ביום חמישי לקחתי יום חופש. בבוקר, אחרי שלקחתי את כרמל לגן, נסעתי לפנצ'ריה בגיל-עמל כדי להחליף את הצמיגים הקדמיים שלי (הם היו יבשים קצת, ועדיף להחליף לקראת החורף). בעל המקצוע פירק את הצמיגים הישנים (ככל הנראה המקוריים) וגילה באחד מהם נקב במקום שכבר היה בו פנצ'ר שתוקן. במצב כזה אי אפשר לתקן שוב, והצמיג הולך לפח. הבטיחות מחייבת להחליף צמד גלגלים בכל פעם, ולכן בכל מקרה נאלצתי לרכוש שניים. הצמיגים הדרושים לא היו במלאי, והובטח לי שהם יגיעו עד הצהריים.
חזרתי הביתה והלכתי להסתפר, בזמן שמיקה נסעה לקנות כמה דברים לקראת הנסיעה. בצהריים חזרתי לפנצ'ריה והצמיגים הוחלפו בחדשים, ובעל המקצוע המליץ לי לגשת לכיוון פרונט במכון שהוא סומך עליו.
לאחר אריזת הדברים (לקחנו חצי בית כרגיל...) נסענו לאסוף את כרמל מהגן, ואיתה נסענו לחיפה. לא היתה תנועה רצינית, אבל זה בכל זאת היה יום חמישי, ולכן לקח זמן. כשהגענו לחיפה כמובן שישבנו לשתות משהו ולנוח טיפה, כי שנינו היינו עייפים מההתרוצצויות. כרמל התחילה לשחק בצעצועים ולא התרגשה ממה שקורה סביבה, גם כשאמרנו לה שלום ונסענו צפונה. בדיעבד נודע לנו שהיא היתה ילדה טובה כל היומיים שלא היינו איתה, ועשתה להורים שלי ויעל חיים קלים. אלה חדשות טובות, ואני מקווה שנוכל לחזור על הניסוי מתישהו בקרוב, אולי בפסח.
הגענו לצימר במושב גורן אחרי 19:00, עייפים מאוד. אכלנו משהו קטן ודי מהר התמוטטנו על המיטה. שנינו נרדמנו מול הטלוויזיה, עוד לפני 22:00.
יום שישי היה גשום מאוד. בתחילה תכננו לטייל בשישי ולעשות בטן-גב בשבת, אבל מזג האוויר שינה את התכניות שלנו. התעוררנו מוקדם בבוקר (אבל אחרי כמעט 10 שעות שינה רצופות...) והמשכנו להתפנק במיטה כראוי. היה קר בחוץ וגשום, כך שלהשאר מתחת לפוך היה נחמד ורומנטי. כשהשמיים התבהרו מעט לקראת הצהריים, עשינו גיחה לקנות כמה דברים במרכז המסחרי של שלומי. ראינו סרט חביב במיטה עם פופקורן, וכשמיקה ישנה צהריים אני עברתי על העיתון של יום שישי, במיוחד על תשבצי ההגיון.
בערב יצאנו לאכול במסעדה בקיבוץ כברי. השירות היה אדיב, מהיר ומדויק, היין ששתיתי היה לא רע בכלל, המנות לא קטנות ואפילו משביעות, והכי חשוב - טעימות מאוד. החסרון היחיד של המקום הוא המחיר... ידענו מראש שהמקום יקר, אבל בדיעבד היתרונות הרבים אינם מצדיקים את המחיר המופרך שם.
לאחר הארוחה המשכנו לטיילת של נהריה, שם אכלנו קינוח ושתינו משהו חם. חיכינו ללון ודינה שהגיעו מהרצליה לנהריה כדי לראות הופעה של נאור ציון. אחד העובדים של לון השיג כרטיסים בחינם (קשרים בהפקה) וגם אנחנו הוזמנו. אנחנו בד"כ לא הולכים למופעי סטנד-אפ, אבל נהנינו וצחקנו כמו שלא צחקנו הרבה זמן (ישבנו מספיק רחוק מהבמה...), וזה היה מאוד נחמד. חזרנו לצימר אחרי חצות תשושים, ושוב התמוטטנו על המיטה.
בשבת בבוקר הגשם פסק, ואחרי בוקר רגוע ארזנו, שילמנו ויצאנו לקראת הצהריים מהצימר. עצרנו בפארק גורן בתצפית לכיוון מבצר מונפורט (בפעם הבאה גם נגיע אליו, אני מקווה). משם המשכנו לכיוון ראש הנקרה, שם ראינו את הנוף ואת מעבר הגבול, אבל לא ירדנו לנקרות, בעיקר בגלל התור הארוך לרכבל. נסענו לחיפה בעצלתיים והגענו אל ההורים בשעת צהריים מאוחרת, כשכרמל ישנה. אכלנו צהריים, ישבנו אצלם כמה שעות, ובסופו של דבר העמסנו את הדברים ואת עצמנו על האוטו, כולל כרמל, וחזרנו הביתה, בחזרה לשגרה.
היה סופשבוע נהדר מבחינתנו - רגוע, רומנטי, טעים ומצחיק. שנינו היינו זקוקים למילוי מצברים כזה, וזה היה שווה כל אגורה.
חזרתי הביתה והלכתי להסתפר, בזמן שמיקה נסעה לקנות כמה דברים לקראת הנסיעה. בצהריים חזרתי לפנצ'ריה והצמיגים הוחלפו בחדשים, ובעל המקצוע המליץ לי לגשת לכיוון פרונט במכון שהוא סומך עליו.
לאחר אריזת הדברים (לקחנו חצי בית כרגיל...) נסענו לאסוף את כרמל מהגן, ואיתה נסענו לחיפה. לא היתה תנועה רצינית, אבל זה בכל זאת היה יום חמישי, ולכן לקח זמן. כשהגענו לחיפה כמובן שישבנו לשתות משהו ולנוח טיפה, כי שנינו היינו עייפים מההתרוצצויות. כרמל התחילה לשחק בצעצועים ולא התרגשה ממה שקורה סביבה, גם כשאמרנו לה שלום ונסענו צפונה. בדיעבד נודע לנו שהיא היתה ילדה טובה כל היומיים שלא היינו איתה, ועשתה להורים שלי ויעל חיים קלים. אלה חדשות טובות, ואני מקווה שנוכל לחזור על הניסוי מתישהו בקרוב, אולי בפסח.
הגענו לצימר במושב גורן אחרי 19:00, עייפים מאוד. אכלנו משהו קטן ודי מהר התמוטטנו על המיטה. שנינו נרדמנו מול הטלוויזיה, עוד לפני 22:00.
יום שישי היה גשום מאוד. בתחילה תכננו לטייל בשישי ולעשות בטן-גב בשבת, אבל מזג האוויר שינה את התכניות שלנו. התעוררנו מוקדם בבוקר (אבל אחרי כמעט 10 שעות שינה רצופות...) והמשכנו להתפנק במיטה כראוי. היה קר בחוץ וגשום, כך שלהשאר מתחת לפוך היה נחמד ורומנטי. כשהשמיים התבהרו מעט לקראת הצהריים, עשינו גיחה לקנות כמה דברים במרכז המסחרי של שלומי. ראינו סרט חביב במיטה עם פופקורן, וכשמיקה ישנה צהריים אני עברתי על העיתון של יום שישי, במיוחד על תשבצי ההגיון.
בערב יצאנו לאכול במסעדה בקיבוץ כברי. השירות היה אדיב, מהיר ומדויק, היין ששתיתי היה לא רע בכלל, המנות לא קטנות ואפילו משביעות, והכי חשוב - טעימות מאוד. החסרון היחיד של המקום הוא המחיר... ידענו מראש שהמקום יקר, אבל בדיעבד היתרונות הרבים אינם מצדיקים את המחיר המופרך שם.
לאחר הארוחה המשכנו לטיילת של נהריה, שם אכלנו קינוח ושתינו משהו חם. חיכינו ללון ודינה שהגיעו מהרצליה לנהריה כדי לראות הופעה של נאור ציון. אחד העובדים של לון השיג כרטיסים בחינם (קשרים בהפקה) וגם אנחנו הוזמנו. אנחנו בד"כ לא הולכים למופעי סטנד-אפ, אבל נהנינו וצחקנו כמו שלא צחקנו הרבה זמן (ישבנו מספיק רחוק מהבמה...), וזה היה מאוד נחמד. חזרנו לצימר אחרי חצות תשושים, ושוב התמוטטנו על המיטה.
בשבת בבוקר הגשם פסק, ואחרי בוקר רגוע ארזנו, שילמנו ויצאנו לקראת הצהריים מהצימר. עצרנו בפארק גורן בתצפית לכיוון מבצר מונפורט (בפעם הבאה גם נגיע אליו, אני מקווה). משם המשכנו לכיוון ראש הנקרה, שם ראינו את הנוף ואת מעבר הגבול, אבל לא ירדנו לנקרות, בעיקר בגלל התור הארוך לרכבל. נסענו לחיפה בעצלתיים והגענו אל ההורים בשעת צהריים מאוחרת, כשכרמל ישנה. אכלנו צהריים, ישבנו אצלם כמה שעות, ובסופו של דבר העמסנו את הדברים ואת עצמנו על האוטו, כולל כרמל, וחזרנו הביתה, בחזרה לשגרה.
היה סופשבוע נהדר מבחינתנו - רגוע, רומנטי, טעים ומצחיק. שנינו היינו זקוקים למילוי מצברים כזה, וזה היה שווה כל אגורה.
