אקטואליה 23/9

כבודה של ספרד במקומה מונח, אבל צריך לעדכן גם בענייני דיומא. בסדר כרונולוגי, עדיף.

לקראת סוף אוגוסט המזגן בדירה, שהראה סימני מרדנות כבר ביום שעברנו לדירה, החליט שגם לו מגיעה חופשה, והפסיק לקרר. המשיך לאוורר, אבל אוויר בטמפרטורת החדר, כמו שנאמר. בקיצור, שביתה איטלקית נוסח מכשירי חשמל. זה מזגן "אלקטרה פנטהאוס", מזגן ישן שלפי דעתי כבר מעל 10 שנים לא נמכר בארץ, והמערכות שלו כבר קרובות לסוף דרכן. הטכנאי שסידר את המזגן ביום אחרי שעברנו (ולקח 200 שקל כמובן) הגיע שוב, עשה הוקוס-פוקוס כמו בפעם הראשונה, הבטיח שזה יקרה שוב מתישהו ואין מה לעשות, לקח עוד 200 שקל והלך. למחרת היום המזגן חזר לסורו, והטכנאי בא שוב לנופף במטה הקסם שלו. הפעם זה החזיק מעמד שבוע.
הבאנו טכנאי של אלקטרה, שעולה טיפה יותר אבל בא עם אחריות של 3 חודשים לתיקון. הגיע הטכנאי, עשה אברה-קדברה משלו, והמזגן עבד לעוד שבוע. בנקודה הזו ערבנו את בעל הבית, כי נמאס לנו מהמצב. בחוזה אמנם כתוב וחתום שתחזוקת המזגן היא עלינו, אבל זה כבר בלתי נסבל ולא מתקבל על הדעת. להפתעתנו, בעל הבית הבין לליבנו ושלח טכנאי משלו כדי לתקן, ומאז (טפו טפו חמסה חמסה) המזגן ממושמע. עם זאת, בעל הבית הבין שהמזגן חי על זמן שאול וכל שעה של קירור היא שעה בונוס, ולכן כרגע הוא מברר מה אפשר לעשות בנידון. יבורך האיש.

ביום אוגוסט חם נחתה בתיבת הדואר שלנו מעטפה צבאית ובתוכה צו קריאה לעבדכם הנאמן לשבוע הראשון של חודש נובמבר, חמישה ימי נופש על חשבון המדינה. התקשרתי למשרד הקישור, והם לא ידעו לתת לי הסבר על מהות הקריאה. ניחוש שלי - תרגיל פיקודי, שגם היחידה שלי אמורה לקחת בו חלק.

בסוף אוגוסט לקחתי יום חופש כדי להיות עם מיקה וכרמל. ספטמבר הביא את סוף החופש של כולם, ואצלי בעבודה פתאום עברתי מרגיעה לכוננות ספיגה. לפתע יש המון עבודה, ואני מרגיש את הלחץ היטב. זה אומר, בין היתר, הגדלת מספר השעות הממוצע, ואני כמעט ולא רואה את מיקה וכרמל במהלך השבוע. לפחות יש יומיים של סופ"ש, אבל הם עוברים כל כך מהר...

באחד בספטמבר כרמל התחילה ללכת למעון. בכל בוקר מביאים אותה עם העגלה (זה במרחק 5 דקות הליכה מהבית), אומרים לה שלום ושמים אותה ליד הצעצועים. בגיל הזה היא לא באמת שמה לב כשמישהו נעלם משדה הראייה שלה, לכן אין לה חרדת נטישה (עוד כמה חודשים גם זה יגיע...) וזה מקל על המצב. בגן היא מאושרת, והגננות מרעיפות עליה שבחים - הילדה מקסימה, חייכנית, אכלנית טובה, משחקת יפה, "מדברת" המון... טוב, אנחנו כבר יודעים הרבה זמן שיש לנו ילדה מושלמת, עכשיו יתר העולם מגלה את זה ;-)
אגב, לכרמל בקעה שן ראשונה מבעד לחניכיים... בשעה טובה. מצד שני כרגע היא לא במיטבה, עם וירוס שלשולים והקאות שמסתובב בין הילדים והמבוגרים, אבל המצב לא נורא. אנחנו בהיכון למקרה שהיא תתחיל להראות סימני מחלה בגן (הביתה ומיד, כדי לא להדביק את מעט הילדים שעדיין בריאים).

בשלושת השבועות הראשונים של החודש מיקה הביאה את כרמל בבוקר למעון ולקחה אותה אחה"צ, ובין לבין נהנתה מחופשה בבית, שמגיעה לה בצדק. היא גם חיפשה עבודה, ובשלב מסוים נראה היה כאילו המשרד בו היא עבדה בת"א רוצה אותה בחזרה, כולל קיצוץ בשעות, אבל בסופו של דבר זה לא יצא אל הפועל (הם לא כל כך מתקשרים בינם לבין עצמם). מה שכן קרה זה שמודעה באחד המקומונים הביא את מיקה לראיון במשרד עו"ד ברמת השרון (במרחק יריקה מעוה"ד שלי, אגב) ועם ניסיון כמו שלה היא השיגה את העבודה שם בקלות. זו משרה חלקית, ומיקה תרוויח את מה שהרוויחה עבור משרה מלאה בת"א. יש כבוד.
מיקה התחילה ביום ראשון לעבוד שם, אבל אתמול היא נאלצה להשאר בבית בגלל הוירוס הנ"ל שתפס גם אותה... לא נעים, במיוחד לא בשבוע שמתחילים עבודה חדשה. היא לא יכלה לקום מהמיטה אתמול בבוקר בגלל הבחילות, ואני עבדתי יום קצר אחרי שהבאתי את כרמל לגן ולפני שהוצאתי אותה משם אחה"צ. הבוקר היא כבר הרגישה יותר טוב והלכה לעבודה, עדיין לא לגמרי מאה אחוז.

אם כבר הזכרתי את עוה"ד שלי, הוא כבר הכין לי טיוטא ראשונה של המכתב המאיים לאינטרביט, ועכשיו הוא עובד על טיוטא נוספת. אני מאמין שהמכתב יצא כבר בין החגים.

בשבוע שעבר, בשעה טובה ומוצלחת, קיבלתי סופסוף את הרכב שהזמנתי. זה לקח להם רק חודשיים וחצי, אבל קיבלתי רכב חדש מהניילונים, עם 14 ק"מ, ובצבע הנכון. מה שכן, נדהמתי לראות עד כמה חברת הליסינג קימצה בכל מה שקשור לאבזור. ניכר שהם הלכו מעל ומעבר לכל הגיון, והורידו מהמפרט כל דבר אפשרי, דברים שאפילו לא נחשבים אבזור-יתר. הרדיו המקורי שבאוטו לדוגמא, הוא רדיו-דיסק שלא קורא דיסקים של MP3, דבר שחשבתי שהלך בדרכם של הרדיו-טייפים והטרנזיסטורים. כמובן שברכב רק 2 כריות אוויר במקום 6, ואין מחזיק למשקפי שמש או תא כפפות נוסף או כפתור קיפול מראות חשמלי, אבל לפחות יש תא מטען גדול מאוד ותא הנוסעים מרווח ונוח. בשבת כבר נסעתי איתו לנהריה וחזרה דרך דליה.
הזמנתי מהאינטרנט משדר FM לרכב, שמנגן MP3 מכרטיס זכרון. זה עובד לא רע, אבל חסרים כמה דברים בסיסיים בנגן הזה (למשל סריקה בתוך הקובץ), והוא פחות נוח מרדיו-דיסק רגיל. נו שוין, נתרגל.

לנהריה הגעתי כדי לשבת עם לון על תכנון של טיול שטח של שישבת עם הג'יפ שרצינו להוציא אל הפועל מזה הרבה זמן. ישבנו עם הספרים של ברקאי ומצאנו מסלולים ברמת הגולן, ואפילו כמה אופציות לחניוני לילה במקומות אסטרטגיים. אם הכל ילך לפי המתוכנן נצא לטיול לון, בת דודתו הילה וחברתה, יעל אחותי ואני, סך הכל חמישה. מה שכן, תחזית מזג האוויר צופה כרגע את היורה לסוף השבוע, ובוץ יכול מאוד להפריע לנו...

החגים מתקרבים, ואיתם מחויבויות משפחתיות לרוב. בערב ראה"ש אנחנו מוזמנים אל ניר ברמת ישי, למחרת בערב המשפחה של מיקה מצד אהרל'ה מגיעה אלינו, וכבר שמעתי בחצי אוזן שבסוכות אנחנו שוב בקיבוץ. בין לבין כמובן נעסוק בספורט הלאומי - אוכל, אוכל ועוד אוכל. נשתדל לשרוד את החגים השנה, ואם אפשר גם לא להעלות יותר מדי במשקל. דווקא עכשיו ששנינו קצת ירדנו...

14/04/06 - אווילה

[הקודם]

אתמול בבוקר, אחרי ארוחת בוקר מכובדת לפחות כמו ארוחת הערב שלפניה, יצאנו אל העיר העתיקה של סגוביה. ראשית חזרנו אל האקוודוקט הרומי, שעומד באותו מקום כבר 2000 שנה (הוא נבנה במאה הראשונה לספירה!) אמת המים, אותו פלא הנדסי רומאי, היא באורך כ-730 מ' ומגיעה לגובה 28 מ' בנקודה הכי נמוכה של הקרקע. שום דבר לא מחזיק את המבנה העצום הזה מליפול מלבד כוח המשיכה, וזה מדהים לראות את שלמותו אחרי כל כך הרבה שנים, במיוחד לאור מצב אמות המים שאנחנו מכירים בארץ. צילמנו עשרות רבות של תמונות מכל זווית, וזה בקושי מצליח להעביר את קנה המידה העצום.
התחלנו ללכת בעקבות המסלול של מישלן בעיר העתיקה. אותן סמטאות צרות בהן נתקלנו בטולדו, אותם רחובות מסוגננים, אותם בתים בנויים בסגנונות עתיקים עם השפעות כאלה ואחרות מתקופות שונות ומקורות שונים.
עברנו דרך כיכר San Martin לכנסייה באותו שם, הבנויה עם מגדל פעמונים סטנדרטי ומוקפת משלושה צדדים ע"י עמודים מעוטרים בחיות. עברנו גם ברובע היהודי (שמשום מה לא מוזכר כלל וכלל במישלן...) ונכנסנו להציץ באיזשהו מרכז ללימודי יהדות בדרך.
בלבד הרובע היהודי נמצאת הכיכר המרכזית של העיר העתיקה Plaza Mayor ובה הקתדראלה של סגוביה (וגם העירייה והתיאטרון). התחמקנו מקבוצת ישראלים ונכנסנו אל תוך הקתדראלה. יחסית למה שראינו כבר בטולדו, זו קתדראלה "פשוטה", ועדיין היא מאוד מרשימה מבחינת הפיתוחים באבן שנעשו בה. הקתדראלה בנויה מסוג של אבן מקומית, ואין בה את הטונות של שיש שראינו במקומות אחרים, וזה סוג של חידוש עברנו. כמובן שאי אפשר היה לצלם בפנים עם חצובה או פלאש, אבל אנחנו הולכים ומשתפרים בטכניקות שונות של ייצוב המצלמות ללא עזרים מקצועיים.
המשכנו ללכת והגענו לקצה העיר העתיקה, שם נמצאת מצודת האלקזאר שנבנתה במאה ה-13, שופצה במאות ה-15 וה-16, נשרפה במאה ה-19 וחודשה בסגנון גרמני, מה שהופך אותה דומה לטירת נוישואנשטיין באזור באוואריה. בשלב מסוים המצודה היתה בית ספר לארטילריה, וכיום ישנו במקום מוזיאון לתולדות הארטילריה הספרדית.
עוד במבנה ישנה תצוגה של שריון, כלי נשק וכלי משחית אחרים, ובאופן מפתיע מותר לצלם שם באופן חופשי לחלוטין, עם פלאש או חצובה! כמובן שניצלנו את ההזדמנות וצילמנו את הויטראז'ים, התקרות, כיסא המלכות, ציורי הקיר, הקפלה המלכותית, חדר השינה ועוד ועוד. מהמצודה נשקף גם נוף על כל העמק שמתחת לעיר מצד צפון ומערב העמק בו זורם נהר ה-Eresma. חבל שהצריח היה סגור למבקרים, הנוף מלמעלה אמור להיות מהמם.
לאחר הסיור במצודה, המשכנו במסלול, דרך צידה השני של העיר. עברנו דרך כנסיית San Estedan, שבה מגדל פעמונים נחמד, והמשכנו בחזרה לאקוודוקט, כאשר החלטנו לדלג על ביקור בכנסיית San Juan de los Cablleros, עשינו עוד כמה עשרות תמונות של האקוודוקט, גם בצידו הרחוק המתעקל לכיוון דרום מזרח ליד כיכר Plaza del Azuguejo, אכלנו פיצה בסניף של Telepizza, מה שהשביע אותנו לאחה"צ.
כשסיימנו, חזרנו למלון כדי לאסוף את המזוודות והמשכנו אל סלמנקה. הנסיעה לקחה כמעט שעתיים , כאשר בדרך יש פה ושם כפרים קטנים לצדי הדרך אבל הרוב הגדול של הדרך הוא שדות פתוחים וכרי דשא מאופק לאופק. השמש הנהדרת שליוותה אותנו כל היום קפחה עלינו בנסיעה מערבה, ובישלה אותנו טוב-טוב. בסופו של דבר, הגענו לסלמנקה וה-GPS מצא את המלון בלי שום בעיה. התמקמנו, ראינו קצת תמונות של הימים האחרונים, אכלנו ארוחת ערב מפוצצת ומצוינת במסעדה של המלון, והלכנו לישון.
היום בבוקר, אכלנו שם ארוחת בוקר דשנה ומזינה, ויצאנו לראות את סלמנקה העתיקה. סלמנקה היא עיר אוניברסיטאית עתיקה יותר, אשר עברה עליות ומורדות במהלך ההיסטוריה הארוכה שלה. חניבעל כבש אותה כבר במאה ה-3 BC. העיר שגשגה תחת השלטון הרומי ובסופו של דבר נכבשה ע"י המורים. ב-1085 נכבשה ע"י הספרדים ומאז פרחה כמרכז מחוזי, במיוחד לאחר שבמאה ה-13 הוקמה האוניברסיטה, כ-50 שנה אחרי אוקספורד. העיר נקלעה למשבר במאה ה-16 שנמשך עד ימינו.
התחלנו את המסלול דווקא בקתדראלה החדשה, כאשר "חדשה" הוא דבר יחסי. הקתדראלה החדשה נבנתה בצמוד לישנה במאה ה-16, ומשמשת היום את העיר. היום ספציפית היה חג Good Friday, ולכן היו בקתדראלה המוני אנשים, כולם צילמו עם פלאש, וכנראה שגם ה-"No Flash!" היו בחופש. צילמנו כאוות נפשנו, עם פלאש וחצובה, ותפסנו גם את מוצגי החג ואת המוני המאמינים שהגיע כדי לראות את אותן עגלות שמקושטות ונלקחות לתהלוכה ברחבי העיר. על עגלות אלה בד"כ פסלים של ישו, מריה או קדושים אחרים, מאחריהן הולכת תזמורת שלמה. לון תפס תהלוכה כזו בלילה כשהיינו בסאן לורנצו דלאסקוריאל, ובטלוויזיה כל הזמן מקרינים את התהלוכות החגיגיות האלה.
מעבר להמולת החג, הקתדראלה מרשימה אבל לא משתווה לזו של טולדו, שהפכה לאבן בוחן עברנו. היא דומה לקתדראלה שבסגוביה, קצת יותר גדולה ומפוארת, אבל לאו דווקא יותר יפה.
מתוך הקתדראלה החדשה נכנסנו אל הישנה (בתשלום הפעם). קשה להאמין, אבל הקתדראלה הישנה נבנתה במאה ה-12, כלומר עומדת על תלה כבר לפחות 800 שנים ארוכות. זוהי קתדראלה קטנה יחסית, מעין סקיצה מוקדמת לכל אותן קתדראלות שאנחנו מבקרים בהן. בתוך הקתדראלה ציורי קיר עתיקים, עמודי אבן גבוהים, כיפה וכמובן המזבח בעל ציורי קיר ורקע מוזהב ומרשים. במקום גם גן קטן ועוד כמה קפלות, בעיקר כאלה המשמשות קבר לאחד מאצילי הפרובינציה.
יצאנו מהקתדראלות וראינו את הצד החיצוני של הקתדראלה החדשה, אשר עולה על הצד הפנימי עשרות מונים. החזית המערבית של הקתדראלה היא מרהיבה בגודלה וביופייה, ואנחנו עמדנו מולה פעורי פה. העננות היום עזרה לנו לצלם גם לכיוון השמש ולהשיג תמונות טובות יחסית.
מצידה הדרומי של הקתדראלות ישנה כניסה נפרדת (בתשלום) המובילה מעלה אל החלקים הגבוהים של הקתדראלות, למשל מרפסות בגובה 15 מ' מעל רצפת הקתדראלה או מרפסות חיצוניות המשקיפות מגובה 20 מ' על סלמנקה מכמה צדדים. מראה העיר מלמעלה הוא יפה מאוד, אבל האטרקציה והחידוש כאן הם מראה הקתדראלות מגובה שנמוך מהתקרה הרמה רק במעט. זוהי נקודת מבט שלא זכינו לראות עד היום, ואנחנו מאוד התרשמנו מהמראה. בנוסף, העלייה למעלה היא דרך מערכת של גרמי מדרגות צרים, לעיתים לולייניים, שנותנים תחושה טובה של החיים בימי הביניים.
אחרי שהשקפנו מגבוה, ירדנו חזרה לרחוב והלכנו 2 דקות אל האוניברסיטה העתיקה של העיר שנמצאת ממש צמוד לקתדראלות. לב האוניברסיטה בכיכר Patio del as Escuales, שם ישנם שערי כניסה אל בנייני האוניברסיטה השונים, הכניסה לבניין הראשי מעוטרת בקישוטים בגובה 3 קומות אשר לא נופלים מהחזית המסוגננת של הקתדראלה החדשה. שער הכניסה הוא משנת 1534, ובו 3 קומות, כאשר רמת הפירוט בקומה הראשונה היא מדהימה ביופייה וככל שעולים עם המבט (ומתרחקים מהקרקע) הפרטים הולכים וגדלים, על מנת שהצופה יוכל לראותם יותר בבירור. מלאכת מחשבת של ממש, הכולל גם את סמלי האוניברסיטה והעיר, כמו גם צלמיות דתיות. הכניסה לבניינים האחרים אינה כה מרשימה, אבל גם בהם השקיעו בכניסה יפה ומעוטרת.

[הבא]