יום חמישי, 30 ביולי 2009

סוזאן

עברו יותר מעשרה ימים מאז ההופעה של סוזאן וגה בארץ, והזמן פשוט ברח לי בין האצבעות, עם כמות עבודה פתאומית והטיול למדבר (בעדכון הקרוב, מבטיח). אבל הגיע הזמן לכתוב על האירוע של השנה בה"א הידיעה, לפחות עבורי.

לאחר שקניתי מתנה כבר לפני כחודש וחצי, כתבתי מכתב ברכה לסוזאן לרגל המאורע הכפול (ההופעה ויום ההולדת שלה). כשבוע לפני ההופעה תרגמתי את הכתבה בYnet ועברתי למצב האזנה בלעדית לספריית הMP3 של שיריה של סוזאן. בעבודה, ברכב, ואפילו קצת בבית - כל שירי סוזאן וגה, אלבומים, סינגלים, הופעות חיות ושירים נדירים, ברצף רנדומאלי אינסופי. האמת, חשבתי שאחרי כמה ימים יימאס לי מזה, אבל נהניתי כל כך מהרנסאנס הזה שהמשכתי בו גם אחרי ההופעה לכמה ימים.

סוזאן נחתה בארץ ביום שישי, לאחר הופעה מוצלחת בבוקרשט, וביום שבת ערכה מסיבת עיתונאים במלון שלה בת"א. למסע"ת הגיעו עשרות בודדות של עיתונאי מוזיקה וצלמים, וביניהם גם אסף לבנון, מעריץ ותיק שגם צילם ותמלל למען הכלל. ביום ראשון בצהריים, ברשותו, תרגמתי בחזרה לאנגלית את התמליל שלו למען חברי Undertow שאינם דוברי עברית, עם קישורים לסרטונים שצילם.

יצאתי מהעבודה מוקדם באותו יום ראשון, הגעתי הביתה כדי להתארגן ונסעתי לתל אביב. לא חשבתי לרגע שאני אוכל למצוא מקום חניה בקרבת היכל התרבות (החניון שם בבניה מחודשת כבר מספר חודשים, ועוד היד נטויה), ולכן נסעתי ישירות לחניון ברחוב לסקוב, מרחק של כ-400 מ' מהאולם. יצאתי מהאוטו עם התיק והמצלמה (כן, הפעם הבאתי מצלמה. לא סומך על אף אחד אחר) והלכתי בהתרגשות קלה לכיוון האולם.

הגעתי לקופה כדי לקחת את הכרטיס שלי בערך ב-20:45, חצי שעה לפני שעת תחילת המופע. מהקופה השתרך תור ארוך של אנשים שעמדו בחום ובלחות נוראית והמתינו לבדיקה הבטחונית בכניסה ללובי של ההיכל. אולי זה המקום להזכיר שההופעה המאוחרת, המקורית, נמכרה במלואה ללא שום קידום מכירות רציני, וכך גם ההופעה המוקדמת שנוספה בבלחץ הביקוש האדיר - עדות לכמות המעריצים של סוזאן בישראל. התור החל לזרום יותר מהר ברגע שנוספו סדרנים למלאכת הבדיקה, ותוך דקות ספורות הייתי בתוך הלובי הממוזג.

נכנסתי לאולם ועשיתי את דרכי לכסא שלי, שורה 1 כסא 27. השורה הראשונה היא כמעט במרחק נגיעה מהבמה, וללא ספק המקום המושלם לצלם תמונות. הקהל זרם פנימה לאיטו, ואני התחלתי לגלגל שיחה עם מישהי שישבה לידי. מן הסתם נושא השיחה היה סוזאן וגה.

בשעה 21:15 החל מופע החימום של נעה בנתור ולהקתה. עם תחילת השיר הראשון שמתי לב שחסר לי משהו... שכחתי את המתנה שטרחתי והבאתי, עם מכתב הברכה, באוטו! התחלתי לחשוב במהירות ולחשב האם יש לי זמן לרוץ לאוטו להביא אותה או לא, והחלטתי שיש לי זמן. לקחתי את התיק והמצלמה ורצתי החוצה, בלחות ובחום, לכיוון האוטו. הגעתי אליו, לקחתי את המתנה, ורצתי חזרה, מתנשם ומתנשף. הגעתי חזרה אל הכסא שלי עם סיום השיר האחרון של להקת החימום ותחילתה של הפסקה בת 10 דקות. התיישבתי בכיסא, מרוצה מכך שלא פספסתי שום דבר חשוב (הבחורה שלידי אמרה שהחימום היה נחמד אבל חיוור), אבל מודאג מכמויות הזיעה שהצלחתי לייצר בכמה דקות. החולצה המכופתרת שלי, שלא נועדה לספורט, היתה רטובה לחלוטין. ישבתי, נפנפתי במה שיכולתי והתפללתי שהמזגן מספיק חזק כדי לייבש אותי עד סוף ההופעה.

בערך ב22:00 התחילה ההופעה. סוזאן, מייק וג'רי, שהופיעו לפני קהל אוהב כ-3 שעות לפני כן, עלו לבמה לקול תשואות נלהבות. ההופעה החלה עם Marlene On The Wall האלמותי, משם המשיכה עם Small Blue Thing ו-Caramel ועוד שירים רבים וטובים (הסדר לאו דווקא מדויק):

התאורה היתה טובה וגם הסאונד, והשירים שמעולם לא שמעתי בהופעה חיה, אפילו לא באינטרנט, היו ממתק אמיתי. תוספת הגיטרה החשמלית לצמד הגיטרה האקוסטית וגיטרת הבאס שינתה את עיבודי השירים ונתנה להם נפח ואווירה שמאוד חסרים להם בעיבודים האקוסטיים, ואין ספק שמייק וג'רי יודעים את העבודה.

בסיום החלק המרכזי של ההופעה הקהל קם על רגליו והריע בעוצמה שהרעידה את קירות האולם. האנרגיה באולם היתה מחשמלת, וניכר שהקהל נלהב ביותר. במהלך ההופעה מישהו צעק "We love you Suzanne" והיא ענתה "And we love you... It's hard not to". כצפוי, הטריו חזר לבמה לתת שני הדרנים, בראשון השירים Calypso ו-Pornographer's Dream (שנעל את ההופעה המוקדמת, לאכזבת רבים), ואחריו עוד הדרן אחרון (לאחר עוד סבב סוער של מחיאות כפיים בעמידה) ובו Rosemary והלהיט שהרבה מאוד מעריצים חיכו לו (ובהופעה המוקדמת לא הושר, לצערם של רבים) In Liverpool.

לאחר שקראתי את חוויותיהם של חברי Undertow האחרים בהופעות דומות ברחבי אירופה, ידעתי שהסיכוי להדרן נוסף קלוש, למרות שהקהל לא ויתר בקלות והמשיך להריע, למחוא כפיים במרץ ולשרוק את אהבתו. האורות עלו והקהל קלט את הרמז. בשלב זה רובו המוחלט של הקהל זרם החוצה אל תוך הלילה התל-אביבי המהביל, ואני עשיתי את דרכי אל עמדת איש הסאונד, פיל (Phil) - נקודת המפגש של חברי אנדרטואו. בשלב זה המזגן כבר עשה את שלו, והייתי יבש לחלוטין, כולל החולצה. להפתעתי התקבצו שם מספר לא קטן של אנשים, ואני התפלאתי שיש כל כך הרבה טואיז (Towies) ישראלים. לבסוף התברר שרק חלק קטן הם חברי אנדרטואו - שישה כולל אני ליתר דיוק. פיל המתורגל הוביל אותנו אל מאחורי הקלעים, לחדר איפור קטן, שם הוא שאל את שאלת הסינון "מי כאן מאנדרטואו?", שגרמה לרוב האנשים להרים גבה בתמיהה, וחלקנו הקטן הרים יד בגאווה... את חברי אנדרטואו הוא העמיד קרוב יותר לדלת, כי סוזאן אוהבת לשוחח עם המעריצים הרציניים יותר, ורק אח"כ לעבור ליתר האורחים. הוא הבהיר לנו שהם כבר מאחרים לארוחת ערב, ועוד צריכים לישון קצת לפני הטיסה שלמחרת, ולכן המפגש יהיה קצר.

חיכינו מספר דקות במתח, וסוזאן הגיעה. היא נמוכה יותר ממה שזכרתי (כנראה שבפעם שעברה היא היתה על עקבים), אבל עדיין לבבית ואדיבה, אם כי שומרת על ריחוק מסוים. כשהיא ראתה אותי היא שאלה "אתה יובל?", מפני שהיא ראתה את מה שכתבתי על מסיבת העיתונאים באותו יום. באותו רגע זה היה חלק מהשיחה, אבל כשאני נזכר בזה אני לא יכול שלא לחייך... נתתי לה את המתנה שהבאתי, ושאלתי אותה על פרוייקט ההקלטות האקוסטיות של כל הרפרטואר שלה, במיוחד על השירים הבאמת ישנים, אלה שמעולם לא נכללו באלבומים ואפילו לא בתור בי-סייד בסינגלים. היא אמרה שהיא תקליט הכל ואח"כ תחליט מה נשאר ומה לפח. סוזאן המשיכה ודיברה איתנו על הקהל האנרגטי והביקור המאוד חיובי כאן בארץ, חתמה על דיסקים שאנשים הביאו והצטלמה איתנו. אחרי עשר שנים, סוף סוף יש לי תמונה עם סוזאן וגה :-]

אנשים עזבו בזה אחרי זה, תוך שסוזאן עוברת מאחד לאחד ומחליפה כמה מילים, ולבסוף גם אני עזבתי, לא לפני שהצטלמתי גם עם מייק ולחצתי את ידו של ג'רי, ועשיתי את דרכי אל החניון ואל האוטו. כשהגעתי הביתה השעה היתה מאוחרת (בערך 00:45) אבל רמת האנרגיה שלי היתה מאוד גבוהה, והייתי בסוג של היי. ישבתי ליד המחשב, העברתי את התמונות מהמצלמה והתיישבתי לכתוב את החוויות שלי לחברי אנדרטואו באתר. לבסוף הלכתי לישון בערך ב2:30, עדיין נפעם מהערב המדהים שעבר עליי.

למחרת מיקה לקחה את כרמל לגן כדי לתת לי לישון, אבל קמתי בבוקר די מוקדם, עדיין נרגש, והלכתי לעבודה. את רוב היום ביליתי בצפייה בסרטונים מהופעות הערב הקודם שהגיעו ליוטיוב, ויש כמות מפתיעה של סרטונים. כמו אחרי כל הופעה, צצו מעריצים ישראלים חדשים באנדרטואו, והתחלתי לדבר עם כמה מהם. קראתי את הביקורות הרבות שנכתבו על ההופעות (למעשה על המוקדמת, אליה הוזמנו מספר עיתונאים) ולקרוא תוכן שגולשים אחרים כתבו על ההופעה, לפני ואחרי.

איך אפשר לסכם חוויה כזו מדהימה? למען האמת אני מרגיש שהחוויה עדיין לא שקעה מספיק בשביל סיכומים ורטרוספקטיבה, ואני עדיין חי אותה ביומיום. מה שכן, זה היה חלום שהתגשם, ואני מקווה שלא בפעם האחרונה. כולי תקווה שיתאפשר לסוזאן להגיע הנה לפני 2019, אם כי ברור לי שזה תלוי בעיקר בחברת ההפקה. אני שוקל לנסוע לאחת ההופעות של סוזאן באירופה, אולי לא בשנה הבאה אבל בעוד שנתיים-שלוש, כי עשר שנים זה הרבה יותר מדי זמן לחכות לחוויה כזו. אני חושב שסוזאן סיכמה את החוויה בשתי מילים מושלמות: Israel -- Amazing!!

יום חמישי, 16 ביולי 2009

אקטואליה 16/7

שבוע כן שבוע לא... העדכונים נכתבים והשיירה עוברת.

נתחיל בתגלית שנקרתה בדרכי דרך טוויטר. האתר "רוורס עם פלטפורמה" מפרסם פודקאסט שבועי של שני חבר'ה שהחליטו שחסר פודקאסט בנושאי תוכנה בעברית, ועשו מעשה כדי לתקן את המצב. הם התחילו כבר לפני יותר מחצי שנה, ואני מאזין לפודקאסטים הישנים שלהם בסדר כרונולוגי (לא שזה קריטי, כל תכנית היא על נושא נפרד). הם מדברים, לרוב עם אורחים מומחים, על נושאים כלליים וכאלה שבחוד החנית, ובשלושים-ארבעים דקות מכסים את נושא השיחה בד"כ ממעוף הציפור. ועדיין, זהו מקור מידע מאוד נחמד, טוב יותר מהפודקאסט השבועי של ג'ף אטווד וג'ואל ספולסקי, שמדבר באריכות על האתר StackOverflow יותר מאשר על נושאים כלליים.

בסוף חודש יוני לון עבר דירה, בשעה טובה. לאחר תקופת אריזה קשה, במהלכה הוא נפטר מהרבה זבל שהצטבר אצלו (אחד היתרונות הגדולים של מעבר דירה...), הוא נטש את נהריה לטובת חיפה, ועבר לדירת 60 מ"ר ברחוב חנה סנש. ביקרנו בדירה ביקור חפוז בסוף השבוע שעבר והיא בהחלט נעימה, עם נוף מרהיב לכיוון מפרץ חיפה.

ביום שלון עבר לחיפה קרה הבלתי יאומן! נפגשתי עם עופר לארוחת צהריים ארוכה, במהלכה דיברנו על הא ועל דא, לאחר מספר חודשים בהם לא יצא לנו אפילו לדבר בטלפון. היתה ארוחה נחמדה ושיחה טובה, וקבענו לעשות את זה שוב בקרוב, בשאיפה בעוד 10 ימים.

במוצ"ש לפני שבועיים יצאתי עם מיקה לדייט, כדי לחגוג את יום הנישואין החמישי שלנו. ניצלנו את שובר המתנה שקיבלתי מ"נישה" בזמנו ואכלנו ארוחה איטלקית טובה במסעדה בהרצליה פיתוח. השובר נתן לנו שתי מנות ראשונות, שתי מנות עיקריות, שתי כוסות שתייה ושני קינוחים. על כל זה השארנו אך ורק טיפ מכובד, ויצאנו מרוצים. משם המשכנו לת"א כדי לראות את הקומדיה "הזוג המוזר" עם אלי יצפאן ויעקב כהן, שנתנו הופעה פנטסטית. אני לא זוכר מתי צחקנו ככה. היה ערב מהנה (במהלכו תמר נשארה לשמור על כרמל אצלנו), וחזרנו הביתה עייפים אך מרוצים.
כשאני מסתכל סביבי, אני רואה אנשים שהזוגיות לא באה להם בקלות, גם בגילנו. כאלה שניסו ונכשלו, כאלה שנכוו, וכאלה שויתרו על הרעיון מתוך ייאוש. מה שיש לי עם מיקה הוא מיוחד, ואסור לשכוח שאנחנו ברי מזל. אחרי שמונה שנות הכרות וחמש שנות נישואין מצבנו טוב מאוד, ואסור לנו לקחת את זה כמובן מאליו.

בשבוע שעבר הייתי אצל שיננית, או שמא עלי לאמר שינן, במרפאת השיניים בהרצליה. השינן עבד קשה כדי להסיר את האבנית מהשיניים שלי, אבל בדופו של דבר השיניים שלי נקיות כמו שלא היו הרבה זמן. קבעתי תור נוסף לינואר.

מיקה קנתה כרטיסיית אורח לבריכה במורד הרחוב (שם לתמר יש מנוי), ולקחנו את כרמל כבר בשבת שעברה אחה"צ לטבול בבריכה. כרמל אוהבת את המים, אבל מפחדת מהמים העמוקים, אפילו אם מחזיקים אותה. לא נורא, בסוף היא תתרגל לרעיון. מה שכן, היא אוהבת לשבת על שפת בריכת הפעוטות ורוצה כל הזמן שאמא ואבא ישבו לידה :-)

פינת החדשות הטובות: יפעת מצאה עבודה חלקית במכירות עבור משרד נסיעות שמארגן טיולים מיוחדים לקבוצות, והחלה לעבוד בתחילת החודש. העבודה היא בשעות גמישות, חלקה מהבית, כך שזה מסתדר לה יופי. אני מקווה שהיא תצליח שם.

ביום ראשון היום הגדול - ההופעה של סוזאן וגה בהיכל התרבות בת"א. לקראת ההופעה אני תרגמתי ראיון שהופיע בynet לאנגלית לטובת פורום המעריצים Undertow, אליו אני שייך כבר שנים. אני מצפה להופעה בכליון עיניים, ומקווה שאחרי ההופעה תהיה הזדמנות לפגוש את סוזאן, ולו רק כדי לכפר על הפדיחה של 99...

יום שני, 13 ביולי 2009

23/9/07 - פוקארה

[הקודם]

אכלנו ארוחת בוקר במסעדה של המלון, והופתענו לקבל ארוחת בוקר כיד המלך במחיר סביר ביותר (אנחנו עדיין חושבים ביואן). אח"כ תפסנו מונית לכיוון מקדש פאשופטינאת Pashupatinath, המקדש ההינדי החשוב ביותר בנפאל, שהיא מדינה הינדית ברובה. בכניסה למקדש תפס אותנו מישהו ואמר שהוא מדריך מקומי, וישמח לתת לנו סיור מודרך במחיר אפילו נמוך מדמי הכניסה. לקחנו את העסקה והלכנו איתו לכניסה צדדית לאתר.

המדריך הוביל אותנו אל הגאתות Ghats, פלטפורמות לשריפת גופות המתים. ישנן גאתות לעניים ובנפרד לעשירים, וראינו גופות מוכנות ללוויה הינדית בשני הצדדים. נהר Bagmati נחשב קדוש ולכן השריפה ופיזור האפר בנהר נחשבות מכובדות ביותר.

המקדש מתמקד בפולחן שיווה Shiva, האל ההינדי היוצר וההורס, הקרוי גם פאשופטי Pashupati (בצורתו הנעימה יותר). במקום מסתובבים בערבוביה בני משפחה של הנפטרים, מתפללים רגילים, סאדו Sadhu (נזירים הינדים סגפנים) וקופים לרוב, ובין כולם משוטטים התיירים ומצלמים. המדריך לקח אותנו לנקודות הצילום הטובות, והסביר על כל אתר שעברנו בדרך. בסה"כ הוא הרוויח את לחמו בכבוד ואנחנו קיבלנו הדרכה טובה יותר מזו של LP.

לאחר שנפרדנו מהמדריך המשכנו לשוטט באתר, ישבנו על גדת הנהר כשבגדה הנגדית נשרפה גופתו של אדם עני (לון הזדעזע מהמנהג ומהפומביות שבסיטואציה) ובסופו של דבר הלכנו אל צדו השני של האתר, שם היתה קבוצת קופים גדולה שהשתעשעה בקפיצה למים מהענפים הגבוהים של העץ.

משם תפסנו מונית שלקחה אותנו למלון, אספנו את התיקים הגדולים, ואותה מונית הביאה אותנו לשדה"ת, על מנת שנטוס הנה לפוקארה Pokhara. הגענו לשדה"ת מוקדם מדי, ונאלצנו לחכות עד שנוכל לעשות צ'ק-אין (הטיסה המוקדמת יותר היתה מלאה לצערנו). בסופו של דבר עברנו את הבידוק ה"קפדני" ועלינו לטיסה. המטוס, אוטובוס מעופף עם 30 מקומות ישיבה ושני פרופלורים, טס טיסה קצרה (כחצי שעה) במזג אוויר מעונן וחלבי, לכיוון פוקארה. בדרך ראינו מהחלון קצת מרכס הרי האנאפורנה, אבל לא באמת מספיק בשביל לצלם. נחתנו בשדה"ת הקטן של פוקארה, ותהינו אם תמורת עוד כמה רופים הטייס יביא אותנו כבר עד למלון. תפסנו מונית (עוד חאפר במדינה של חאפרים) שניסה את כוחו בשכנועים של מלון מסוים, למרות שאנחנו ביקשנו להגיע למלון Base Camp Resort. הוא לא באמת ידע איפה המלון, ולכן היה צריך לעצור ולשאול (כמובן שכל מי ששאל טען שיש לו מלון יותר טוב להציע לנו), אבל בסופו של דבר הביא אותנו למלון שרצינו (המלצה של רם המפורסם).

סגרנו מחיר סביר עבור חדר מכובד, ויצאנו לעיר לחפש מקום שיכבס לנו את כל הבגדים מאז תחילת הטיול עד מחר בבוקר. אחרי שמצאנו מישהי שהסכימה גם לעשות לנו מחיר, מצאנו גם נהג מונית שייקח אותנו מחר לנקודת תחילת הטרק.

פוקארה עצמה רחוקה משפת אגם Phewa Tal, ומה שנמצא כאן לחוף האגם (Lakeside) הוא רחוב ארוך המוקדש לתעשיית התיירות. מכבסות, ציוד טרקים, שיחות בינ"ל (לון דיבר עם סוזן באוסטריה), חלפני כספים, מסעדות, חנויות מזכרות, ספרים, דיסקים, אינטרנט וכו'. כמו הטאמל, אבל פרוש על רחוב אחד ארוך. יש כאן הרבה פחות אנשים מאשר בטאמל, ולכן התנועה יותר דלילה (אשכרה אפשר ללכת על הכביש בלי להדרס) והכל יותר בשאנטי. המחירים זולים יותר מאשר בקטמנדו, לפחות בתיאוריה, אבל המבחר מצומצם יותר.

עשינו קצת קניות בשביל הטרק (כיסוי לתיק שלי, כפפות ללון, מקלות הליכה, מגבת, חטיפים, נרות) וחזרנו למלון לנוח קצת לפני ארוחת ערב. בעוד אנו נהנים מהמזגן התעשייתי בחדר, כבו לפתע כל האורות ונדלקה תאורת החירום. היתה זו הפסקת חשמל בכל האזור, ככל הנראה מתוכננת. יצאנו בחזרה לכיוון המרכז כדי לאכול ארוחת ערב (לון היה רעב מאוד, ולאחר כאבי השיניים התחשק לו סטייק טוב), ושמנו לב שלחנויות מסוימות ישנו גנרטור או מצבר, והאורות דלוקים כרגיל. אפילו המחשבים עבדו כרגיל בקפה-אינטרנט שעברנו. נראה שהעסקים כאן מתורגלים במצב הזה.

אכלנו בסניף המקומי של Everest Steakhouse, הפעם סטייקים צנועים יותר, ויצאנו מרוצים עד הגג. בזמן הארוחה חזר החשמל לפעול. בדרך חזרה למלון קנינו עוד כמה דברים קטנים, ועל הדרך גם פרטנו כמה אלפים (בטרק עצמו אנחנו נצטרך הרבה כסף קטן).

מחר בבוקר, אחרי שנקבל את הכביסה שלנו נקייה (בשאיפה גדולה) אנחנו צריכים לארוז מחדש את התיקים שלנו. הפורטר של רם, אותו ראינו כבר בקטמנדו אתמול, אמור להגיע הנה מחר בבוקר, וב 7:30 אנחנו כבר אמורים להיות על המונית בדרך לנאיאפול Nayapul, נקודת הזינוק ל-10 ימים של הליכה.

[הבא]

הספירה לאחור

מאגר ביומטרי - נזק לכל החיים