יום שני, 19 באוקטובר 2015

1/10/04 – לוס אנג'לס



אתמול בבוקר קמנו, אכלנו ארוחת בוקר בבופה של המלון (זול ומפוצץ מבחינת כמויות) ונסענו לסכר הובר. הסכר נמצא במרחק של כחצי שעה נסיעה מהעיר בכיוון דרום-מזרח, אחרי Boulder City. כדי להגיע אליו לקחנו את אוטוסטרדה I-15.

הגענו לסכר וחנינו בחניה החופשית בצד של אריזונה (החניה בצד של נוואדה עולה כסף) וחצינו את הסכר ברגל. נכנסנו למרכז המבקרים של הסכר, שם ראינו מצגת קצרה על הסכר, הסיבות לבנייתו, תהליך הבנייה והתועלת המופקת ממנו. ירדנו עד הטורבינות הענקיות אשר משתמשות בכח המים כדי לסובב אלקטרומגנטים, שכל אחד מהם יכול לספק חשמל לעשרות אלפי בתים. לאחר מכן עלינו בחזרה לראש הסכר וראינו את התצוגה המסבירה על האקולוגיה של המדבר וכיצד האדם רתם את הטבע לצרכיו. השקפנו ממרפסת המרכז על הסכר ולבסוף ראינו מצגת נוספת על נהר הקולורדו, שפעם היה מציף עמקים שלמים, אך כיום מערכת של סכרים לכל אורכו מביאה ברכה ל-7 מדינות בארה"ב.

הסכר הוקם בשנות ה-30, ובולטים בו סממני הארט-דקו, החל בריצוף אולם הטורבינות ועד הפסלים באנדרטה לתפארת בעלי החזון להקמת הסכר והעובדים אשר איבדו את חייהם במהלך שנות הבנייה. זהו הישג הנדסי ראשון במעלה, שהצריך כח בנייה וייצור אדיר, אשר היה כה נחוץ בשנות השפל של ארה"ב. חלקים מסוימים, לשם דוגמא, היו כל כך גדולים ומאסיביים, עד שאי אפשר היה לייצר אותם ולשנע אותם עד אתר הבנייה, ולכן הוקם מפעל ייצור מיוחד ליד אתר הבנייה. מרשים ביותר.

האגם המלאכותי שנוצר כתוצאה מבניית הסכר, אגם מיד Mead, נמצא כיום בשפל של 5 שנים שחונות, והדבר ניכר היטב. החורף הקרוב אמור להיות גשום מאוד, כך שיש לצפות לעליה במפלסו.

לאחר שמיצינו את הסכר, חזרנו בחום כבד מאוד למלון בלאס-וגאס. החלטנו שהחום יותר מדי מעיק בשביל לצאת החוצה, אז הלכנו שוב לישון שנת צהריים.

אחה"צ הלכנו לאכול ארוחת צהריים-ערב באותו בופה של המלון (שוב, היה זול ומפוצץ) ואז יצאנו אל הסטריפ, לראות את המלונות.

עברנו בין המלונות השונים, וראינו את רובם רק מבחוץ. עברנו ליד TreasureIsland, Mirage, Bellagio, New York New York, Excalibur, Caesar's Palace, Flamingo, MGM Grand, Luxor, Paris וכמובן Venetian. ראינו את מופע המים הרוקדים ליד הBellagio, ראינו את NY-NY מבפנים (חיקוי עלוב של המקור, אבל עדיין מרשים בגודלו), וכמובן ראינו את התעלות בתוך מלון Venetian, למרות שכשהגענו הגונדולות כבר הפסיקו לשוט.

המלונות והקזינו של כל אחד מהם נראים די דומים לעין של תייר שאינו מתעניים בהימורים (זה אני), ולכן החזרה של המראות על עצמם החלה בשלב מסוים לעייף. בנוסף לכך, ההליכה בסטריפ, במיוחד באזורים ההומים אדם, היא חוויה לא נעימה במיוחד. הרחובות מלוכלכים בפרסומות למופעי סטריפטיז, נערות ליווי ושיחות ארוטיות, פרסומות אשר מחולקות באגרסיביות על ידי טיפוסים מפוקפקים (פחות או יותר) בכמויות מעצבנות. מסכי הוידאו הענקיים צועקים את מרכולתם מכל פינה, ואינם שוכחים לסנוור את הולך הרגל התמים, שרק רצה לחצות את הכביש במעבר העילי. כל זאת, בנוסף לעובדה שלא לקחנו איתנו בקבוק מים, עצבנו אותנו ועייפו אותנו בשלב מסוים. נכנסנו לבתי הקזינו של המלונות כדי לחפש ברזיה, וזו הוכחה כמשימה קשה ביותר, אבל לא בלתי אפשרית. בשעה 0:30 חזרנו למלון, אחרי 5.5 שעות על הרגליים, תשושים מעייפות.

באזור הסטריפ אפשר לראות הפעולה את האקסיומה האמריקאית: "Some is good, more is better, too much is just right". המסחור, המלאכותיות, הדקדנס, הרעש, העשן של המכוניות והסיגרים, מסכי הענק וניצול כל סמ"ר לפרסום אגרסיבי, כל אלה הראו לנו מה משמעותה של לאס וגאס. אני יכול לומר בלב שלם שהביקור שלנו בעיר הזו היה שווה כל רגע, ובאותה מידה הוא ראשון ואחרון.

הבוקר אכלנו שוב בבופה (סוס מנצח לא מחליפים), סידרנו את המזוודות ועזבנו את לאס-וגאס (גם אנחנו) כבר ב9:30. לאחר נסיעה מפרכת של 3.5 שעות כמעט רצופות לחלוטין, הגענו הנה, לביתו של אהרל'ה. הוא קיבל אותנו בזרועות פתוחות כמובן.

הוא לקח אותי להסתפר אצל הספרית שלו, פה באזור, משום שאני כל הטיול מסתובב עם רעמת שיער (ממש פאה) שלא הספקתי להוריד לפני שיצאנו מהארץ. אח"כ נסענו לCostco, שזו רשת חנויות ענק המוכרות כמעט כל דבר (מאלקטרוניקה, דרך ספרים ובגדים, עד ירקות, תרופות, משקפיים ועוד ועוד), שם קנינו כמה דברים. חזרנו עם הדברים לבית ומיד יצאנו לאכול צהריים-ערב במסעדה לבנונית לא רחוק. אהרל'ה הזמין אותנו לארוחה מזרחית אמיתית (אני אכלתי חומוס טוב עם בשר, מיקה לקחה סטייק לא רע בכלל), ואנחנו שבענו לחלוטין.

מחר אמורה לחזור לידיה (ידידתו של אהרל'ה ובעלת הבית) מארגנטינה על הבוקר, ולאחר מכן ניסע לUniversal City. קצת יקר, אבל נקווה שיהיה שווה את זה.

זהו סוף השבוע האחרון שלנו בטיול הזה (הבא יהיה מלא בטיסות), והסוף נראה באופק. שנינו כבר מתגעגעים לארץ, למרות שאנחנו נהנים מכל יום שאנחנו רואים בו דברים חדשים. כשנחזור לארץ ולשגרה נצטרך גם לחזור לכושר... שנינו אוכלים ושותים בלי חשבון, והתוצאות מתחילות להראות לעין.
[הבא]

יום ראשון, 11 באוקטובר 2015

29/9/04 – לאס וגאס

[הקודם]


התחלנו את היום בארוחת בוקר במסעדה של המוטל, שם קיבלנו הנחה של 10%. השירות היה איטי, האוכל ככה ככה, וגם עם ההנחה היה קצת יקר.

ארזנו הכל ועזבנו את ספרינגדייל. נסענו על כביש 9 עד שהגענו חזרה לאוטוסטרדה I-15. נסענו על האוטוסטרדה מרחק של בערך 150 מייל דרומה, דרך דרום יוטה, קצת אריזונה וקצת מנוואדה. הגענו למלון בשעה 11:00 (הרווחנו שעה כשעברנו לנוואדה) וקיבלנו חדר. הבאנו את המזוודות והחלטנו שאנחנו קצת עייפים, אז ישנו שנת צהריים עד 16:00.

כשקמנו אחה"צ ירדנו לאכול פיצה בפיצריה כאן במלון. הפיצריה נמצאת בלב אזור מכונות המזל של הקזינו. במלון אמנם אין אטרקציות מיוחדות (מלבד הקרקס הקבוע המופיע כאן) או מופעים ייחודיים, אבל יש קזינו כמו בכל מלון, תחנת דלק ובניין משרדים במדינת נוואדה. בקזינו מותר לעשן ואין שעון, כדי לא לתת למהמרים סיבה לצאת החוצה או להפסיק להמר. בכל מקרה, אכלנו פיצה ענקית ("16) שמילאה אותנו עד הסוף.

אחרי הפיצה יצאנו קצת לטייל בשדרות לאס וגאס, הידועה יותר בכינוי The Strip. הלכנו צפונה מרחק קצר עד מלון Stratosphere שבו יש העתק של ה SpaceNeedle בסיאטל. עלינו לקומת התצפית בראש המגדל (תמורת סכום סמלי). משם נשקף נוף נפלא: כל העיר לאס וגאס פרושה לרגלי הצופה לכל אורכה ורוחבה, והעיר היא ע-נ-ק-י-ת בשטחה. מעבר לסטריפ ישנם מיילים על גבי מיילים של בתים פרטיים נמוכים, עד האופק. בלילה המלונות מוארים במיטב המסורת המקומית, בגוונים שונים, אורות ניאון נוצצים ושלטי חוצות ענקיים. מגובה של 350 מטר המראה הוא מרשים ביותר. אני מקווה שהתמונות שצילמתי יצאו בסדר. די התאמצתי להגיע לתמונות לילה טובות, ומיקה היתה קצת לחוצה לרדת ולחזור למלון, אבל הסכימה לחכות שאני אסיים. איזו חמודה.

חזרנו למלון ואבא של מיקה התקשר. בדרך חזרה למלון יצא לנו לראות את חזיתות המלונות קצת יותר מקרוב, עם האורות הנוצצים. במלון סהרה יש רכבת הרים (יש גם אחת בקצה המגדל הגבוה בו היינו) שהולכת קדימה ואחורה, כשבאמצע יש עליה של 90 מעלות, ובקצה העליה הרכבת עוצרת ונופלת אחורה. מפחיד.

מחר ניסע לסכר הובר ונעבור בין המלונות השונים על הסטריפ.
[הבא]

יום רביעי, 7 באוקטובר 2015

28/9/04 - ספרינגדייל, יוטה

[הקודם]
הבוקר אכלנו במזנון קרוב ארוחת בוקר (טובה אבל די יקרה) ושמחנו להשאיר את רוב הדברים בחדר בידיעה שהיום אנחנו ישנים כאן לילה נוסף, מה גם שהאוטו לא זז מילימטר היום.

מכיוון שעד 31/10 נמשכת העונה החמה כאן, אסור להכנס עם רכב פרטי לאזור הקניון. לכן פועל כאן שירות אוטובוסים חינם בתוך העיירה (לאורך הרחוב הראשי) ובתוך הקניון עצמו. לקחנו את האוטובוס עד שער הכניסה של הפארק, שם נמצא מרכז המבקרים. בחרנו לנו מסלולים לטייל בהם ע"פ המידע שקיבלנו והמשכנו עם האוטובוס למוזיאון הפארק. במוזיאון ראינו סרטון יפהפה על הפארק בעונות השנה השונות וגם על הגאולוגיה האחראית להווצרות הקניון.

מהמוזיאון הלכנו לאורך נחל Virgin צפונה במסלול קצר של חצי שעה. מסוף המסלול המשכנו לאורך תחתית הקניון עם האוטובוס, כשאנחנו עוצרים כמעט בכל תחנה כדי לצלם או לעשות מסלול קצר. ראינו את "שלושת האבות", שלושה צוקים ענקיים, את "הצוק הבוכה", מקום בו המעיינות נובעים מתוך הצוק ויוצרים עליו אפקט נחמד, וגם את "מקדש ה-Sinawava", שם הלכנו עוד מסלול לאורך הנחל.

כל הבוקר היה מעונן חלקית, עם עננים קלים בדר"כ. בצהריים, כשהיינו במסלול האחרון (דרך אגב, רוב המסלולים הקלים סלולים בטון ואספלט, כך שמאוד נוח ללכת אותם) התחיל לטפטף (בערך 14:15). רצינו לעשות עוד מסלול אל בריכות האמרלד, אבל הבנו שבגשם זה לא יהיה ממש כיף, אז ויתרנו וחזרנו למלון.

אני הייתי חייב להתקלח, ואח"כ הלכנו לאכול פסטה במסעדה איטלקית קרובה (משביע, יקר ולא מבריק). לקינוח אכלנו גלידה במקום אחר, שם גם מצאתי מגנט נחמד בשביל המקרר של ההורים. אחרי זה חזרנו לחדר וראינו טלויזיה עד שמיקה נרדמה.

מבחינת הנופים שראינו היום, הצוקים הם מטמטמים, כל אחד מרשים יותר מהקודם ויותר מסיבי. קניון Zion פחות מרשים מאשר Bryce, אבל יש לו יופי שאין לו תחרות. הטיול של היום היה לאורך תחתית הקניון, ולכן רוב היום הראש היה מוטה מעלה, אל הצוקים הסובבים. חבל שאין לנו זמן לעשות לפחות אחד מהמסלולים הארוכים, הקשים שמטפסים אל אחת הפסגות. ראינו מטפסי הרים שעולים לאורך הצדדים הכמעט-חלקים של הצוקים, אבל זה לא בשבילי ובטח לא בשביל מיקה.

בזאת סיימנו את הטיול בפארקים של יוטה (חבל שלא יצא לנו להגיע לפארק Arches או לאגם Powell) וכעת נראה שלוש ערים גדולות, והביתה.
[הבא]

הספירה לאחור

מאגר ביומטרי - נזק לכל החיים