יום חמישי, 21 באוגוסט 2008

13/04/06 - סגוביה

[הקודם]

התחלנו את יום האתמול בארוחת בוקר קצת מאכזבת - שוקו, קוראסון וקצת חמאה וריבה. רחוק ממה שהתרגלנו אליו במדריד ובטולדו. סוזן לא הרגישה טוב ונשארה לישון במלון, בזמן שלון, מיקה ואני נסענו מרחק קצר אל המנזר העצום בסמוך לעיירה.

המנזר הוא מבנה אבן ענק, גודלו 161X206 מ' והוא מתנשא לגובה 4 קומות גבוהות, פלוס צריחים ומגדלים, חצרות וגנים. המבנה מעורר תחושת רצינות וכוח, אדיקות דתית ואסתטיקה. במנזר חדרים של בני משפחת המלוכה, שחלקם מאוד אהב את המקום והפך את המנזר למקור הסמכות הדתית העליונה בספרד כולה. כיאות לארמון מלכותי, ישנה תצוגה נרחבת של ציורים ע"י מיטב ציירי ספרד ואיטליה במאות ה-15 וה-16, רובם ככולם בנושאים דתיים ומתארים סיפורים מהתנ"ך והברית החדשה. באחד החדרים מפות עתיקות של חלקים שונים בעולם, ומשעשע לראות מצד אחד כיצד הכירו את אירופה מצוין ומצד שני אזורים רחוקים יותר בעולם נראים מעוותים ביותר.

גולת הכותרת של הביקור במנזר הוא הפנתיאון. בפנתיאון המלכים, קבורים 26 מלכים ומלכות ספרד בסרקופגים משיש באולם שיש מהמם, כשזהב פזור בטוב טעם בכל פינה. בפנתיאון הילדים קבורים ילדי משפחת המלוכה שנפטרו בגיל צעיר, ומלכות שבניהן לא ירשו את כתר המלכות. כל קבר הוא עבודת מחשבת של שיש, והתוצאה הוא מספר חדרים בהם טמונים תינוקות, נערים ומלכות בקברים מפוארים ומעוררי פליאה.

המשכנו לחדרי ה-Salas Capitulares, חדרים מלאים תמונות ומוארים היטב באופן מפתיע, מה שמאפשר גם לצלם תמונות נורמאליות (כמובן, לא פלאש ולא חצובה). במיוחד הרשימה אותנו התקרה הארוכה, המצוירת ציורים קטנים וגרוטסקות של ציורים איטלקיים וספרדיים.

עברנו את הבזיליקה, שלא משתווה לקתדראלה של טולדו, אבל עדיין גבוהה ומרשימה, במיוחד התקרה שלה שהיא קשת שטוחה ארוכה, מצוירת ומעוטרת. המשכנו דרך חצר המלכים (ע"ש פסלי מלכי יהודה הנמצאים בה) אל הספרייה של המנזר, חדר ארוך (53 מטר) אשר פעם הכיל כ-10,000 ספרים בימי פיליפ ה-II. ספרים אלה ניזוקו בשריפה ב-1671 וגם ע"י חייליו של נפוליאון. הספרייה (כיום היא ציבורית) מכילה כ-40,000 ספרים ו-2,700 כתבי יד עתיקים, מן המאות ה-5 עד ה-18. הספרים מונחים על מדפי הענק כשכריכתם אחורה, לצרכי שימור. על התקרה הקשתית מצוירת הפילוסופיה בצד אחד, התיאולוגיה בצד השני וביניהן שבע האמנויות הליבראליות. בחדר מרהיב זה סיימנו את הסיור, שארך כ-3 שעות בסך הכל.

אספנו את סוזן (שהרגישה יותר טוב) והמזוודות מהמלון ונסענו לאכול צהריים - הפעם בבורגר קינג, קצת מחוץ לעיר. לאחר הארוחה נכנסנו אל הסופרמרקט הקרוב Carrefour, הזכור לטוב, כדי לקנות כמה דברים קטנים (שקית, צ'יפס, עוגיות, מים...) ומילאנו דלק.

המשכנו אל אתר ההנצחה "עמק הנופלים" - Valle de los Caidos. זהו אתר בלב שטח מיוער, אשר בו הקים פרנקו יד לנופלים במלחמת האזרחים הספרדית שהתרחשה בין 1936 ל-1939. במקום חצובה בזיליקה בתוך ההר, הבזיליקה הארוכה ביותר: 262 מטרים אורכה. אין הרבה פאר בבזיליקה זו מלבד גודלה העצום, אך הידיעה כי 40,000 חללי המלחמה משני הצדדים קבורים במקום מעוררת תחושת קדושה. הצלחנו לצלם לא מעט עם חצובה, למרות שהסתובבו שם כמה "No Flash!" וגערו באנשים.

על פסגת ההר בו חצובה הבזיליקה, מתנוסס צלב אדיר מימדים - 125 מ' גובהו, ועוד 25 מ' בסיסו, המעוטר פסלי ענק. הצלב נראה למרחק של קילומטרים רבים בקלות, ואנחנו נדהמנו למראהו, בעיקר כשהתקרבנו אליו מצידו המואר בשמש.

לאחר כשעתיים באתר יצאנו לכיוון סגוביה. הנסיעה עברה חלק, כאשר ה-GPS התנהג יפה אחרי מספר ימים של זיופים תמוהים. מצאנו כאן מלון מוצלח קצת מחוץ לעיר, ואפילו אכלנו במלון ארוחת ערב מכובדת ולא יקרה. אחרי הארוחה יצאנו לצלם כמה צילומי לילה בקור המקפיא (כ-10 מעלות צלזיוס). צילמנו את האקוודוקט הרומי העתיק בעזרת החצובה והתמונות אמורות להיות מוצלחות.

היום נראה את סגוביה העתיקה (מהמאה ה-10!) ונמשיך לסלמנקה בערב.

[הבא]

אין תגובות:

הספירה לאחור

מאגר ביומטרי - נזק לכל החיים