הנה הוא כאן, העדכון התקופתי. אני יודע שזה התחיל בתור עדכון שבועי, אבל לפי דעתי זה יותר בריא אם העדכון הוא חודשי (או יותר), ולא מתמקד ממש באירועי היומיום.
בפרקים הקודמים של "הפילוסופיה של מרפי", הייתי לפני עבודה חדשה ודירה חדשה. התוכניות של "אחד נגד מאה" בהן השתתפתי שודרו בשבועות האחרונים (אגב, הן צולמו ביום הצילומים האחרון, אבל שובצו הרבה לפני סוף העונה) ומתישהו בקרוב אמור להגיע מכתב ובו המחאה נחמדה על סך כמעט 1500 ש"ח. לא רע.
התחלתי את העבודה באמובי ביום כיף, כמו שתוכנן. היה לי קצת מוזר להתגבש עם אנשים שאת רובם אני לא מכיר, אבל היה נחמד. התחלנו בארוחת בוקר בזכרון יעקב, במלון "בית מימון", ומשם המשכנו ליער לביא, ליד צומת גולני, לטובת משחקי חברה מגבשים עם חבלים ועבודת צוות. זה דומה למה שהיה בטיול חברה של נקסטניין שהייתי בו לפני שנה וחצי, גם אז כמה ימים אחרי שהגעתי לחברה.
אחרי שעתיים של משחקי חברה קיבלנו בורקסים וקרטיבים (קייטנה של ממש) והתכוננו להמשיך הלאה, לטיול רגלי איפשהו באזור. האוטובוס שלנו לא הניע, ובדיקה מהירה גילתה שהמצבר פשוט גמור. הנהג עשה את מיטב יכולתו להניע, אבל ללא הועיל. נאלצנו לחכות שם כשעה וחצי עד שאוטובוס תיקונים של אגד הגיע מטבריה עם כבלים... לא נעים, אבל לא נורא. מפאת העיכוב, הטיול הרגלי בוטל והמשכנו ישירות לארוחת הצהריים המאוחרת ברמת הגולן, שם סעדנו ושבענו. משם חזרנו להרצליה שמחים וטובי לב. כיוון שזה היה יומי הראשון, לא היה לי רכב חברה, ותפסתי טרמפ עם אחד העובדים מרמת גן להרצליה, ובערב עם עובד אחר בדרך חזרה.
למחרת קיבלתי רכב, אבל לא בדיוק את הרכב שהזמנתי (חברת הליסינג מחכה למשלוח... ואין להם מושג מתי יגיע). התחלתי לעבוד, ונכנסתי לעניינים תוך כמה ימים. אני גוייסתי לטובת הקמת צוות חדש, שאמור לכתוב משהו ישן מחדש, מה שנותן הזדמנות לבנות אותו יותר טוב ויותר יציב. לשמחתי, אני עובד יותר על הצד שמאחורי הקלעים, על התשתית, מאשר על הצד הגרפי. האנשים באמובי נחמדים, ויש כאן אווירה של תכליתיות, לצד רוח שטות שמלווה כל סטארט-אפ. אהבתי. אה, וחוץ מזה מגוון המסעדות בהרצליה פיתוח פשוט מדהים. הכל יקר, אבל איזה מבחר!
כעבור 10 ימים לקחתי יום חופש לטובת המעבר. בערב שלפני השארנו את כרמל אצל תמר וארזנו עד 11 בלילה. ביום המעבר קמנו ב-6 והמשכנו, ממש עד שהגיעו המובילים. אלה העמיסו את כל החיים שלנו על המשאית שלהם, ובצהריים כבר יצאו להוד השרון. אחה"צ הם עזבו, כאשר כל הרהיטים והקרטונים במקומם. תמר הגיעה עם כרמל ועזרה לנו קצת, ולמחרת הגיעו גם ההורים שלי וביחד פירקנו קרטון אחרי קרטון. בשישי בערב כבר פחות או יותר היינו מסודרים בדירה, מוכנים לשגרה. סה"כ המעבר היה חלק, ללא בעיות מיוחדות, ואפילו יותר פשוט מהמעבר הקודם, על אף העליה במספר הפריטים. למרות זאת, הבטחתי למיקה (והנה, זה גם בכתב) שבפעם הבאה לוקחים גם חברת אריזה.
לקראת סוף יולי הלכתי לשלושה ימי מילואים בבסיס מחסנים קרוב לצומת גולני. פעם בשלוש שנים קוראים לי לשלושה ימי תרגיל רענון, וזה מתאים לי יופי. על פי הלו"ז המתוכנן כל יום היה אמור להתחיל מוקדם ולהסתיים מאוד מאוחר, וכבר הייתי בטוח שאני אאלץ להשאר לישון שם בבסיס (אני לא אסע שעה וחצי לכל כיוון בשביל 6 שעות בבית...), אבל בסופו של דבר הימים הסתיימו מוקדם ונסעתי הביתה לראות את מיקה וכרמל. מה שכן, הם גם התחילו מוקדם, כך שנאלצתי לקום בסביבות 4:30 לפנות בוקר כדי להתקלח, להתארגן ולהגיע לשם עד 7:00. לא כיף. העיקר שעבר ונגמר, עד 2011 בשאיפה.
בסופ"ש האחרון חגגנו לתמר יומולדת 60. בחמישי מיקה ודנה לקחו את תמר לארוחת בוקר, ושיא החגיגה היה ארוחת ערב שבת בקיבוץ עם כל המשפחה שם. היה נחמד, טעים, ומהנה. מזל טוב, תמר! וכמו שנאמר, "בת שישים על פי הלוח,
אך בשאר המובנים - היא בת שש עשרה בקושי, או בת שש שנים..."
פינת ההודעות המשמחות:
בפרקים הקודמים של "הפילוסופיה של מרפי", הייתי לפני עבודה חדשה ודירה חדשה. התוכניות של "אחד נגד מאה" בהן השתתפתי שודרו בשבועות האחרונים (אגב, הן צולמו ביום הצילומים האחרון, אבל שובצו הרבה לפני סוף העונה) ומתישהו בקרוב אמור להגיע מכתב ובו המחאה נחמדה על סך כמעט 1500 ש"ח. לא רע.
התחלתי את העבודה באמובי ביום כיף, כמו שתוכנן. היה לי קצת מוזר להתגבש עם אנשים שאת רובם אני לא מכיר, אבל היה נחמד. התחלנו בארוחת בוקר בזכרון יעקב, במלון "בית מימון", ומשם המשכנו ליער לביא, ליד צומת גולני, לטובת משחקי חברה מגבשים עם חבלים ועבודת צוות. זה דומה למה שהיה בטיול חברה של נקסטניין שהייתי בו לפני שנה וחצי, גם אז כמה ימים אחרי שהגעתי לחברה.
אחרי שעתיים של משחקי חברה קיבלנו בורקסים וקרטיבים (קייטנה של ממש) והתכוננו להמשיך הלאה, לטיול רגלי איפשהו באזור. האוטובוס שלנו לא הניע, ובדיקה מהירה גילתה שהמצבר פשוט גמור. הנהג עשה את מיטב יכולתו להניע, אבל ללא הועיל. נאלצנו לחכות שם כשעה וחצי עד שאוטובוס תיקונים של אגד הגיע מטבריה עם כבלים... לא נעים, אבל לא נורא. מפאת העיכוב, הטיול הרגלי בוטל והמשכנו ישירות לארוחת הצהריים המאוחרת ברמת הגולן, שם סעדנו ושבענו. משם חזרנו להרצליה שמחים וטובי לב. כיוון שזה היה יומי הראשון, לא היה לי רכב חברה, ותפסתי טרמפ עם אחד העובדים מרמת גן להרצליה, ובערב עם עובד אחר בדרך חזרה.
למחרת קיבלתי רכב, אבל לא בדיוק את הרכב שהזמנתי (חברת הליסינג מחכה למשלוח... ואין להם מושג מתי יגיע). התחלתי לעבוד, ונכנסתי לעניינים תוך כמה ימים. אני גוייסתי לטובת הקמת צוות חדש, שאמור לכתוב משהו ישן מחדש, מה שנותן הזדמנות לבנות אותו יותר טוב ויותר יציב. לשמחתי, אני עובד יותר על הצד שמאחורי הקלעים, על התשתית, מאשר על הצד הגרפי. האנשים באמובי נחמדים, ויש כאן אווירה של תכליתיות, לצד רוח שטות שמלווה כל סטארט-אפ. אהבתי. אה, וחוץ מזה מגוון המסעדות בהרצליה פיתוח פשוט מדהים. הכל יקר, אבל איזה מבחר!
כעבור 10 ימים לקחתי יום חופש לטובת המעבר. בערב שלפני השארנו את כרמל אצל תמר וארזנו עד 11 בלילה. ביום המעבר קמנו ב-6 והמשכנו, ממש עד שהגיעו המובילים. אלה העמיסו את כל החיים שלנו על המשאית שלהם, ובצהריים כבר יצאו להוד השרון. אחה"צ הם עזבו, כאשר כל הרהיטים והקרטונים במקומם. תמר הגיעה עם כרמל ועזרה לנו קצת, ולמחרת הגיעו גם ההורים שלי וביחד פירקנו קרטון אחרי קרטון. בשישי בערב כבר פחות או יותר היינו מסודרים בדירה, מוכנים לשגרה. סה"כ המעבר היה חלק, ללא בעיות מיוחדות, ואפילו יותר פשוט מהמעבר הקודם, על אף העליה במספר הפריטים. למרות זאת, הבטחתי למיקה (והנה, זה גם בכתב) שבפעם הבאה לוקחים גם חברת אריזה.
לקראת סוף יולי הלכתי לשלושה ימי מילואים בבסיס מחסנים קרוב לצומת גולני. פעם בשלוש שנים קוראים לי לשלושה ימי תרגיל רענון, וזה מתאים לי יופי. על פי הלו"ז המתוכנן כל יום היה אמור להתחיל מוקדם ולהסתיים מאוד מאוחר, וכבר הייתי בטוח שאני אאלץ להשאר לישון שם בבסיס (אני לא אסע שעה וחצי לכל כיוון בשביל 6 שעות בבית...), אבל בסופו של דבר הימים הסתיימו מוקדם ונסעתי הביתה לראות את מיקה וכרמל. מה שכן, הם גם התחילו מוקדם, כך שנאלצתי לקום בסביבות 4:30 לפנות בוקר כדי להתקלח, להתארגן ולהגיע לשם עד 7:00. לא כיף. העיקר שעבר ונגמר, עד 2011 בשאיפה.
בסופ"ש האחרון חגגנו לתמר יומולדת 60. בחמישי מיקה ודנה לקחו את תמר לארוחת בוקר, ושיא החגיגה היה ארוחת ערב שבת בקיבוץ עם כל המשפחה שם. היה נחמד, טעים, ומהנה. מזל טוב, תמר! וכמו שנאמר, "בת שישים על פי הלוח,
אך בשאר המובנים - היא בת שש עשרה בקושי, או בת שש שנים..."
פינת ההודעות המשמחות:
- יעל עוברת בסופ"ש הקרוב לדירה משלה, בשעה טובה ומוצלחת. היא הגיעה לגיל שאפשר להתחיל (לשלם חשבונות, להתלונן על הארנונה, לסחוב שקיות לבד, לריב עם בעל הבית...)
- מיקה ואני עומדים להיות דודים, והפעם מצידה! רביב וחברתו לחיים גל בהריון עם בן זכר, ואם הכל ילך כשורה בדצמבר יהיה לכרמל שלנו בן-דוד חדש מהניילונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה