את כרמל, והיא כבר 89 ס"מ בגובה ו-13.5 ק"ג במשקל - בדיוק לפי הספר. מה עוד אפשר לבקש?

לקראת סוף מרץ היה בגן יום הורים, והגננת טלי בישרה לנו את מה שידענו כל הזמן: כרמל ילדה נבונה, בעלת זכרון נהדר, מדברת שוטף ובעלת אוצר מילים גדול לגילה, עצמאית (ועם זאת מחפשת כל הזמן את קרבת הגדולים) ולא מפחדת משום דבר ואף אחד. היא קצת חסרת סבלנות ואוהבת יותר לשחק בחצר מאשר לעבוד ליד שולחן, אבל בסופו של דבר ההתפתחות שלה יפה מאוד, וכנראה שאחרי הפסח נתחיל בגמילה מחיתולים. אנחנו מרוצים.

בהמשך אותו שבוע פורסמה ידיעה משמחת על כך שסוזאן וגה חוזרת לארץ! היא תגיע לשתי הופעות בחודש יולי, כאשר הפעם ההופעות נקבעו מראש לשני ימים שונים. בחמישי 15/7 היא תופיע בקיסריה (אותו מקום בו הופיעה לראשונה ב-1989) ולמחרת היא תופיע באמפי בחוות רונית. כמובן שבאותו יום כבר רכשתי כרטיס לחוות רונית (הייתי הולך לשתי ההופעות, אבל אני אסתפק באחת) והספירה לאחור החלה.
עוד לגבי סוזאן, בסוף פברואר אתר האינטרנט שלה עבר שדרוג ועימו אנדרטואו. העבודה נעשתה לאחר יד, והמעריצים נאלצו להרשם מחדש וללמוד ממשק חדש. היסטוריית הדיונים הארוכה נעלמה, ועדיין לא ידוע אם תחזור. מה שכן, יצרתי קשר עם בחור בשם וויל, שמנהל את האתר, והתחלתי לעבוד איתו על תיקון הבאגים באתר. זה מאוד נחמד שיש מישהו קשוב בצד השני, ואני מקווה שהשת"פ יימשך. אגב, שלחתי לסוזאן הודעה בטוויטר, ובתגובה היא החלה לעקוב אחרי... אני מניח שזה מחייב אותי לסטנדרט מסוים, הא?

בערב פסח מיקה עבדה ואני הייתי בבוקר עם כרמל בבית (הגן בחופש עד אחרי החג). בצהריים מיקה חזרה, התארגנו ונסענו עם דנה לקיבוץ. ביקרנו בדירה החדשה של תמר וגם אצל פרידה. את הסדר עשינו אצל דורון ומירי, כאשר היו שם גם הוריה של מירי ומשפחתו של אחיה - סה"כ 18 איש יחד איתנו. את חלקו הראשון של הסדר עשינו כהלכתו, והאוכל היה מצוין כרגיל. לאחר הקינוח השעה היתה כבר מאוחרת, וכרמל היתה עייפה מאוד (למרות שישנה בצהריים) ונסענו הביתה. במהלך הסדר כרמל התנהגה למופת, ומאוד נהנתה מהשירים, במיוחד מארבעת הקושיות, לאחר שהיא דרשה לשמוע אותן בבית שוב ושוב.

לאחר מנוחה הכרחית בבית ביום החג, כרמל ואני נסענו עם יפעת ודורון (מיקה עבדה) לחוות התוכים בכפר הס בחול המועד. אלינו הצטרפה יעל, שהגיעה לבלות איתנו את היום. האתר פתוח בחינם, תודות לבנק הפועלים, והמוני בית ישראל גדשו אותו כבר בשעות הבוקר. עם זאת, לא הרגשנו שם לחץ מוגזם, והחוויה היתה נחמדה. היינו בפינת ליטוף, בה ליטפנו ארנבות ושרקנים (כרמל קצת חוששת לגעת בהם), ואחר כך באזור התוכים המאולפים, שם ישב לי תוכי על הכתף. בנוסף, יש שם גן חיות שלם, אבל הדגש הוא על עשרות ומאות זני התוכים, בשלל צבעי הקשת.
לקראת צהריים כרמל התעייפה והחלטנו לנטוש. יפעת ודורון יצאו עוד לפנינו, ואנחנו עשינו את דרכנו לכיוון הרכבים בניחותא, בידיעה שאין לחץ. יעל הגיעה לאוטו ונסעה לכיוון הוד השרון בקלות, אבל אני נתקעתי בטור שזז בקושי בגלל רכב שנתקע, ולקח לי חצי שעה לצאת מכפר הס... כרמל כמובן נרדמה באוטו והתעוררה בבית. יעל ישנה אצלנו באותו ערב, לשמחתה של כרמל ושלנו.

היום יום שרבי, ומיקה החליטה שיהיה נחמד לנסוע לפארק הירקון כדי לטייל קצת לאורך הנחל. לקחנו איתנו כל מיני צעצועים, עגלה ותיק עם אוכל ובגדים להחלפה. נסענו לת"א וחנינו באזור הפארק, ואז גילינו לחרדתנו שהתיק איננו! מיקה נזכרה שהורידה את התיק מהבית, אבל כשהכניסה את כרמל לאוטו השאירה אותו לצד האוטו, עם הטלפון שלה והארנק בפנים. מיקה נשארה עם כרמל בפארק ואני נסעתי חזרה הביתה כדי לחפש את התיק. כשהגעתי הביתה מצאתי את התיק בחניה, אך ללא הטלפון. הארנק היה בתוך התיק, עם פנקס השיקים וכרטיס האשראי, אך המזומן שהיה בו, מעל 1000 ש"ח, נעלם. בלית ברירה התקשרתי למיקה (שהחזיקה בטלפון שלי) דרך סקייפ, ותיאמנו איפה להפגש. מיקה חסמה כמובן את הקו הגנוב, וכעת תצטרך לקנות SIM חדש ומכשיר חלופי... לא נעים, אבל כמו שמיקה ציינה, יצאנו יחסית בזול. לא נעלמו שיקים, לא נגנבו כרטיסים חשובים או ת"ז, כך שאין הרבה ביורוקרטיה. ועדיין, יצא לנו בילוי משפחתי מאוד יקר...

מוזר שדווקא כשיש לי זמן בבית, לא יוצא לי לעדכן את הבלוג... אני מניח שככל שאני יותר עסוק, כך יש לי יותר זמן פנוי לבצע את המשימות הקטנות. אני מקווה לעדכן שוב עוד החודש, אבל בלי נדר.

אקטואליה 15/2

כמעט חודשיים חלפו מאז העדכון האחרון... הרבה יותר מדי זמן, במיוחד בהתחשב בנסיבות.

בדצמבר עשיתי מספר נסיונות כדי לחבר את מערכת האובונטו החדשה שלי לאינטרנט של הכבלים, וגיליתי שישנה בעיה נפוצה עם חיבור של לינוקס לאינטרנט של הכבלים דרך נטויז'ן. עדיין לא מיציתי את כל האפשרויות, אבל זה קצת מעצבן. התמיכה הטכנית של נטויז'ן בלינוקס אמנם כוללת קומץ של תומכים אדיבים, אבל כנראה שהם לא מספיק מתמצאים כדי לעזור לגמרי. עובדה שהם ניסו דבר או שניים ובסופו של דבר הרימו ידיים.

בסוף דצמבר אסף גלעד החל להרגיש כאבים ברגל, שבסופו של דבר התגלו כבעיית גב. בעקבות כך הוא די הושבת וחדלנו לשחק סקווש, לפחות לעת עתה. מיקה ארגנה לי שבוע נסיון בחדר הכושר בו היא מתאמנת, והלכתי אליו שלוש פעמים במהלך אותו שבוע. גיליתי שני דברים מטרידים: האחד, שהסקווש ממש לא מספיק כדי לשמור על הכושר, ואני חייב לעבוד גם על פלג הגוף העליון, והשני, שאני ממש לא אוהב חדרי כושר, ואני חייב למצוא פתרון אחר.

בתחילת ינואר הלכנו עם יעל לראות את הסרט החדש "אווטאר" בתלת-מימד. ללא ספק, זוהי חוויה קולנועית מרשימה, עם טכנולוגיה שעד היום נעשה בה שימוש מוגבל ולא מוצלח במיוחד ועכשיו הבשילה לגמרי. בכניסה קיבלנו משקפיים מיוחדים אשר מפרידים בין התמונות המוקרנות לכל עין, ויוצרות את אשליית העומק. הסרט מצליח בצורה יוצאת דופן בקופות (זה קשור גם לעובדה שכרטיס להקרנות התלת-מימד עולה יותר), וג'יימס קמרון הדיח את עצמו מראש טבלת שוברי הקופות.

באמצע ינואר, לאחר ביקור בחיפה בשישי, ביקרנו בשבת בתל-אביב אצל אסף לוי, נורית ועידן הקטן. הקטנצ'יק כבר לא כל כך קטן, ובגיל 5 חודשים הוא כבר די כבד. ברגע שהוא יתחיל להתהפך ולזחול השומנים יעלמו מן הסתם, אבל כרגע הוא שוכב לו ומסתכל בעניין רב בעולם שמסביבו. נורית עברה בהצלחה את בחינות ההתמחות שלה, ואסף עסוק מעל לראש בעסקיו, ונראה שהם מאושרים.

בשבת לאחר מכן ההורים שלי ויעל הגיעו אלינו, למרות שיעל עברה עקירת שן בינה בשישי וההורים שלי היו קצת חולים. ניצלנו את היום המקסים והלכנו עם כרמל לגן השעשועים הקרוב אלינו. אחר כך הלכנו לאכול צהריים עם תמר במסעדה האיטלקית המקומית, שהיתה בסדר גמור, אם כי רועשת.

אמובי עוברת שינוי משמעותי בימים אלה, שינוי שהשפיע עלי באופן ישיר, מיידי ומשמעותי. על כך ברשומה נפרדת.

בסוף ינואר ראינו את ההצגה "אוגוסט: מחוז אוסייג'" בבית החייל בת"א. באותו יום ביקרנו אצל יפעת ודורון אחה"צ, ומשם חזרנו הביתה, התארגנו ויצאנו לתיאטרון, במחשבה שההצגה מתחילה ב20:30, כמו כל ההצגות. הפעם, מכיוון שההצגה ארוכה (שלוש שעות וקצת, כולל הפסקה), היא החלה בשעה 20:00, כך שאחרנו קצת... לא נעים.
ההצגה מתארת משפחה אמריקאית במרכז ארה"ב, שמתאחדת ברגע של טרגדיה, והאיחוד מציף שקרים וסודות של שנים, שלא איפשרו לבני המשפחה אושר אמיתי מעולם. השחקנים מצוינים, וגילה אלמגור מתעלה על עצמה בגילום התפקיד הראשי. אין ספק שהצגה כזו מדברת אל הקהל הרבה יותר מההצגה הקודמת שראינו, למרות שקשה מאוד להשוות את רמת הכתיבה לזו של איבסן.

בתחילת החודש הוציאה סוזאן וגה דיסק חדש, ראשון מתוך סדרה של ארבעה דיסקים שיצאו עד סוף 2011. לאחר שמצאה את עצמה ללא חוזה עם חברת תקליטים, וללא הזכויות על הקלטות שיריה (אלו שייכות לA&M), החליטה סוזאן להקליט את כל הרפרטואר שלה בעצמה, בגרסאות מינימליות דומות לאלו שהקהל שומע בהופעות החיות. יחד איתה ניגנו בהקלטות גם מייק ויסגליה, הבסיסט הקבוע שלה, וג'רי לאונרד, גיטריסט שהצטרף לזוג בסיבוב ההופעות האחרון ומוסיף נופך חדש ומרענן לשירים הישנים והמוכרים. לצורך העניין סוזאן פתחה לייבל משלה, ואני מאוד מקווה שהעסק יצליח כלכלית, מכיוון שהמשך דרכה האמנותית תלוי בתוצאת הניסוי הזה.
סוזאן חילקה את הרפרטואר שלה לארבעה חלקים: שירי אהבה, שירים על אנשים ומקומות, שירי מצבים נפשיים, ושירי משפחה. הלהיטים הגדולים שלה, Luka + Tom's Diner, יופיעו בדיסק הבא, שיצא כנראה לקראת סוף השנה. את דיסק שירי האהבה היא הוציאה בדיוק לפני יום האהבה בארה"ב, וזה עוזר למכירות, אני מניח.
אני מאוד ממליץ לקוראים לקנות את הדיסק (אני הזמנתי עותק חתום, כמובן...) או לרכוש את השירים להורדה. בדיסק יש 12 שירים, ובחנות iTunes ניתן למצוא גרסא מורחבת של 16 שירים, אבל רק לתושבי ארה"ב, משום מה.

ביום חמישי האחרון הלכנו לראות הצגה נוספת, "לילה במאי". ההצגה עוסקת במשפחה ירושלמית שנעה בין תקווה לייאוש, שבועיים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. המשחק מצוין, אבל כמו שמיקה הגדירה את ההצגה, זה בזבוז של שחקנים טובים (ואכן, הקאסט מרשים ומצוין). הכתיבה לוקה בחסר, וההצגה מערבת דרמה שאינה מובילה לשום מקום עם קומדית מצבים שאינה נחוצה להצגה. יצאנו מההצגה בתחושת אכזבה.

אלידע, שעבר לתקופה מסוימת למרכז הסיעודי של הקיבוץ מפאת מצבו, חזר הביתה לאחרונה עם מטפל פיליפיני. פרידה לא מסוגלת לתת לו את הטיפול שהוא זקוק לו (בכל זאת, גם היא כבר לא צעירה) אבל רווח לה כשהוא חזר להיות בבית. תמר החליטה לעזוב את הוד השרון ולעבור לגור בקיבוץ, גם כדי להיות קרובה להורים שלה וגם כדי לחסוך בעלויות, ולשם כך שכרה שם דירה. היא תעבור לשם בסוף מרץ, קצת לפני פסח.

אני מקווה שהעדכון הבא, מעבר לזה שידון בעבודה, לא ייקח חודשיים נוספים.

סוזאן

עברו יותר מעשרה ימים מאז ההופעה של סוזאן וגה בארץ, והזמן פשוט ברח לי בין האצבעות, עם כמות עבודה פתאומית והטיול למדבר (בעדכון הקרוב, מבטיח). אבל הגיע הזמן לכתוב על האירוע של השנה בה"א הידיעה, לפחות עבורי.

לאחר שקניתי מתנה כבר לפני כחודש וחצי, כתבתי מכתב ברכה לסוזאן לרגל המאורע הכפול (ההופעה ויום ההולדת שלה). כשבוע לפני ההופעה תרגמתי את הכתבה בYnet ועברתי למצב האזנה בלעדית לספריית הMP3 של שיריה של סוזאן. בעבודה, ברכב, ואפילו קצת בבית - כל שירי סוזאן וגה, אלבומים, סינגלים, הופעות חיות ושירים נדירים, ברצף רנדומאלי אינסופי. האמת, חשבתי שאחרי כמה ימים יימאס לי מזה, אבל נהניתי כל כך מהרנסאנס הזה שהמשכתי בו גם אחרי ההופעה לכמה ימים.

סוזאן נחתה בארץ ביום שישי, לאחר הופעה מוצלחת בבוקרשט, וביום שבת ערכה מסיבת עיתונאים במלון שלה בת"א. למסע"ת הגיעו עשרות בודדות של עיתונאי מוזיקה וצלמים, וביניהם גם אסף לבנון, מעריץ ותיק שגם צילם ותמלל למען הכלל. ביום ראשון בצהריים, ברשותו, תרגמתי בחזרה לאנגלית את התמליל שלו למען חברי Undertow שאינם דוברי עברית, עם קישורים לסרטונים שצילם.

יצאתי מהעבודה מוקדם באותו יום ראשון, הגעתי הביתה כדי להתארגן ונסעתי לתל אביב. לא חשבתי לרגע שאני אוכל למצוא מקום חניה בקרבת היכל התרבות (החניון שם בבניה מחודשת כבר מספר חודשים, ועוד היד נטויה), ולכן נסעתי ישירות לחניון ברחוב לסקוב, מרחק של כ-400 מ' מהאולם. יצאתי מהאוטו עם התיק והמצלמה (כן, הפעם הבאתי מצלמה. לא סומך על אף אחד אחר) והלכתי בהתרגשות קלה לכיוון האולם.

הגעתי לקופה כדי לקחת את הכרטיס שלי בערך ב-20:45, חצי שעה לפני שעת תחילת המופע. מהקופה השתרך תור ארוך של אנשים שעמדו בחום ובלחות נוראית והמתינו לבדיקה הבטחונית בכניסה ללובי של ההיכל. אולי זה המקום להזכיר שההופעה המאוחרת, המקורית, נמכרה במלואה ללא שום קידום מכירות רציני, וכך גם ההופעה המוקדמת שנוספה בבלחץ הביקוש האדיר - עדות לכמות המעריצים של סוזאן בישראל. התור החל לזרום יותר מהר ברגע שנוספו סדרנים למלאכת הבדיקה, ותוך דקות ספורות הייתי בתוך הלובי הממוזג.

נכנסתי לאולם ועשיתי את דרכי לכסא שלי, שורה 1 כסא 27. השורה הראשונה היא כמעט במרחק נגיעה מהבמה, וללא ספק המקום המושלם לצלם תמונות. הקהל זרם פנימה לאיטו, ואני התחלתי לגלגל שיחה עם מישהי שישבה לידי. מן הסתם נושא השיחה היה סוזאן וגה.

בשעה 21:15 החל מופע החימום של נעה בנתור ולהקתה. עם תחילת השיר הראשון שמתי לב שחסר לי משהו... שכחתי את המתנה שטרחתי והבאתי, עם מכתב הברכה, באוטו! התחלתי לחשוב במהירות ולחשב האם יש לי זמן לרוץ לאוטו להביא אותה או לא, והחלטתי שיש לי זמן. לקחתי את התיק והמצלמה ורצתי החוצה, בלחות ובחום, לכיוון האוטו. הגעתי אליו, לקחתי את המתנה, ורצתי חזרה, מתנשם ומתנשף. הגעתי חזרה אל הכסא שלי עם סיום השיר האחרון של להקת החימום ותחילתה של הפסקה בת 10 דקות. התיישבתי בכיסא, מרוצה מכך שלא פספסתי שום דבר חשוב (הבחורה שלידי אמרה שהחימום היה נחמד אבל חיוור), אבל מודאג מכמויות הזיעה שהצלחתי לייצר בכמה דקות. החולצה המכופתרת שלי, שלא נועדה לספורט, היתה רטובה לחלוטין. ישבתי, נפנפתי במה שיכולתי והתפללתי שהמזגן מספיק חזק כדי לייבש אותי עד סוף ההופעה.

בערך ב22:00 התחילה ההופעה. סוזאן, מייק וג'רי, שהופיעו לפני קהל אוהב כ-3 שעות לפני כן, עלו לבמה לקול תשואות נלהבות. ההופעה החלה עם Marlene On The Wall האלמותי, משם המשיכה עם Small Blue Thing ו-Caramel ועוד שירים רבים וטובים (הסדר לאו דווקא מדויק):

• New York Is A Woman
• Tired Of Sleeping
• My Favorite Plum
• Frank & Ava
• Blood Makes Noise
• Gypsy
• The Queen And The Soldier
• Solitude Standing
• The Man Who Played God
• Some Journey
• Tombstone
• Luka
• Tom's Diner

התאורה היתה טובה וגם הסאונד, והשירים שמעולם לא שמעתי בהופעה חיה, אפילו לא באינטרנט, היו ממתק אמיתי. תוספת הגיטרה החשמלית לצמד הגיטרה האקוסטית וגיטרת הבאס שינתה את עיבודי השירים ונתנה להם נפח ואווירה שמאוד חסרים להם בעיבודים האקוסטיים, ואין ספק שמייק וג'רי יודעים את העבודה.

בסיום החלק המרכזי של ההופעה הקהל קם על רגליו והריע בעוצמה שהרעידה את קירות האולם. האנרגיה באולם היתה מחשמלת, וניכר שהקהל נלהב ביותר. במהלך ההופעה מישהו צעק "We love you Suzanne" והיא ענתה "And we love you... It's hard not to". כצפוי, הטריו חזר לבמה לתת שני הדרנים, בראשון השירים Calypso ו-Pornographer's Dream (שנעל את ההופעה המוקדמת, לאכזבת רבים), ואחריו עוד הדרן אחרון (לאחר עוד סבב סוער של מחיאות כפיים בעמידה) ובו Rosemary והלהיט שהרבה מאוד מעריצים חיכו לו (ובהופעה המוקדמת לא הושר, לצערם של רבים) In Liverpool.

לאחר שקראתי את חוויותיהם של חברי Undertow האחרים בהופעות דומות ברחבי אירופה, ידעתי שהסיכוי להדרן נוסף קלוש, למרות שהקהל לא ויתר בקלות והמשיך להריע, למחוא כפיים במרץ ולשרוק את אהבתו. האורות עלו והקהל קלט את הרמז. בשלב זה רובו המוחלט של הקהל זרם החוצה אל תוך הלילה התל-אביבי המהביל, ואני עשיתי את דרכי אל עמדת איש הסאונד, פיל (Phil) - נקודת המפגש של חברי אנדרטואו. בשלב זה המזגן כבר עשה את שלו, והייתי יבש לחלוטין, כולל החולצה. להפתעתי התקבצו שם מספר לא קטן של אנשים, ואני התפלאתי שיש כל כך הרבה טואיז (Towies) ישראלים. לבסוף התברר שרק חלק קטן הם חברי אנדרטואו - שישה כולל אני ליתר דיוק. פיל המתורגל הוביל אותנו אל מאחורי הקלעים, לחדר איפור קטן, שם הוא שאל את שאלת הסינון "מי כאן מאנדרטואו?", שגרמה לרוב האנשים להרים גבה בתמיהה, וחלקנו הקטן הרים יד בגאווה... את חברי אנדרטואו הוא העמיד קרוב יותר לדלת, כי סוזאן אוהבת לשוחח עם המעריצים הרציניים יותר, ורק אח"כ לעבור ליתר האורחים. הוא הבהיר לנו שהם כבר מאחרים לארוחת ערב, ועוד צריכים לישון קצת לפני הטיסה שלמחרת, ולכן המפגש יהיה קצר.

חיכינו מספר דקות במתח, וסוזאן הגיעה. היא נמוכה יותר ממה שזכרתי (כנראה שבפעם שעברה היא היתה על עקבים), אבל עדיין לבבית ואדיבה, אם כי שומרת על ריחוק מסוים. כשהיא ראתה אותי היא שאלה "אתה יובל?", מפני שהיא ראתה את מה שכתבתי על מסיבת העיתונאים באותו יום. באותו רגע זה היה חלק מהשיחה, אבל כשאני נזכר בזה אני לא יכול שלא לחייך... נתתי לה את המתנה שהבאתי, ושאלתי אותה על פרוייקט ההקלטות האקוסטיות של כל הרפרטואר שלה, במיוחד על השירים הבאמת ישנים, אלה שמעולם לא נכללו באלבומים ואפילו לא בתור בי-סייד בסינגלים. היא אמרה שהיא תקליט הכל ואח"כ תחליט מה נשאר ומה לפח. סוזאן המשיכה ודיברה איתנו על הקהל האנרגטי והביקור המאוד חיובי כאן בארץ, חתמה על דיסקים שאנשים הביאו והצטלמה איתנו. אחרי עשר שנים, סוף סוף יש לי תמונה עם סוזאן וגה :-]

אנשים עזבו בזה אחרי זה, תוך שסוזאן עוברת מאחד לאחד ומחליפה כמה מילים, ולבסוף גם אני עזבתי, לא לפני שהצטלמתי גם עם מייק ולחצתי את ידו של ג'רי, ועשיתי את דרכי אל החניון ואל האוטו. כשהגעתי הביתה השעה היתה מאוחרת (בערך 00:45) אבל רמת האנרגיה שלי היתה מאוד גבוהה, והייתי בסוג של היי. ישבתי ליד המחשב, העברתי את התמונות מהמצלמה והתיישבתי לכתוב את החוויות שלי לחברי אנדרטואו באתר. לבסוף הלכתי לישון בערך ב2:30, עדיין נפעם מהערב המדהים שעבר עליי.

למחרת מיקה לקחה את כרמל לגן כדי לתת לי לישון, אבל קמתי בבוקר די מוקדם, עדיין נרגש, והלכתי לעבודה. את רוב היום ביליתי בצפייה בסרטונים מהופעות הערב הקודם שהגיעו ליוטיוב, ויש כמות מפתיעה של סרטונים. כמו אחרי כל הופעה, צצו מעריצים ישראלים חדשים באנדרטואו, והתחלתי לדבר עם כמה מהם. קראתי את הביקורות הרבות שנכתבו על ההופעות (למעשה על המוקדמת, אליה הוזמנו מספר עיתונאים) ולקרוא תוכן שגולשים אחרים כתבו על ההופעה, לפני ואחרי.

איך אפשר לסכם חוויה כזו מדהימה? למען האמת אני מרגיש שהחוויה עדיין לא שקעה מספיק בשביל סיכומים ורטרוספקטיבה, ואני עדיין חי אותה ביומיום. מה שכן, זה היה חלום שהתגשם, ואני מקווה שלא בפעם האחרונה. כולי תקווה שיתאפשר לסוזאן להגיע הנה לפני 2019, אם כי ברור לי שזה תלוי בעיקר בחברת ההפקה. אני שוקל לנסוע לאחת ההופעות של סוזאן באירופה, אולי לא בשנה הבאה אבל בעוד שנתיים-שלוש, כי עשר שנים זה הרבה יותר מדי זמן לחכות לחוויה כזו. אני חושב שסוזאן סיכמה את החוויה בשתי מילים מושלמות: Israel -- Amazing!!

אקטואליה 16/7

שבוע כן שבוע לא... העדכונים נכתבים והשיירה עוברת.

נתחיל בתגלית שנקרתה בדרכי דרך טוויטר. האתר "רוורס עם פלטפורמה" מפרסם פודקאסט שבועי של שני חבר'ה שהחליטו שחסר פודקאסט בנושאי תוכנה בעברית, ועשו מעשה כדי לתקן את המצב. הם התחילו כבר לפני יותר מחצי שנה, ואני מאזין לפודקאסטים הישנים שלהם בסדר כרונולוגי (לא שזה קריטי, כל תכנית היא על נושא נפרד). הם מדברים, לרוב עם אורחים מומחים, על נושאים כלליים וכאלה שבחוד החנית, ובשלושים-ארבעים דקות מכסים את נושא השיחה בד"כ ממעוף הציפור. ועדיין, זהו מקור מידע מאוד נחמד, טוב יותר מהפודקאסט השבועי של ג'ף אטווד וג'ואל ספולסקי, שמדבר באריכות על האתר StackOverflow יותר מאשר על נושאים כלליים.

בסוף חודש יוני לון עבר דירה, בשעה טובה. לאחר תקופת אריזה קשה, במהלכה הוא נפטר מהרבה זבל שהצטבר אצלו (אחד היתרונות הגדולים של מעבר דירה...), הוא נטש את נהריה לטובת חיפה, ועבר לדירת 60 מ"ר ברחוב חנה סנש. ביקרנו בדירה ביקור חפוז בסוף השבוע שעבר והיא בהחלט נעימה, עם נוף מרהיב לכיוון מפרץ חיפה.

ביום שלון עבר לחיפה קרה הבלתי יאומן! נפגשתי עם עופר לארוחת צהריים ארוכה, במהלכה דיברנו על הא ועל דא, לאחר מספר חודשים בהם לא יצא לנו אפילו לדבר בטלפון. היתה ארוחה נחמדה ושיחה טובה, וקבענו לעשות את זה שוב בקרוב, בשאיפה בעוד 10 ימים.

במוצ"ש לפני שבועיים יצאתי עם מיקה לדייט, כדי לחגוג את יום הנישואין החמישי שלנו. ניצלנו את שובר המתנה שקיבלתי מ"נישה" בזמנו ואכלנו ארוחה איטלקית טובה במסעדה בהרצליה פיתוח. השובר נתן לנו שתי מנות ראשונות, שתי מנות עיקריות, שתי כוסות שתייה ושני קינוחים. על כל זה השארנו אך ורק טיפ מכובד, ויצאנו מרוצים. משם המשכנו לת"א כדי לראות את הקומדיה "הזוג המוזר" עם אלי יצפאן ויעקב כהן, שנתנו הופעה פנטסטית. אני לא זוכר מתי צחקנו ככה. היה ערב מהנה (במהלכו תמר נשארה לשמור על כרמל אצלנו), וחזרנו הביתה עייפים אך מרוצים.
כשאני מסתכל סביבי, אני רואה אנשים שהזוגיות לא באה להם בקלות, גם בגילנו. כאלה שניסו ונכשלו, כאלה שנכוו, וכאלה שויתרו על הרעיון מתוך ייאוש. מה שיש לי עם מיקה הוא מיוחד, ואסור לשכוח שאנחנו ברי מזל. אחרי שמונה שנות הכרות וחמש שנות נישואין מצבנו טוב מאוד, ואסור לנו לקחת את זה כמובן מאליו.

בשבוע שעבר הייתי אצל שיננית, או שמא עלי לאמר שינן, במרפאת השיניים בהרצליה. השינן עבד קשה כדי להסיר את האבנית מהשיניים שלי, אבל בדופו של דבר השיניים שלי נקיות כמו שלא היו הרבה זמן. קבעתי תור נוסף לינואר.

מיקה קנתה כרטיסיית אורח לבריכה במורד הרחוב (שם לתמר יש מנוי), ולקחנו את כרמל כבר בשבת שעברה אחה"צ לטבול בבריכה. כרמל אוהבת את המים, אבל מפחדת מהמים העמוקים, אפילו אם מחזיקים אותה. לא נורא, בסוף היא תתרגל לרעיון. מה שכן, היא אוהבת לשבת על שפת בריכת הפעוטות ורוצה כל הזמן שאמא ואבא ישבו לידה :-)

פינת החדשות הטובות: יפעת מצאה עבודה חלקית במכירות עבור משרד נסיעות שמארגן טיולים מיוחדים לקבוצות, והחלה לעבוד בתחילת החודש. העבודה היא בשעות גמישות, חלקה מהבית, כך שזה מסתדר לה יופי. אני מקווה שהיא תצליח שם.

ביום ראשון היום הגדול - ההופעה של סוזאן וגה בהיכל התרבות בת"א. לקראת ההופעה אני תרגמתי ראיון שהופיע בynet לאנגלית לטובת פורום המעריצים Undertow, אליו אני שייך כבר שנים. אני מצפה להופעה בכליון עיניים, ומקווה שאחרי ההופעה תהיה הזדמנות לפגוש את סוזאן, ולו רק כדי לכפר על הפדיחה של 99...

אקטואליה 29/6

עדכון שלישי באותו חודש... אני מניח שזה בגלל שכרגע אני בתקופה רגועה.

לפני כשבועיים הלכנו לראות את ההצגה "בגידה" של המחזאי הבריטי הרולד פינטר. זוהי הצגה קצרה יחסית, בכיכובם של מוני מושונוב (שגם ביים), אבי קושניר וליליאן ברטו. ההצגה מספרת את סיפור בגידתה של אשה בבעלה עם חברו הטוב, ובו בזמן דנה בנושא הבגידה במובן הרחב של המילה. הסיפור מסופר בהילוך לאחור, כאשר ההצגה מתחילה לאחר סופו של הרומן והולכת אחורה בזמן עד תחילתו.
לאחר הופעות קומיות כה רבות של מושונוב וקושניר, ביחד ולחוד, מעניין לראות אותם בתפקידים רציניים, מנהלים דיאלוגים כבדי משקל בפנים רציניות. הם עושים עבודה טובה, וניכר ששניהם שחקנים מקצוענים, ולא רק קומיקאים מוכשרים.

בשבת שלאחר ההצגה נסענו אחה"צ לגשר הצבים בנחל אלכסנדר, שם פגשנו את יפעת, דורון ואביב הקטנה. השקפנו על הצבים והחיות האחרות בנחל המשוקם, וכרמל כמובן רצתה להגיע עד המים וללטף אחד מהם... לאחר מכן הלכנו בשביל הסלול לכיוון מזרח אל עבר קיבוץ מעברות, וחזרנו אל גשר הצבים באותה הדרך. בשלב זה השמש כבר עמדה לשקוע, והרעב תקף אותנו. החלטנו לאכול ארוחת ערב בבית הפנקייק בכפר-ויתקין, ולמרות הצפיפות הקלה במקום, אכלנו כולנו בהנאה, כולל הילדות. משם כבר המשכנו הביתה.

בשבוע שעבר מלאו לי 33. השלמתי עוד סיבוב סביב השמש, לגמרי בכוחות עצמי. הבאתי עוגה לעבודה, ובתמורה קיבלתי בלונים (שכרמל מאוד אוהבת), כרטיס זוגי לסרט ושקית קטנה של שוקולד. מיקה החליטה שאני רזה מדי, ושלחה לי זר מתוק עם ברכה. אנשים איחלו לי מזל טוב, מי בטלפון ומי ישירות, ובסה"כ היה יום נחמד.
אני לא מרגיש מבוגר יותר, למרות שאני מתחיל אט-אט להרגיש את ההאטה בתפקוד הגוף יחסית למצב לפני חמש שנים. קשה יותר לרדת במשקל, קשה לפתח שרירים, קשה לשמור על גמישות. הגוף כבר לא סובל הכל בשתיקה, ועם השנים הוא רק ילך ויהיה סרבן גדול עוד יותר.

בשישי האחרון הגענו לחיפה, ושוב לקחנו את כרמל לחוף הים. הפעם הגענו קצת יותר מוכנים (אם כי שכחנו כובע...) והלבשנו לה חיתול-בגד-ים חד-פעמי ובגד ים אמיתי מעליו, והיא שוב שמחה לרוץ אל תוך המים ולהשפריץ עד אינסוף. אין לה פחד מהים או מהגלים, ולכן אסור להוריד ממנה עיניים אפילו לרגע. היא אכלה קצת חול ושתתה קצת מי-ים, ולא נראה שזה הרתיע אותה בשום מובן. בפעם הבאה נבוא אפילו יותר מוכנים, ואולי גם ליותר זמן.
אכלנו ארוחת ערב אצל ההורים, וגם ניר הגיע עם פמלייתו. לאחר שקניתי לו מתנה ליום ההולדת שכבר יש לו, החלפתי את המתנה באחת אחרת - רק כדי לגלות שגם אותה יש לו. לא נורא... יש פתק החלפה. אני קיבלתי מתנות שימושיות והרבה ברכות, גם מאופיר ושקד. אגב, בשבוע הבא שקד בת 10! איך הזמן טס...

בשבת בצהריים הגענו אל תמר לארוחת צהריים. היו שם גם דנה, וגם רביב הגיע עם אורי הקטן. גל היתה בביה"ח לצדה של אמה, שעברה טראומה רצינית בעקבות ניתוח, שממנה לא התאוששה. לאחר שבשבת היא הורדמה, נודע לנו אתמול שהיא נפטרה. לא הכרנו אותה, אבל בטח נבוא לבקר ולנחם אבלים מתישהו השבוע.

הפעם אין חדשות טובות במיוחד. התחזית: בשבת מיקה ואני נחגוג את ימי ההולדת ויום הנישואין בארוחה טובה והצגה קומית, ובעוד 20 יום סוזאן וגה תופיע בת"א, ואני מחכה לה בכליון עיניים.

אקטואליה 16/6

פעמיים באותו החודש... אבל לא הייתי מתרגל לזה כל כך מהר.

בתחילת החודש היינו עם כרמל בטיפת חלב. מעבר לבדיקה פיזית רגילה ומדידות (גובה 81 ס"מ, משקל 12 ק"ג), רופאה התפתחותית בדקה את ההתנהגות של כרמל ואת דרגת ההתפתחות המנטלית שלה, ושמחה לבשר לנו את מה שרצינו לשמוע - שכרמל היא ילדה נהדרת שמתפתחת בקצב נורמלי לחלוטין. מבחינת האחוזונים, כרמל קצת כבדה ביחס לגובה שלה, ואנחנו צריכים טיפה להקפיד עם העוגיות והממתקים שאנחנו נותנים לה.

באותו יום מיקה היתה אצל מומחית ריאות, שבדקה אותה והעלתה השערה שדלקת הריאות החוזרת ונשנית נובעת מאיזה כשל חיסוני או אלרגיה. מיקה עשתה בדיקת דם והשבוע היא תגיע לרופאת המשפחה כדי לקבל את התוצאה. אני מקווה שזו לא בעיה רצינית.

כמעט בלית ברירה החלטתי ללכת עם הזרם ופתחתי חשבון טוויטר. לא שיש לי הרבה מה לתרום לעולם הגדול בפורמט הזה, אבל זו עוד פלטפורמה לתקשורת, וכזו שבה ישנם עדכונים שאין בפלטפורמות אחרות. יש משהו כמעט צ'אטי בעדכונים קצרצרים, וזה מעניין לראות אנשים שמציפים את אלה שעוקבים אחריהם בשטף של קישורים מיותרים והערות אגב שלא מעניינות חצי מהם, ומצד שני אנשים שמפיקים פנינים של ממש בפחות מ-140 תווים. בכל מקרה, למשועממים במיוחד - עקבו אחרי!

בעקבות הודעה של ישראלי ב-Undertow קיבלתי לינק לאתר שהתחיל למכור כרטיסים למופע של סוזאן וגה עוד לפני קסטל. נתקלתי בהודעה בשעת לילה מאוחרת, ובו במקום שלפתי כרטיס אשראי והבטחתי את מקומי בשורה הראשונה באמצע, מול סוזאן, מייק וג'רי. אגב, קניתי לסוזאן מתנה צנועה ליום ההולדת ה-50 שלה שחל שמונה ימים לפני ההופעה - עט נובע. אני מקווה שהיא תאהב את זה.

באותו שבוע מיקה שלחה אימייל בתגובה למודעת דרושים של משרד עו"ד ברעננה, הגיעה לשם לראיון ומיד התקבלה. היא התחילה לעבוד שם בים ראשון שעבר, ולפי מה שהיא מתארת, האנשים במשרד נחמדים מאוד (חגגו לה יום הולדת ביום הרביעי לעבודה, ואפילו הביאו לה פרחים ומתנה) והעבודה לא קשה מדי. נראה שהיא מתמקמת לא רע, ואנחנו מחזיקים אצבעות שמקרה המשרד הקודם לא יחזור על עצמו. אגב, המשרד ממוקם מעל סניף של רשת מכוני הכושר שבו למיקה יש מנוי... היא מיהרה והעבירה את המנוי מכפ"ס לרעננה, מתוך כוונה ללכת ולהתאמן לפני העבודה. זה עובד ככה: קמים מוקדם מאוד, מיקה מתארגנת ולוקחת את האוטו לרעננה, אני לוקח את כרמל לגן אחרי 7:00, ואחרי מקלחת וארוחת בוקר בבית לוקח אוטובוס לרעננה, ולוקח את האוטו לעבודה בהרצליה. עד עכשיו הסידור עובד ונראה מבטיח.

בשבת לפני 10 ימים יצאנו לטייל אחרי הרבה מאוד זמן בלי טיולים. חיפשתי באינטרנט ומצאתי אתר נחמד שמציע טיולים למשפחות. מצאתי מסלול טיול בנחל ספונים, שהוגדר כ"בינוני". גייסתי גם את אמא ויעל לטיול, וכך יצאנו לטיול עם כרמל במנשא החדש, שמחים וטובי לבב.
בחלקו הראשון של הטיול, בשביל הכחול, טיפסנו בעלייה לא קשה ממרגלות ההר לראש הצוק בדרך ארוכה אבל לא קשה. עם העלייה נגלה לנו הנוף היפהפה של החוף, מחיפה בצפון ועד חדרה בדרום, כשמולנו נמצאת עתלית. מראש המצוק הנוף יפה מאוד, ומזג האוויר הנוח והרוח הקרירה בהחלט הפכו את המקום לנעים.
לאחר המצוק המשכנו בשביל הכחול, שהתפתל בעליות קטנות וירידות קטנות, אל עבר מערת ספונים. המרחק שעברנו לא היה גדול (כל המסלול כולו הוא 4 ק"מ בערך) אבל מיקה החליטה שהיא לא מסוגלת, ולאמא כאבו הרגליים, ולכן התקדמנו בקצב מאוד איטי. בסופו של דבר הגענו למערה, אבל רק ליעל ולי היה כח להיכנס אליה. המערה היא מערה קרסטית (מה שאומר נטיפים), בה נמצאו שרידים של אנשי מערות. בחודשים מסוימים בשנה חיה במערה להקה גדולה של עטלפים, אבל אנחנו לא ראינו אפילו אחד.
המשכנו במורד הנחל עד לכביש 4 והרכב שחיכה לנו בסבלנות. ללא ספק הטיול היה קשה מדי עבורנו (לקח לנו 5 שעות!) ולא לקחנו איתנו מספיק מים. מיקה נשבעה שהיא לא באה איתנו לטיולים יותר, אבל יותר מאוחר התרככה ואמרה שלטיולים קלים היא תבוא. אם היא תתמיד בכושר, אני מאמין שגם לטיולים כאלה היא תבוא שוב.

בשישי האחרון הגענו אחה"צ לחיפה כדי להפגש עם המשפוחה על חוף הים. פגשנו את ההורים שלי, ולקחנו את כרמל לשחק בחול. היא מבחינתה רצתה רק למים, ונהנתה עד לב השמיים כשאמא נכנסה איתה עד גובה הברכיים. היא עשתה פרצוף כשיצא לה לטעום בפעם הראשונה מי-ים, אבל זה לא הרתיע אותה; אדרבא, גם אחרי שהחלפנו לה בגדים היא רצתה לחזור למים.
יעל הגיעה עם הרכש החדש - דייהטסו שרייד שאבא עזר לה לקנות ולהשמיש. הילדה כבר בת 28.5, גרה לבד ויש לה רכב משלה... אני לא יודע איך היא תממן אותו, אבל אני בטוח שיש לה חסכונות. ניר ומיכל הגיעו יותר מאוחר בהרכב מלא, ויחד ישבנו לאכול במסעדה על החוף. אני, שהייתי רעב מאוד, אכלתי קצת יותר מדי בקצת פחות מדי זמן, ומהר מאוד הרגשתי את ההשפעה. למזלי מיקה נהגה הביתה.

במוצאי שבת הלכתי לסרט Star Trek החדש עם יפעת ודורון בסינמה-סיטי, על המסך הענק בסינמקס. הסרט חביב, מצחיק בנקודות מסוימות, וכמובן מלא אפקטים מיוחדים. הסיפור מספר את סיפור פגישתן של דמויות הסדרה המקורית והאירועים שהובילו למצב ההתחלתי אותו מכיר כל חובב מד"ב., בקיצור, נחמד מאוד, אבל נדיר לראות יצירות מופת בז'אנר הזה.

למיקה היה יום הולדת בשבוע שעבר, ולי יש יום הולדת בשבוע הבא. בשבוע שאחרי יש לנו יום נישואין, ואני מקווה שיצא לנו ללכת לאיזו ארוחה טובה וסרט כדי לחגוג את האירועים, אם תמר תוכל לשמור על כרמל לערב שלם. אנחנו זקוקים לבילוי כזה, רק שנינו.

אקטואליה 1/6

הפעם זה לקח פחות מחודש... נראה אם אני אצליח לדבוק בזה.

בסופ"ש אחרי שחזרנו מאילת חגגנו בחיפה יומולדת 38 לניר, וכרגיל היה מאוד נחמד. פער הגילאים בין כרמל ויהלי הולך ומצטמצם, והן כבר יכולות לשחק יחד בצעצועים ולראות ביחד את אותן תכניות טלויזיה, ואני מקווה שהן יהיו חברות טובות כשיגדלו.

בעקבות שבירתה של אחת משיני הבינה שלי באילת קבעתי תור לרופא שיניים בהרצליה בשבוע שאחרי. צילומי הרנטגן הראו לרופא שגם אחרי שנים שלא נבדקתי, אין צורך בסתימות חדשות אלא רק בעקירת מה שנשאר מהשן השבורה וקצת ניקוי אבן. לאחר שלושה ימים הגעתי לאותה מרפאה, ורופא אחר נתן לי שלוש זריקות הרדמה ממוקדות, ובעזרת סוג של צבת פשוט משך את השן החוצה. כל ההליך לקח פחות מחמש דקות. ההרדמה פגה לאחר כמה שעות והתחלתי להרגיש כאבים כאילו מישהו קדח לי בלסת. כדורים נגד כאבים עזרו לי, אבל הכאב בלסת נמשך אחר כך כמה ימים. מה שכן, מוזרה לי ההרגשה ללא השן בתוך הפה...

מיקה, שנאלצה לפנות את מקומה אצל אותו עו"ד לטובת המזכירה שחזרה מחופשת לידה, מצאה אחרי אילת בקלות עבודה במשרד עו"ד בבניין ממול, לאחר שחילקה קו"ח בתיבות הדואר של המשרדים באזור. דובר על משרה חלקית קבועה, בשכר מכובד. בסוף השבוע הראשון לעבודה מיקה חזרה הביתה עם חום ושיעולים, ביום שבו עברתי את העקירה , ולמחרת כבר נשארה בבית. הרופאה נתנה לה מראש מרשם לאנטיביוטיקה למקרה שהמחלה תחזור, ומיקה התחילה בלית ברירה עוד סבב של תרופות, כאשר הפעם היא הרגישה יותר טוב כמעט מיד, אבל לשיעולים לקח יותר משבועיים לעבור. השבוע יש לה תור למומחית ריאות, שאולי תוכל לתת לנו הסבר למחלה הארורה הזו.
ברביעי שעבר, רגע לפני חג השבועות, מיקה פוטרה במפתיע, אחרי פחות משבועיים במשרד שם. היא לקחה את זה קצת קשה, אבל התאוששה מהר. לא נתנו לה סיבה, ואני אומר שזה הפסד של אותן שותפות במשרד, שלא נתנו למיקה צ'אנס להוכיח את עצמה. אולי השיעולים הבהילו אותן.

בשישי שלפני שבועות היינו בקיבוץ עם דנה ותמר. הסבים של מיקה הולכים ומזדקנים, ונראים קצת יותר חלשים כל פעם שאנחנו רואים אותם. שניהם כבר לא צעירים (אלידע כבר בן 85, ופרידה גם היא כבר חצתה את גיל ה-80), ואני שמח שהם רואים את כרמל מדי פעם. זה משמח אותם כל פעם מחדש.

בחמישי האחרון, ערב שבועות, עבדתי חצי יום ואחרי הצהריים נסנעו עם כרמל לחיפה. אחרי פקקים של שעה וחצי, הגענו בסביבות 18:00. עד שניר ופמלייתו הגיעו, וגם אולגה ואנטון, ועד שישבנו לאכול, השעה היתה כבר כמעט 20:30 וכרמל היתה עייפה והתחילה לבכות ולכעוס. נאלצנו לברוח עוד לפני הקינוח, ואולי טוב שכך... שנינו לא ממש זקוקים לעוד חתיכת עוגת גבינה בימים אלה.

למחרת בצהריים נסענו למושב גאליה כדי להפגש שם עם המשפחה של אהרל'ה בחורשה קטנה אצל חברה טובה של שרון, לארוחה על-האש. חווה ואריה הגיעו, וכמובן ששרון והילדים היו שם. חמי ואיילת הגיעו עם הבטן הגדולה של סוף חודש שביעי והלידה צפויה לסוף יולי, ובינתיים יעל כבר אוטוטו בת שלוש. כרמל הסתובבה בחורשה ובחנה ברוב עניין את העלים והענפים שנשרו מהעצים, ומאוחר יותר השתעשעה בלהאכיל את הכלבים שם בחתיכות אוכל. היה מאוד נחמד, אם כי אמיתי לא הגיעה בגלל שאילנה עברה אירוע לב קל בלילה שלפני.

בפינת החדשות הטובות: לון מצא סופסוף דירה בחיפה, לאחר שבועות של חיפושים, ומתחילת יולי נוכל להתראות יותר בקלות כשנגיע לחיפה. אגב, אנחנו הודענו לבעלי הבית שלנו שנשאר עוד שנה בדירה באותו שכ"ד.

חדשות מצוינות נוספות הן שסוזאן וגה מגיעה לארץ!! היא תופיע ב-19 ביולי בהיכל התרבות, ואני בודק מדי יום אם קסטל התחילו למכור כבר כרטיסים. אני מתכוון להיות שם, בשורה שניה באמצע, בדיוק כמו לפני עשר שנים. אם יצא לי לפגוש אותה אחרי המופע, אני אשמח לדבר איתה, שלא כמו אז כשרעדתי מרוב התרגשות ולא הצלחתי להוציא מילה. אני מניח שאני אפרסם כאן (ובעוד מקומות) את אירועי אותו ערב.

כרמל, שעכשיו בת שנה וחצי, אמורה לקבל מחר חיסונים בטיפת חלב. היא כבר אומרת חצאי מילים ("תול" = חיתול, "דור" = כדור, וכו'), עושה קולות של חיות (פרה, כלב, חתול, כבשה, ברווז, ציפור ואפילו ינשוף) ויודעת להצביע על חלקי הפנים שלה. היא מתפתחת לפי הספר, וכל מה שנשאר לנו לעשות זה להודות על כך שהיא ילדה נורמלית, בלי יותר מדי בעיות, עם סימני סקרנות ואינטלגנציה. שרק תמשיך ככה.

אקטואליה 24/2

עבר קצת זמן מאז שכתבתי כאן משהו אישי... יותר מדי זמן. חודש ינואר עבר חלף לו, וגם פברואר בדרכו החוצה. רוב הזמן עובר בעבודה, כשמדי פעם ישנו קצת זמן איכות, אבל לא יותר מדי. השגרה שוחקת, ובקרוב לא יהיה מנוס מלקחת את מיקה לאיזה סופ"ש רומנטי (אולי ים המלח?) בשביל השפיות והבריאות.

בסוף דצמבר התקשרה אשת מכירות של "הבימה" והצליחה לשכנע אותי לעשות מנוי. נכון שאנחנו כרגע במצב כלכלי לא מושלם, אבל הגעתי למסקנה שאם יהיה לנו מנוי אז נצטרך לצאת קצת מהבית ולשבור את השגרה. וחוץ מזה, זה טוב לנשמה. בתחילת ינואר ראינו את "39 המדרגות" המצחיקה עם קושניר ומושונוב הנהדרים (וגם נתי רביץ וסיון ששון לא רעים בכלל!), עדיין לא במסגרת המנוי (הזמנתי דרך מבצע בעבודה), ולפני כשבועיים ראינו את הצגת הבונוס של המנוי "שעה יפה ליוגה", דרמה קומית מהנה עם עידית טפרסון, אלי דנקר, אפרת בוימולד ועוד. זה נחמד לצאת פעם בחודש ולהתאוורר.

בין לבין, בסוף ינואר מיקה התחילה לעבוד באופן זמני אצל עו"ד בת"א, לא רחוק מהמשרד של טייטלר בו היא עבדה. אגב, היא קפצה לטייטלר כדי לעזור להם ליום אחד כשהמזכירה שלהם חלתה, והיא קיבלה תשלום עבור היום הזה ועוד יומיים דומים שהיו בקיץ. המשרה הנוכחית היא 3/4 משרה, והיא מחליפה מזכירה שיצאה לחופשת לידה. אנחנו מקווים שהיא לא תחזור, ממש כמו מיקה, ומיקה תוכל להמשיך לעבוד שם (אנחנו צריכים עוד משכורת). בינתיים מיקה מקבלת שם מחמאות על הרמה המקצועית שלה והיא מבחינתה מרוצה.

עוד דבר שמיקה מצאה זה חדר כושר. היא נרשמה ל-18 חודש ל"גרייט שייפ" בכפ"ס, וכשהיא בריאה היא משתדלת ללכת בקביעות. יאמר לזכותה שהיא מוטרדת מהמשקל שלה והיא מנסה לשפר את המצב.

אם כבר הזכרנו בריאות... החורף הזה מתאפיין בבצורת קשה וטמפרטורות גבוהות מהממוצע, מה שתורם לפריחתן של מחלות חוזרות ונשנות. מיקה, כרמל ואני עושים תורנות מחלות, כשאצלי זה בדר"כ קצר, אצל מיקה זה כרוני, ואצל כרמל זה בא והולך. מיקה נזקקה לסבב נוסף של אנטיביוטיקה כדי להתגבר על צינון קשה, אבל כרמל עברה שני סבבים של דלקת ריאות, שהצריכה אינהלציות ואנטיביוטיקה במשך מספר ימים. למזלנו מיקה שמעה את כרמל מחרחרת וקבעה תור לרופאת הילדים מספיק מוקדם כדי שזה לא ידרדר. כרגע כולם בריאים, כרמל בגן ומיקה בעבודה, אבל היו לנו ימים בזמן האחרון שכרמל היתה בבית (גם דלקות עיניים חוזרות בהן היא נדבקת בגן לא תורמות לעסק) ואני נאלצתי להשאר לטפל בה, מפני שמיקה היתה מושבתת.

ובתפנית חדה, הקוראים ודאי יצאו מגדרם מרוב אושר (אני מבקש, קצת איפוק!) כשאספר שגיליתי זמרת סקוטית נהדרת בשם KT Tunstall, ששרה פופ-רוק משובח. למעשה, במשך עשרה ימים בינואר הקשבתי אך ורק לה, מתענג על כל שיר שאני מגלה ביוטיוב. מסתבר שהיא פעילה כבר לא מעט זמן, ואפילו הספיקה להוציא שני אלבומי אולפן מצוינים, ועוד אלבום אקוסטי וספיחים לא פחות טובים. לאחרונה השתמשה חברת פלאפון בשירה Suddenly I See לטובת פרסומת, ומשם התוודעתי אליה. אגב, היא הקליטה קולות רקע לאלבומה המשובח של סוזאן וגה לפני שנתיים, כך שהשם שלה היה לי מוכר עוד מקודם, רק לא יצא לי לשמוע חומר מקורי שלה.

אם כבר נגענו במוזיקה, הבלוג השני שלי קיבל דחיפה אדירה כאשר הוא הופיע במדור "עלו ברשת" של ידיעות אחרונות באחד בפברואר. כמות המבקרים היומית, שגירדה את הדו-ספרתי ביום טוב, זינקה ביום הפרסום ל-1500 מבקרים יחודיים, שצפו בכ-4000 דפים! מן הסתם המספרים האסטרונומיים האלה, מהם נהנים פורטלים על בסיס יומי, הלכו והדלדלו בצורה דרסטית, אבל כמות המבקרים התייצבה מאז על 20-30 ביום, עם כ-50 דפים נצפים, וזה בהחלט שיפור משמעותי. בעקבות הפרסום קיבלתי כמה תגובות, בבלוג ובאימייל, והכי חשוב - הצעות מהקוראים. אנשים התחילו להגיע אל הבלוג מכל מיני קישורים שונים ומשונים שאני לא קשור אליהם, ויכול להיות שיש עתיד לבלוג הזה...

נעבור נושא. יפעת ודורון עברו להוד השרון, ועכשיו הם גרים במרחק עשר דקות הליכה מאיתנו. דורון התחיל לעבוד בראש העין, וזמני הנסיעה שלו התקצרו מאוד יחסית לזמנים מרמת גן וחזרה. בעודי כותב שורות אלו מיקה הולכת עם כרמל להפגש עם יפעת בגן משחקים קרוב לבית, וזה מאוד נחמד שיש חברים קרובים.

אה, כן, היה גם יום בחירות איפשהו באמצע. כתבתי כבר מספיק על התנועה הירוקה, ואני רק אוסיף שהתנדבתי לעמוד מחוץ לאחת הקלפיות קרוב לבית ביום הבחירות ולנסות לשכנע אנשים להצביע "ה", מה שבדיעבד היה מיותר לחלוטין. לא רק שהתנועה הירוקה-מימד לא קיבלה ולו קול בודד בקלפי הזה, אותו יום היה יום סוער ואני הצטננתי ברמות שלא זכורות לי מזה שנים רבות. לאחר הבחירות נשארתי חולה בבית יומיים, ולמעשה עד עכשיו אני סוחב את השאריות של אותה מחלה.

מעבר לכל אלה, כמו תמיד יש לחץ בעבודה, כאשר באמצע החודש הבא צריך לשחרר גרסא, מה שאומר שעכשיו הצוות שלי באטרף של סגירת קצוות וכתיבת מסמכים. זה הצד הפחות נחמד של פיתוח תוכנה, אבל אי אפשר בלעדיו.

וכעת לתחזית. התחזית בחסות משרד הבטחון, המביא אליכם עודפי תקציבים לשירות מילואים! התקשרו עוד היום למשרד הקישור שלכם, וקצינת הקישור תשמח לסדר לכם חופשה קצרה על חשבון המדינה! כן, קיבלתי עוד צו מילואים, הפעם לשלושה ימים בסוף מרץ. לא ברור לי מה הם מקווים להפיק מכל האימונים האלה, חוץ מעוד תקציבים.

זהו, אני חושב. אני מקווה שלא ייקח לי עוד חודשיים לעדכן שוב.