יום רביעי, 16 ביוני 2010

אקטואליה 16/6

כמות הזמן הפנוי שלי ירדה כמעט לאפס, עם העבודה החדשה מצד אחד ואלף דברים קטנים וגדולים מהצד השני. אני מקווה לעלות חזרה אל פני המים בעוד שלושה שבועות, אחרי שנעבור דירה. בינתיים מצאתי שעה פנויה, אז הנה עדכון.

לפני שבועיים נסענו לחיפה לסופ"ש מלא, שהיה מאוד נחמד. התכנון היה לקחת את כרמל לים, אבל היא היתה קצת מקוררת (היא עדיין משתעלת קצת) ולכן שונתה התכנית ונשארנו בבית. קיוינו לפגוש את לון ודינה, אבל גם זה לא יצא אל הפועל.

בשעה טובה, כרמל התחילה את הגמילה מחיתולים. במהלך היום היא מסתובבת עם תחתונים (היא מאוד גאה בהם) ואנחנו שואלים אותה פעם בשעה-שעתיים אם היא צריכה לשירותים. מיקה קנתה לה מתקן לאסלה עם מדרגה, כך שהיא יכולה לשבת על האסלה הרגילה, ואין צורך בסיר (לפחות בבית). בלילה היא עדיין ישנה עם חיתול, וכשהיא תרגיש מוכנה היא תבקש גם בלילה להיות בלעדיו.
ישנם פספוסים פה ושם, אבל בסך הכל כרמל רואה את הילדים היותר גדולים בגן, שכבר נגמלו והולכים לשירותים, וגם היא רוצה. בהדרגה מספר הפספוסים ילך ויקטן ובסופו של דבר נוכל להפטר גם ממעט החיתולים שיש לנו.

ביום רביעי שעבר חזרתי הביתה אחרי העבודה כרגיל, וכשכיביתי את הפריוס הבהבו כמה נורות והמערכת החשמלית עברה איפוס. בדקתי שהאוטו נדלק חזרה וגם נוסע, ועליתי הביתה. למחרת בבוקר, לעומת זאת, כשרציתי לקחת את כרמל לגן, המערכת החשמלית כולה מתה. הנעילה המרכזית, האימובילייזר, וכמובן ההדלקה של הרכב - הכל מת. בלית ברירה (ולשמחתה של כרמל) נסענו לגן באוטובוס, ואני חזרתי הביתה ברגל. הזמנתי מכונאי של "שגריר" שהגיע (תוך זמן קצר ביותר!) והניע לי את הרכב עם כבלים. ההערכה שלו היתה שהמצבר גמור.
נסעתי למוסך המורשה, בו הרכב טופל עד היום, והם בדקו את העניין לעומק. אכן, המצבר הקטן (להבדיל מהמצבר הגדול, שאחראי להנעה החשמלית של הרכב) מת בשיבה טובה - הרכב כבר כמעט 4 שנים על הכביש - ומצבר מקורי חלופי עולה יותר מ-1100 ש"ח. בעצתו של אבא שלי הלכתי למוסך קרוב כדי לברר האם יש אפשרות למצוא מצבר דומה לא-מקורי, שיעשה את העבודה כמעט אותו דבר, ובמחיר נמוך בהרבה. בסוף הם הפנו אותי לחשמלאי רכב שאצלו היה מצבר מקורי תקין, שהוצא מרכב שהושבת. המחיר זול בהרבה: 200 ש"ח בלבד. כעת הרכב נוסע ומתפקד מצוין, אבל אין לדעת כמה זמן יחזיק מעמד המצבר החלופי.

למחרת, שישי, לקחתי את האפלאוז למוסך כדי למלא גז למזגן. הקיץ הישראלי והרכב הכהה לא רואים עין בעין ללא תיווך של מזגן מתפקד, וזה האחרון דולף גז באופן קבוע, ולכן מילוי הגז הוא ריטואל חצי-שנתי. המוסכניק ניסה למלא גז, אך גילה שלא חסר גז כלל וכלל, ושלח אותי לחשמלאי סמוך כדי לבדוק מה הבעיה. אותו חשמלאי הציע לי להחליף מדחס תמורת סכום פעוט של כ-2000 ש"ח. ביקשתי שיבדוק לעומק אם אכן המדחס הוא הבעיה. הוא פשפש בקרבי המנוע והגיע למסקנה שהאשם הוא שסתום בתוך המדחס, והתיקון יעלה "רק" 900 ש"ח. אין לי כוונה לזרוק סכומים כאלה על רכב כזה, שמחיר המחירון שלו מגרד את אזור ה6000 ש"ח (כלומר עלות התיקון היא 15% מעלות הרכב!), ולכן שילמתי את עלות הבדיקה ונסעתי הביתה עם חלונות פתוחים. השבוע קניתי מדחס משומש תמורת 400 ש"ח ואני מקווה למצוא מוסך שלא יפשוט את עורי כדי להתקין אותו.

בשבת האחרונה נסענו לקיבוץ לארוחת צהריים עם כלל המשפחה של מיקה, כדי לציין את ימי ההולדת של מיקה ודנה שהיו בשבוע שעבר. רביב הגיע עם אורי הקטן, ועם גל ההריונית, אשר צפויה ללדת בת מתישהו באוקטובר. רביב עסוק בימים אלה במונדיאל ולכן לא יכול היה להשאר הרבה, והם נסעו, יחד עם דנה וליאור, די מוקדם. אנחנו נשארנו אצל פרידה עוד כמה שעות, בהן מיקה וכרמל נחו ואני פתרתי עם תמר תשבצי הגיון. לצערי הרשת האלחוטית בקיבוץ לא אפשרה לי להתחבר לאינטרנט בחיבור מספק, ולכן התכנון שלי לעבוד קצת במהלך הסופ"ש בעזרת המחשב הנייד לא יצאו לפועל.

בערב יום שני השבוע הגענו אל בעל הבית החדש כדי לחתום על החוזה. סיכמנו את כל התנאים האחרונים, ומיקה ישבה וכתבה 24 המחאות חודשיות לשנתיים הקרובות, בסכום כולל של 78000 ש"ח, ואני עברתי על ניסוח החוזה. בסופו של דבר חתמנו וברכנו על המוגמר, ואנחנו עוברים ביום שלישי 6/7, בתקווה שלא ישתנה משהו. מצאנו מוביל שנראה רציני וגם נתן לנו מחיר סביר (וארגזים), ואנחנו כרגע בעיצומן של האריזות. ביום שלישי יעל עברה לדירה החדשה שלה בנווה-שאנן בחיפה, ובסוף השבוע כנראה נקפוץ כדי לראות את הפלא ולחגוג את חנוכת הבית. אחרי ימים של אריזות היא עכשיו מפרקת ארגזים ומסדרת - במהרה בקרוב אצלנו!
אגב, בעל הבית הנוכחי שלנו אופטימי, ומבקש שכר דירה אפילו גבוה יותר ממה שאנחנו שילמנו. אמנם לדירה יש חנייה מקורה ומחסן, אבל היא נמצאת בקומה שנייה ללא מעלית בלב מגדיאל, ולא בגבעתיים או רמת גן. בינתיים אין קופצים מבין האנשים שבאו לראות, ולעניות דעתי הוא יתקשה למצוא שוכרים שיסכימו לסכום שהוא מבקש.

ומה בעתיד הקרוב? אחרי המעבר נוכל לנשום קצת, ומיקה רוצה שנצא לצימר כדי לחגוג את ימי ההולדת וננוח כמו שצריך, ואני נוטה להסכים. אחרי הכל, באוגוסט מחכה לנו החופש של כרמל, ואחר כך עוד שנה ארוכה.

כמו כן, באמצע יולי, ליתר דיוק בעוד 30 יום וכמה שעות, אני אהיה בחוות רונית להופעה של סוזאן וגה, מה שצפוי להיות הארוע של הקיץ עבורי! מזלי שמיקה סובלת את השגעון שלי בשקט, ולכן אני אוהב אותה כל כך.

וזהו הפעם.

יום שני, 7 ביוני 2010

16/9/04 – ניו-יורק

[הקודם]

הלכתי לישון בערב ב22:00 אז "באופן טבעי" התעוררתי ב4:00 ולא יכולתי לחזור לישון. ראיתי שעה טלויזיה ונרדמתי עד הבוקר. מיקה ישנה מ21:30 עד 6:30 כמו בול עץ.

בבוקר יצאנו מהמלון במזג אוויר חורפי (טפטוף קל) והלכנו לאכול ב-deli קרוב. משם המשכנו ברכבת התחתית לאוניברסיטת קולומביה ומכללת ברנרד Barnard College, שם למדה סוזאן וגה. הגענו למסעדה של טום, שעליה ובתוכה נכתב השיר המדהים Tom's Diner לפני 23 שנים. היום המקום בבעלות משפחה יוונית.

שתינו מילקשייק מצוין והמשכנו אל קתדראלת יוחנן הקדוש St. John the Divine Cathedral שנמצאת בשדרות אמסטרדם מול רחוב 112. זוהי אחת הקתדראלות הגדולות בעולם, מסתבר. אולם ענק, מוקף יצירות אמנות, חלונות ויטראז' ואולמות תפילה קטנים יותר. מהמם בגודלן ויופיו, מאוד אירופאי.

הלכנו דרומה עד שהגענו לרחוב 102, שם גדלה סוזאן וגה בתור ילדה. האזור מקסים, אם כי שדרות אמסטרדם באזור הזה מתחילה להיות מאוד שונה מאשר באזור האוניברסיטה. אזור זה נקרא "הארלם הספרדית" Spanish Harlem ואכן כמעט לא ראינו או שמענו אנגלית.

הגענו עד רחוב 96, שם נכנסנו לתוך סנטרל פארק Central Park. הלכנו לאורך מאגר המים הגדול, המלא ציפורים, יחד עם הרצים. הפארק ענק, מן הסתם, אבל לא רחב במיוחד. חצינו את הפארק לרוחבו באלכסון קצת, ויצאנו ממנו ברחוב 85 פינת השדרה החמישית.

תפסנו רכבת לתחנת הרכבת הראשית של ניו-יורק, גראנד סנטרל סטיישן Grand Central Station. תחנת הרכבת הזו מתאימה לבניינים שמסביבה – מפוארת מאוד, מקרינה עוצמה וגאווה. שם נמצא, בין היתר, מוזיאון התחבורה הציבורית של ניו-יורק.

המשכנו אל הספריה הציבורית של ניו-יורק. המקום מהמם ביופיו, מרשים בכמות השיש שבו ובכלל משרה אווירה של היכל ידע, ולא רק מקום להכין בו עבודות גמר או שיעורי בית.

הגענו אל מרכז רוקפלר, קומפלקס של בנייני משרדים שבהם, בין היתר, נמצאים גם המשרדים הניו-יורקים והאולפנים של NBC. נכנסנו להסתכל, ומיקה הציעה שנשאר לתוכנית של קונאן או'בריאן, אבל זה היה שעתיים לפני התוכנית ולא רציתי סתם לחכות.

בערך בשעה 16:30 הגענו לאמפייר סטייט בילדינג Empire State Building, כדי לעלות לתצפית. זו היתה תחילתו של סיוט מתמשך שכלל 6 תורים ושעה וחצי של המתנה על הרגליים כדי להגיע בשש וקצת למרפסת התצפית. אני חייב לציין שהנוף עוצר נשימה (רואים את כל מנהטן) אבל אני מתכוון לכתוב מכתב זועם ביותר למחלקת התלונות שלהם עם כמה הצעות ייעול דחופות ביותר, ויפה שעה אחת קודם.

חזרנו למלון בשביל קצת לנוח ולאושש את הרגליים שלנו. אחרי שעה יצאנו לכיוון טיימס סקוור Times Square. הגענו לכיכר מדרום והמחזה הוא מדהים. כמות שלטי הנאון ומסכי הענק, הטיקרים הרצים, הכל נראה כאילו נלקח מתוך סצנה בסרט מדע בדיוני. במילה אחת – מהמם.

זהו להיום. מחר Lower Manhattan, כולל כל האתרים החשובים (בשאיפה).

[הבא]

יום ראשון, 6 ביוני 2010

שלוש ארבע לעבודה

כמו שכתבתי בפעם שעברה, העבודה בHOT התעכבה והתעכבה, וכל העסק הריח לא טוב. אני חייתי בחוסר ודאות מתמשך, ולא ידעתי אם באמת אקבל שכר עבור הימים שישבתי בבית, אם אתחיל לעבוד בסופו של דבר, או שמא אני אקבל טלפון מאלונה שיגידו לי "תשמע, זה לא עבד, שיהיה לך בהצלחה". לא רציתי לצאת קרח מכאן ומכאן, ולכן המשכתי לחתום אבטלה, ובתחילת מאי התחלתי שוב בחיפושים אקטיביים.

בשבוע הראשון של מאי קיבלתי מאלונה משכורת על השבועיים של אפריל בהם ישבתי בבית וצפיתי במרתון של "מכסחי המיתוסים", בדיוק כפי שחוזה ההעסקה קבע. הודעתי לשירות התעסוקה על היותי מועסק, לא לפני שביקרתי ביריד תעסוקה לאקדמאים מטעמם, שנערך באוניברסיטה הפתוחה ברעננה.

שוב עברתי על מודעות הדרושים, שוב קיבלתי טלפונים, שוב נסעתי לראיונות, גם כשידעתי שלא יצא מהם כלום. אחד הראיונות הראשונים שלי היה בחברת "אורביטס", שממקומת בהרצליה פיתוח (לא רחוק מאמובי), והראיון עבר בהצלחה. זומנתי לראיון שני, שעבר אף הוא בהצלחה. לקראת חג השבועות יצר איתי קשר מנהל המשרד הישראלי (החברה היא אמריקאית ובסיסה בשיקאגו) והודיע לי שמבחינתם עברתי את כל השלבים והם מעוניינים להציע לי הצעה. מכיוון שהוא שהה באוסטרליה באותם ימים הוא העביר לי את עיקרי ההצעה באימייל, והמספרים מצאו חן בעיני. ללא ספק ההצעה היתה טובה יותר מזו שקיבלתי מאלונה, וההתלבטות האחרונה שלי היתה לגבי המשרה עצמה.

התפקיד שהמתנתי לו בHOT הוא תפקיד של פיתוח תשתיות עבור מחלקות בתוך החברה, ותמיכה באותן מחלקות בשימוש באותן תשתיות. אני מנחש שתפקיד כזה כולל הרבה מאוד הדרכה של אנשים לא-טכניים מיסודם באשר לנורמות פיתוח, כמו גם התעמקות בטכנולוגיות מענייניות לצורך הפיתוח. מה שבטוח, בתאגיד כזה גדול הבלגן חוגג, ולכן עבודה מסודרת אין שם. אורביטס, לעומת זאת, הציעה לי עבודת פיתוח יותר סטנדרטית, בידיעה שאני לא שולט בכל הטכנולוגיות בהן משתמשת החברה, אבל בשיטת עבודה מסודרת יותר ומודרנית הרבה יותר (Agile, למי שזה אומר לו משהו).

בסופו של דבר החלטתי לקבל את ההצעה של אורביטס, ואחרי החג הגעתי אליהם כדי לחתום על החוזה. התחלתי לעבוד ביום שני 24/5, ומאז חזרתי לשגרת עבודה שהיתה מאוד חסרה לי. כפי הנראה לעולם לא אוכל להעריך אל נכון אם בחרתי בעבודה הטובה יותר, אבל כרגע אין לי חרטות. החברה היא חברה מסודרת ויציבה, ועם זאת מרכז הפיתוח בארץ מורכב רובו ככולו מאנשים טכניים, כך שיש אווירת סטראט-אפ במשרד. אני כרגע בשלב של היכרות עם המערכת, לומד את הטכנולוגיות החסרות לי בד בבד עם חיטוט ונבירה בקוד הקיים. יש לי המון לקרוא, ואני משתדל לקחת את העבודה מאוד ברצינות ולהקפיד לא להסחף לכיוונים מיותרים.

ואלונה? ביום בו התחלתי לעבוד רציתי להרים להם טלפון ולבשר להם את הבשורה, אבל הם הקדימו אותי. "חדשות טובות! יש אישור סופי מהלקוח, אתה מתחיל לעבוד בימים הקרובים!", הודיעה לי מנהלת כ"א של אלונה, ואני עניתי לה "חדשות רעות! מצאתי משהו יותר טוב, חתמתי וכבר התחלתי לעבוד אצלם... צר לי." היא היתה מופתעת מאוד, שכן הם שילמו לי משכורת כדי שאחכה להם, אבל הסברתי לה את השיקולים שלי ולא היה לה יותר מדי מה לומר. חתמתי להם על מכתב התפטרות, וכבר קיבלתי מהם משכורת אחרונה עבור מאי. ייאמר לזכותם שהם לא ניסו לעקוץ אותי, ושילמו לי כל אגורה שהתחייבו לשלם לי, למרות שלא ביצעתי עבורם שום עבודה.

אז זהו, עכשיו אני מביא את כרמל בבוקר לגן, נלחם בפקקים להרצליה וחוזר מאוחר בערב, אחרי שמיקה כבר לקחה את כרמל מהגן ובילתה איתה את אחה"צ. מה שנשאר לי זה קצת זמן איכות לפני השינה, ושוב למחרת בבוקר, וכמובן סופי שבוע. בשעה טובה, חזרתי לשגרה.

יום רביעי, 2 ביוני 2010

אקטואליה 2/6

שוב חלף לו חודש שלם. הזמן טס לא רק מיום ליום, אלא גם (ואולי בעיקר) משבוע לשבוע.

אתחיל ואומר שהתחלתי לעבוד בשעה טובה, אבל לסיפור כולו אקדיש פוסט נפרד. בקרוב על מסך זה.

אחרי יום העצמאות החלה דליפה של מים מהשכנה שמעלינו לתקרת השירותים שלנו, ומה שהתחיל כטיפות שנשרו לרצפה הפך לכתם רטיבות קבוע ועובש שהחל לפורר את הצבע בחתיכות קטנות. אחת לכמה שעות נושרת חתיכה לבנה קטנה מהתקרה, והשירותים שלנו נראים כאילו מישהו התיז צבע לבן לכל עבר. בעל הבית דיבר עם השכנה שמעל, שהזמינה אינסטלטור, שראה את העניין ובמהרה בימינו יטפל בנושא.

בתחילת החודש לקחתי את כרמל לתור נוסף אצל רופא התפתחותי בטיפת חלב. כצפוי, כרמל עברה את הבדיקה בהצלחה, והיא ילדה בריאה ונבונה, כמו שצריך. התור הבא, בעוד כשנה, יבדוק את הראייה שלה וגם יכולות שכליות מתקדמות יותר.

למחרת הגעתי ליום מילואים יחיד בצפון. תפסתי טרמפ עם אחד האנשים ביחידת המילואים שלי, שגר במרכז ועוסק בתחום הסיסטם. גלגלנו שיחה על הא ועל דא לאורך היום, בעיקר בנושאי עבודה, מה שהפך את היום המיותר לנסבל.

באותו שבוע קיבלתי משכורת על השבועיים של אפריל בהם ישבתי וחיכיתי, ולכן הייתי חייב להודיע לשירות התעסוקה שאני מועסק ומקבל שכר, מה שאומר שאני כבר לא מובטל רטרואקטיבית מאמצע אפריל. בכל זאת צברתי כמעט חודש של דמי אבטלה, אותם קיבלתי (בניכוי מסים כמובן) לקראת אמצע מאי. נחמד לקבל לפעמים כסף מביטוח לאומי, במיוחד לאור הסכומים ששילמתי לו עד היום. מה שכן, בימים האחרונים קיבלתי מהם מכתב שאומר שהם שילמו לי על יותר מדי ימים, ולכן עליי להשיב להם חלק מהכסף. חובות כאלה עדיף לשלם מאשר לתת להם לצבור רביות וקנסות, ולכן שילמתי כמו ילד טוב.

ביום שישי שאחרי יום ההולדת של ניר התכנסנו כולנו אצל ההורים בחיפה לחגוג. הגענו עם כרמל, וניר הגיע עם מיכל והבנות, והקלוריות זרמו כמים... ניר היה עדיין קצת חולה (הוא תפס מחלה דווקא בטיול לאילת בשבוע שלפני כן... תזמון גרוע) אבל כבר לא נורא. אמא, לעומת זאת, משתעלת כבר שלושה שבועות ולא מצליחה להשתחרר מזה.

באמצע החודש חל חג השבועות. התכנון המקורי היה לבלות את ערב החג בבית ובחג עצמו לנסוע לקיבוץ. בבוקר של ערב החג אמא התקשרה ושאלה "אולי בכל זאת תבואו, שלא נהיה לבד בחג?". אמרנו "למה לא" ונסענו. מסתבר שאמא שאלה גם את ניר וכך יצא שנפגשנו שוב. אז נודע לנו גם שניר הגיע לשלב מתקדם בתהליך מועמדות למשרת שופט שלום! ישיבה של הועדה לבחירת שופטים באמצע החודש הזה אמורה להכריע בעניינו, וכולנו מחזיקים לו אצבעות.
לאחר ארוחת ערב משופעת בפשטידות, ולאחר שכרמל נרדמה, יצאנו ברגל לכיוון מרכז הכרמל כדי לפגוש את לון ודינה (וכדי להוריד את האוכל). ישבנו איתם בבית קפה חביב והתעדכנו. בין היתר למדנו שלאחר חיפושים נרחבים, לון קנה דירה ברב-קומות שמוקם בימים אלה לא רחוק מהדירה שהוא שוכר כרגע בחיפה. הוא דיבר על זה כבר מזמן, והנה עכשיו זה סופסוף קורה. כמובן שהדרך עוד ארוכה עד לקבלת המפתח המיוחל, אבל בהחלט אפשר לברך "בשעה טובה".
למחרת נסענו לקיבוץ כדי לבקר את המשפחה של מיקה ולהיות בטקס שבועות המסורתי של הקיבוץ. אכלנו ארוחת צהריים חלבית עצומה אצל הדודים של מיקה (שאירחו עוד אנשים) ונחנו. אחה"צ הלכנו לטקס, שהיה מאוד נחמד, עם שירים וריקודים שניכר שהשקיעו בהם זמן ומחשבה. בטקס חוגגים חברי הקיבוץ יותר את הביכורים והקציר מאשר את מתן התורה, באופן מובן. התינוקות שנולדו בשנה החולפת מוצגים לקהילה, וכל אחד מענפי המשק מביא "ביכורים".

אם כבר נגענו בנושא, בפינת החדשות הטובות (אם לא היו מספיק עד עכשיו), צפויה לנו אחיינית חדשה מתישהו בסתיו! גל ורביב שוב בהריון, והפעם יש להם בת. האמת היא שההריונות של גל ושל יפעת מאוד קרובים, אז קשה לדעת מי תלד קודם.

מיקה ואני כבר הגענו מזמן למסקנה ששכר הדירה שאנחנו משלמים הוא מוגזם, והגיע הזמן למצוא דירה זולה יותר. כבודו של בעל הבית במקומו מונח, אבל אין הצדקה לשלם 3700 ש"ח לחודש על דירת 3 חדרים במגדיאל, למרות המחסן והחנייה, במיוחד כשיש מבחר דירות בשפע. בשבועות האחרונים עקבנו אחרי לוחות המודעות באינטרנט והלכנו לראות דירות בהוד השרון ובכפר סבא. לכל דירה חסרונות משלה, וחלקן נשללו על הסף מפאת השכונה.
בדרך לעבודה מיקה פגשה מישהו שהיא עבדה איתו בעבר, ומסתבר שהוא משכיר דירת 3 חדרים בכפ"ס. באנו, ראינו את הדירה והיא מאוד מצאה חן בעינינו. דיברנו עם הבחור לגבי תיקונים בדירה (פלדלת, מרצפות שבורות) והוא הסכים, ובימים הקרובים אנחנו אמורים לחתום על חוזה ולברך על המוגמר. מה שכן, הדירה מתפנה רק ב-6/7 ולכן נאלץ בלית ברירה להאריך את החוזה הקיים שלנו בעוד מספר ימים (תמורת סכום סמלי). עכשיו נותר להזמין הובלה ולהתחיל לארוז...

עדכון:
אחרי פסח, ולאחר כשלוש שנות עבדות, יעל קיבלה סופסוף את התקן המיוחל באוניברסיטת חיפה. משמעות הדבר היא שהיא ממשיכה לעשות בדיוק את אותה עבודה, אבל כבר לא עובדת לפי שעות אלא בשכר חודשי, ומן הסתם גבוה יותר. פועל יוצא מהעלייה בשכר הוא כמובן שדרוג רמת החיים, קרי דירה גדולה יותר. חיפוש דירות הוביל אותה למצוא דירת 2.5 חדרים בנווה שאנן, לא רחוק מהדירה ההיא של ההורים, והיא עוברת באמצע החודש.

הספירה לאחור

מאגר ביומטרי - נזק לכל החיים