טוב, זה כבר מוגזם... שלושה חודשים הם שיא שלילי חדש. כתבתי קצת מאז העדכון האחרון, אבל את פוסט האקטואליה הזה דחיתי ודחיתי. לחץ בעבודה ועוד מיני הסחות דעת משכו אותי הרחק מכאן, אבל לא עוד. אני חייב לפנות זמן לכתיבה בכח, אחרת העדכון הבא יהיה מתישהו באמצע 2011.
בתחילת דצמבר אסון השריפה בכרמל עוד ריחף באוויר, אבל כמו כל אירוע גדול במדינה הזו, הוא נשאר בתודעה אבל פינה את מקומו מכותרות העיתונים. הפוליטיקאים הבטיחו הבטחות, השמאים באו והלכו, והחיים נמשכים. ביום בו פרסמתי את העדכון האחרון חגגנו בגן של כרמל את חג החנוכה עם סופגניות ותכנית אמנותית של ריקודים ושירים, והילדים נהנו מאוד (במיוחד הגדולים יותר).
באותו שבוע בזבזתי כמות שעות בלתי מבוטלת בהמתנה טלפונית לנטויז'ן, ודיברתי עם נציגי שירות ושימור לקוחות, מהם ביקשתי לנתק את מנוי האינטרנט. יכולתי להטיח בפניהם את הבקשה בבוטות, לשלוח להם פקס עם בקשה מפורשת ואיומים בתביעה אם לא יבצעו את בקשתי, אבל ניסיתי להיות נחמד אליהם. הסברתי להם שרמת השירות שלהם אינה לרוחי, שאני מרגיש שאני משלם יותר מדי ומקבל שירות לקוי, ושזמני ההמתנה הטלפונית אצלם לא סבירים בשום קנה מידה (לא המתנתי פחות מ-10 דקות לנציג, ובמקרה הגרוע חיכיתי חצי שעה על הקו למענה). הופניתי מנציג לנציג, בדרגות שירות שונות, שניסו כנראה להתיש אותי כדי שאוותר. שטחתי את טענותיי בפני הנציגה הראשונה, לנציג השני נתתי תקציר, ואת האחרים הפניתי לסיכום השיחות במחשב. הפתרון של נטויז'ן לטענות שלי היה להציע לי את מה שהתלוננתי עליו, אבל בחצי המחיר.
לאחר ארבעה ימים הגעתי סופסוף לנציגה בכירה, שהבטיחה לי שהיא התחנה האחרונה. הצבעתי בפניה על רצף הכשלים של הטיפול בבקשה שלי, ולה נותר רק להתנצל ולנתק אותי. לקחו שלושה ימים נוספים עד שנותקתי בפועל, אבל ייאמר לזכותם של נטויז'ן שהם לא חייבו אותי על כל אותם ימים של מו"מ טלפוני, מהשיחה הראשונה ועד הניתוק הסופי. ברגע שנותקתי סופית, התחברתי לאקספון 018, ספק קטן שעד עכשיו מוכיח את עצמו כאיכותי, ומספק את השירות במחירי רצפה.
אגב, זה המקום לתת ח"ח דווקא לחברת הוט. במלאת שנה לחיבור שלנו דרך הכבלים, התקשרתי כדי לברר האם המחיר עומד לעלות, ולהפתעתי הרבה התפרצתי לדלת פתוחה. נציגת השירות של הוט הודיעה לי שהם לא תומכים יותר בחיבור 1.5 מגה לשניה, ולכן הם משדרגים לנו אוטומטית את מהירות החיבור ל-2.5 מגה לשניה, ומורידים לנו קצת את המחיר. לא נותר לי אלא להסכים.
מאז קם אתר חדש באינטרנט, "נתק" שמו, שאמור להקל על תלאות כאלו. לא שמעתי על מישהו שהשתמש באתר החדש, אבל אני מקווה שהוא יעזור לאחרים להמנע ממה שאני נאלצתי לעבור.
השנה מסתמנת כשנה שחונה במיוחד, ובהתאם לנתוני ההתחממות הגלובלית החורף מגיע בסערות נקודתיות. בשלושת החודשים האחרונים היו סערות ספורות של כמה ימים קרים וגשומים, ויתר הימים שמשיים או מעוננים. בשורה התחתונה, מצב משק המים בכי רע, ואם להאמין לפרסומות, רק כרבע מממוצע הגשמים ירד עד כה, והחורף אוטוטו נגמר. ואפילו במצב כזה, כשמים הופכים למצרך יקר מציאות, אף אחד לא שוקל לנקות את מקורות המים המזוהמים באקוויפר החוף. מדהים.
בשבת של תחילת דצמבר, בזמן אחת הסופות הבודדות, הלכתי עם מיקה לראות את החלק הראשון של "הארי פוטר ואוצרות המוות" (חלק ראשון) בקולנוע. ניצלנו את העובדה שתמר היתה עם כרמל, והלכנו לפני כן לבית קפה סמוך וגם לקנות בגד או שניים לכרמל. היה מאוד נחמד לבלות זמן איכות לבדנו, וגם הסרט היה חביב.
באמצע דצמבר קראו לי לחצי יום מילואים, מפני שמפקד היחידה החדש רצה להכיר אישית את אנשי המילואים. עבדתי חצי יום, ובצהריים אסף אותי איתן מהיחידה ונסענו צפונה. כמו שציפיתי, המתנו שם שלוש שעות לראיון של 7 דקות, ואחריו התחפפנו משם כמה שיותר מהר. יש שיגידו שהצבא מנצל את זמנם של אנשי המילואים באופן מחפיר, אבל זה היה דווקא נחמד לצאת לחופשה של חצי יום מהשגרה. אני מניח שזה היה נסיון לנצל את יתרת ימי המילואים לשנת 2010.
אגב, לפני כמה שבועות קיבלתי מכתב מהיחידה, שהצחיק אותי יותר מכל דבר דואר אחר שאני זוכר: קודמתי לדרגת רס"ר...
דבר טוב שיצא מהשיחה עם איתן בדרך, הוא המלצה שלו לראות סדרה נהדרת של הBBC בשם "The Private Life Of A Masterpiece". כל פרק של 45 דקות סוקר יצירת מופת מעולם הציור החל מקורותיו של הצייר, הנסיבות שהביאו ליצירה, חשיבותה לאמנות הציור וגלגוליה במהלך השנים. אני, הדיוט גמור בענייני אמנות, מצאתי את עצמי מתלהב מהאיכויות, מהסיפורים ומהעושר באותן יצירות מופת, הכל תודות לכשרון הרב שהושקע בתחקיר המעמיק ובהכנת התכניות ע"י BBC. כאן גם המקום לציין יוזמה חדשה של גוגל בשם "Google Art Project", אשר מאפשרת "לטייל" במוזיאונים מהשורה הראשונה ולצפות ביצירות אמנות ברזולוציה מדהימה.
באותו שבוע ביקרתי מטעם העבודה בכנס JavaEdge השנתי של חברת AlphaCSP הזכורה לטוב. מעבר לאוכל הטעים ומפגש עם אנשים מעברי המקצועי, שמעתי כמה הרצאות מעניינות בנושאים שנמצאים בחוד החנית הטכנולוגי של עולם הג'אווה. במיוחד עניינו אותי שתי הרצאות על שפת סקאלה, שאחת מהן אף העברתי בעצמי למפתחים במשרד באמצע ינואר, ואת השנייה אני אעביר מתישהו בקרוב.
באמצע דצמבר הגענו בעבודה לקו הגמר בפיתוח של פיצ'ר משמעותי, עליו עבדנו באינטנסיביות כחודשיים. הדבר גרר לחץ גבוה מהרגיל, והתבטא בהרבה שעות ובבלת"מים של הרגע האחרון, כרגיל במקרים כאלה. לאחר מכן יצאו אנשי המשרד האמריקאי לחופשת חג המולד, והלחץ ירד קצת, רק כדי לחזור עם תגבורות בינואר. יעדי השנה הקרובה אינם מגובשים לחלוטין, וכך ישנה הרגשה של חוסר מיקוד. בעתיד הקרוב המצב אמור להשתנות, ואז נוכל להתקדם בקצב טוב יותר.
יום הולדתה השלושים של יעל חלף ללא ארועים מיוחדים, ואפילו התכנונים להביא ליעל מתנה מושקעת התמוססו להם. היא, במיטב המסורת הפולנית, אמרה שהיא לא רוצה כלום, לא צריכה כלום, ובכלל שנעזוב אותה לשבת לבד בפינה בחושך. לבסוף ניר הביא לה מתנה משלו, ואנחנו עזרנו לה בקניית מצלמה חדשה. אמא, לעומת זאת, נסעה איתה שוב לאיטליה ל-4 ימים בשבוע שעבר, הפעם לרומא ופירנצה. יחי ההבדל הדק.
2010 באה והלכה. חוץ ממעבר הדירה והעבודה החדשה שלי ושל מיקה, שינויים משמעותיים בחלקם, עיקר השינוי אצלנו הוא כרמל, שגדלה ומתפתחת אל מול עינינו, וכבר אי אפשר לקרוא לה תינוקת, אלא ילדה קטנה, חמודה וחכמה, שמנצחת אותנו במשחק הזכרון, זוכרת שירים בע"פ, רואה סרטי דיסני ובוחרת לעצמה את הבגדים כל בוקר. לפעמים יש לה התקפי בכי ויללות, אבל אנחנו משתדלים לקחת דברים בפרופורציות ולהבין מתי כואב לה משהו ומתי היא עושה לנו הצגות.
לאחר יום ההולדת של כרמל התחלנו לדבר איתה על כך שהנה, היא ילדה גדולה, והגיע הזמן לוותר על המוצצים וחיתולי הבד. היא לא ששה לוותר עליהם, אבל כשהגננת טלי נכנסה לתמונה ושכנעה אותה, היא הבינה שזה הולך לקרות. הגננת ביצעה יחד עם כרמל (ויתר הילדים) טקס גזירת מוצצים, ומאותו יום כרמל לא מסתובבת עם מוצץ. היא הבינה ש"מוצץ זה לקטנים" והיא כבר גדולה. באותו אופן, היא הפסיקה לישון צהריים בגן ועכשיו היא מגיעה לקו הגמר של היום ומתמוטטת על הכרית בערב, לפעמים באמצע הסיפור הראשון.
המשך יבוא בקרוב מאוד. מבטיח.
