עברו יותר מעשרה ימים מאז ההופעה של סוזאן וגה בארץ, והזמן פשוט ברח לי בין האצבעות, עם כמות עבודה פתאומית והטיול למדבר (בעדכון הקרוב, מבטיח). אבל הגיע הזמן לכתוב על האירוע של השנה בה"א הידיעה, לפחות עבורי.
לאחר שקניתי מתנה כבר לפני כחודש וחצי, כתבתי מכתב ברכה לסוזאן לרגל המאורע הכפול (ההופעה ויום ההולדת שלה). כשבוע לפני ההופעה תרגמתי את הכתבה בYnet ועברתי למצב האזנה בלעדית לספריית הMP3 של שיריה של סוזאן. בעבודה, ברכב, ואפילו קצת בבית - כל שירי סוזאן וגה, אלבומים, סינגלים, הופעות חיות ושירים נדירים, ברצף רנדומאלי אינסופי. האמת, חשבתי שאחרי כמה ימים יימאס לי מזה, אבל נהניתי כל כך מהרנסאנס הזה שהמשכתי בו גם אחרי ההופעה לכמה ימים.
סוזאן נחתה בארץ ביום שישי, לאחר הופעה מוצלחת בבוקרשט, וביום שבת ערכה מסיבת עיתונאים במלון שלה בת"א. למסע"ת הגיעו עשרות בודדות של עיתונאי מוזיקה וצלמים, וביניהם גם אסף לבנון, מעריץ ותיק שגם צילם ותמלל למען הכלל. ביום ראשון בצהריים, ברשותו, תרגמתי בחזרה לאנגלית את התמליל שלו למען חברי Undertow שאינם דוברי עברית, עם קישורים לסרטונים שצילם.
יצאתי מהעבודה מוקדם באותו יום ראשון, הגעתי הביתה כדי להתארגן ונסעתי לתל אביב. לא חשבתי לרגע שאני אוכל למצוא מקום חניה בקרבת היכל התרבות (החניון שם בבניה מחודשת כבר מספר חודשים, ועוד היד נטויה), ולכן נסעתי ישירות לחניון ברחוב לסקוב, מרחק של כ-400 מ' מהאולם. יצאתי מהאוטו עם התיק והמצלמה (כן, הפעם הבאתי מצלמה. לא סומך על אף אחד אחר) והלכתי בהתרגשות קלה לכיוון האולם.
הגעתי לקופה כדי לקחת את הכרטיס שלי בערך ב-20:45, חצי שעה לפני שעת תחילת המופע. מהקופה השתרך תור ארוך של אנשים שעמדו בחום ובלחות נוראית והמתינו לבדיקה הבטחונית בכניסה ללובי של ההיכל. אולי זה המקום להזכיר שההופעה המאוחרת, המקורית, נמכרה במלואה ללא שום קידום מכירות רציני, וכך גם ההופעה המוקדמת שנוספה בבלחץ הביקוש האדיר - עדות לכמות המעריצים של סוזאן בישראל. התור החל לזרום יותר מהר ברגע שנוספו סדרנים למלאכת הבדיקה, ותוך דקות ספורות הייתי בתוך הלובי הממוזג.
נכנסתי לאולם ועשיתי את דרכי לכסא שלי, שורה 1 כסא 27. השורה הראשונה היא כמעט במרחק נגיעה מהבמה, וללא ספק המקום המושלם לצלם תמונות. הקהל זרם פנימה לאיטו, ואני התחלתי לגלגל שיחה עם מישהי שישבה לידי. מן הסתם נושא השיחה היה סוזאן וגה.
בשעה 21:15 החל מופע החימום של נעה בנתור ולהקתה. עם תחילת השיר הראשון שמתי לב שחסר לי משהו... שכחתי את המתנה שטרחתי והבאתי, עם מכתב הברכה, באוטו! התחלתי לחשוב במהירות ולחשב האם יש לי זמן לרוץ לאוטו להביא אותה או לא, והחלטתי שיש לי זמן. לקחתי את התיק והמצלמה ורצתי החוצה, בלחות ובחום, לכיוון האוטו. הגעתי אליו, לקחתי את המתנה, ורצתי חזרה, מתנשם ומתנשף. הגעתי חזרה אל הכסא שלי עם סיום השיר האחרון של להקת החימום ותחילתה של הפסקה בת 10 דקות. התיישבתי בכיסא, מרוצה מכך שלא פספסתי שום דבר חשוב (הבחורה שלידי אמרה שהחימום היה נחמד אבל חיוור), אבל מודאג מכמויות הזיעה שהצלחתי לייצר בכמה דקות. החולצה המכופתרת שלי, שלא נועדה לספורט, היתה רטובה לחלוטין. ישבתי, נפנפתי במה שיכולתי והתפללתי שהמזגן מספיק חזק כדי לייבש אותי עד סוף ההופעה.
בערך ב22:00 התחילה ההופעה. סוזאן, מייק וג'רי, שהופיעו לפני קהל אוהב כ-3 שעות לפני כן, עלו לבמה לקול תשואות נלהבות. ההופעה החלה עם Marlene On The Wall האלמותי, משם המשיכה עם Small Blue Thing ו-Caramel ועוד שירים רבים וטובים (הסדר לאו דווקא מדויק):
בסיום החלק המרכזי של ההופעה הקהל קם על רגליו והריע בעוצמה שהרעידה את קירות האולם. האנרגיה באולם היתה מחשמלת, וניכר שהקהל נלהב ביותר. במהלך ההופעה מישהו צעק "We love you Suzanne" והיא ענתה "And we love you... It's hard not to". כצפוי, הטריו חזר לבמה לתת שני הדרנים, בראשון השירים Calypso ו-Pornographer's Dream (שנעל את ההופעה המוקדמת, לאכזבת רבים), ואחריו עוד הדרן אחרון (לאחר עוד סבב סוער של מחיאות כפיים בעמידה) ובו Rosemary והלהיט שהרבה מאוד מעריצים חיכו לו (ובהופעה המוקדמת לא הושר, לצערם של רבים) In Liverpool.
לאחר שקראתי את חוויותיהם של חברי Undertow האחרים בהופעות דומות ברחבי אירופה, ידעתי שהסיכוי להדרן נוסף קלוש, למרות שהקהל לא ויתר בקלות והמשיך להריע, למחוא כפיים במרץ ולשרוק את אהבתו. האורות עלו והקהל קלט את הרמז. בשלב זה רובו המוחלט של הקהל זרם החוצה אל תוך הלילה התל-אביבי המהביל, ואני עשיתי את דרכי אל עמדת איש הסאונד, פיל (Phil) - נקודת המפגש של חברי אנדרטואו. בשלב זה המזגן כבר עשה את שלו, והייתי יבש לחלוטין, כולל החולצה. להפתעתי התקבצו שם מספר לא קטן של אנשים, ואני התפלאתי שיש כל כך הרבה טואיז (Towies) ישראלים. לבסוף התברר שרק חלק קטן הם חברי אנדרטואו - שישה כולל אני ליתר דיוק. פיל המתורגל הוביל אותנו אל מאחורי הקלעים, לחדר איפור קטן, שם הוא שאל את שאלת הסינון "מי כאן מאנדרטואו?", שגרמה לרוב האנשים להרים גבה בתמיהה, וחלקנו הקטן הרים יד בגאווה... את חברי אנדרטואו הוא העמיד קרוב יותר לדלת, כי סוזאן אוהבת לשוחח עם המעריצים הרציניים יותר, ורק אח"כ לעבור ליתר האורחים. הוא הבהיר לנו שהם כבר מאחרים לארוחת ערב, ועוד צריכים לישון קצת לפני הטיסה שלמחרת, ולכן המפגש יהיה קצר.
חיכינו מספר דקות במתח, וסוזאן הגיעה. היא נמוכה יותר ממה שזכרתי (כנראה שבפעם שעברה היא היתה על עקבים), אבל עדיין לבבית ואדיבה, אם כי שומרת על ריחוק מסוים. כשהיא ראתה אותי היא שאלה "אתה יובל?", מפני שהיא ראתה את מה שכתבתי על מסיבת העיתונאים באותו יום. באותו רגע זה היה חלק מהשיחה, אבל כשאני נזכר בזה אני לא יכול שלא לחייך... נתתי לה את המתנה שהבאתי, ושאלתי אותה על פרוייקט ההקלטות האקוסטיות של כל הרפרטואר שלה, במיוחד על השירים הבאמת ישנים, אלה שמעולם לא נכללו באלבומים ואפילו לא בתור בי-סייד בסינגלים. היא אמרה שהיא תקליט הכל ואח"כ תחליט מה נשאר ומה לפח. סוזאן המשיכה ודיברה איתנו על הקהל האנרגטי והביקור המאוד חיובי כאן בארץ, חתמה על דיסקים שאנשים הביאו והצטלמה איתנו. אחרי עשר שנים, סוף סוף יש לי תמונה עם סוזאן וגה :-]
אנשים עזבו בזה אחרי זה, תוך שסוזאן עוברת מאחד לאחד ומחליפה כמה מילים, ולבסוף גם אני עזבתי, לא לפני שהצטלמתי גם עם מייק ולחצתי את ידו של ג'רי, ועשיתי את דרכי אל החניון ואל האוטו. כשהגעתי הביתה השעה היתה מאוחרת (בערך 00:45) אבל רמת האנרגיה שלי היתה מאוד גבוהה, והייתי בסוג של היי. ישבתי ליד המחשב, העברתי את התמונות מהמצלמה והתיישבתי לכתוב את החוויות שלי לחברי אנדרטואו באתר. לבסוף הלכתי לישון בערך ב2:30, עדיין נפעם מהערב המדהים שעבר עליי.
למחרת מיקה לקחה את כרמל לגן כדי לתת לי לישון, אבל קמתי בבוקר די מוקדם, עדיין נרגש, והלכתי לעבודה. את רוב היום ביליתי בצפייה בסרטונים מהופעות הערב הקודם שהגיעו ליוטיוב, ויש כמות מפתיעה של סרטונים. כמו אחרי כל הופעה, צצו מעריצים ישראלים חדשים באנדרטואו, והתחלתי לדבר עם כמה מהם. קראתי את הביקורות הרבות שנכתבו על ההופעות (למעשה על המוקדמת, אליה הוזמנו מספר עיתונאים) ולקרוא תוכן שגולשים אחרים כתבו על ההופעה, לפני ואחרי.
איך אפשר לסכם חוויה כזו מדהימה? למען האמת אני מרגיש שהחוויה עדיין לא שקעה מספיק בשביל סיכומים ורטרוספקטיבה, ואני עדיין חי אותה ביומיום. מה שכן, זה היה חלום שהתגשם, ואני מקווה שלא בפעם האחרונה. כולי תקווה שיתאפשר לסוזאן להגיע הנה לפני 2019, אם כי ברור לי שזה תלוי בעיקר בחברת ההפקה. אני שוקל לנסוע לאחת ההופעות של סוזאן באירופה, אולי לא בשנה הבאה אבל בעוד שנתיים-שלוש, כי עשר שנים זה הרבה יותר מדי זמן לחכות לחוויה כזו. אני חושב שסוזאן סיכמה את החוויה בשתי מילים מושלמות: Israel -- Amazing!!
לאחר שקניתי מתנה כבר לפני כחודש וחצי, כתבתי מכתב ברכה לסוזאן לרגל המאורע הכפול (ההופעה ויום ההולדת שלה). כשבוע לפני ההופעה תרגמתי את הכתבה בYnet ועברתי למצב האזנה בלעדית לספריית הMP3 של שיריה של סוזאן. בעבודה, ברכב, ואפילו קצת בבית - כל שירי סוזאן וגה, אלבומים, סינגלים, הופעות חיות ושירים נדירים, ברצף רנדומאלי אינסופי. האמת, חשבתי שאחרי כמה ימים יימאס לי מזה, אבל נהניתי כל כך מהרנסאנס הזה שהמשכתי בו גם אחרי ההופעה לכמה ימים.
סוזאן נחתה בארץ ביום שישי, לאחר הופעה מוצלחת בבוקרשט, וביום שבת ערכה מסיבת עיתונאים במלון שלה בת"א. למסע"ת הגיעו עשרות בודדות של עיתונאי מוזיקה וצלמים, וביניהם גם אסף לבנון, מעריץ ותיק שגם צילם ותמלל למען הכלל. ביום ראשון בצהריים, ברשותו, תרגמתי בחזרה לאנגלית את התמליל שלו למען חברי Undertow שאינם דוברי עברית, עם קישורים לסרטונים שצילם.
יצאתי מהעבודה מוקדם באותו יום ראשון, הגעתי הביתה כדי להתארגן ונסעתי לתל אביב. לא חשבתי לרגע שאני אוכל למצוא מקום חניה בקרבת היכל התרבות (החניון שם בבניה מחודשת כבר מספר חודשים, ועוד היד נטויה), ולכן נסעתי ישירות לחניון ברחוב לסקוב, מרחק של כ-400 מ' מהאולם. יצאתי מהאוטו עם התיק והמצלמה (כן, הפעם הבאתי מצלמה. לא סומך על אף אחד אחר) והלכתי בהתרגשות קלה לכיוון האולם.
הגעתי לקופה כדי לקחת את הכרטיס שלי בערך ב-20:45, חצי שעה לפני שעת תחילת המופע. מהקופה השתרך תור ארוך של אנשים שעמדו בחום ובלחות נוראית והמתינו לבדיקה הבטחונית בכניסה ללובי של ההיכל. אולי זה המקום להזכיר שההופעה המאוחרת, המקורית, נמכרה במלואה ללא שום קידום מכירות רציני, וכך גם ההופעה המוקדמת שנוספה בבלחץ הביקוש האדיר - עדות לכמות המעריצים של סוזאן בישראל. התור החל לזרום יותר מהר ברגע שנוספו סדרנים למלאכת הבדיקה, ותוך דקות ספורות הייתי בתוך הלובי הממוזג.
נכנסתי לאולם ועשיתי את דרכי לכסא שלי, שורה 1 כסא 27. השורה הראשונה היא כמעט במרחק נגיעה מהבמה, וללא ספק המקום המושלם לצלם תמונות. הקהל זרם פנימה לאיטו, ואני התחלתי לגלגל שיחה עם מישהי שישבה לידי. מן הסתם נושא השיחה היה סוזאן וגה.
בשעה 21:15 החל מופע החימום של נעה בנתור ולהקתה. עם תחילת השיר הראשון שמתי לב שחסר לי משהו... שכחתי את המתנה שטרחתי והבאתי, עם מכתב הברכה, באוטו! התחלתי לחשוב במהירות ולחשב האם יש לי זמן לרוץ לאוטו להביא אותה או לא, והחלטתי שיש לי זמן. לקחתי את התיק והמצלמה ורצתי החוצה, בלחות ובחום, לכיוון האוטו. הגעתי אליו, לקחתי את המתנה, ורצתי חזרה, מתנשם ומתנשף. הגעתי חזרה אל הכסא שלי עם סיום השיר האחרון של להקת החימום ותחילתה של הפסקה בת 10 דקות. התיישבתי בכיסא, מרוצה מכך שלא פספסתי שום דבר חשוב (הבחורה שלידי אמרה שהחימום היה נחמד אבל חיוור), אבל מודאג מכמויות הזיעה שהצלחתי לייצר בכמה דקות. החולצה המכופתרת שלי, שלא נועדה לספורט, היתה רטובה לחלוטין. ישבתי, נפנפתי במה שיכולתי והתפללתי שהמזגן מספיק חזק כדי לייבש אותי עד סוף ההופעה.
בערך ב22:00 התחילה ההופעה. סוזאן, מייק וג'רי, שהופיעו לפני קהל אוהב כ-3 שעות לפני כן, עלו לבמה לקול תשואות נלהבות. ההופעה החלה עם Marlene On The Wall האלמותי, משם המשיכה עם Small Blue Thing ו-Caramel ועוד שירים רבים וטובים (הסדר לאו דווקא מדויק):
- New York Is A Woman
- Tired Of Sleeping
- My Favorite Plum
- Frank & Ava
- Blood Makes Noise
- Gypsy
- The Queen And The Soldier
- Solitude Standing
- The Man Who Played God
- Some Journey
- Tombstone
- Luka
- Tom's Diner
בסיום החלק המרכזי של ההופעה הקהל קם על רגליו והריע בעוצמה שהרעידה את קירות האולם. האנרגיה באולם היתה מחשמלת, וניכר שהקהל נלהב ביותר. במהלך ההופעה מישהו צעק "We love you Suzanne" והיא ענתה "And we love you... It's hard not to". כצפוי, הטריו חזר לבמה לתת שני הדרנים, בראשון השירים Calypso ו-Pornographer's Dream (שנעל את ההופעה המוקדמת, לאכזבת רבים), ואחריו עוד הדרן אחרון (לאחר עוד סבב סוער של מחיאות כפיים בעמידה) ובו Rosemary והלהיט שהרבה מאוד מעריצים חיכו לו (ובהופעה המוקדמת לא הושר, לצערם של רבים) In Liverpool.
לאחר שקראתי את חוויותיהם של חברי Undertow האחרים בהופעות דומות ברחבי אירופה, ידעתי שהסיכוי להדרן נוסף קלוש, למרות שהקהל לא ויתר בקלות והמשיך להריע, למחוא כפיים במרץ ולשרוק את אהבתו. האורות עלו והקהל קלט את הרמז. בשלב זה רובו המוחלט של הקהל זרם החוצה אל תוך הלילה התל-אביבי המהביל, ואני עשיתי את דרכי אל עמדת איש הסאונד, פיל (Phil) - נקודת המפגש של חברי אנדרטואו. בשלב זה המזגן כבר עשה את שלו, והייתי יבש לחלוטין, כולל החולצה. להפתעתי התקבצו שם מספר לא קטן של אנשים, ואני התפלאתי שיש כל כך הרבה טואיז (Towies) ישראלים. לבסוף התברר שרק חלק קטן הם חברי אנדרטואו - שישה כולל אני ליתר דיוק. פיל המתורגל הוביל אותנו אל מאחורי הקלעים, לחדר איפור קטן, שם הוא שאל את שאלת הסינון "מי כאן מאנדרטואו?", שגרמה לרוב האנשים להרים גבה בתמיהה, וחלקנו הקטן הרים יד בגאווה... את חברי אנדרטואו הוא העמיד קרוב יותר לדלת, כי סוזאן אוהבת לשוחח עם המעריצים הרציניים יותר, ורק אח"כ לעבור ליתר האורחים. הוא הבהיר לנו שהם כבר מאחרים לארוחת ערב, ועוד צריכים לישון קצת לפני הטיסה שלמחרת, ולכן המפגש יהיה קצר.
חיכינו מספר דקות במתח, וסוזאן הגיעה. היא נמוכה יותר ממה שזכרתי (כנראה שבפעם שעברה היא היתה על עקבים), אבל עדיין לבבית ואדיבה, אם כי שומרת על ריחוק מסוים. כשהיא ראתה אותי היא שאלה "אתה יובל?", מפני שהיא ראתה את מה שכתבתי על מסיבת העיתונאים באותו יום. באותו רגע זה היה חלק מהשיחה, אבל כשאני נזכר בזה אני לא יכול שלא לחייך... נתתי לה את המתנה שהבאתי, ושאלתי אותה על פרוייקט ההקלטות האקוסטיות של כל הרפרטואר שלה, במיוחד על השירים הבאמת ישנים, אלה שמעולם לא נכללו באלבומים ואפילו לא בתור בי-סייד בסינגלים. היא אמרה שהיא תקליט הכל ואח"כ תחליט מה נשאר ומה לפח. סוזאן המשיכה ודיברה איתנו על הקהל האנרגטי והביקור המאוד חיובי כאן בארץ, חתמה על דיסקים שאנשים הביאו והצטלמה איתנו. אחרי עשר שנים, סוף סוף יש לי תמונה עם סוזאן וגה :-]
אנשים עזבו בזה אחרי זה, תוך שסוזאן עוברת מאחד לאחד ומחליפה כמה מילים, ולבסוף גם אני עזבתי, לא לפני שהצטלמתי גם עם מייק ולחצתי את ידו של ג'רי, ועשיתי את דרכי אל החניון ואל האוטו. כשהגעתי הביתה השעה היתה מאוחרת (בערך 00:45) אבל רמת האנרגיה שלי היתה מאוד גבוהה, והייתי בסוג של היי. ישבתי ליד המחשב, העברתי את התמונות מהמצלמה והתיישבתי לכתוב את החוויות שלי לחברי אנדרטואו באתר. לבסוף הלכתי לישון בערך ב2:30, עדיין נפעם מהערב המדהים שעבר עליי.
למחרת מיקה לקחה את כרמל לגן כדי לתת לי לישון, אבל קמתי בבוקר די מוקדם, עדיין נרגש, והלכתי לעבודה. את רוב היום ביליתי בצפייה בסרטונים מהופעות הערב הקודם שהגיעו ליוטיוב, ויש כמות מפתיעה של סרטונים. כמו אחרי כל הופעה, צצו מעריצים ישראלים חדשים באנדרטואו, והתחלתי לדבר עם כמה מהם. קראתי את הביקורות הרבות שנכתבו על ההופעות (למעשה על המוקדמת, אליה הוזמנו מספר עיתונאים) ולקרוא תוכן שגולשים אחרים כתבו על ההופעה, לפני ואחרי.
איך אפשר לסכם חוויה כזו מדהימה? למען האמת אני מרגיש שהחוויה עדיין לא שקעה מספיק בשביל סיכומים ורטרוספקטיבה, ואני עדיין חי אותה ביומיום. מה שכן, זה היה חלום שהתגשם, ואני מקווה שלא בפעם האחרונה. כולי תקווה שיתאפשר לסוזאן להגיע הנה לפני 2019, אם כי ברור לי שזה תלוי בעיקר בחברת ההפקה. אני שוקל לנסוע לאחת ההופעות של סוזאן באירופה, אולי לא בשנה הבאה אבל בעוד שנתיים-שלוש, כי עשר שנים זה הרבה יותר מדי זמן לחכות לחוויה כזו. אני חושב שסוזאן סיכמה את החוויה בשתי מילים מושלמות: Israel -- Amazing!!
