8/10/04 – בדרך הביתה

[הקודם]

אתמול היה יום קצר, עם הרבה מנוחה לקראת הטיסות של היום. קמנו בבוקר ואכלנו ארוחת בוקר יקרה להחריד (ולא ממש טעימה) במסעדה של המלון. יצאנו לכיוון הגשר כדי לראות אותו מהמצודה שמתחתיו, אבל היה ערפל כזה כשהגענו לשם, שפשוט לא ראינו בכלל את הגשר. עשינו פרסה בלי לצאת מהאוטו.

רצינו להגיע לגן התה היפני, אשר נמצא בלב Golden Gate Park. נסענו והסתובבנו קצת ברחובות סן-פרנסיסקו כדי להגיע לשם. זה אולי המקום לציין שסן-פרנסיסקו מתאפיינת בשני דברים בולטים: רחובות תלולים בצורה מטורפת (ועל כך בהמשך) ורבגוניות מרשימה. נדיר לראות בית צבוע בצבע אחיד, ומגוון הצבעים ברחוב נע בין אפור משעמם לורוד זועק, ומכסה כמעט את כל צבעי הקשת. אפשר להגיד שהבתים צבעוניים כמו האוכלוסיה המקומית, שמורכבת מטיפוסים שונים ומשונים, וסן-פרנסיסקו נותנת הגדרה חדשה למילה "משונים".

בכל אופן, הגענו וסיירנו בגן המקסים, הבנוי בקפידה ע"פ כללים מאוד מדוקדקים. לכל פרט בגן משמעות מיוחדת, החל בעצים הננסיים ועד נחלי החצץ, והכל נועד כדי להגיע לרמת הארה גבוהה יותר בזמן המדיטציה הבודהיסטית. מאוד שלו ומרגיע.

משם המשכנו, דרך עוד ועוד רחובות, שרובם חד סטריים אגב, אל מזח הדייגים Fisherman's Wharf, אחד מאתרי התיירות החשובים בעיר. משם יוצאים הסיורים סביב ולתוך אלקטרז (והתורים עצומים). שם גם נמצא מזח 39, שם השתלטו אריות הים על אחד המזחים ומסרבים להתפנות ממנו. המראה הוא מאוד מוזר, וגם קצת מצחיק.

החלטנו שאנחנו עייפים והיתה כבר שעת צהריים, אז הסתובבנו וחיפשנו משהו שנוכל לקנות כדי לאכול במלון (החלטנו לוותר על צ'יינהטאון). באופן טבעי, כל מסעדה שניה שם מתמחה במאכלי ים, והיתר הן מסעדות של אוכל רגיל, אבל לא היה לנו זמן לשבת לאכול (החניה יקרה...). הסתובבנו קצת בין חנויות המזכרות והמסעדות (ויש ה-מ-ו-ן כאלה) עד שמצאנו מקום שמוכר כריכים ועוד פיצריה. לקחנו ונסענו.

בדרך למלון נזכרנו שנשארה עוד אטרקציה קצרה שלא ראינו (טוב, אני לא ראיתי; מיקה ראתה בשנה שעברה), והיא רחוב לומברד Lombard Street, הרחוב המפותל ביותר בעולם, ואחד התלולים ביותר. החלטנו שאם אנחנו כבר בסן-פרנסיסקו, כדאי. אחרי הכל, מי יודע מתי נהיה שם שוב.

הרחוב עצמו עולה בחדות ויורד לא פחות בחדות, כשבקטע המפורסם בו ישנם 9 פיתולים של כמעט 180 מעלות, בירידה של בערך 30 מעלות. באופן מובן, מותר לנסוע שם רק 5 מייל לשעה. רחוב ביזארי לחלוטין, אבל משום מה זה די מסתדר עם יתר העיר.

חזרנו למלון, נחנו קצת ופרקנו את כל המזוודות לצורך אריזה מחדש. אני רוקנתי את האוטו ולקחתי אותו לשדה התעופה, הקרוב למלון, כדי להחזיר אותו כבר בערב שלפני הטיסה. החזרתי את האוטו עם מיכל ריק כמעט לחלוטין, אחרי שעשינו בו מעל 2500 מייל, שזה יותר מ-150 מייל ליום. מכובד, הייתי אומר. ההחזרה של הרכב לקחה בדיוק דקה, אבל אח"כ הייתי צריך לקחת את הרכבת הקלה לטרמינל הטיסות הנכנסות כדי לקחת את השאטל חזרה למלון. החלק של הרכבת הקלה היה פשוט, אבל השאטל לקח את הזמן שלו והייתי צריך לחכות מחוץ לטרמינל, בקור, משהו כמו חצי שעה. לא נעים.

ארזנו מחדש את כל המזוודות, כולל התיק הנוסף שהבאנו איתנו במזוודה הגדולה. את יתר הערב העברנו מול הטלוויזיה עם קצת פופקורן.

הבוקר קמנו ב5:30, עזבנו את המלון ולקחנו את אותו שאטל (מהמלון הוא דווקא יצא בזמן) אל שדה התעופה. אחרי טיפה ברדק, הצלחנו לעלות על הטיסה שלנו, שיצאה בזמן. הטיסה של United עברה בסדר גמור, עם ארוחת בוקר, חטיף וסרטים (ראינו את The Clearing), וכמובן מידע על הטיסה. הנחיתה בניו-יורק היתה קצת קשה, אבל כבר היו לי יותר גרועות (אולימפיק).

במהלך הטיסה נשבר גלגל במזוודה הגדולה, אז נאלצנו לגרור אותה איתנו על הגלגל היחיד שנשאר לה. נסחבנו עד טרמינל 1, שם נמצאים הדלפקים של אייר פראנס, רק כדי לגלות שאת הטיסה שלנו תבצע היום חברת דלתה. לכן היינו צריכים שוב להסחב עם התיקים והמזוודות לטרמינל 3, ושם לעבור את כל התהליך.

מכיוון שהגענו קצת באיחור והיינו צריכים לחכות חצי שעה למזוודות שלנו בקרוסלה, הגענו מאוד מאוחר לטרמינל של דלתה, ולכן קיבלנו מושבים בנפרד, במרחק 7 שורות אחד מהשני. רק כשעלינו למטוס מיקה ביקשה מהאדון שישב לידה אם אכפת יהיה לו להתחלף איתי כדי שנוכל לשבת ביחד, והוא הסכים. מזל, כי אחרת היינו צריכים "לבלות" את הטיסה הזו בנפרד, טיסה של 7 שעות.

הטיסה עצמה עברה ככה-ככה. דלתה הקצו לטיסה מטוס ישן יחסית, בלי מסך לכל נוסע, ולכן לא היתה אפשרות בחירת סרטים או טלוויזיה כמו בטיסה של United. מיקה ואני כבר התחלנו להרגיש לקראת סוף הטיסה את העייפות השוחקת, למרות שמיקה הצליחה לישון שעתיים בערך. הנחיתה היתה נוראית (רמז: בואינג). גם הארוחות לא היו משהו.

הטיסה לפאריז נחתה באיחור של חצי שעה, ואנחנו (עם עוד כמה אנשים) היינו חייבים לרוץ כדי להגיע לשער של הטיסה לארץ. כ"כ מיהרנו שלא הספקתי לצלם את המסך של הטיסה. עלינו על המטוס ב10:15, חמש דקות לפני מועד ההמראה המתוכנן. מן הסתם, הטיסה איחרה לצאת בחצי שעה בערך, אבל אף טיסה של אייר פראנס בטיול הזה לא יצאה בזמן.

בטיסה הזו היינו שנינו כל כך עייפים שפשוט לא הצלחנו להחזיק את עצמנו ערים גם אם רצינו. שנינו נרדמנו לשעה בערך. הטיסה נחתה נחיתה סבירה (בשביל נתב"ג), ובעזרת טביעות כף היד שלנו עברנו את ביקורת הדרכונים מהר מאוד. תוך 5 דקות לקחנו את בקבוקי האייריש קרים מהדיוטי פרי ועברנו במסלול הירוק, כאשר הפעם אנחנו לא נסחבים עם כל התיקים והמזוודות, אלא דוחפים עגלה אחת. כמה נוח.

תמר חיכתה לנו בחוץ והסיעה אותנו עד הבית. ישבנו פה קצת וראינו תמונות על המחשב (יש לנו משהו כמו 1000 תמונות, כך שזה יכול לקחת שעות) עד שהיא נסעה הביתה.

חזרנו הביתה, לחשבונות, לקניות, לחדשות, לעבודה, והכי חשוב – למיטה שלנו! נגמר הטיול עם טעם של עוד הרבה, אבל בסופו של דבר התכנון היה מוצלח והטיול עבר בלי תקלות. מלאנו מצברים לפחות לשנה הקרובה, ואחרי יום טיסות כמו היום/אתמול (עכשיו כבר שבת 9/10 23:30 שעון חורף, ישראל), אנחנו גם לא רוצים לראות מטוס מקרוב לפחות כמה חודשים.

הולכים לישון, ומחר חוזרים לשגרה.

6/10/04 – סן-פרנסיסקו

[הקודם]

אתמול קמנו בשעה הרגילה (7:00) אבל עד שהתקלחנו, התלבשנו, אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו מלוס-אנג'לס כבר היה כמעט 10:00.

נסענו צפונה לאורך אוטוסטרדה 101 של קליפורניה עד שהגענו לעיירת הדייגים סנטה ברברה. חנינו והלכנו על המזח שמול המרינה. המזח רצוף במסעדות ומקומות חניה. המזח יותר רחב מהמזח שהיינו עליו ב Venice Beach בלוס-אנג'לס, ויש כניסה גם לרכבים (בתשלום לשעה, כמובן). הנוף הנשקף מהמזח לכיוון האוקיינוס הוא יפה, אבל לא כמו המראה של חוף הים, החול הדק והדקלים הגבוהים, ומאחוריהם גבעות ובתים נמוכים טובלים בחורש טבעי.

מכיוון שהדיסק שצרבנו בלוס-אנג'לס לא היה טוב (המכונה שקראה את התמונות שינתה להם את כל השמות והתאריכים), היינו חייבים לחפש מקום שיוכל לצרוב לנו את אותן תמונות מחדש. קצת התברברנו בסנטה ברברה בחיפוש אחרי מקום כזה, אבל בסופו של דבר מצאנו אחד כזה. צריבת הדיסק לקחה 20 דקות, ובזמן הזה אכלנו במזללה מקומית (Carl's Jr., רשת קליפורנית דומה למקדונלדס). מרוב החיפושים והכל, יצאנו מסנטה ברברה רק ב14:30.

נסענו על כביש מס' 101 צפונה עד שהגענו לסן-לואי-אוביספו, עיירה קטנה ונחמדה. שם תדלקנו בפעם האחרונה (אהרל'ה צדק כשאמר ששם נמצא את המחירים השפויים ביותר עד סן-פרנסיסקו) והמשכנו לכיוון החוף, על כביש מס' 1 המפורסם.

הכביש מאוד מפותל בקטעים מסוימים, עולה ויורד על הצוקים הנופלים אל האוקיינוס, ויש בו מדי פעם מפרצונים בשביל אנשים שרוצים לעצור ולהביט בנוף. לרוע מזלנו, אתמול היה ערפל כבד מאוד מהים, ולכן האוקיינוס, וחלק מהחוף, היה מכוסה בענן סמיך ונמוך מאוד, כך שלא יכולנו לקלוט הרבה נוף, ובמקומות שלא היה ערפל, השמש עמדה בדיוק מולנו.

בסביבות השעה 20:00 הגענו למונטריי, לקחנו חדר במלון יחסית מפואר BayPark Hotel, במחיר סביר. אחרי יום של נסיעות, צנחנו ונרדמנו כבר ב21:30.

הבוקר אכלנו ארוחת בוקר במסעדה של המלון, מה שהתברר כטעות, מכיוון שרק מלצרית אחת היתה היום (אני מקווה שבד"כ יש יותר מאחת) ולכן השירות היה איטי להחריד. לפחות האוכל היה טוב, אם כי יקר במקצת.

הערפל היה כבד מאוד בבוקר, ולכן ויתרנו על נסיעה לאורך 17 Mile Drive ויצאנו ממונטריי צפונה, על כביש 101, עד למלון שבו הזמנו מקומות עוד בארץ. זהו מלון Radisson שנמצא קצת צפונית לשדה התעופה של סן-פרנסיסקו, ממנו נטוס ביום שישי בבוקר. המלון הוא אחד הטובים והנוחים ביותר שהיו בטיול, אם לא הטוב מכולם. הבאנו את המזוודות לחדר (קבלנו את החדר מיד כשהגענו, ב11:30), נחנו בסביבות שעה (מיקה הספיקה לראות "היפים והאמיצים") ויצאנו לכיוון סן-פרנסיסקו עצמה.

נסענו לגשר שער הזהב, על כביש 101, שמתפתל בתוך הרחובות הראשיים של סן-פרנסיסקו. חנינו באזור חנות המתנות של הגשר והלכנו עד בערך אמצע הגשר. הגשר הוא פרוייקט הנדסי עצום שנבנה בין השנים 1933-1937, בערך באותו זמן בו נבנה סכר הובר. מן הגשר נשקף נוף מרהיב אל המפרץ כולו, אל סן-פרנסיסקו עצמה, אוקלנד ממול, האי אלקטרז במרכז (אליו כנראה לא נגיע, חבל) ובקצה הצפוני הכפרים והעיירות הקטנות. מאוד מרשים.

עלינו על הגשר ונסענו עליו צפונה (חינם; הנסיעה דרומה עולה 5$) לכיוון יער מיר Muir Woods, בו גדלים עצי Redwood ענקיים. זוהי שמורת טבע בה גדלים עצי הענק האלה כבר מאות בשנים, כשהם שורדים את פגעי הטבע השונים ע"י חומר מסוים המגן עליהם מחרקים, שרפות וחיות אחרות (וגם נותן להם את הצבע האדום). העצים אינם מתים, אלא מתרבים בדרך הרגילה (פרי) או ע"י הצמחת גזע חדש מתוך השורשים (שכפול גנטי מדויק). שמענו את סיפורה של השמורה מפי שומרת יערות מקומית.

יצאנו משם לכיוון סוסליטו Sausalito, עיירה קטנה וציורית המציעה למבקרים בה שלושה דברים עיקריים: גלריות, מסעדות, ונוף מרהיב על סן-פרנסיסקו מעברו השני של המפרץ. אכלנו פסטה בבית קפה קטן והשקפנו על העיר. הנוף אכן מרשים, במיוחד בשעת השקיעה.

מחר עדיין סן-פרנסיסקו, אבל בערב כבר מחזירים את האוטו. יום שישי – הביתה.  :-(

[הבא]

4/10/04 – לוס אנג'לס

[הקודם]

היום לא עשינו הרבה. בבוקר נסענו לאולפני NBC כדי לקחת כרטיסים להקלטה של Tonight Show. בדרך חזרה הביתה עצרנו בקניון קרוב כדי לקנות בושם לתמר, קרם גוף לדנה, וגם צבע לשיער בשביל אלידע חיפשנו אבל לא מצאנו.

חזרנו הנה לבית, אכלנו משהו קטן ואח"כ מיקה נסעה עם אהרל'ה לקנות כמה דברים. כשהם חזרו מיקה ואני נסענו בחזרה לאולפנים כדי לעמוד בתור (זה שיש כרטיס עוד לא מבטיח שנכנסים). חכינו בתור שעה וחצי מחוץ לבניין ובסופו של דבר נכנסנו לתוך האולפן וחכינו במושבים עוד חצי שעה. לידנו ישב זוג שהסריח מאלכוהול ועישן (בחוץ בתור) סיגריות בשרשרת. לא נעים במיוחד, אבל זה לא הפריע לנו להנות.

בהתחלה ג'יי לנו יוצא ומסביר לקהל מה קורה ומי נגד מי. הוא מצטלם עם כמה אנשים (בלי החליפה) ומבדר את הקהל קצת. אח"כ עולה מישהו אחר שמפעיל את הקהל ומחלק חולצות וכובעים. לבסוף ג'יי יוצא ונותן את המונולוג שלו והתוכנית רצה. היום היו Headlines, דיוויד ארקט, השחיין מייקל פלפס והלהקה Cake. התוכנית היתה מאוד מצחיקה ואנחנו נהנינו מאוד.

חזרנו לכאן ומיקה אמרה שהיא רעבה מאוד, אז נסענו עם אהרל'ה ולידיה לאכול בחוץ. לפני ארוחת הערב עברנו בטאוור רקורדס, שם מצאנו את הדיסק שערן רצה (פסקול של סדרה), וגם ב Big5, חנות ציוד ספורט שבה מיקה מצאה לעצמה נעלי ספורט חדשות (גם אני מדדתי, אבל הזוג היחיד שמצא חן בעיני עלה יותר מ60$). לידיה הזמינה אותנו לארוחת ערב במסעדת בשר הידועה בגלל הצלעות שהם מכינים שם. אני טעמתי והתלהבתי.

חזרנו מפוצצים ומיקה די מהר צנחה למיטה. ישבתי עם אהרל'ה קצת על המסלול שנעשה מחר, מה כדאי לראות ואיך להגיע. מחר כנראה נישן באזור מונטריי, ואח"כ יומיים בסן-פרנסיסקו. 

[הבא]

3/10/04 – לוס אנג'לס

[הקודם]

אתמול בילינו את כל היום ביוניברסל סיטי Universal City, פארק השעשועים של אולפני יוניברסל, שקשור אך ורק לסרטים. ראינו שם הצגות תלת ממדיות של "שרק" וגם "שליחות קטלנית", נסענו במסלול הרטוב של "פארק היורה", ראינו איך עושים אפקטים מיוחדים ואיפור מיוחד, היינו במתקן של "בחזרה לעתיד" ואפילו ראינו מופע של חיות מאולפות. אה, כן, ונסענו עם סיור מודרך באולפנים של יוניברסל, עם מדריך קצת מעצבן אבל משעשע.

הכניסה לפארק עולה 50$, מה שבהתחלה קצת הרתיע אותי, אבל בסופו של דבר נראה לי די הגיוני, בהתחשב בעובדה שהפארק מספק לאורחים תעסוקה ליום שלם (או יותר). מה שפחות מתקבל על הדעת הם מחירי האוכל והשתיה בתוך הפארק. מילא אם היה שם גזלן יחיד, ניחא. אבל יש שם בכל פינה קיוסק או מסעדה וכולם שוחטים במחיר.

הסיור באולפנים היה די ארוך, והסתובבנו בין סטים שונים של האולפנים, כשמדי פעם אנחנו חווים סצנת אקשן על אחד הסטים. פחות מדי אינפורמטיבי, קצת מפחיד לפעמים, טיפה ארוך לטעמי. ובהחלט צריך להחליף את המדריך שהיה לנו. סה"כ די נחמד.

ההסברים על האפקטים המיוחדים (צילום, קול, איפור) הועברו ע"י שני קומיקאים שנעזרו בשני מתנדבים מהקהל. היה ממש נחמד, ונהנינו מאוד. הסיור שדן באפקטים של אש (Backdraft) היה טיפה מאכזב, למרות שבסופו חזינו בסצינת שריפה מול עינינו, מה שהיה מרשים ביותר.

לקראת סוף היום ראינו את מופע "עולם המים", מופע של 20 דקות שמשחזר קטע מהסרט, קטע קרב בו מתרסק מטוס. זהו מופע רטוב מאוד, ואנחנו השתדלנו לשבת באזור היבש. המופע מושקע מאוד (כמובן שכל המופעים הם חינם אחרי הכניסה) וניכר שהשחקנים יודעים את העבודה היטב.

בשעה 18:00 הפארק נסגר, ואנחנו כבר היינו בדרך חזרה לבית של לידיה, שחזרה אתמול בבוקר מארגנטינה והספקנו לומר לה שלום כשהיא הגיעה ואנחנו יצאנו. חזרנו, אכלנו ארוחת ערב, ובילינו ערב שקט בבית.

הבוקר אהרל'ה לקח אותנו לכמה אתרים מעניינים בעיר. על הבוקר עלינו ל Nike Point, בסיס רדאר צבאי נטוש שנמצא בנקודה גבוהה מאוד החולשת על כל לוס אנג'לס. אהרל'ה טוען שזו הנקודה היחידה ממנה אפשר לראות את כל לוס אנג'לס. היום, בכל מקרה, ראינו הרבה ערפל ועננים, אבל לא נוף. חבל מאוד.

ירדנו משם אל היכל ההופעות Hollywood Bowl, שיכול להכיל 50,000 איש. הבמה נמצאת שם בתוך קונכיה ענקית, ומעליה אמפיתאטרון של כ-100 שורות ארוכות מאוד. בד"כ מתקיימים שם קונצרטים של התזמורת הפילהרמונית של לוס אנג'לס, אבל לי המקום מוכר דווקא בגלל ההופעה המפורסמת של מונטי פייתון.

משם נסענו לשדרת הוליווד, אחד המקומות היותר נוצצים בעיר. בשדרה זו יש את הכוכבים המפורסמים על המדרכה, ובחזית התיאטרון הסיני ישנם ריבועי מלט בהם הטביעו כוכבים רבים את טביעות הידיים והנעליים שלהם. בסמוך נמצא גם תאטרון קודאק, שם נערכים מדי שנה טקסים שונים, הידוע בהם הוא כמובן טקס האוסקר. המקום נמצא בפינת שדרות הוליווד ו Highland, והמקום ממוסחר עד גועל.

נסענו (נסיעה של שעה) לאזור Marina Del Rey, שם הלכנו ברגל לאורך הטיילת ב Venice Beach. ראשית הלכנו על מזח וושינגטון (ע"ש הרחוב בו המזח מתחיל), מזח דייגים חביב באורך כ400 מ' אל תוך הים. אם היתה ראות יותר טובה, יכולנו לראות את כל מפרץ סנטה מוניקה. כאמור, חבל. על הטיילת ישנם דוכנים, חנויות, קבצנים, ואנשים המנסים להרוויח כסף ע"י מופעים מוזרים. לדוגמא, איש שעושה לימבו מאוד נמוך עם 8 כוסות מים על שני מגשים, בלי לשפוך טיפה, ואח"כ גם רוקד על זכוכיות שבורות. היום יום ראשון, כך שהטיילת שוקקת חיים ומלאה פעילות יותר מאשר בכל יום אחר. בהחלט שונה מהטיילת בחוף דדו.

בדרך חזרה לאוטו עברנו בשכונת יוקרה אשר בין הבתים שלה עוברות תעלות ממש כמו בוונציה, עם גשרים קטנים מעל המים. בתעלות שטים ברווזים והמקום נראה ממש פסטורלי, בלב העיר ההומה.

חזרנו הביתה ואכלנו ארוחת צהריים-ערב, ואז לידיה באה והודיעה שהבן שלה יבוא יחד עם השותף שלו והחברה של השותף לכאן, לחגוג את יום ההולדת של לידיה. כשהם הגיעו, ישבנו וקשקשנו בחצר האחורית, תוך שהם אוכלים ואני מרכיב סט מיתרים על הגיטרה הקלאסית של לידיה. היה ערב ממש נחמד, שהסתיים בעוגה וגלידה מצוינות. וזהו להיום.

[הבא]