ראמנדיפ הביט בחלקי המכונה המקוללת וירק הצידה בחימה. לו היה אומר לו סוכן המכירות רוברטסון שהמכונה כל כך גדולה ומגושמת, לעולם לא היה רוכש אותה. ועכשיו יצטרך לשכור פועלים, לשבור את הקיר, להרחיב את הדלת, וכל זאת רק כדי שהמכונה הארורה תוכל להיכנס למפעל.
אנשי ההובלה, שנשאו את חלקי המכונה על גבם מהנמל בשמש הקופחת, הביטו בו בסבלנות, מחכים שיחליט איפה הוא רוצה שישימו את הלוחות והתיבות. ראמנדיפ פלט עוד מספר קללות והורה להם להניח הכל לצד הבניין, בסמטה. הם היו מושכים בכתפיהם אם היו יכולים, ועשו כרצונו בשוויון נפש.
הוא עשה חשבון זריז בראשו. עד שיגיע המהנדס כדי להרכיב את המכונה ייקח עוד שבוע לפחות, ועד אז כדאי שיסיים את השיפוץ הכפוי. לא חסרים פועלי בניין מיומנים ברחבי בומביי, אבל עדיף שישכור אותם עוד היום. הוא יצטרך לשלם להם ברוחב יד ולהאיץ בהם שיסיימו בזמן.
בינתיים הפועלות בפנים ממשיכות לטוות בשיטה העתיקה כמנהג יום ביומו, כך שהמפעל לא מושבת. לפחות זה. העיסוק במכונה יפגע במהלך העבודה, זה ברור, וכדאי מאוד שהיא תפעל כשורה ותקיים את הבטחותיו מרחיקות הלכת של רוברטסון. מה תעשינה הפועלות אחרי שהמכונה תתחיל לעבוד במקומן? ובכן, יש בתי טוויה אחרים בעיר, והם ישמחו להעסיק פועלות מנוסות. הוא יכול אפילו להיות נדיב ולשלם לכל אחת מטבע כסף, אבל מבט נוסף בחלקי המכונה ובדלת הצרה הבהיר לו שהוא יצטרך כל רופי. אם האלים יכעסו וישביתו את המתקן המקולל, הוא לא רוצה למצוא את עצמו ללא פועלות וללא כסף.
השמש החלה לנטות לכיוון הים, ובעוד מספר שעות יוקל במקצת החום הנורא. ראמנדיפ נופף על עצמו במניפה והחליט ללכת לביתו. לצורך גיוס הפועלים יצטרך את עזרת בנו הבכור קִיאָן. הם ילכו ביחד לככר המרכזית בשכונת הצריפים ויצעקו שהם זקוקים לפועלים, ותוך כמה דקות ימצאו כמה גברים מקאסטת השוּדרָה שיסכימו לבוא למפעל מחר בבוקר ולעבוד בפרך יום שלם תמורת רופי או שניים. אותם כפריים, שהגיעו בהמוניהם לעיר הגדולה בחיפוש אחר פרנסה, יריבו על הזכות.
ארבעה ימים אחר כך כבר עמדה דלת עץ חדשה בפתחו הרחב של הבניין, ובתוכו נחו חלקי המכונה. הפועלות הצעירות הביטו בערימת הלוחות והתיבות בחשד כשנכנסו והתלחשו ביניהן בחשש, אבל הדבר לא הפריע יותר מדי למלאכת הטוויה. הן המשיכו וטוו את החוטים כפי שעשו אימותיהן במשך דורות, כל אחת ישובה על הרצפה החמה עם הנול הידני הקטן. בכל פעם שראה אחד המפקחים את הפועלות משוחחות ביניהן, הוא ניגש וגער בהן על בזבוז הזמן ואיים שיסטור להן אם ימשיכו לקשקש.
שבעה ימים עמדה הערימה כאבן שאין לה הופכין, והפכה לחלק מנוף המפעל. בבוקר היום השמיני הגיע בריטי חסון עם שפם רחב וכובע עגול, ובידו ארגז כלים. הוא לווה ע"י נער קטן-קומה וצנום, ושניהם ניגשו ישירות למשרדו של המנהל.
"שמי גיבונס," אמר באנגלית עם המבטא המוזר שיש לחלק מהאנגלים. "רוברטסון שלח אותי להרכיב את הנול החדש. אני יכול לעשות את זה לבד, אבל אם תעזרו לי זה ייקח הרבה פחות זמן." הנער צייץ את דבריו של הטכנאי בשפה המקומית.
מנהל העבודה תפס שני מפקחי מחלקות באקראי וציוות אותם לגיבונס. הם פתחו את התיבות והוציאו כל מיני חלקים קטנים. האנגלי הסביר לעוזריו, דרך המתורגמן ובתנועות ידיים, כיצד להעמיד את הלוחות, והחל להרכיב את המכונה. מלאכת ההרכבה לקחה יומיים שלמים, בעיקר בגלל שהאנגלי התעקש שהוא והמתורגמן שלו צריכים לסור לבית המרזח שליד הנמל, כדי לאכול שם ארוחת צהריים ממושכת. בסוף היום השני המכונה עמדה מוכנה ודוממת וחיכתה ליום המחרת.
בבוקר הגיעו שוב הטכנאי והנער. גיבונס בדק את המכונה מכל צדדיה, הזיז חלקים פה ושם, סובב גלגלי שיניים, וכשהכל היה לשביעות רצונו הוא הזמין את חברי ההנהלה לבוא וללמוד כיצד פועל הפלא ההנדסי. במפעל לא היה חשמל, כמובן, וגם לא מנוע קיטור, אבל בצד המכונה חובר גלגל עם ידית, וגיבונס הורה לאחד מעוזריו לעמוד ליד הגלגל. הוא לקח קצה חוט והעביר אותו בעדינות דרך חורים וחלקים שונים במכונה, ואז הדגים לעוזר כיצד לסובב את הגלגל עם כיוון השעון.
מפקח המחלקה לא אהב את ההורדה בדרגה, אבל ביצע את המטלה תחת עינו הפקוחה של בעל המפעל. הוא הפעיל את כל כוחו, אבל הגלגל חרק והסתובב לאט. גיבונס שלף מהארגז שלו משפך קטן ושימן שלושה מקומות בסבך הברגים והחלקים. דחיפה נוספת של הידית, והגלגל החל לנוע בחופשיות גדולה יותר, ובמהרה קל היה לסובב אותו מהר יותר.
תנועת הגלגל זרמה כמו מפל של מים דרך מספר גלגלי שיניים, אשר הניעו חלקים אחרים, העלו והורידו את המסגרות האנכיות, והניעו את הידיים המכניות, שטוו את החוט לכדי בד. כולם הביטו בתהליך בהשתאות ותדהמה. גיבונס המשיך והסביר במשך שעה ארוכה, עם הפסקות לתרגום, על תחזוקת הנול, על הדרך הבטוחה לנקות אותו, ועל המקרים המצריכים השבתה של הנול והזמנה של טכנאי כמוהו.
לאחר מספר נסיונות כושלים ועקומת למידה, הצליח צוות המפעל להפעיל את המכונה בהצלחה ולטוות יריעת בד גדולה מסליל חוט שלם. ראמנדיפ עמד והביט בעובדיו הגאים כשחצו את הסף מהעולם שהכיר, העולם של עבודת פרך ידנית, אל העולם החדש והמתועש של מכונות ואוטומציה. הוא ידע שאין מנוס מהפעלת המכונה, וזו הדרך היחידה להתחרות במפעלי הבד החדשים במזרח, ועדיין חשש להכעיס את האלים על ידי שינוי סדרי עולם.
ראמנדיפ ראה בארבעת העשורים של חייו שינויים רבים. בומביי השתנתה והתפתחה לבלי הכר. הוא זכר את ילדותו באותו בית עלוב בקצה העיר, שם רץ ושיחק בשדות, חיפש תמיד אוכל לבטנו הרעבה, והשתדל שלא להיות בהישג ידו של אביו, אשר הפליא את מכותיו בילדיו בכל הזדמנות. מעולם לא הלך לבית הספר, אך גַנֶש הטוב חנן אותו בסקרנות, והוא למד מה שהיה צריך מכאן ומשם. גם לאקשמי האירה לו פנים, אולי בגלל היותו בן למשפחה ואישיאנית. המזל שיחק לו בכל החלטה עסקית, עד שהביא אותו למעמדו המכובד כבעל מפעל בדים, המפרנס עשרות משפחות. והיום יש לו את נאנדרה, שילדה לו עשרה ילדים, ובחסדו של ברהמא שישה מהם שרדו. יש לו את חייו הטובים, את ביתו הנוח והקהילה הנהדרת סביבו.
הקהילה... אף אחד מאנשי הקהילה לא אוהב את המכונה החדשה. הוא כבר הספיק לשמוע בשבוע האחרון דיבורים על כך שהמכונה החדשה היא עלבון לדרך החיים המסורתית, שהיא תהרוס את השכונה, ושבעקבותיה יגיעו מנועים גדולים שישחירו את השמיים, ואולי אפילו אותן רכבות ארורות, עליהן דיברו הבריטים בגאווה.
המכונה עשתה בשעה אחת את עבודתן של ארבע נשים ביום שלם, וכל מה שהצריכה הוא גבר אחד שיכין את החוט ויסובב את הגלגל. כעבור חודש, לאחר שראמנדיפ השתכנע שהמכונה פועלת היטב, מגדילה את התפוקה וחוסכת לו זמן, הוא הגיע למשרדו של רוברטסון בשטח החדש של הנמל.
"מיסטר ראמנדיפ, ברוך הבא," אמר סוכן המכירות בחיוך רחב. ראמנדיפ התיישב באחד הכסאות, ומיד הוגשה לו ולבריטי כוס תה מהבילה ע"י נער גלוח-שיער, שנעלם באותה מהירות שהופיע. "מה שלומך? אני מקווה שהנול שקיבלת עובד כשורה."
ראמנדיפ לגם מהתה בזמן ששמע מהמתורגמן בפינה את דבריו של הבריטי. הוא הביט בתסרוקתו המשונה של רוברטסון, בשפמו הדקיק והמטופח, בפניו האדמדמים והמיוזעים, בחליפתו הלא-נוחה בעליל. הוא חש בוז לאירופאי הזה, שנראה כמו דג מחוץ למים, שהגיע לתת-היבשת על מנת לנצל את משאביה ולשעבד את האוכלוסיה המקומית, שמתחבא כאן בנמל מאחורי כידונים ורובים, ובמקביל חש בושה על כך שהוא נזקק לו ועושה עם אדם כזה עסקים.
רוברטסון שמח לקבל הזמנה לעוד 3 נולים. המכתב לחברת האם בבריטניה יצטרך להקיף את אפריקה, וכך גם המכונות החדשות, והוא הביע תקווה שהן תגענה למפעל בתוך ארבעה חודשים, לכל היותר שישה. ראמנדיפ הכריח את עצמו לחייך וללחוץ את ידו של הזר בחביבות בטרם עזב את המשרד.
בדרך חזרה למפעל עצר ראמנדיפ במקדש של לאקשמי, הביא מנחה מכובדת, הדליק קטורת, התפלל לאלת השגשוג בתודה על מזלו הטוב, וגם ביקש פרנסה לפועלות שייאלץ לפטר, לכשיגיעו המכונות החדשות. לראשונה הוא שקל ברצינות גם את האפשרות להתקין מנוע קיטור שיניע את המכונות, במחילה מהאלים.
