החבר'ה הטובים

ח"כ אורי אריאל, בדרך כלל לא מחברי הכנסת החביבים עלי, הגיש הצעת חוק שעברה בקריאה טרומית, שתמנע מילדים את האפשרות לקנות סיגריות במכונות אוטומטיות. בדיוק כפי שאין פחיות בירה במכונות שתיה, כך אין סיבה שבני נוער יוכלו להשיג בקלות מרגיזה מוצרי ניקוטין. יישר כח לח"כ אריאל!

בהזדמנות זו אספר שלפני כמה ימים שוחחתי עם מישהי בעבודה על כך שבכל מפלגה בכנסת ישנם אנשים טובים, כאלה שאינם נגועים בשחיתות ופועלים לטובת הציבור, והבאתי את חה"כ ד"ר אריה אלדד בתור דוגמה. היא עיוותה את פניה ואמרה שאדם שמחזיק בדעות ימניות קיצוניות כאלה לא יכול להיות אדם טוב, ולמרות שאני מתנגד לדבריה, יש בהם שמץ של אמת. כמובן שאני מכבד את זכותו של כל אדם לדעותיו שלו, אבל ישנן דעות קיצוניות, שאין מנוס מלהסיק דבר או שניים על מי שמחזיק בהן, ולאו דווקא לטובה. האם זה פוגע בהיותו של אדם כזה פרלמנטר משובח? לדעתי לא, אבל אשמח לשמוע דעות נוספות.

לעבודה ולמלאכה

כמו האדמה שתחת רגלינו, שפעם בכמה שנים מתהפכת באי-נחת מטעמים גאולוגיים, נדמה שגם המערכת הפוליטית אינה יודעת מנוח. מפלגת העבודה, הבדיחה הפוליטית העצובה ביותר שאפשר לחשוב עליה, התפרקה אתמול ברגע אחד לשני חלקים, כשהיו"ר ברק לוקח איתו ארבעה ח"כים ומקים סיעה חדשה. אפשר לומר שהוא הלך בדרכו של שרון, שפרש מהליכוד בשעתו והקים את קדימה הסתמית כמקלט לו ולנאמניו. הסיעה החדשה, "עצמאות" שמה (מקורי כמעט כמו "קדימה"), חברה מיד לליכוד ולקואליציה וקיבלה הסכם קואליציוני חלומי. קשה להאמין שהמהלך של ברק לא תואם עם ביבי, ונועד ודאי לחזק אותו משמאל כמשקל נגד לליברמן מימין.

שרי העבודה הנותרים מיהרו להתפטר מהממשלה ולהכריז שפניה של מפלגת העבודה לאופוזיציה. הם הוקיעו את ברק כמי שבגד בבוחריו, רוקן את המפלגה מתוכן והבריח בוחרים, ובפעם הראשונה מזה שנים אני מקשיב לאנשי העבודה ומהנהן. לפתע יש תחושה חדשה לגבי אותה מפלגה חבוטה, חסרת אידאולוגיה וכיוון, שהדבקות בכיסאות היתה מטרתה היחידה. ישנם רינונים על שובם של הרבה אנשים שהתרחקו ממפלגת העבודה מחמת אי-יכולתם לסבול את הנהגתו הכוחנית והאטומה של אהוד ברק, אנשים טובים שתש כוחם להלחם בכוחות האופל בתוך מפלגתם שלהם. מן הסתם יתפתח עכשיו קרב ירושה על ראשות מה שנותר מן המפלגה, אבל במקביל ישנה תחושה של דרך חדשה. זו אינה אותה מפלגה שהיתה רק לפני 48 שעות.

אם יבחרו חברי המפלגה הנותרים להרים את ראשם ולהתעלות מעל האינטרסים הצרים של כל אחד מהם, הם יוכלו לבחור מנהיג ראוי, לשם שינוי, כזה (או כזו) שיוביל אותה למימוש הפוטנציאל הגלום באותה דרך חדשה. קיים היום ואקום בשמאל הפוליטי, לאחר שקדימה שאבה מנדטים מהשמאל וזרקה אותם לעזאזל, ומפלגת העבודה המחודשת יכולה למלא את הואקום הזה, אם רק תשכיל. לעניות דעתי, 20 מנדטים בבחירות הבאות עלינו לטובה במהרה בימינו כבר לא נשמע מספר מופרך.

אבל לפני שעוד הספקנו להרגע מהפילוג, נודע שעמיר פרץ וחבר מרעיו שוקלים לפרוש גם הם ולהקים סיעה משלהם, מה שיותיר את מפלגת העבודה מפולגת ומרוסקת. במצב כזה יש סיכוי טוב ששתי הסיעות הקטנות ייעלמו אל תהום הנשייה, ויבוא הקץ על מפלגת העבודה. יש שיאמרו שיפה שעה אחת קודם, אבל לפי דעתי לקיום המפלגה הזו יש עדיין הצדקה, ויש לה גם את את היכולת להציב אלטרנטיבה שמאלית אמיתית לשלוש מפלגות המרכז הגדולות והנבובות ולמפלגות הימין, הן מבחינת מצע אידאולוגי והן מבחינת פעילות פרלמנטרית. כל זאת, כמו שאמרתי, אם רק ישכילו להתאחד סביב הרעיונות שהביאו אותם מלכתחילה למפלגה.

אני עדיין תומך בתנועה הירוקה, ואם הם ירוצו בבחירות הקרובות סביר להניח שאתן להם שוב את קולי. מצד שני, ההחלטה של התנועה להתמקד בפעילות ברמה המוניציפלית היא החלטה שיכולה להביא למצב בו המפלגה לא תרצה לרוץ בבחירות הקרובות, אלא למקד את המאמצים בבניית כח פוליטי בשטח. במקרה כזה, מפלגת העבודההיא פתאום אופציה נאותה. כמובן שעד הבחירות יש עוד זמן רב, ובו יכולי םעוד הרבה דברים להשתנות...

הרשימה השחורה

אתמול היה יום רע למדינת ישראל. חוק "האח הגדול" עבר בקריאה שלישית, והכוונה היא להקים את מאגר טביעות האצבע וצילומי הפנים הביומטריים תוך שנתיים.אלפי מילים כבר נשפכו על ידי מיטב הבלוגרים, העיתונאים ומומחי אבטחת המידע לגבי הסכנה הממשית הטמונה בחוק שכזה, ועל הדחף הלא-מובן של ח"כ מאיר שטרית להביא את יוזמתו מימיו כשר הפנים לידי חקיקה למרות טיעונים שקולים והגיוניים (ולרוב גם חפים מאינטרסים פוליטיים) כנגד החוק.

החוק, למי מהקוראים שאינו בקיא בפרטים, מדבר על לקיחת טביעת אצבע דיגיטלית וצילום פנים ביומטרי לצורך זיהוי מוחלט של אזרחי ישראל. המטרה הראשונית של החוק היא נעלה ודרושה: תעודות זהות חכמות ודרכונים חכמים, שיכילו בתוכם שבב עם המידע הביומטרי ויאפשרו לזהות באופן חד-משמעי את אמינות זהותו של נושא התעודה. תעודות הזיהוי הישראליות הן פשוטות, וכל מומחה יעיד שהן קלות לזיוף, ולכן תעודות חכמות הן דבר הכרחי בעולם של המאה ה-21, ויפה שעה אחת קודם.

לצד התעודות החכמות, כאמור דבר חיובי ונאות, החליטו מנסחי החוק להקים גם מאגר ממשלתי של אותם נתונים ביומטריים. לכאורה זהו כלי הכרחי, שישלים את אפשרות הזיהוי הוודאי על ידי רשויות המדינה. לדוגמא, נהג שנעצר על ידי שוטר לא יצטרך להציג דבר מלבד תווי פניו לצורך זיהוי מוחלט. בלשים שימצאו טביעת אצבע בזירת פשע יוכלו לשייך אותה לאזרח אליו היא שייכת בקלות. מצלמות אבטחה יוכלו לזהות פורצים וגנבים בזריזות ובדייקנות.

אך המציאות היא מורכבת ובעייתית. המדינה, שנכשלה בשמירה על מאגר מרשם האוכלוסין, תיכשל גם הפעם (ומי ששם מבטחו במשרד הפנים הוא כנראה אופטימי חסר-תקנה או שלא מבין את מורכבות המשימה), ומידע ביומטרי על כלל אזרחי ישראל ידלוף לרשת האינטרנט תוך 12 דקות (הימור שלי), ומשם יגיע גם לגורמים שליליים, דוגמת ארגוני פשע וארגוני טרור.

ניתן לזייף טביעות אצבע, ודי בקלות. פושעים מתוחכמים יכולים כבר היום לשתול טביעות אצבע מזויפות בזירת הפשע כדי להטעות את החוקרים, ולהפנות אצבע מאשימה לעבר ראיה שמפריכה את אשמתם במידת הצורך. עם מאגר ביומטרי לרשותם, הם יוכלו לשתול בזירת הפשע טביעת אצבע של אדם ספציפי, בו הם רוצים לפגוע, ובכך לשבש את החקירה לחלוטין.

ישראלי שיטייל בלונדון, זרועת מצלמות האבטחה, יוכל להקלט באחת כזו, ותוכנת זיהוי פנים פשוטה תוכל לסמנו כ"ישראלי", לטוב ובעיקר לרע. לא כל כך מטרידה אותי האפשרות שהרשויות הבריטיות ידעו שישראלי מטייל ברחוב, אבל אין לדעת מי באמת יבצע את הזיהוי... הדבר הופך כל ישראלי בחו"ל למטרה קלה.

בניגוד למידע במרשם האוכלוסין (כתובות וטלפונים), אותו ניתן לשנות בקלות, מידע ביומטרי הוא "אישי ואינו ניתן להעברה". דליפה של מידע כזה היא נזק לכל החיים, במלוא מובן המילה.

בשלב ראשון, בשנתיים הקרובות, ייכנס למאגר מי שיחפוץ בתעודה חכמה, וההשתתפות לא תהיה חובה. בשלב הבא יחויבו אזרחי ישראל לשתף פעולה עם הקמת מאגר כולל. אני אישית איני מתכוון לשתף פעולה עם משרד הפנים, ואם יש צורך לשלם קנס או אפילו לשבת בכלא לתקופה מסוימת, זהו נזק פחות חמור מאשר לשתף את העולם כולו במידע הביומטרי שלי. במידת הצורך, אני אמתין בתורים יותר ארוכים ואהיה אזרח סוג ב'. זה עדיין עדיף.

ישראל נכנסת, לאט אבל בטוח, לרשימה מאוד שחורה של מדינות הרומסות את זכויות הפרט. זה מתחיל בצנזורה על כלי תקשורת והאינטרנט, ממשיך בחוקים כמו "חוק נתוני תקשורת" והחוק הנ"ל, ואל תתפלאו אם יום אחד המשטרה תהיה רשאית לעצור אדם לתקופה בלתי מוגבלת, ללא צורך בצו שופט, ללא זכות לייצוג של עורך-דין, רק בגלל שהוא רוצה למחות על מדיניות הממשלה.

פתטיקה

מפלגת העבודה, שחטפה מהבוחר סטירת לחי מצלצלת וצעקות של "לכי לאופוזיציה ושלא נשמע ממך יותר עד שתבואי לבקש סליחה" לא השכילה לקלוט את המסר. בעצם יש חלק ניכר במפלגה שהבין את המסר, אבל זה החלק שטובת המפלגה והמדינה למול עיניו (שלי יחימוביץ', אופיר פינס ושות'), וכוחם לא עמד להם במאבק מול פואד, בוז'י, שמחון וברק, שהכיסא עבורם הוא ערך עליון, ולעזאזל כל היתר. אידאולוגיה? אל תצחיקו אותם. פשוט פתטי.

הממשלה החדשה הושבעה אמש, והיום נערך טקס רב רושם להחלפת ראשי ממשלה. שלושים שרים בממשלה החדשה, מהם אחוז לא מבוטל אוחזים במשרות ריקות של "שר בלי תיק" או "השר האחראי על הקשר בין מנכ"ל משרד ראש הממשלה והנהג של סגן שר החינוך" וכדומה, ועדיין אין איש מבין רודפי השררה שמוכן לקחת על עצמו את מערכת הבריאות החולה. פשוט פתטי.

בנאום ההשבעה אמר רה"מ הטרי שהנושאים הבוערים על סדר יומה של הממשלה הטריה יהיו הגרעין והכלכלה, אותם שני נושאים כבדי משקל שמטילים דרך קבע צל כבד על כל הנושאים האחרים. הרי ברור לי כבר עכשיו שהממשלה הזו תשתמש בגרעין האירני בתור ספין לעת מצוא כשמתצא את סדר היום הציבורי נוטה יותר מדי לכיוון החברתי, ובכלכלה כאשר האחרון נוטה יותר מדי לכיוון תהליך השלום. בין לבין, הממשלה לא תעסיק את עצמה יותר מדי בגורמים האמיתיים למותם של אזרחי מדינת ישראל - מערכת הבריאות הקורסת ואיכות הסביבה המדלדלת. פשוט פתטי.

נקודת אור אחת קיימת באפלת הממשלה ה-32, והיא גלעד ארדן. השר הטרי להגנת הסביבה, אם לשפוט אותו על פי מעשיו בעבר, הוא איש עשייה רציני, ויש סיכוי שהוא ישים את המשרד הנכה שקיבל לידיו על דרך המלך. המשרד זקוק לשר חזק, לבולדוזר, יילחם על תקציב רציני יותר, שיפעיל את כל הכלים שברשותו כדי להקים מנגנון אכיפה יעיל ולהראות לבעלי ההון מאיפה משתין הרגולטור. אני בטוח שהוא יהווה שיפור אדיר לעומת גדעון עזרא (חוכמה גדולה), ולפחות זו נחמה פורתא.

סיכום עגום

זהו, מערכת הבחירות נגמרה. המפלגה בה תמכתי, בה האמנתי, לה עזרתי, לא עברה את אחוז החסימה ונותרה מחוץ לכנסת השמונה-עשרה. למעשה, היא קיבלה פחות משלושים אלף קולות - פחות מהמחצית הדרושה.

ישנן הרבה סיבות, ויש שיאמרו תירוצים. הקמפיין היה קצר (ובתור שכזה דווקא היה די אפקטיבי), המבצע בעזה הסיט את השיח הציבורי לכיוון הבטחוני, אנשים בחרו ברע במיעוטו בלי לבדוק את כל האפשרויות, ועוד ועוד. בסופו של דבר אף מפלגה קטנה לא עברה את אחוז החסימה, תודות לקמפיינים מבריקים של המפלגות הגדולות, שפמפמו לאנשים השכם והערב שהבחירה היא או ביבי או ציפי, והאלטרנטיבה היחידה שנראתה באופק וצעקה מספיק חזק היתה ישראל ביתנו.

בבחירות האלה השמאל התרסק באופן אנוש. מרצ כמעט נעלמה, מפלגת העבודה בדרכה להוביל את האופוזיציה עם מספר זעום של מנדטים, וקדימה (מפלגת מרכז עם נטיות לכאורה-שמאלניות) שמרה על כוחה. מטרידה אותי המחשבה שעומדת לקום כאן ממשלה ימנית, אשר תזרים תקציבים לבניית ההתנחלויות ולמימון ישיבות, שתתמוך בחוקים הזויים כדי לשמור על שלמות הקואליציה, ושתעלה במוקדם או במאוחר על מסלול התנגשות עם רובו של העולם המערבי.

לא מפריע לי שהקול שלי, וגם של מיקה, ושל לון, ושל יעל, הלכו לפח. אני מאמין באנשים של התנועה הירוקה-מימד, ואני מאמין שיש מקום בכנסת למי שעיקר עיסוקו בנושאים ה"שוליים" של חינוך, איכות הסביבה וצמצום פערים בחברה הישראלית. מה שמפריע לי הוא חוסר העניין של הציבור בדברים החשובים באמת, אלה שעולים כסף רב לקופת המדינה והרבה חיי אדם כל שנה.

גם אם היו רצות ביחד, כלל המפלגות ה"ירוקות" לא קיבלו מספיק קולות כדי לעבור את אחוז החסימה, וזה מעיד על הדרך הארוכה שיש לעשות כדי לעורר אנשים, ולהוכיח להם שיש מגוון רחב מאוד של נושאים מעבר לשאלת "מה (לא) נעשה כדי למנוע את הטרור", נושאים שאם לא יטופלו ממש בקרוב יכלו אותנו כך שהנושאים ה"בוערים" יהפכו גם כך לחסרי חשיבות.

אני הייתי אופטימי בבחירות האלו, בפעם הראשונה מזה הרבה זמן. עדיין לא החלטתי האם לדבוק באופטימיות ולקוות לטוב בפעם הבאה, או לשקוע בפסימיות ולוותר, ולתת לעניינים כאן להדרדר מדחי אל דחי. מרפי היה אומר על זה שהדברים נהיים גרועים לפני שהם משתפרים, אבל באותה נשימה מזכיר שאף אחד לא מבטיח שהדברים ישתפרו אי פעם.

נחיה ונראה.

דווקא הפעם, מפלגה קטנה!

לאחרונה אני מדבר עם הרבה אנשים על הבחירות, מה הם הולכים להצביע ולמה. אני מציע את דעתי, ומנסה להסביר מדוע התנועה הירוקה-מימד היא הבחירה שלי, מדוע אני מאמין במפלגה הזו ומדוע לדעתי היא תעבור את אחוז החסימה ותצליח להשפיע מבפנים.

רבים טוענים שהצבעה למפלגה קטנה היא בזבוז של קול, מפני שגם אם תעבור את אחוז החסימה, חבריה לא יוכלו להשפיע על שום דבר. יש בכנסת קומץ של פרלמנטרים ישרים, שרואים את טובת הציבור לנגד עיניהם (בכנסת האחרונה אפשר לציין לשבח את סטס מיסז'ניקוב מישראל ביתנו, את גלעד ארדן וגדעון סער מהליכוד, את אריאל אטיאס מש"ס, את אופיר פינס ושלי יחימוביץ' מהעבודה, את דב חנין מחד"ש וכמובן את הרב מיכאל מלכיאור, מקום ראשון ברשימת תי"מ) ואני טוען שצריך לחזק אותם, להוסיף חברי כנסת הגונים (וזה לא אוקסימורון) ולהחליש את כוחם של המושחתים למיניהם, ומפלגה קטנה ונחושה כמו תי"מ היא בדיוק מהסוג הזה.

זו הפעם השישית שאני הולך להצביע (אם סופרים את בחירות 2001) ואני מרגיש שזו הפעם הראשונה שאני הולך להצביע הצבעת אמון אמיתית, מפני שאני מרגיש שאני מכיר את האנשים שאני בוחר בהם. קול למפלגה כמו קדימה יעזור לרוחמה אברהם לשמור על הכסא שלה, אבל לא באמת יתרום לשינוי המציאות. רוב האנשים שאני מדבר איתם הולכים לבחור את הרע במיעוטו, ואני אומר למה להתפשר על מפלגות של מכבי שריפות ואוכלי חינם? למה לא ללכת עם תנועה בעלת כוונות טהורות, עם אנשים שהוכיחו את עצמם?

ב-10 בפברואר שמים "ה" בקלפי, ומתחילים את השינוי בפוליטיקה הישראלית.

עזה ממוות

לפני כחודשיים, עת התבשרנו כולנו על הבחירות הקרבות ובאות, אמרתי לכמה מהסובבים אותי שבסביבות אמצע ינואר חייבת להיות פעולה צבאית בעזה. לא ייתכן מצב שזה לא קורה.

הממשלה היוצאת (בשאיפה) סובלת מתדמית (מוצדקת) של חבורת אימפוטנטים אשר לא נקפו אצבע לטובת רווחתם של תושבי שדרות מיום שנבחרו לתפקיד. כדי לנסות להפריך את התדמית הזו, יש לייצר ספין, ואין טוב יותר ממלחמה כדי להטות באחת את דעת הקהל. הפטריוטיזם הנשפך-כמים, התקשורת המגויסת-מרצון, העליהום הכללי בכל פינה, והכי טוב - אפילו תושבי הדרום כבר לא זוכרים את שלוש השנים האחרונות.

למבצע "עופרת יצוקה" אין מטרות צבאיות, מפני שלא היו לו גורמים צבאיים. לא היתה עליית מדרגה בכמות ואיכות הטילים, לא בכמות ההרוגים והפצועים ולא בנזק. החמאס, באותה המידה שהפר את הרגיעה, יכול היה לבוא על ברכיו ולהתחנן לרגיעה נוספת, תוך שהוא נושא את גלעד שליט על כפיים כמנחת שלום, ועדיין היה מופצץ חזרה אל תקופת האבן. הרי את אולמרט וברק לא יצליחו לבלבל עם זוטות כמו המציאות.

אז צר לי על הנפגעים החפים מפשע משני צידי גדר המערכת, וחבל על ההרס המטופש, ואני בעד לתת לחמאס מכה על הראש למען ילמד לקח, אבל בין אלה לבין המבצע הנוכחי אין דבר וחצי דבר.

ולצערי, המבצע ישלים את מטרתו העיקרית. גם אם קדימה לא תנצח בבחירות, היא עדיין לא תצטמק ותמשיך להיות גורם מרכזי גם בממשלה הבאה.

יש במי לבחור

כמו הרבה מאוד אנשים שאני מכיר, גם אני מיואש ממצבה של הפוליטיקה הישראלית. השחיתות פושה בכל מקום, בעיקר בדרגים הגבוהים, וזה כבר לא משנה האם המנהיגים הם מושחתים או שמא רק מושחת יכול להגיע בימינו לכס השלטון. אובדן הדרך, המחסור החמור בחזון אמיתי, הביא אותנו למצב בו שתיים וחצי מפלגות (קדימה, ליכוד, עבודה) הן מפלגות מרכז אופורטוניסטיות, ללא כל מצע אמיתי וללא מנהיגים אמיתיים.

תהיתי אם הפעם אשים פתק לבן (אי-הצבעה היא לא אופציה מבחינתי... יש לי הזדמנות להשמיע את קולי פעם בכמה שנים, ואני לא מפספס אותה) או אולי אתן קול למפלגה קטנה שיש לה סיכוי לעבור את אחוז החסימה (בפעם שעברה הצבעתי הצבעת מחאה לגימלאים.. איזו טעות). גיליתי שלשם שינוי, הפעם יש לי במי לבחור. לא הצבעת מחאה, כי אם הצבעת אמון אמיתית.

בימים אלה נוסדה התנועה הירוקה, מפלגה חדשה שמטרתה פעילות סביבתית-חברתית אמיתית. המיוחד במפלגה חדשה זו היא האנשים שבה, שאת חלקם אני מכיר מעברי. את המפלגה הקימו ערן בן ימיני, מי שהקים בזמנו את ארגון "מגמה ירוקה" ויש לו עבר עשיר של עשייה בפועל, ופרופ' אלון טל, פעיל סביבה ותיק שהקים (בין היתר) את הגוף הירוק הרציני ביותר בארץ כיום, עמותת "אדם טבע ודין". הרקורד של חברי המפלגה האחרים מדבר בעד עצמו, ולראשונה מזה הרבה זמן אני מרגיש שזו מפלגה שאני מאמין בה וביכולת שלה לשנות דברים לטובה.

אני מבחינתי אתרום להם כסף ואשתדל לשכנע אנשים להצביע להם, וכולי תקווה שהם יעברו את אחוז החסימה ויתחילו בפעילות אינטנסיבית. אנחנו זקוקים לפעילות הזו, ויפה שעה אחת קודם.