13/04/06 - סגוביה

[הקודם]

התחלנו את יום האתמול בארוחת בוקר קצת מאכזבת - שוקו, קוראסון וקצת חמאה וריבה. רחוק ממה שהתרגלנו אליו במדריד ובטולדו. סוזן לא הרגישה טוב ונשארה לישון במלון, בזמן שלון, מיקה ואני נסענו מרחק קצר אל המנזר העצום בסמוך לעיירה.

המנזר הוא מבנה אבן ענק, גודלו 161X206 מ' והוא מתנשא לגובה 4 קומות גבוהות, פלוס צריחים ומגדלים, חצרות וגנים. המבנה מעורר תחושת רצינות וכוח, אדיקות דתית ואסתטיקה. במנזר חדרים של בני משפחת המלוכה, שחלקם מאוד אהב את המקום והפך את המנזר למקור הסמכות הדתית העליונה בספרד כולה. כיאות לארמון מלכותי, ישנה תצוגה נרחבת של ציורים ע"י מיטב ציירי ספרד ואיטליה במאות ה-15 וה-16, רובם ככולם בנושאים דתיים ומתארים סיפורים מהתנ"ך והברית החדשה. באחד החדרים מפות עתיקות של חלקים שונים בעולם, ומשעשע לראות מצד אחד כיצד הכירו את אירופה מצוין ומצד שני אזורים רחוקים יותר בעולם נראים מעוותים ביותר.

גולת הכותרת של הביקור במנזר הוא הפנתיאון. בפנתיאון המלכים, קבורים 26 מלכים ומלכות ספרד בסרקופגים משיש באולם שיש מהמם, כשזהב פזור בטוב טעם בכל פינה. בפנתיאון הילדים קבורים ילדי משפחת המלוכה שנפטרו בגיל צעיר, ומלכות שבניהן לא ירשו את כתר המלכות. כל קבר הוא עבודת מחשבת של שיש, והתוצאה הוא מספר חדרים בהם טמונים תינוקות, נערים ומלכות בקברים מפוארים ומעוררי פליאה.

המשכנו לחדרי ה-Salas Capitulares, חדרים מלאים תמונות ומוארים היטב באופן מפתיע, מה שמאפשר גם לצלם תמונות נורמאליות (כמובן, לא פלאש ולא חצובה). במיוחד הרשימה אותנו התקרה הארוכה, המצוירת ציורים קטנים וגרוטסקות של ציורים איטלקיים וספרדיים.

עברנו את הבזיליקה, שלא משתווה לקתדראלה של טולדו, אבל עדיין גבוהה ומרשימה, במיוחד התקרה שלה שהיא קשת שטוחה ארוכה, מצוירת ומעוטרת. המשכנו דרך חצר המלכים (ע"ש פסלי מלכי יהודה הנמצאים בה) אל הספרייה של המנזר, חדר ארוך (53 מטר) אשר פעם הכיל כ-10,000 ספרים בימי פיליפ ה-II. ספרים אלה ניזוקו בשריפה ב-1671 וגם ע"י חייליו של נפוליאון. הספרייה (כיום היא ציבורית) מכילה כ-40,000 ספרים ו-2,700 כתבי יד עתיקים, מן המאות ה-5 עד ה-18. הספרים מונחים על מדפי הענק כשכריכתם אחורה, לצרכי שימור. על התקרה הקשתית מצוירת הפילוסופיה בצד אחד, התיאולוגיה בצד השני וביניהן שבע האמנויות הליבראליות. בחדר מרהיב זה סיימנו את הסיור, שארך כ-3 שעות בסך הכל.

אספנו את סוזן (שהרגישה יותר טוב) והמזוודות מהמלון ונסענו לאכול צהריים - הפעם בבורגר קינג, קצת מחוץ לעיר. לאחר הארוחה נכנסנו אל הסופרמרקט הקרוב Carrefour, הזכור לטוב, כדי לקנות כמה דברים קטנים (שקית, צ'יפס, עוגיות, מים...) ומילאנו דלק.

המשכנו אל אתר ההנצחה "עמק הנופלים" - Valle de los Caidos. זהו אתר בלב שטח מיוער, אשר בו הקים פרנקו יד לנופלים במלחמת האזרחים הספרדית שהתרחשה בין 1936 ל-1939. במקום חצובה בזיליקה בתוך ההר, הבזיליקה הארוכה ביותר: 262 מטרים אורכה. אין הרבה פאר בבזיליקה זו מלבד גודלה העצום, אך הידיעה כי 40,000 חללי המלחמה משני הצדדים קבורים במקום מעוררת תחושת קדושה. הצלחנו לצלם לא מעט עם חצובה, למרות שהסתובבו שם כמה "No Flash!" וגערו באנשים.

על פסגת ההר בו חצובה הבזיליקה, מתנוסס צלב אדיר מימדים - 125 מ' גובהו, ועוד 25 מ' בסיסו, המעוטר פסלי ענק. הצלב נראה למרחק של קילומטרים רבים בקלות, ואנחנו נדהמנו למראהו, בעיקר כשהתקרבנו אליו מצידו המואר בשמש.

לאחר כשעתיים באתר יצאנו לכיוון סגוביה. הנסיעה עברה חלק, כאשר ה-GPS התנהג יפה אחרי מספר ימים של זיופים תמוהים. מצאנו כאן מלון מוצלח קצת מחוץ לעיר, ואפילו אכלנו במלון ארוחת ערב מכובדת ולא יקרה. אחרי הארוחה יצאנו לצלם כמה צילומי לילה בקור המקפיא (כ-10 מעלות צלזיוס). צילמנו את האקוודוקט הרומי העתיק בעזרת החצובה והתמונות אמורות להיות מוצלחות.

היום נראה את סגוביה העתיקה (מהמאה ה-10!) ונמשיך לסלמנקה בערב.

[הבא]

אקטואליה 18/8

סוף אוגוסט מגיע, ואיתו קצת ירידה בלחץ, וזה בדר"כ מתורגם לזמן פנוי. פחות או יותר.

אני מניח שהחדשות החשובות ביותר מהשבועיים האחרונים הן שרשמנו את כרמל למשפחתון קרוב לבית לשנת הלימודים הקרובה, שתחל ב1 בספטמבר. מיקה אחוזת חרדה אימהית לגבי העניין, באופן מובן, ולא יעזור שום דבר שאני אגיד. למען האמת, כשהגענו לשם עם כרמל, לקח לה כמה דקות להתרגל למקום, ואז היא גילתה את ים הצעצועים והתיישבה ללעוס אותם בחדווה. נראה לי שהשינוי עבור כרמל יהיה קל הרבה יותר מאשר בשביל מיקה.
המשפחתון מטפל בילדים עד גיל 3, ופתוח משעה 7:00 עד 17:00. זה אומר שכרמל תהיה קטנה שם, אבל לא הכי קטנה. זה אומר גם שמיקה תוכל למצוא עבודה עד 16:00 ולאסוף את כרמל (סביר להניח שאני אקח אותה בבוקר), ולכן היא מחפשת כרגע עבודה באזור. אגב, אם מישהו שומע על עבודה באזור הוד השרון/רעננה/הרצליה/כפ"ס למזכירה מנוסה, מוכשרת, מסורה ויפהפיה, אל תתביישו להשאיר תגובה.

חדשה חשובה נוספת היא שבשעה טובה הזזתי עניינים בנוגע לפיצויים שמגיעים לי. נפגשתי בשבוע שעבר עם עו"ד ברמת השרון, סיפרתי לו את הסיפור והראיתי לו את תכתובת האימייל שלי עם אינטרביט, וביחד דנו באפשרויות להמשך הטיפול. בתור צעד ראשון, הוא ינסח מכתב חריף בדרישות מיידיות לאינטרביט. במידה והמכתב לא ישכנע אותם לעשות את הדבר הנכון (ולצערי זה סביר), נמשיך בהגשת תביעה לבית דין לעבודה בת"א, ונשים מבטחנו במערכת המשפט.
כמובן שעוה"ד לא פועל בחינם... סיכמנו על שכר טרחה מינימלי, ועוד השלמה לאחוזים דו ספרתיים מהסכום הסופי שאקבל בסופו של דבר, במקרה של פשרה או פסיקה. מדובר בסכומים לא מבוטלים, אבל עדיף לי להוציא סכום קטן כדי לקבל סכום גדול, לא?

12/04/06 - סאן לורנצו דל אסקוריאל

[הקודם]

ביום שני בבוקר, אחרי שסיימתי לכתוב, אכלנו ארוחת בוקר, ארזנו את המזוודות ועשינו צ'ק-אאוט. הלכנו לכיכר הענקית Plaza Castilla, שם נמצאים מגדלי Kio העקומים אבל מרשימים.

נסענו במטרו עד תחנת האופרה ומשם ברגל אל הארמון. זהו הארמון בו חיה משפחת המלוכה הספרדית עד שנות ה-30 של המאה ה-20, ועד היום מתקיימים בו אירועים רשמיים מפעם לפעם. התחלנו את הסיור הלא-מודרך שלנו בתצוגת השריון והנשקים המרשימה, שם מוצגים פריטי שריון של אבירי המלך מימים עברו, כלי נשק (החל מחרבות ורמחים וכלה ברובים ואקדחים) ומגנים. בכל פינה עומד שם שומר שכל תפקידו בחיים זה להזכיר לאנשים שאסור לצלם עם פלאש או עם חצובה (עוד מוטיב חוזר). עשינו את מיטב יכולתנו לצלם מה שאפשר, כמה שיותר טוב.
סוזן הרגישה קצת עייפה, והלכה לנוח קצת על ספסל. המשכנו לתצוגה של בית המרקחת המלכותי, שם מוצגים כדים המכילים חומרים כימיים שונים מהם רקחו תרופות ושיקויים החל מהמאה ה-18, וגם הכלים ששימשו את הרוקחים והרופאים המלכותיים. גם כאן - לא פלאש, לא חצובה.
משם נכנסו אל הארמון עצמו. בכניסה ישנו גרם מדרגות מפואר, עם ציורי קיר ותקרה, המבשר את בשורת הארמון כולו. בהמשך חדרים מפוארים יותר ויותר כשהפאר מהמם, הזהב בכל מקום, ציורי התקרה משאירים פיות פעורים והנברשות גדולות ומצועצעות בצורה מעוררת השתאות.
בתוך הארמון קתדראלה פרטית של בני המלוכה, מרשימה כמעט כמו הקתדראלות האחרות ברחבי העיר. ישנם חדרים מקושטים בסגנונות שונים ובעלי אופי ותפקיד מסוימים, וכל חדר הצליח להוציא מאיתנו קריאות התפעלות נוספות.

החלטנו שהשעה מספיק מאוחרת (16:00) בשביל לנסוע לשדה התעופה לקחת את ההרכב השכור שהזמנו. נסענו כולנו במטרו, דרך כל העיר כמעט, עד שדה התעופה, שם המתין לנו רכב מסוג Fiat Croma סטיישן עם מנוע דיזל מכובד, מרווח ומפנק ברמה שלא מתאימה בדרך כלל לפיאט. נסענו חזרה לעיר, לכיוון העיר החדשה, ממזרח לעיר העתיקה, דרך אזור שנראה מאוד יפה (אולי בפעם הבאה...) מצאנו מקום חניה קרוב לתחנת Atocha - תחנת הרכבת הראשית של מדריד, אליה מגיעות רכבות מערים שונות בספרד ומחוצה לה.

נכנסנו לפארק Retiro, שהוא פארק רחב ידיים בסגנון הסנטרל פארק בניו-יורק, אבל קטן בהרבה. במיטב המסורת, עברנו בפארק גנים מטופחים, שבילי עפר להולכי רגל ואופנים ובתי קפה בכיכרות חצץ. עברנו דרך Palacio de Cristal, ביתן תצוגות נחמד, הבנוי מזכויכית ושוכן ליד אגם קטן מלא ברווזים ודגים.
בלב הפארק נמצא אגם גדול יותר, שם שטים אנשים בסירות מושכרות, ומעליו מונומנט ענק לזכר אלפונסו ה-XII, גדול בצורה לא פרופורציונאלית למונומנטים אחרים בעיר.

בקצה הפארק נמצאת כיכר Plaza de la Independencia, ובה שער גדול Puerta de Alcalá, שער מרשים המציין את כניסתו של קרלוס ה-III אל העיר לאחר נצחונו. משם הלכנו לאורך רחוב Calle de Alcala, אחד הראשיים בעיר, אל הכיכר הבאה: Plaza de Cibeles, אשר במרכזה מזרקת Fuenta de Cibeles (היבשה לצערנו). , ומסיבה מספר בניינים חשובים בגין בניין Banco de España וארמון Placio de Comunicaciones - בית העירייה.
חזרנו עם המטרו לתחנת Actocha וראינו בחטף את הגן הטרופי שמשתלב בלב התחנה. הגענו לרכב ונסענו ישירות לטולדו, אל המלון שהזמנו דרך האינטרנט ערב לפני כן.

כשהגענו למלון, יצאנו שלושתנו לאכול ארוחת ערב בעיר, וסוזן הלכה לישון. המסעדה שעליה המליצו לנו היתה מלאה, ולכן המשכנו למסעדה אחרת בעיר העתיקה. העיר שבתוך החומות היא אכן עיר עתיקה; רחובות העיר אינם עולים ברוחבם על 2.5-3 מטרים, וקשה מאוד למצוא חנייה. לבסוף מצאנו חנייה (לא לפני שלון חרך את הקלאץ' עד מצב מדיום - וול) ואכלנו במסעדה פשוטה ולא יומרנית, ארוחה דומה לזו של הערב הקודם, אבל בכמה הבדלים: האוכל היה יותר עממי, השירות מהיר יותר, והמחיר קצת יותר זול. שתיתי כוס יין ולכן הגעתי חזרה למלון והתמוטטתי על המיטה, מה גם שהשעה היתה כבר כמעט 1:00 בלילה.

אתמול, קמנו בשעה 8.5 בערך, אבל לקח לנו קצת זמן להתארגן (אריזה של מזוודות, העברת תמונות, ארוחת בוקר...). הגענו אל העיר העתיקה שם אדם נחמד מצא לנו מקום חניה (בשבוע הקודש החנייה לא עולה כסף... כמה נחמד), וגם הזמין אותנו לבוא ולהתרשם מהמזכרות שהוא מוכר בחנות שלו, שבאופן מאוד נוח נמצאת בקרבת מקום. הגענו לקראת צהריים אל כיכר העירייה, שם ממוקמת הקתדראלה הגדולה של העיר. לקתדראלה צריחים קטנים ומגדל פעמונים גדול ויפה. בתוך הקתדראלה גן נחמד, מוקף במסדרונות מקושתים ומעוטרים בציורי קיר. לצערנו הקתדראלה היתה סגורה עד השעה 16:00 ולכן הקפנו אותה והתחלנו את מסלול ההליכה של מישלן. העדפנו להגיע קודם כל אל בית הכנסת העתיק Sinagoga del Transito שנסגר מוקדם. זהו בית-כנסת שהיה פעיל עד גירוש ספרד, ובתוכו מוזיאון לתולדות בקפלה היהודית ההיסטורית, בספרד, קהילה שמתוכה יצאו חכמים ומשוררים חשובים. אולם בית הכנסת, אולם התפילה, שומר והוא מרשים מאוד.

המשכנו למנזר San Juan delos Reyes, אשר בו כנסייה מרשימה וגן יפהפה מוקף מסדרונות מקושטים בסגנון מעורב גותי-מוסלמי. מישלן נתן לכנסייה והמנזר כוכב אחד, אבל אנחנו התרשמנו שמגיעים יותר כוכבים.

חזרנו קצת אחורה אל Synagoga Santa María la Blanca, בית כנסת שהוסב לכנסיה במאה ה-15. על אף זאת, נשתמרו במבנה מספר סממנים יהודיים, כמו גם סגנון הבנייה אשר הושפע מאוד מתור הזהב בתקופת המוסלמים.

לאחר עצירה לגלידה ושתייה, הגענו אל כנסיית סנטו טומה Santo Tome. הכנסייה עצמה ממוצעת (יחסית לכנסיות אחרות כמובן...), אבל האטרקציה העיקרית במקום הוא ציור של אל-גרקו, המתאר את קבורתו של הרוזן מאורגאז. בתמונה זו כל פרצוף הוא פורטרט של אדם אמיתי, וכנראה שגם את עצמו הוסיף הצייר לתמונה. כאן כבר החמירו את התנאים ועמדו על כך שלא נצלם בכלל. בכל זאת הצלחנו להגניב כמה תמונות (נקווה שהן בסדר) והמשכנו לכיוון הקתדראלה בחזרה.

לפני הקתדראלה השתרך תור ארוך כשהגענו, מה שלא מנע מאיתנו להיכנס. לון מצא את הקופה לקבוצות וחסך לנו המתנה של חצי שעה. פנים הקתדראלה מדהים ושאיר אותנו עם פה פעור. פיתוחי שיש מרהיבים, קפלות קטנות לאורך שולי הקתדראלה ובלב החלל העצום שני דברים מיוחדים: קפלה ראשית בעלת עיטורים מפוארים ביותר ומסך ברזל מוזהב, וקפלה נוספת למתפללים רמי דרג, עם מקום למקהלה וספסלי עץ מגולפים באומנות. בנוסף ישנן תערוכות של אומנות טובי הציירים של המאות 16-19, חפצים ותלבושות בשימוש הכנסייה וגם כספת ובה מוצג זהב בגובה 3 מטר ומשקל 180 ק"ג שנלקח פעם בשנה לתהלוכה ברחבי טולדו. גם בקתדראלה אסור לצלם ובכל פינה עומד "No Foto!" וגוער באנשים, במיוחד אם הם משתמשים בפלאש או חצובה. שיחקנו את עצמנו טיפשים ובכל מקום צילמנו קצת לפני שהספיקו להעיר לנו, וגם קצת אחרי.

יצאנו מהקתדראלה בסביבות השעה 18:00 והחלטנו שאנחנו צריכים לסיים את היום מוקדם יותר. רצינו לנסוע למלון לאסוף את המזוודות שלנו, אבל בדרך נתקלנו בגשר יפה שהיינו חייבים לעצור לצלם, ואם כבר היינו באזור אז גם הגענו למוזיאון Santa Cruz שכבר היה סגור, רק כדי לראות את החזית שלו. לאחר מכן אספנו את המזוודות וחזרנו לעיר העתיקה כדי לאכול ארוחת ערב - דווקא במקדונלד'ס. היה מהיר ומשביע. השעה היתה כבר לקראת 21:00 כשיצאנו מהעיר לכיוון העיירה בה אנו נמצאים, נסיעה של שעה וקצת. כשהגענו חיפשנו מלון במשך כחצי שעה, ולבסוף מצאנו מלון במיקום מצוין.

היום נבקר במנזר העצום כאן ובעמק הנופלים.

[הבא]

10/4/06 - מדריד

ביום שישי אכלנו ארוחת ערב אצל תמר יחד עם דנה. לאחר הארוחה נסענו אל דנה כדי לקחת ממנה את המזוודה הגדולה הירוקה שלידיה נתנה לה. התחלנו לארוז בשישי וסיימנו בשבת בצהריים. לון וסוזן הגיעו בדיוק בזמן עם אבא של לון והג'יפ הענק שלו, ועדיין הג'יפ היה מפוצץ כשהעמסנו את המזוודות שלנו מעל שלהם. מה שכן, סוחב כמו גדול.

הגענו לנתב"ג 2000 החדש בפעם הראשונה כנוסעים, והוא היה פשוט נטוש. כנראה שרוב עם-ישראל יוצא לחו"ל רק היום, מחר ומחרתיים, למזלנו הטוב. עברנו מהר מאוד את הבידוק והיה לנו מספיק זמן לאכול ארוחת צהריים מכובדת בביזנס לאונג' (כמה טוב שללון יש כל-כך הרבה כרטיסי אשראי...) ועוד לעשות קצת שופינג בדיוטי פרי.

שדה התעופה עצמו מרשים בגודלו יחסית לקודם, ועומד בשורה אחת עם טרמינלים גדולים אחרים שראינו ברחבי העולם. במצבו הנטוש הוא היה אידיאלי.

טיסת Air Madrid איחרה להמריא בחצי שעה, אבל זו היתה טיסה חצי ריקה (זו בסך הכל טיסה שניה שלהם מהארץ), מה שאפשר לכל אחד מאיתנו לתפוס שלישיית מושבים לעצמו. המטוס (אירבוס 319 חדש) היה מרווח, המושבים עם עור מרופד, היו מאוד נוחים ומיקה נרדמה שם יופי. במהלך הטיסה ישבתי עם לון כדי לסגור קצוות בתכנון ימי הטיול, בעזרת הלפטופ ומדריך מישלן, שני כלים שידיו מאוד שימושיים לכל אורך הטיול.

לאחר הנחיתה (שהיתה בדיוק ב-22:00), לקח לנו בדיוק 20 דקות לעבור את שלב הדרכונים-מזוודות, ונכנסנו אחר כבוד לספרד. כדי להגיע למטרו, היינו צריכים להיסחב עם המזוודות מטרמינל 1 לטרמינל 2, מרחק לא קטן, אבל בסוף הגענו. קנינו לכל אחד כרטיסי של 10 נסיעות, שזה אמור לכסות בדיוק את הצרכים שלנו, וזה גם הכי זול.

הגענו למלון לקראת חצות, אחרי החלפה של שלושה קווים והליכה עם המזוודות, וגילינו שפספסנו את שעת הסגירה של משלוח הפיצה למלון. שמנו את הדברים ויצאנו לחפש משהו לאכול באזור. המלון ממוקם באזור הפיננסי של העיר, כך ששבת בלילה זה לא בדיוק שיא הפעילות בו. עדיין, מצאנו איזו פיצרייה נחמדה שהסכימה להכין לנו 3 פיצות כדי לקחת איתנו. אכלנו במלון והתמוטטנו בסביבות 1 בלילה.

אתמול קמנו רעננים יותר, אכלנו כאן במלון ארוחת בוקר אירופאית דשנה (שלושה סוגי נקניק, מוצרי חלב, קוראסונים, דונאטס...) ויצאנו לראות את מדריד הישנה. התחלנו במנזר El Encarnacion, אבל התקיימו שם תפילות החג (אתמול היה יום ראשון של הדקלים) ולכן לא היתה אפשרות לראות את המקום. חבל.

המשכנו דרך רחובות עתיקים וסמטאות, למנזר אחר, Covento Descalzas Real, שם הצלחנו להיכנס עם אחד הסיורים המודרכים בתשלום. הסיור (5 יורו לאדם... לא זול) היה בספרדית רהוטה, והמדריכה סירבה להסביר גם באנגלית, למרות שידעה היטב שאנחנו לא מבינים מילה. השומר שליווה את הקבוצה התנגד באופן מובן לצילום עם פלאש, כמו בכל מקום, אבל משום מה התנגד גם לצילום בעזרת חצובה. נאלצנו לצלם כמיטב יכולתנו ביד חופשית, ולמזלנו במקומות מסוימים למצלמה אחת יש יתרון על השנייה, ובמקומות אחרים להיפך.

המנזר הוא מנזר פעיל, ובו ציורי קיר לרוב, גן מטופח, דמויות מסוגננות מעולם הנצרות מוצגות כבובות ראווה, וגלריה שלמה של ציורים בעלי ערך היסטורי (הייתי מפרט יותר אם הייתי מבין משהו מהסיור...). גולת הכותרת של אוצרות המנזר הוא חדר ובו שטיחי קיר ענקיים ובהם ציורים של סצנות מחיי ישו ושליחיו (מוטיב חוזר). מילים מתקשות לתאר, מזל שיצאו כמה תמונות טובות.

אחרי היציאה מהמנזר רצינו להתחיל את מסלול ההליכה של מישלן, אבל הבנות התחילו להשמיע קולות של "הרגליים כואבות והבטן מקרקרת" והתחלנו לחפש איזשהו מקום לשבת בו. בינתיים עברנו דרך רחובות מהממים ומלאי חיים כדי להגיע לכיכר Plaza Mayor, שכשמה כן היא. הכיכר יפהפייה, מלאה בבתי קפה ומסעדות, אנשים שניצלו את יום השמש החלקי כדי להתחרדן ותיירים לרוב. צילמתי שם פנורמה של 270 מעלות שאמורה לצאת יפה.

המשכנו הלאה לתוך העיר העתיקה, שבין בנייניה העתיקים פזורים מבנים מודרניים יותר, דבר שמאפיין את מדריד בצורה מובהקת. כל אזור העיר העתיקה מטופח בצורה מעוררת השתאות וכל רחוב הוא יצירת אומנות ארכיטקטורית. מבעד לסמטאות צרות מתנשאים מגדלי כנסיות וצריחי ארמונות, בערב רב של סגנונות בנייה, מאמצע ימי הביניים ועד ימינו.

לבסוף, התיישבנו דווקא במקדונלדס לארוחת צהריים, ליד בית האופרה הגדול. המקום קרוב למקום בו התחלנו את היום, Plaza De España, כבר נחמדה ובה מונומנט לזכר סרוונטס ויצירתו המפורסמת "דון קישוט איש למנשה", ושניהם קרובים לארמון המלוכה הספרדי והגנים הנרחבים שלו.

לאחר שחזרנו למסלול העיר העתיקה, עברנו דרך כנסיית San Miguel (ראינו את החזית המרשימה אבל לא נכנסנו) והרחוב הראשי של מדריד - Calle Mayor, שבו מספר אתרים בעלי חשיבות היסטורית. ראינו את Plaza de la Villa, כיכר שבה ארמון ששימש כבית העירייה הישן של מדריד.

המשכנו דרך צמד כיכרות שהיו פעם האזור המסחרי של העיר העתיק, ושתיהן צמודות לכנסיית San Andreas הנראית טוב יותר מכיכר Plaza de Los Carros, בה מתרכזים מאות צעירים (אנחנו החלטנו שזו כיכר "המאגניבים"). חתכנו לכיוון מערב אל הגנים שמדרום לארמון, שם עצרנו בנקודת תצפית. באזור זה רצינו להיכנס לכנסיית San Francisco El Grande, אבל היא בשיפוצים ולכן הסתפקנו ברושם חיצוני של החזית הרחבה.

חזרנו מזרחה והגענו עד כנסיית San Isidoro, בה קבור פטרונה של העיר. במקום התחילה תפילה ולכן לא נשארנו הרבה זמן. הלכנו עוד קצת והגענו ללב ליבה של מדריד - Plaza de la Puerta delsol, כיכר הומת אדם שהיא הגרסה המקומית של טיימס-סקוור בניו-יורק: פרסומות ענק, תנועה בלתי פוסקת של אנשים, ובית הדואר שעליו השעון הרשמי של ספרד כולה. מהכיכר נמדדים המרחקים לכל מקום בספרד.

חזרנו תשושים למלון כדי לנוח ולהירגע מההליכה המאומצת של היום, ומאוחר יותר (אחרי שראינו את כל התמונות) יצאנו לאכול ארוחת ערב באזור מרכז העיר, שם היתה מסעדה שקיבלה המלצה ב-Ynet. "היתה" מסעדה, היא המונח המדויק, מכיוון שהיא כבר נסגרה ואין לה זכר. הסתובבנה באזור ה-Gran Via, וחפשנו מסעדה סבירה. סוזן קצת נבהלה מכמות הזונות באזור ומיקה נגעלה מההרגל הספרדי לזרוק את כל האשפה על הרצפה במסעדות. בסופו של דבר הגענו למסעדה נחמדה ב-Plaza Mayor, שם ישבנו לאכול ארוחת שלוש מנות, לא יקרה במיוחד. השעה היתה מאוד מאוחרת (סיימנו את הטיול ב-20:30 ועדיין היה קצת אור יום) כך שהגענו בחזרה למלון דרך המטרו, והלכנו לישון בסביבות 1 בלילה.

היום אנחנו מסיירים בעיר החדשה, בארמון ובגניו, ממשיכים אחה"צ לטולדו דרך שדה התעופה כדי לקחת את הרכב.

[הבא]

אקטואליה 4/8

הנה הוא כאן, העדכון התקופתי. אני יודע שזה התחיל בתור עדכון שבועי, אבל לפי דעתי זה יותר בריא אם העדכון הוא חודשי (או יותר), ולא מתמקד ממש באירועי היומיום.

בפרקים הקודמים של "הפילוסופיה של מרפי", הייתי לפני עבודה חדשה ודירה חדשה. התוכניות של "אחד נגד מאה" בהן השתתפתי שודרו בשבועות האחרונים (אגב, הן צולמו ביום הצילומים האחרון, אבל שובצו הרבה לפני סוף העונה) ומתישהו בקרוב אמור להגיע מכתב ובו המחאה נחמדה על סך כמעט 1500 ש"ח. לא רע.

התחלתי את העבודה באמובי ביום כיף, כמו שתוכנן. היה לי קצת מוזר להתגבש עם אנשים שאת רובם אני לא מכיר, אבל היה נחמד. התחלנו בארוחת בוקר בזכרון יעקב, במלון "בית מימון", ומשם המשכנו ליער לביא, ליד צומת גולני, לטובת משחקי חברה מגבשים עם חבלים ועבודת צוות. זה דומה למה שהיה בטיול חברה של נקסטניין שהייתי בו לפני שנה וחצי, גם אז כמה ימים אחרי שהגעתי לחברה.
אחרי שעתיים של משחקי חברה קיבלנו בורקסים וקרטיבים (קייטנה של ממש) והתכוננו להמשיך הלאה, לטיול רגלי איפשהו באזור. האוטובוס שלנו לא הניע, ובדיקה מהירה גילתה שהמצבר פשוט גמור. הנהג עשה את מיטב יכולתו להניע, אבל ללא הועיל. נאלצנו לחכות שם כשעה וחצי עד שאוטובוס תיקונים של אגד הגיע מטבריה עם כבלים... לא נעים, אבל לא נורא. מפאת העיכוב, הטיול הרגלי בוטל והמשכנו ישירות לארוחת הצהריים המאוחרת ברמת הגולן, שם סעדנו ושבענו. משם חזרנו להרצליה שמחים וטובי לב. כיוון שזה היה יומי הראשון, לא היה לי רכב חברה, ותפסתי טרמפ עם אחד העובדים מרמת גן להרצליה, ובערב עם עובד אחר בדרך חזרה.

למחרת קיבלתי רכב, אבל לא בדיוק את הרכב שהזמנתי (חברת הליסינג מחכה למשלוח... ואין להם מושג מתי יגיע). התחלתי לעבוד, ונכנסתי לעניינים תוך כמה ימים. אני גוייסתי לטובת הקמת צוות חדש, שאמור לכתוב משהו ישן מחדש, מה שנותן הזדמנות לבנות אותו יותר טוב ויותר יציב. לשמחתי, אני עובד יותר על הצד שמאחורי הקלעים, על התשתית, מאשר על הצד הגרפי. האנשים באמובי נחמדים, ויש כאן אווירה של תכליתיות, לצד רוח שטות שמלווה כל סטארט-אפ. אהבתי. אה, וחוץ מזה מגוון המסעדות בהרצליה פיתוח פשוט מדהים. הכל יקר, אבל איזה מבחר!

כעבור 10 ימים לקחתי יום חופש לטובת המעבר. בערב שלפני השארנו את כרמל אצל תמר וארזנו עד 11 בלילה. ביום המעבר קמנו ב-6 והמשכנו, ממש עד שהגיעו המובילים. אלה העמיסו את כל החיים שלנו על המשאית שלהם, ובצהריים כבר יצאו להוד השרון. אחה"צ הם עזבו, כאשר כל הרהיטים והקרטונים במקומם. תמר הגיעה עם כרמל ועזרה לנו קצת, ולמחרת הגיעו גם ההורים שלי וביחד פירקנו קרטון אחרי קרטון. בשישי בערב כבר פחות או יותר היינו מסודרים בדירה, מוכנים לשגרה. סה"כ המעבר היה חלק, ללא בעיות מיוחדות, ואפילו יותר פשוט מהמעבר הקודם, על אף העליה במספר הפריטים. למרות זאת, הבטחתי למיקה (והנה, זה גם בכתב) שבפעם הבאה לוקחים גם חברת אריזה.

לקראת סוף יולי הלכתי לשלושה ימי מילואים בבסיס מחסנים קרוב לצומת גולני. פעם בשלוש שנים קוראים לי לשלושה ימי תרגיל רענון, וזה מתאים לי יופי. על פי הלו"ז המתוכנן כל יום היה אמור להתחיל מוקדם ולהסתיים מאוד מאוחר, וכבר הייתי בטוח שאני אאלץ להשאר לישון שם בבסיס (אני לא אסע שעה וחצי לכל כיוון בשביל 6 שעות בבית...), אבל בסופו של דבר הימים הסתיימו מוקדם ונסעתי הביתה לראות את מיקה וכרמל. מה שכן, הם גם התחילו מוקדם, כך שנאלצתי לקום בסביבות 4:30 לפנות בוקר כדי להתקלח, להתארגן ולהגיע לשם עד 7:00. לא כיף. העיקר שעבר ונגמר, עד 2011 בשאיפה.

בסופ"ש האחרון חגגנו לתמר יומולדת 60. בחמישי מיקה ודנה לקחו את תמר לארוחת בוקר, ושיא החגיגה היה ארוחת ערב שבת בקיבוץ עם כל המשפחה שם. היה נחמד, טעים, ומהנה. מזל טוב, תמר! וכמו שנאמר, "בת שישים על פי הלוח,
אך בשאר המובנים - היא בת שש עשרה בקושי, או בת שש שנים..."

פינת ההודעות המשמחות:

1. יעל עוברת בסופ"ש הקרוב לדירה משלה, בשעה טובה ומוצלחת. היא הגיעה לגיל שאפשר להתחיל (לשלם חשבונות, להתלונן על הארנונה, לסחוב שקיות לבד, לריב עם בעל הבית...)
2. מיקה ואני עומדים להיות דודים, והפעם מצידה! רביב וחברתו לחיים גל בהריון עם בן זכר, ואם הכל ילך כשורה בדצמבר יהיה לכרמל שלנו בן-דוד חדש מהניילונים.

זהו להפעם... אני אשתדל לעדכן שוב לפני החגים.