יום ראשון, 15 בנובמבר 2009

סופשבוע בכפר

ביום חמישי לקחתי יום חופש. בבוקר, אחרי שלקחתי את כרמל לגן, נסעתי לפנצ'ריה בגיל-עמל כדי להחליף את הצמיגים הקדמיים שלי (הם היו יבשים קצת, ועדיף להחליף לקראת החורף). בעל המקצוע פירק את הצמיגים הישנים (ככל הנראה המקוריים) וגילה באחד מהם נקב במקום שכבר היה בו פנצ'ר שתוקן. במצב כזה אי אפשר לתקן שוב, והצמיג הולך לפח. הבטיחות מחייבת להחליף צמד גלגלים בכל פעם, ולכן בכל מקרה נאלצתי לרכוש שניים. הצמיגים הדרושים לא היו במלאי, והובטח לי שהם יגיעו עד הצהריים.

חזרתי הביתה והלכתי להסתפר, בזמן שמיקה נסעה לקנות כמה דברים לקראת הנסיעה. בצהריים חזרתי לפנצ'ריה והצמיגים הוחלפו בחדשים, ובעל המקצוע המליץ לי לגשת לכיוון פרונט במכון שהוא סומך עליו.

לאחר אריזת הדברים (לקחנו חצי בית כרגיל...) נסענו לאסוף את כרמל מהגן, ואיתה נסענו לחיפה. לא היתה תנועה רצינית, אבל זה בכל זאת היה יום חמישי, ולכן לקח זמן. כשהגענו לחיפה כמובן שישבנו לשתות משהו ולנוח טיפה, כי שנינו היינו עייפים מההתרוצצויות. כרמל התחילה לשחק בצעצועים ולא התרגשה ממה שקורה סביבה, גם כשאמרנו לה שלום ונסענו צפונה. בדיעבד נודע לנו שהיא היתה ילדה טובה כל היומיים שלא היינו איתה, ועשתה להורים שלי ויעל חיים קלים. אלה חדשות טובות, ואני מקווה שנוכל לחזור על הניסוי מתישהו בקרוב, אולי בפסח.

הגענו לצימר במושב גורן אחרי 19:00, עייפים מאוד. אכלנו משהו קטן ודי מהר התמוטטנו על המיטה. שנינו נרדמנו מול הטלוויזיה, עוד לפני 22:00.

יום שישי היה גשום מאוד. בתחילה תכננו לטייל בשישי ולעשות בטן-גב בשבת, אבל מזג האוויר שינה את התכניות שלנו. התעוררנו מוקדם בבוקר (אבל אחרי כמעט 10 שעות שינה רצופות...) והמשכנו להתפנק במיטה כראוי. היה קר בחוץ וגשום, כך שלהשאר מתחת לפוך היה נחמד ורומנטי. כשהשמיים התבהרו מעט לקראת הצהריים, עשינו גיחה לקנות כמה דברים במרכז המסחרי של שלומי. ראינו סרט חביב במיטה עם פופקורן, וכשמיקה ישנה צהריים אני עברתי על העיתון של יום שישי, במיוחד על תשבצי ההגיון.

בערב יצאנו לאכול במסעדה בקיבוץ כברי. השירות היה אדיב, מהיר ומדויק, היין ששתיתי היה לא רע בכלל, המנות לא קטנות ואפילו משביעות, והכי חשוב - טעימות מאוד. החסרון היחיד של המקום הוא המחיר... ידענו מראש שהמקום יקר, אבל בדיעבד היתרונות הרבים אינם מצדיקים את המחיר המופרך שם.

לאחר הארוחה המשכנו לטיילת של נהריה, שם אכלנו קינוח ושתינו משהו חם. חיכינו ללון ודינה שהגיעו מהרצליה לנהריה כדי לראות הופעה של נאור ציון. אחד העובדים של לון השיג כרטיסים בחינם (קשרים בהפקה) וגם אנחנו הוזמנו. אנחנו בד"כ לא הולכים למופעי סטנד-אפ, אבל נהנינו וצחקנו כמו שלא צחקנו הרבה זמן (ישבנו מספיק רחוק מהבמה...), וזה היה מאוד נחמד. חזרנו לצימר אחרי חצות תשושים, ושוב התמוטטנו על המיטה.

בשבת בבוקר הגשם פסק, ואחרי בוקר רגוע ארזנו, שילמנו ויצאנו לקראת הצהריים מהצימר. עצרנו בפארק גורן בתצפית לכיוון מבצר מונפורט (בפעם הבאה גם נגיע אליו, אני מקווה). משם המשכנו לכיוון ראש הנקרה, שם ראינו את הנוף ואת מעבר הגבול, אבל לא ירדנו לנקרות, בעיקר בגלל התור הארוך לרכבל. נסענו לחיפה בעצלתיים והגענו אל ההורים בשעת צהריים מאוחרת, כשכרמל ישנה. אכלנו צהריים, ישבנו אצלם כמה שעות, ובסופו של דבר העמסנו את הדברים ואת עצמנו על האוטו, כולל כרמל, וחזרנו הביתה, בחזרה לשגרה.

היה סופשבוע נהדר מבחינתנו - רגוע, רומנטי, טעים ומצחיק. שנינו היינו זקוקים למילוי מצברים כזה, וזה היה שווה כל אגורה.

יום רביעי, 11 בנובמבר 2009

3/10/07 - סאורהה

[הקודם]

לאחר ארוחת בוקר מוקדמת (6:30) יצאנו לכיוון הנהר כדי לשוט לאורכו בקאנו. במהלך השיט הצביע המדריך על תנין או שניים ועל ציפורים שונות על גדות הנהר ומעליו, ואנחנו הסתכלנו דרך המשקפת ודרך עדשת המצלמה.

השיט ארך כ-40 דקות, והיה נעים מאוד (על הנהר, תוך כדי תנועה, יש רוח קרירה ונעימה). סיימנו את השיט בנקודה כלשהי על הגדה הנגדית, וירדנו לחוף כדי להתחיל את הטרק בג'ונגל. לפני הטרק הסביר לנו המדריך כמה דברים חשובים על איך להתגונן במקרה שאחת מחיות הבר תתקוף אותנו, למרות הסיכוי הקלוש אפילו לראות את התוקפים. הסתובבנו באזורים המעושבים (ישנו שם דשא שגדל לגובה שמכסה פילים, ולכן נקרא "דשא פילים") ונכנסנו למעבה הג'ונגל עצמו. בתוך הג'ונגל ראינו חרקים, צפרדעים, קופים וסימנים של קרנפים (אבל לא את הקרנפים עצמם, שהם מאוד ביישנים). למדנו למשל שהקרנפים אוהבים לשרוץ בשלוליות מים גדולות ונוהגים לבוא ולחרבן במקומות מאוד ספציפיים, אליהם הם חוזרים בכל פעם – ממש כמונו. אפילו ראינו עדר קטן של צבאים.

הלכנו חזרה לאורך הגדה לכיוון העיירה דרך היער ודרך העשביה הגבוהה. חצינו את הנהר בקאנו שבא לאסוף אותנו, ובעיירה עצמה, על גדת הנהר, הזדמן לנו מופע רחיצת הפילים, בו תיירים מוזמנים לקחת חלק (תמורת תשלום סמלי). סינדי ניסתה את כוחה ונרטבה עד צואר, במיוחד אחרי שהפיל זרק אותה מעליו והיא התחילה להסחף בזרם. לון צילם אותה עם המצלמה שלה בזמן שאני צילמתי את כל המופע כולו (היו שם 3-4 פילים) ושמתי לב לפתע שהעדשה של המצלמה שלי חשופה. אני לא יודע איך, אבל פילטר ה-UV התברג החוצה ונפל איפשהו בדרך הג'ונגל, ועליו היו הפולרייזר ומכסה העדשה. תעלומה של ממש.

אחרי ארוחת צהריים סינדי התנדבה לסדר לי איזשהו כיסוי מאולתר, ויותר מאוחר היא באמת מצאה איזו חתיכת בד ותחתית של בקבוק ואילתרה משהו בסגנון מקגייוור. כנראה גם היא היתה בפח"מ.

לאחר שנ"צ נסענו עם הג'יפ לכניסה לשמורה, שם נפרדנו מסינדי (שנסעה עם עוד כמה אנשים למרכז הרבעת הפילים) ועלינו על גבה של פילה כדי להסתובב בג'ונגל בצורה קצת שונה. כאשר הפילה מסתובבת ביער, החיות האחרות לא בורחות מפניה, אפילו אם היא סוחבת עליה אנשים. כך יצא שראינו צבי מנוקד ממש מקרוב ויצא לנו גם לצלם אותו, ראינו אנטילופות וגולת הכותרת – שני קרנפים חדי-קרן בסביבתם הטבעית. זהו מחזה שאפשר לראות אך ורק בצורה זו. הפילה הסתובבה ביער, דורכת על כל מכשול (ענפים, בוץ, מים) ומסלקת כאלה שאי אפשר לדרוך עליהם (עצים שלמים למשל). לון החליט שזהו כלי תחבורת השטח האולטימטיבי, ויש בזה משהו.

ציפינו שהפילה תוריד אותנו בכניסה לשמורה, המקום בו עלינו עליה, אבל להפתעתנו המשיכה הפילה (בהוראת הנהג כמובן) החוצה אל הכפר והמשיכה ללכת על הדרך החותכת בין הבתים. אחרי כ-10 דקות של הליכה בכפר הגענו למלון של הזוג שישב איתנו על הפילה, ושם ירדנו כולנו. הפילה המשיכה עם הנהג אל האורווה שלה, ואנחנו קלטנו שאף אחד לא בא לאסוף אותנו משם, והתחלנו ללכת לכיוון המלון שלנו.

בדרך למלון עצרנו בחנות מזכרות, שלון שוחח עם המוכר בה אתמול בערב (השיג גלויה תמורת מטבע של חצי שקל), וקנינו קערות מזמרות, סט מטבעות של נפאל, ותחתיות קרמיקה מצוירות.

חזרנו למלון ואכלנו ארוחת ערב. אחרי הארוחה התקבצו כל האורחים (כולל אלה שהגיעו היום בצהרים) בלובי למצגת שקופיות. המדריך בישנו הסביר בקולו המונוטוני-משהו ובאנגלית רצוצה-קמעה על נפאל בקצרה, על הפארק עצמו ועל החיות השונות שניתן לראות בפארק – קופים, פילים, דובים, קרנפים, נמרים, צבאים וציפורים. הוא פירט לנו את גודל החיה/אורך תקופת הייחום וההריון, ועד איזה גיל נשארים הצאצאים עם האם או להקה.

יצאנו החוצה כדי לצרוב DVD של 3 כרטיסי זכרון שלנו, וסינדי באה איתנו כדי לצרוב CD מהכרטיס שלה יחד עם תמונות שלנו מהיום. הצריבה לקחה לא מעט זמן, וניצלנו אותה לשיחה נחמדה.

מחר בבוקר אנחנו במרכז הרבעת הפילים, ואח"כ חוזרים לקטמנדו.

[הבא]

יום שלישי, 10 בנובמבר 2009

אקטואליה 10/11

כמעט חודש חלף מאז העדכון האחרון, ולהפתעתי מישהו העיר לי על כך... כנראה שהמילים שנכתבות כאן לא צפות להן באינטרנט ללא מטרה.

באמצע החודש שעבר, בשבת שאחרי העדכון האחרון, יפעת ודורון ערכו מסיבת יום הולדת צנועה בביתם לאביב הקטנה. כרמל ואביב שיחקו בצעצועים, כשאביב בעיקר בוחנת את כרמל ולומדת, וכרמל נהנית מהבינבה שקנינו לאביב. היו שם גם אבישי (שעבד איתי ועם יפעת באינטרביט אי אז) עם אשתו סיון והבת יערה, שגדולה מכרמל בחודשיים (אבל נצמדה להורים בביישנות), ועוד זוג חברים חביב מחדרה שלא הכרנו לפני כן. בסה"כ היה מאוד נחמד, וכמובן שמסיבת יום ההולדת של כרמל שתהיה בתחילת החודש הבא תהיה שונה מאוד... אנחנו מתכננים פיקניק המוני ליד גן שעשועים.

מיקה עדיין לא מצאה עבודה, ולפי דעתי היא שוברת שיאי אבטלה אישיים. היא התחילה שבוע נסיון במשרד נוסף ברעננה, אבל אחרי יומיים הבינה שזה ממש לא המקום בשבילה, לא מבחינת העבודה, לא האנשים ולא המשרד. היא שולחת קו"ח למשרדים שונים באזור וגם בת"א, אבל כרגע אין היענות. היא נתקלה במודעת דרושים של הנהלת בתי המשפט, שמחפשת קלדניות לשופטים - אותה עבודה שמיקה עבדה בה כשהכרתי אותה, לפני שמונה שנים. מבחינת מיקה זו אופציה לא טובה (בכל זאת, זו עבודה שהיא לא אהבה) אבל זו אופציה. השעות נוחות, והתנאים בשירות המדינה לא רעים, גם אם השכר נמוך. כדי להתקבל היא צריכה לעבור מבחן פסיכוטכני, שמתקיים פעם בשבוע בת"א. בשבוע שעבר היא הגיעה לשם בזמן, רק כדי לגלות שלא נותרו מקומות... מעצבן. היא תנסה שוב השבוע.

ביום שישי לפני שלושה שבועות הגענו לדירה החדשה של רביב וגל ואכלנו שם ארוחת ערב משפחתית בהרכב מורחב. אורי הקטן אמנם מתפתח קצת יותר לאט מכרמל (הבנות תמיד מתפתחות יותר מהר...) אבל הוא כבר זוחל ואוטוטו יתחיל לעמוד ולהלך בעזרת רהיטים. היה ערב נחמד, אבל נאלצנו לעזוב מוקדם כי כרמל היתה מאוד עייפה.

למחרת נסענו לחיפה, כדי לראות את ההורים שלי, וגם כדי לנסוע איתם לביקור אצל ברוריה וניב ברמות מנשה. בדרך לקיבוץ, עדיין בתוך חיפה, היתה לנו תאונה קטנה, כאשר רכב שעמד מאחורינו ברמזור נכנס בנו כשהתחלנו לנסוע. לא נעים, אבל לא נורא. הפגוש עשה את העבודה שלו, וחוץ מכמה שריטות אין נזק. בכל זאת החלפתי פרטים עם הנהג השני, שהודה באשמתו כמובן.
בקיבוץ ישבנו אצל ברוריה וניב ושוחחנו על הא ועל דא. הבנות שלהם כבר גדולות - הילה בת 19, מדריכה במוזיאון חיל הים בחיפה, וספיר כבר בת 17... איך הזמן טס. כרמל ראתה לעצמה צורך לסייר באזור שמחוץ לבית, למרות החושך, ואנחנו ליווינו אותה בתורנות. בסופו של דבר אני נסעתי הביתה עם כרמל, תמר (אותה אספנו מדליה) והחבר של הילה (שגר בהוד השרון) ומיקה חזרה עם ההורים שלי לחיפה כדי ללכת להסתפר אצל הספר שלה למחרת.

ביום שני לפני שבועיים התקיימה אסיפת הורים בגן. תמר נשארה עם כרמל בבית ואנחנו הלכנו לפגוש את צוות הגן וההורים האחרים. טלי הגננת הסבירה לנו על שגרת היום בגן, הפעילויות המתמשכות והארועים המתוכננים לעתיד הקרוב. אין ספק שאנחנו הרבה יותר מרוצים מהגן השנה, עם גננת מנוסה ובעלת יוזמות, שגם מעוניינת לשתף את ההורים בתהליך.

בסוף אותו שבוע נפתחו ארובות השמיים והיו לנו 6 ימים של חורף אמיתי, עם גשמי שטפונות וקור חודר. לבשנו בגדים ארוכים, הפעלנו את הרדיאטור ולקחנו איתנו מטריות לכל מקום. באותו יום שישי ההורים הוזמנו לארוחת ערב אצל פנינה בכפר-סבא עם קרובי משפחה מאוסטרליה, ויעל הגיעה איתם אבל נשארה לאכול ארוחת ערב איתנו, עם תמר ודנה. היה נחמד.

הגשם שנחלש פינה את מקומו לחמסין, כיאות לעונת מעבר, ובשבת האחרונה כבר היה קיץ של ממש. באותו יום אחה"צ, בהחלטה ספונטנית, ביקרנו את איילת וחמי בדירתם החדשה בגבעתיים. עברו שלושה חודשים מאז שנולדה דפנה, וזו פעם ראשונה שאנחנו רואים אותה... ישבנו וקשקשנו, אכלנו ארוחת ערב והיה מאוד נחמד. כרמל גילתה ים של צעצועים חדשים (של יעל בת ה-3.5) והעסיקה את עצמה כל הערב. אני מקווה שנראה אותם יותר תכופות, לכל הפחות ביומולדת של כרמל.

בסוף השבוע הזה אנחנו נוסעים לצימר... ועל כך בפעם הבאה.

מאגר ביומטרי - נזק לכל החיים