אקטואליה 18/6 (חלק ב')

[חלק א']
ערב יום האישה הבינלאומי נפל באופן סימבולי על 7/3 ערב פורים (הזכרו בסיפורה של ושתי, הפמיניסטית הראשונה). באותו בוקר אמא שלי הגיעה אלינו ולקחה איתה את כרמל בחזרה לחיפה (הגן היה בחופש, כמו כל מערכת החינוך), במטרה שכרמל תישן שם באותו ערב. כאמור בחלק א', באותו ערב הלכתי להופעה, ולמחרת לקחתי יום בחירה ונסענו עם רעות לחיפה. כרמל (עם התחפושת של אורורה) ביקרה באירועי פורים בחיפה, למרות הקור ששרר, ומאוד נהנתה.
כשבועיים מאוחר יותר, ב 21/3, הלכתי להופעת ההשקה המיוחדת של אלבומו החדש והמצוין של איתי פרל, "מסע בלוז", שנערכה ב"בארבי" בת"א. לפני ההופעה קניתי את אלבום הבכורה שלו וכמובן גם את האלבום החדש (את "מים מתחת לגשר" והאלבום המשותף עם דנה ברגר הצלחתי לקנות בפורים בחיפה, כשבמקרה עברתי דרך חנות של "התו השמיני"). באלבום תשעה שירים, ובכל אחד משתתף גיטריסט סולן אורח, ביניהם אדם בן-אמיתי, תמר אייזנמן, עוזי "רמירז" פיינרמן, אביב בן-עזרא, דויד פרץ ועוד. חוט השני שעובר דרך האלבום כולו הוא כמובן רוח הבלוז, והמילים לשירים בהתאם, מבטאים נאמנה את רוח המיאוס והמחאה של הקיץ שעבר. ההופעה היתה בהרכב מלא: איתי עם גיטרה, איתמר גרוס על הקלידים, שתי זמרות ליווי, גיא תובל על הבס, מתן אפרת על התופים, יאיר סלוצקי עם הטרומבון מדי פעם, וכמובן הסולנים האורחים בכל שיר. הם ביצעו את כל שירי האלבום, ועוד שירים מהאלבומים הקודמים של איתי, והם נתנו בראש במלוא מובן המילה. היו שם אנרגיות מטורפות על הבמה, כאלה שלא רואים הרבה בהופעות של אמני אינדי, וזו ללא ספק אחת ההופעות היותר מהנות שראיתי. אפילו דנה ברגר הפציעה בהדרן כדי לשיר שיר אחד עם כולם. כרגיל, מי שרוצה לקרוא ולראות עוד, מוזמן לסור לבלוג של יובל אראל.
בשבת 31/3 נסענו לחגוג יום הולדת 5 ליהלי באותה חורשה בה חגגנו לה (ולשקד) בעבר. היו שם כל המכרים והקרובים, וכמובן שהתפריט המוכר והאהוב לא אכזב. כרמל מצאה תעסוקה ליד שולחן היצירה ובגן השעשועים, ומיקה ישבה עם רעות הקטנטונת. היה נחמד, ואחרי הבלגן המשכנו לחיפה כדי לנוח קצת, ואז הביתה.
בשישי 6/4, ערב פסח, נסענו שוב לחיפה. הקפדנו להגיע בצהרים, כדי להקדים את הפקקים המסורתיים, וטוב עשינו. לקראת ערב הגיע הדוד שלי אביב עם אשתו איילה והבנות דניאל ונוגה, וקיימנו את מילות השיר - "אביב הגיע, פסח בא". ערכנו סדר פסח כהלכתנו (קוראים בהילוך רביעי עד האוכל, ואחרי האוכל לאף אחד אין כח אפילו להרים את ההגדה), והיה ערב די נחמד.
כרמל נשארה לישון בחיפה, ולמחרת אבא שלי הביא אותה לדליה, להתארח אצל תמר, שהביאה אותה ביום ראשון בחזרה הביתה (חופש פסח, הזדמנות לכרמל לבלות זמן איכות עם הסבים). מיקה ואני, יחד עם רעות, עשינו שטות ויצאנו הביתה בסביבות השעה 23:00, יחד עם כל עם ישראל. לא אכביר במילים, אבל הגענו הביתה רק אחרי 1:00, עייפים ומרוטים. לקח לבאות: לא לנסוע הביתה אחרי הסדר, בשום מצב. עדיף לישון בתעלת ניקוז בצד הדרך מאשר להתקדם ב-8 קמ"ש כדי לעבור את ה-10 ק"מ שלפני צומת בני-דרור.
בשבת, בהיותנו זוג עם תינוקת אחת (לפחות באופן זמני), הרשנו לעצמנו קצת זמן איכות. הזמנו את הילה לעשות בייביסיטר לרעות, ויצאנו לראות סרט בקולנוע. ראינו את הגרסא החדשה והתלת-מימדית של "טיטאניק", סרט שנועד למסך הגדול. מיקה ראתה את הסרט עשרות פעמים עד היום, ועדיין נהנית ממנו. עבורי זו היתה פעם ראשונה שראיתי אותו בקולנוע, ואני נהניתי מהאספקט הויזואלי המרשים שלו. עד כמה שהיה לנו דייט מהנה, אין באפשרותנו לחזור עליו לעתים תכופות. חישוב זריז מראה שהעלות של יציאה כזו מגיע בקלות ל-250 ש"ח, עם העלות של הבייביסיטר, הדלק, הכרטיסים היקרים וכמובן הפופקורן. אאוץ'.

אקטואליה מוזיקלית 8/1

בנסיון לנקות שולחן לפני ה-אירוע, הנה עדכון קצר.

בשישי בערב נסעתי לרמת השרון, כדי לקחת את העגלה של איילת וחמי, אותה עגלה בה הסענו את כרמל עד גיל שנה וחצי. זכרתי את העגלה בתור גדולה וקצת מגושמת כשהיא מקופלת, אבל לא זכרתי עד כמה. בכל מקרה, כשהיא פרושה היא נהדרת, ונראה לי שהיא תשמש אותנו נאמנה בשנית.

מרמת השרון המשכתי לתל אביב, לעוד הופעה ב"קפה ביאליק" הזכור לטוב, הפעם כדי לראות את איתי פרל בהופעה. לאחר חודשיים של מסע בפריפריה והופעות בפאבים של קיבוצים ועוד כל מיני מקומות קטנים ונידחים, ההופעה הזו סימלה את חזרתו לעיר הגדולה וסגרה את סיבוב ההופעות. הזמנתי כרטיס יום קודם, אבל עד שמצאתי חניה (בחניון סמוך, אי אפשר להתחמק ממס ת"א) ונכנסתי למקום כבר היה 22:10, והמקום היה מלא מפה לפה. מצאתי כסא בקצה הרחוק של הבר, התמקמתי, הזמנתי בירה וחיכיתי.

הבחור יודע את העבודה. ניכר שהוא מוכשר ומנוסה, והוא נהנה על הבמה. אולי זה קשור לכמות האלכוהול שזרמה שם, אבל זה לא רלוונטי. הוא נוטה לכיוון של מוזיקה אמריקאית, ספציפית בלוז (מהסוג שאני מאוד אוהב), קצת קאנטרי וקצת אינדי רוק, וחוץ מזה יש לו סגנון ייחודי משלו, בולט מאוד בשונות שלו בנוף המוזיקה הישראלית.

בתחילה הקהל היה קצת מאופק, אבל הסגנון האנרגטי שלו הלהיב את הקהל די מהר, ואני בתוכו. למרות שהייתי יותר עייף מהרצוי, נהניתי מאוד. במהלך ההופעה הוא העביר פנקס בין האנשים בקהל, כדי שאנשים ירשמו בקשות לשירים, ויותר מאוחר הוא קיבל אליו את הפנקס וביצע את רוב הבקשות, כאשר התנאי שלו הוא שמי שבחר את השיר יגיע לבמה לשתות עם איתי צ'ייסר. כדי לקבל עוד רשמים ולראות קטעים מההופעה, אתם מוזמנים להכנס לבלוג של יובל אראל - שווה בהחלט!!

הגעתי אליו דרך הקשר שלו לאיה ואדם, כמובן, וגם דרך הזדמנויות שונות שבהן שמו צץ. כנראה שאצטרך לקנות את שני אלבומי הסולו שלו, וגם את האלבום המשותף שלו עם דנה ברגר מלפני שנתיים. טיפין טיפין אני מגלה עוד ועוד מוזיקאים מצוינים, שפועלים כבר שנים מתחת לאף של כולנו. אגב, שמעתי כמה שירים של אסף ארליך לאחרונה, וגם אותם אהבתי...

אקטואליה 4/1 (חלק ד')

[חלק ג']

אחרי שחזרנו מנחשולים, מיקה שמה לב שחסר לה הרבה אוויר בגלגלים של הגרוטאה, למרות שמילאה אוויר רק כמה ימים לפני כן. באחד הימים באותו שבוע לקחתי את הרכב לפאנצ'ר מאכער הקבוע שלנו בהוד השרון, י.ט.ג צמיגים, באזור התעשיה של נווה עמל. הצמיגים כבר היו על הג'אנט, וכדי להביא את האוטו לשם נאלצתי למלא אוויר של צמיג מלא. בעל המקום והעוזר שלו פירקו את הצמיגים, מצאו שאוויר בורח מהרווח בין הצמיג לג'אנט, וטיפלו בבעיה במהירות וביעילות. בעל המקום הפתיע אותי לטובה כשאמר שאם הצמיגים הותקנו אצלו, העבודה היא בחינם. מכיוון שהצמיגים הותקנו כשהאוטו היה עדיין של תמר, התקשרתי אליה והיא אישרה שאכן שם הותקנו. הודיתי להם מקרב לב ונסעתי לדרכי המום מהשירות הלא-שגרתי שקיבלתי. אין לי ספק שאחזור אליו, ואמליץ עליו בכל הזדמנות. ככה עושים יחסי ציבור טובים.

בשבוע שאח"כ הייתי מוצף בעבודה, ומצבי לא היה מזהיר. על כל צעד שעשיתי נאלצתי לעשות שניים אחורה, או הצידה או למטה. ההרגשה לא היתה טובה, בלשון המעטה. שעות שלמות הלכו לאיבוד בגלל פרטי מידע חסרים או שגויים. השיא הגיע דווקא ביום הולדת של אמא שלי, שהיה יום רביעי 16/11. כרמל הצליחה לעצבן אותי בבוקר, בעבודה בקושי הצלחתי להתקדם, בעיקר בגלל תקשורת לקויה עם שיקגו, ובנוסף לכל הצרות גם הראש כאב לי כל היום. בערב ישבתי עם ראש הצוות שלי לשיחת ועידה עם שיקגו כדי לפתור בעיות, ובשעה מסוימת פשוט ניתקתי את עצמי מהעבודה ונסעתי להופעה של איה בכפ"ס, במקום באזור התעשיה.

מאותו רגע הכל התהפך. מצאתי חנייה מדוגמת בקלות, פגשתי שם זוג מהפורום והעברנו את הזמן עד ההופעה בשיחה קולחת עם בירה טובה. איה היתה מצוינת, אפילו שהיתה קצת צרודה, וברוב נחמדותה גם מילאה את בקשתי הצנועה:

הדבר היחיד שהעיב על הערב המצוין היו הסיגריות שנשלפו מיד עם סיום ההופעה והפכו את המקום תוך כמה שניות למאפרה ענקית. ברחתי משם כל עוד חמצן בריאותיי, אפילו מבלי להגיד שלום לאיה (מסרתי ד"ש דרך אדם, שמילא שוב את תפקיד מוכר הדיסקים).

למחרת גיליתי שמישהו בשיקגו שם לב שעבדתי עד מאוחר, והעניק לי צל"ש, שמתבטא גם בכמה גרושים. תראו איך הופעה אחת יכולה לשנות את המציאות כולה ;-)

באותו סופ"ש חגגנו יום הולדת לאמא שלי בחיפה, עם כל המשפחה. אני, לאחר ימים קשים בעבודה, הייתי תשוש וכמעט נרדמתי בישיבה בסלון עם כולם, תוך כדי צפיה בתמונות מלונדון. כמובן שגם כמויות האוכל והקינוחים לא עזרו להשאיר אותי ער...

בשבוע שאחרי מיקה נפלה למשכב. לאחר סיבוב ראשון של דלקת ריאות, שנערך בסוכות והסתיים עוד לפני שהתחיל בנוק-אאוט מניעתי מצידה של מיקה, הסיבוב השני היה אכזרי הרבה יותר. בשלבי ההריון המתקדמים שלה, היא חטפה את זה קשה והיתה ממש ממוטטת. דברים שגם כך נעשים קשים בשליש האחרון (לקום, להתכופף, למצוא תנוחה להרדם) נעשו קשים שבעתיים. כמויות הנוזלים בראש ובריאות לא אפשרו לה לנשום כמו שצריך, קל וחומר לבצע פעולה כלשהי. לילות שלמים היא השתעלה וחיפשה לשווא זווית בין ישיבה לשכיבה שתאפשר לה לנשום קצת יותר בקלות. באחד הלילות המצב היה כל כך קשה שנתתי לה לעשות אינהלציה עם מי מלח, למרות שלא היינו בטוחים אם זה בסדר בזמן הריון.

לקח הרבה זמן, אבל בסופו של דבר התרופות המכייחות והמייבשות עשו את שלהן ומיקה הבריאה, בדיוק בזמן לחגיגת יום ההולדת של כרמל. הזמנו את המשפחה והחברים לחגוג את המאורע המרגש בשבת 26/11 במדשאה שליד גן השעשועים הקרוב לבית, אבל לא היינו בטוחים מה נעשה אם ירד גשם באותו יום (שבוע קודם לכן באנו לחגיגת יום ההולדת של זוהר, חברתה של כרמל, בגשם שוטף. החגיגה ההיא נערכה במקלט הבניין). ללא תכנית ב' של ממש, התפללנו והמשכנו בהכנות, והמזל שיחק לנו עם יום שמש קריר.

בנוהל הרגיל, אני נשלחתי על הבוקר לסחוב ציוד, לתפוס מקום ולנפח בלונים. כלקח מהשנה שעברה, השנה שאלנו את כרמל אם היא רוצה שדפנה, מספרת הסיפורים, תבוא גם השנה, והיא הסכימה לשמחתנו. הפעם היא הביאה איתה עזרים ובובות בשביל לספר את "אליעזר והגזר" והפעילה את עדת הילדים המאושרים במשך כשעה, ללא תקריות ואי-נעימויות. כרמל כיבתה את הנרות, הרמנו אותה על כסא והכל עבד כמו שעון שוויצרי. כמעט מיותר לציין שנתקענו עם עודפי אוכל ושתיה, אבל הצלחנו יחסית יפה לתת את חלקם לתמר וההורים שלי. בשישי שאחרי כן חגגו לה ילדי הגן יום הולדת, מה שהצריך מאיתנו כמה קניות, אבל הרבה פחות מאמץ.

לכבוד יום ההולדת כרמל קיבלה הרבה פאזלים, כמה ספרים, צעצועים וציורים. אנחנו קנינו לה זוג אופניים ורוד של דורה עם גלגלי עזר, והיא לאט-לאט לומדת לרכב עליהם. בנוסף, נתנו לה סופסוף את תמונת הפרפרים הגדולה שהבאנו ממוזיאון הטבע בניו יורק, והיא היתה המאושרת באדם.

בשבוע הראשון של דצמבר נכנעתי גם אני לשפעת העונתית, ונשארתי בבית שלושה ימים. בימים אלה בכל זאת קמתי בבוקר כדי לקחת את כרמל לגן, ואם אחה"צ הרגשתי השתפרה קצת גם לקחתי אותה. הספקתי להדביק את הפער העצום שהיה לי בגוגל רידר (שבינתיים הלך וגדל שוב), לראות כמה תכניות שחיכו לי בממיר, ולנוח כהלכה.

בשבת 10/12 נסענו לקרית אונו כדי להשתתף בחגיגת בר-המצווה של ערן הנדזל, הבן של שרון. קשה להאמין שהילד הקטן הזה כבר בן 13, אבל הזמן רץ בלי שנשים לב, וכנראה שגם כשכרמל תגיע לגיל בת-מצווה זה יתפוס אותנו בהפתעה. הארוע נערך באולם לא-כשר (לאחר בר-מצווה בבית כנסת רפורמי), ולכן האוכל היה טעים. לילדים היו שם אטרקציות בצורת משחקי מחשב, שולחנות הוקי-אוויר ופינג פונג וכו', וכרמל הסתובבה ביניהם בעיניים משתאות.

באמצע דצמבר הגעתי לעוד הופעה של איה, הפעם הופעה עם להקה שלמה (פעם ראשונה עבורי), שנערכה בתאטרון תמונע בת"א. פגשתי בכניסה כמה מחברי הפורום וביחד נכנסנו ותפסנו שולחן גדול באחת הפינות (הפעם הזמנתי כרטיס מראש). המקום אינו קטן, וכנראה שימש בעברו מוסך גדול או משהו דומה, ובכל זאת הצפיפות שם היתה גדולה. המלצרית הבודדת שניסתה לשרת את כל השולחנות התקשתה לפלס את דרכה בין השולחנות והאנשים שישבו ביניהם, ולכן לקח הרבה זמן עד שיכולנו להזמין משהו, קל וחומר לקבל את מה שהזמנו.
ההופעה היתה נהדרת, ושמעתי בה עיבודים שלא יצא לי עד היום לשמוע (כמו הגרסה הקווקזית ל"יונתן שפירא"). איה חנכה פינה חדשה של קריאת הודעות מוזרות שהיא מקבלת בפייסבוק, וסיפרה בין השירים על חברי הלהקה, על האלבום החדש וכמובן על השירים עצמם. כרגיל, לפני שהספנו להנות ממש, ההופעה נגמרה. לאחר שההמונים התפזרו ניגשנו מאחורי הקלעים כדי להחליף כמה מילים עם איה ואדם - תמיד חוויה נעימה :-)

בשישי שלפני החג נערכה חגיגת חנוכה בגן, בה הילדים שרו ורקדו לטובת עדת ההורים המצלמים בהנחייתה של טובה, המורה למוזיקה. כל השירים שכרמל זמזמה כל השבוע פתאום קיבלו משמעות. בסוף המסיבה הילדים קיבלו ממתקים, סופגניות, וכמובן סביבונים, והיו מאושרים עד הגג. משם נסעתי עם כרמל לחיפה, כדי לבלות את היום אצל ההורים שלי. מיקה הגיעה באוטובוס אחה"צ מת"א, ונשארנו לישון שם, כאשר למחרת נסענו לקיבוץ - לעוד ארוחת חג. חזרנו במוצ"ש עייפים אך עייפים.

מיקה נמצאת בשלבי ההריון האחרונים, והיא כבר באמצע החודש התשיעי. קשה לה לקום מהמיטה, הבצקות הורגות אותה, והשלפוחית שלה תחת מתקפה מתמדת. כל תנועה של פלג הגוף העליון צריכה להיות מתוכננת היטב ואני לא רוצה לחשוב בכלל איך אני הייתי עומד בדבר כזה. אני משתדל לעזור לה כמה שאפשר, אבל הרבה שעות אני פשוט לא בבית.
בחודשים האחרונים דיברנו לא מעט על שמות לתינוקת הקטנה (כרגע שם הקוד שלה הוא "פלפלת"), ומבין מאות השמות שנזרקו הרוב הגדול נפסל על הסף על ידי אחד מאיתנו. אלה שלא נפסלו נכנסו לרשימת ה"אולי", ומתוך אלה שרדו את כל הניפויים שניים-שלושה שמות. לאחר הלידה נחליט סופית איזה מביניהם. כמובן שאם יש למי מהקוראים רעיון, התגובות מחכות לכם... עדיין לא מאוחר להשפיע!
את הימים שנותרו עד הלידה אנחנו מנסים לנצל לטובת ארגונים אחרונים, סידור הבית ומנוחה. לקחנו מיפעת ודורון סלקל, אנחנו אמורים לקבל בחזרה את העגלה של איילת וחמי, עשינו קצת סדר בארונות של כרמל ומצאנו את כל הבגדים של כרמל מגיל אפס (שעוברים כביסה לקראת השימוש מחדש). הורדנו את חלקי מיטת התינוק, אבל אין לנו את הברגים שלה, ולכן נאלצתי לאתר את היבואן ולהזמין ממנו סט חלופי.
למיקה אין רצון מיוחד לחוות לידה טבעית, ולכן היא פנתה לרופא הנשים שלה, וזה המליץ לה על ניתוח קיסרי, מכיוון שלטענתו גם כך 60% מלידות שניות לאחר קיסרי מגיעות שוב לקיסרי. בשבוע שעבר מיקה הלכה לבדיקה במרפאות חוץ של בי"ח מאיר, כאן ליד הבית, ושם קבעו לה תור לניתוח קיסרי בשבוע הבא - 10 בינואר (אלא אם כן יקרה משהו לא צפוי עד אז).
קשה לדבר על היום שאחרי, אבל אין ספק שתם עידן בחיינו, העידן שהחל עם לידתה של כרמל, ומתחיל חדש. המציאות שלנו, ששקעה לתוך שגרה מוכרת ורגועה יחסית, עומדת להזדעזע ולקבל צורה חדשה, כזו שאין לנו אפילו את היכולת לדמיין. זה יהיה קשה ומתיש, וזה יהיה מרגש ומשמח. גם עבור כרמל זהו עידן חדש, עידן "האחות הגדולה", ובו היא תצטרך להתבגר קצת יותר מהר. איך היא תקבל את התינוקת? שאלה מצוינת.

אקטואליה 29/12 (חלק ב')

[חלק א']

במוצאי שמחת תורה נסעתי לת"א לעוד הופעה של איה, הפעם ב"קפה ביאליק", שם ראיתי לפני ראה"ש את אדם בן אמיתי. להופעה ההיא הגעתי עם לון, קנינו כרטיס וישבנו על הבר בניחותא, ולכן לא חשבתי להזמין כרטיס מראש. הטעות הזו גרמה לי לחכות בחוץ עד שאחרון המזמינים (והיו הרבה כאלה) הגיע ונכנס, ורק אז נכנסתי אני, כשהמקום כבר צפוף. למזלי חברי הפורום שמרו לי מקום בשולחן שלהם, שהיה נח חלקית, אבל עדיף בהרבה על לראות את ההופעה מהשירותים.

ההופעה עצמה היתה טובה, אבל פחות טובה מזו שראינו בפ"ת בספטמבר, אולי בגלל הצפיפות, אולי בגלל הקהל. הפעם הבאתי מצלמה (בכל זאת, מטעויות לומדים) אבל תנאי התאורה לא עשו עמי חסד. לפחות הצלחתי לתפוס משהו בוידאו. מסקנה: אני צריך מצלמה יותר טובה להופעות! רשמים של מישהו לא-משוחד אפשר למצוא כאן.

אחרי החגים צללתי שוב לים העבודה. שינויים ארגוניים העבירו את הצוות שלי לאחריותו של מנהל בשיקגו. אותו מנהל הגיע לארץ לסבב דיונים בסוף אוקטובר, ואחת המסקנות מהדיונים (וממנהלים אחרים בשיקגו) היתה שהפעילות של הצוות (אם מישהו באמת מעוניין, אני יכול להסביר מה אנחנו עושים) מספיק חשובה ועמוסה כדי שנספח אלינו שני מפתחים נוספים ואיש QA. במקביל התחיל להתגלגל תהליך התכנון של משימות ל-2012 הבאה עלינו לטובה, תהליך שהוליד רשימה שתספיק לצוות כנראה גם ל-2013. כמובן שהציפייה היא שנספיק את הרוב המוחלט ב-12 החודשים הקרובים... בקיצור, הלחץ בעבודה רק גדל, ואני מנסה לשמור את כל הכדורים באוויר, גם בעבודה וגם בבית, בהצלחה חלקית. כמובן שהלידה המתקרבת תטרוף את כל הקלפים ותשלח את כל השגרה המאומצת הזו לכל הרוחות, והמערבולת רק תאיץ.

המחאה החברתית, שעברה על הארץ בחודשי הקיץ והגיעה לשיאה בהפגנה בה השתתפתי בתחילת ספטמבר, נרגעה משמעותית עם תחילת שנת הלימודים והחגים. הממשלה ניצלה את איבוד המומנטום הזה כדי להעביר סדרה של החלטות אנטי-חברתיות ואנטי-דמוקרטיות בעליל, מה שהצית ניצוץ חדש של מחאה אחרי החגים. הפגנה גדולה בכיכר רבין תוכננה למוצ"ש 29/10, ואני ניסיתי לשכנע את ידידיי הקרובים בחשיבותה של ההפגנה. מבחינתי, התכוונתי ללכת גם אם אהיה שם לבד, אבל לאחר שאחד-אחד כל הסובבים אותי הוכיחו את עצמם כפארשים מוחלטים, יצאה הרוח גם מהמפרשים שלי, ותחינה של הרגע האחרון ממיקה שאשאר בבית שברה את גב הגמל. באותו ערב גם ירד גשם, כך שהעובדה שבכל זאת הגיעו לשם כ-10000 איש היא בכל זאת מרשימה.

למחרת בבוקר התקיים יום גיבוש לעובדי המשרד. נסענו באוטובוס חדש-דנדש מהמשרד בהרצליה צפונה, לכיוון הגליל העליון, שם ביקרנו ביקב בוטיק, בו בצרנו ענבים וראינו איך הענבים נסחטים. טעמנו מספר יינות של היקב, שהיו חביבים ותו לא. לאחר מכן נסענו מרחק קצר ליקב גדול ותעשייתי יותר, שם למדנו מהייננית המקומית על המקצוע שלה והדקויות השולטות בתהליך גידול הגפנים והפקת היין. היא הסבירה גם על איך לטעום יין ואיך להבדיל בין יין טוב ליין כמעט-טוב. כמובן שטעמנו כמה יינות מתוצרת מקומית, שהיו לא רעים. במרחק הליכה משם ישנו עוד יקב בוטיק, שמתמחה גם בגבינות צאן. ראינו סרט קצר על ההיסטוריה וההתמחות של היקב, וטעמנו מהגבינות המצוינות שלהם. את היום סיימנו בארוחת ערב באחוזת דוברובין, שסגרה לנו את הפינה יפה מאוד (אחרי הכל, לא ממש אכלנו צהריים).

למרות שאותו יום היה מעונן וטפטף לפרקים, היה יום נחמד מאוד, וזה מרענן לראות את האנשים שאני רגיל לעבוד איתם גם בהקשר אחר לחלוטין, במיוחד כשלחלקם היין עולה לראש...

[חלק ג']

אקטואליה מוזיקלית

ביו ראשון 11/9 אספתי את לון מהבית (2 דקות מהעבודה שלי) ונסענו לפ"ת, למקום שנקרא ג'מס, לראות הופעה של איה כורם. זהו פאב-מבשלה, שמייצר את הבירות המצוינות שלו בעצמו, ובסוף הערב לון אפילו לקח מארזי בירה הביתה. התיישבנו בשולחן בצידה השמאלי של הבמה עם קנקן בירה ודיברנו עד שתתחיל ההופעה.

באיחור אופנתי קל איה עלתה על הבמה עם בן-זוגה, אדם בן אמיתי, שליווה אותה בגיטרה (ועליו עוד בהמשך), ושניהם נתנו הופעה מצוינת. ההופעה התבססה ברובה על שירי האלבום החדש, "לאלף את הסוסים", אבל כללה גם לא מעט שירים משני אלבומיה הקודמים בביצועים נהדרים. הם ביצעו שיר של אדם ביחד, ובאחד ההדרנים הוא שר עוד שיר שלו. בין השירים איה הקסימה את הקהל עם סיפורים על האלבום החדש, חוויות שחוותה במאהלי המחאה אליהם הגיעה הקיץ, ובכלל אנקדוטות על השירים. ההופעה נגמרה הרבה יותר מדי מהר, ואנחנו נשארנו עם טעם של עוד.

ביציאה ישב מר בן אמיתי עם דוכן מאולתר ובו דיסקים של איה למכירה. ברכתי אותו על הופעה מצוינת וקניתי את "איה כורם" ואת "שפה זרה", שרציתי מזמן לקנות ולא יצא לי. על הדרך שאלתי אותו למה הוא לא מוכר גם דיסקים שלו, והוא הפנה אותי לבאנדקאמפ שלו. למחרת נכנסתי, שמעתי וקניתי גם את האלבום שלו (עוד על כך, כאמור, בהמשך). בסוף שאלתי אותו אם יש אפשרות להגיד שלום לאיה, במידה והיא לא עייפה מדי. הוא נכנס מאחורי הקלעים ואחרי כמה דקות יצא וסימן לנו שאין בעיה. נכנסנו בנימוס, מבויישים כמו בני נוער מוכי אבק כוכבים, ודיברנו איתה כמה דקות. היא מצידה היתה חביבה מאוד ושמחה לחתום על הדיסקים שקניתי, ולבסוף גם הצטלמנו יחד למזכרת. אני חייב לציין שהתרגשתי קצת, אבל לא עשיתי מעצמי צחוק גמור. איה, אגב, היא כנראה הבנאדם הכי נחמד בעולם, וקיבלה אותנו בחום ולבביות הרבה מעבר למה שציפיתי.

לאחר שבועיים של חריש עמוק על האלבום המצוין של אדם, "קעקוע", ראיתי פרסום להופעה שלו בקפה ביאליק. דיברתי עם לון, שהתלהב גם הוא מהכשרון הנדיר של הבחור, וב-27/9 הגענו יחדיו כדי לצפות בהופעה. המקום קטנצ'יק, ומכיל 50 איש בלחץ. אנחנו ישבנו על הבאר במרחק של שני מטר מהבמה. בשלב מסוים אדם הגיע עם הגיטרה האקוסטית והגיטרה החשמלית (עם מגברים ואפקטים שונים) וחיבר הכל לחשמל. כשהתחילה ההופעה היו שם 30 איש (ביניהם גם אביו של אדם, שאול בן אמיתי, אושיית גיטרה בפני עצמו). ההופעה כללה את רוב שירי אלבומו, ועוד שני קאברים ושני שירים חדשים.
השיר הראשון עוד היה עם החשמלית, ונשמע מצוין. מיד עם תחילת השיר השני קפץ הפיוז ובית הקפה כולו החשיך... אנשי המקום החלו לנבור בארון החשמל, אבל ההופעה חייבת להמשך, אז אדם לקח את האקוסטית ופשוט המשיך לשיר ללא הגברה, כמו מקצוען אמיתי. גם אחרי שחזר החשמל, החשמלית סירבה לשתף פעולה, ולכן כל היתר ההופעה היתה עם האקוסטית בלבד. הבחור הוציא מהגיטרה האקוסטית דברים שלא האמנתי עד היום שאפשר להוציא ממנה, ואני מנגן על גיטרה יותר ממחצית חיי. להגיד שהתרשמתי עמוקות זה אנדרסטייטמנט.

אדם הוא בחור צנוע, שלא מקדם את עצמו כמו שצריך, ולכן רוב האנשים פשוט לא שמעו עליו, גם לאחר ששיריו קיבלו לא מעט זמן אוויר בגלגל"צ. היינו צריכים לשאול במפורש אם יש לו דיסקים למכירה, ולון קיבל עותק חתום עבורו ועבור דינה. אדם גם נחמד מאוד, ממש כמו איה, וכשדיברנו איתו לאחר ההופעה על המשך דרכו, הוא אמר שהאלבום הבא "בתנור". אני מחכה.

כאן המקום לציין שאחרי ההופעה של איה, לון העלה את התמונות שלנו לפייסבוק, ואיכשהו נוצר קשר ביני לבין בחור בשם דורון מפורום המעריצים של איה ב"תפוז", שגם זכה בתחרות פייסבוקית בהופעה פרטית של איה אצלו בסלון. הוא הזמין, כמובן, את כל חברי הפורום, וגם אותי. אני עוקב אחרי הטוויטר של איה, חבר שלה בפייסבוק, קורא את הבלוג שלה ומזמר את שבחיה בכל הזדמנות... כנראה גם אני מעריץ :-)

במוצ"ש 1/10 הגעתי לביתו של דורון בראשל"צ, מעט באיחור. בתזמון מושלם, איה הגיעה עם הגיטרה ביחד איתי, והחבורה כולה (כ-15 איש) כבר הגיעה וחיכתה לנו. עבורי זה מפגש ראשון מסוגו ולא ממש ידעתי למה לצפות, אבל חברי הפורום האחרים היו מאוד נינוחים ואיה נראתה כמי שנפגשת עם חברים ותיקים. החבורה המגובשת ישבה, אכלה וצחקה, ואני בעיקר בחנתי אותם מהצד, משתדל להיות פתוח וחברותי. בשלב מסוים עברנו לחלק האמנותי, כשאיה יושבת על כסא עם הגיטרה ומולה קלסר עם מילים ואקורדים. את השירים בחרו חברי הפורום מראש, כך שזו לחלוטין לא היתה הופעה רגילה, בלשון המעטה. איה ביצעה את השירים הנידחים, אלה שרק המעריצים באמת אוהבים, והתגובות היו בהתאם. המארח דורון כמעט התעלף מרוב התרגשות (גם אני הייתי מרגיש כך אם סוזאן וגה היתה באה אלי הביתה עם גיטרה בשביל לשיר לי).

אחרי ההופעה היתה החלפת מתנות סמליות לראש השנה ועוד קצת דיבורים וצחוקים, ובנקודה מסוימת הבנתי שהשעה מאוחרת ואני צריך לזוז הביתה. נתתי לאיה מתנה משלי לראש השנה: את העותק השני של הספר של סוזאן, שקניתי ממש מזמן ואף פעם לא מצאתי למי להעניק. היא מאוד הופתעה ואני מקווה שהיא תהנה מהמתנה ושהספר ייתן לה השראה לעוד הרבה שירים נהדרים. מי יודע, אולי גם קאבר יצא מזה...

בחודש הבא איה מגיעה להופעה בכפר סבא. לא נלך?

אקטואליה 30/8 (חלק א')

חודשיים לא פשוטים עברו על כוחותינו. יולי השנה היה חם, לח ודביק אפילו יותר מבשנה שעברה ואוגוסט לא אכזב גם הוא. עומס העבודה גדול מתמיד, ועם זאת היתה תקופה מלאה מוזיקה וחידושים.

בשישי 1/7 נסעתי עם לון ודינה להופעה של סוויד בגני התערוכה, שם פגשנו זוג חברים שלהם בשם אבי ושני. ההופעה היתה אמורה להתחיל בשעה 22:00 אבל באיחור אופנתי הלהקה עלתה לבמה (ללא מופע חימום) רק בשעה 23:00. במהלך ההופעה אמר הסולן ברט אנדרסון אולי משפט של ברכה לקהל, אבל האנרגיות המטורפות של ההופעה פיצו על הכל. ההופעה נמשכה פחות משעה וחצי, כולל הדרן בודד, וכללה שרשרת של 18 מהלהיטים הגדולים של הלהקה, מבוצעים בהתלהבות ראויה להערצה ע"י הסולן בן ה-44 וחבריו. הם באו לתת בראש, ואין ספק שהם יודעים את העבודה.
מערכת ההגברה לא היתה במיטבה, והצליל קצת צרם (גם למחרת הרגשתי צפצופים באוזניים), אבל נהניתי מההופעה כמו שלא נהניתי הרבה זמן (עם כל הכבוד להופעות של סוזאן וגה, זה סגנון שונה לחלוטין), ויצאתי ממנה צרוד מרוב שירה וצעקות. לאחר ההופעה, שהשאירה טעם של עוד, היינו כולנו מוצפים אדרנלין. החלטנו להמשיך את הערב במקום אחר, ונסענו לבית קפה ברחוב דיזנגוף בת"א. שם ישבנו, אכלנו, שתינו ודיברנו עד שעה קטנה בלילה. חזרתי הביתה לקראת 4:00, מה שקרה בפעם האחרונה אולי כשהייתי סטודנט.

בשבוע שאחרי הייתי בשלושה ימי מילואים. עוד תרגיל, זהה לקודמיו, אלא שהפעם קודמתי לתפקיד פיקודי זוטר (אולי בגלל הדרגה החדשה), לא שזה שינה משהו מהותי בחוויה. גם הפעם, כמו בפעמים קודמות, עשיתי כל מאמץ שלא לישון שם בבסיס. בבוקר הראשון נסעתי עם שני קצינים מאזור המרכז, ובאותו ערב גם חזרתי איתם. בבוקר השני נסענו שוב, אבל בערב השני החליט הקצין בעל הרכב שהוא נשאר לישון בבסיס, ואני תפסתי טרמפ עם מישהו אחר לחיפה, כדי לישון אצל ההורים. למחרת אבא הקפיץ אותי קצת אחרי 5 לפנות בוקר (או שמא לילה?) להסעה מהדר שעברה דרך הקריות והגיעה עד הבסיס, מה שאמר יום עייף במיוחד. זה לא שינה הרבה, כי התפקיד העיקרי שלי באותו יום היה לנהוג במהירות של 60 קמ"ש ברחבי הגליל והגולן.
בערב היום השלישי, לאחר ששוחררנו, נסעתי עם אלי, הקצין בעל הרכב איתו נסעתי ביום הראשון והשני, הביתה. יצאנו מהבסיס והרכב שלו התחיל להראות סימני מצוקה קלים בצורת נורות דולקות. התפללנו חזק והמשכנו בנסיעה, אבל כנראה שלא מספיק חזק, כי אחרי כמה ק"מ הרכב פשוט נכבה בזמן הנסיעה ונאלצנו לעצור בצד. בדיקה קצרה וגירוד קל בראש לא קידמו אותנו כהוא זה, אבל אחרי כמה דקות של מנוחה הרכב התניע והמשכנו לנסוע עוד כמה ק"מ, שם העניין חזר על עצמו. בשלב זה התחלנו לעשות טלפונים במטרה למצוא שירות תיקוני דרך שיוכל לחלץ אותנו, ובסופו של דבר מצאנו את השירות שהביטוח מספק. בחור נחמד ויעיל בשם סעיד הגיע אלינו, בדק את המנוע וגילה שרצועות האלטרנטור גמורות. חשבנו שמפאת השעה האוחרת, הדבר יצריך גרירה למוסך ותיקון יקר ביום המחרת, אבל 2-3 טלפונים זריזים של סעיד העלו פתרון מהיר וזול בהרבה - הבאת רצועות חדשות מכפר כנא הסמוך על המקום, ובמחיר סביר. נסע הבחור, קנה, חזר, תיקן על המקום וקיבל טיפ נדיב. המשכנו הביתה, אמנם באיחור אבל מרוצים מאוד.

באותו שישי שמתי את כרמל בגן, נסעתי לת"א לאסוף את מיקה מהעבודה וביחד הגענו למרפאה הפרטית של רופא הנשים בבני-ברק לצורך בדיקת שקיפות עורפית. הבדיקה עברה בסדר, ואין סיבות לדאגה. באותו עניין, חודש לאחר מכן מיקה עברה סקירת מערכות מתקדמת, בה למדנו שתהיה לנו עוד בת (יאי! D-: ) והיא מתפתחת בצורה מושלמת. עם זאת, בדיקת החלבון העוברי הניבה תוצאה גבולית, ולכן בשבוע שעבר מיקה עברה בדיקת מי-שפיר, והתוצאות בקרוב.

ב-11/7 חל יום הולדתה של סוזאן וגה, ובאותו יום יצא גם החלק השלישי בסדרת האלבומים Close-Up, בו היא נותנת פרשנות מחודשת לשיריה הישנים. הפעם, משום מה, האלבום זמין להורדה אך הדיסק עצמו נמכר בינתיים רק דרך אמאזון בריטניה, כך שמעריצים אמריקאים אינם יכולים לקנות אותו (אלא אם כן יזמינו וישלמו מחיר מטורף על המשלוח), אבל לישראל המשלוח סביר. הזמנתי את הדיסק בהזמנה מוקדמת וקיבלתי אותו בשבוע בו יצא. ישנם ביצועים טובים מאוד וכאלה שסתם טובים, ויש אפילו שיר חדש מתוך המופע שראיתי באפריל על קארסון מקאלרס (פרטים ביומן המסע... לכשיפורסם). מומלץ בחום!

באותו שבוע ניצלתי את המתנה שניר קנה לנו ליום הנישואין וימי ההולדת - כרטיס זוגי להופעה של אהוד בנאי באמפי שוני ליד בנימינה. מכיוון שמיקה אינה נמנית על מעריצותיו, הזמנתי את לון לבוא איתי והוא הסכים בחפץ לב. יצאתי מהעבודה קצת מוקדם וחשבתי לתומי שאסע לבנימינה, אפגש עם לון לפני ההופעה, נשב לאכול משהו ואז נגיע בניחותא. לא לקחתי בחשבון את פקקי חמישי אחה"צ... הדרך צפונה לקחה לי כמעט שעתיים. כשהגעתי כבר לא נותר זמן רב, ולכן חטפתי משהו קטן לאכול ולשתות ונסענו לאמפי.

ההופעה היתה ללא מקומות מסומנים, ואנחנו התמקמנו בשורה השניה באמצע, מקום מעולה לכל הדעות. האזור שלפני השורה הראשונה התמלא במהרה עם תחילת ההופעות בבני נוער ומעריצים שהתקבצו כדי לרקוד במרחק נגיעה מהזמר והלהקה. ההופעה עצמה היתה מצוינת, התחילה שקטה ורגועה, ועם הזמן הלך וגבר הקצב, עד שבהדרנים כל הקהל, ואנחנו איתו, היה על הרגליים. חוויה נפלאה, גם למי שאינו מעריץ מושבע.

[חלק ב]

אילוף סוסים זה לא פשוט

איה כורם היא זמרת שאני מאוד מעריך, בעיקר בגלל כשרון הכתיבה שלה. נכון, יש לה גם שירי פופ דביקים, אבל מי שישמע את האלבומים שלה במלואם יגלה שבשירים שלה יש לפעמים סרקאזם, ביקורת חברתית או חשיפה של העולם הפנימי שלא מצאתי אצל הרבה יוצרים ישראלים אחרים. כמו כן, יש לה שירים שמנותקים לחלוטין מהמציאות שלנו (זה לדוגמא), והיכולת הזו להתחבר למציאות אחרת היא נדירה. אצלי זה מתחבר כמובן לשירים מסוימים של סוזאן וגה, למרות שיש בין שתי היוצרות פער שלא יגושר, עם כל הכבוד לכורם.

לפני שנתיים סוזאן וגה יצאה לדרך חדשה ועצמאית, לאחר שחברת התקליטים Blue Note נטשה אותה לאנחות בעקבות כשלונו המסחרי של אלבומה השביעי, "Beauty & Crime". וגה פתחה לייבל משלה והחלה להקליט מחדש את השירים הישנים שלה. המטרה היתה כפולה; מצד אחד, שיהיו לה הקלטות עליהן יש לה זכויות (הזכויות לשירים המקוריים אצל חברת התקליטים כמובן), ומצד שני היא הוציאה עד עכשיו שני חלקים מתוך ארבעה בסדרת אלבומי אוסף המסודרים על פי נושא הכתיבה, מוצר שהיא יכולה למכור בעצמה ולגרוף ממנו את רוב הרווחים.

לשמחתי, איה כורם הלכה בדרך דומה. לאחר צאת אלבומה השני, "שפה זרה" (אלבום מצוין שכל חסרונו הוא שלא כלל להיטים), נוצר סכסוך בין איה לבין חברת התקליטים שלה "עננה" בנוגע לחוזה עליו היא חתומה, והיא החליטה להפיק את אלבומה השלישי בעצמה. במהלך השנה האחרונה היא עבדה קשה בהפקת האלבום החדש, תהליך אותו תיעדה בבלוג שלה שנהניתי מאוד לקרוא. שני שירים מתוך האלבום הושמעו ברדיו וזכו להצלחה, והאלבום כולו, שנקרא "לאלף את הסוסים", יצא היום. את העותק שלי כבר הזמנתי.

מעבר להנאה מהמוזיקה, יש כאן עניין עקרוני יותר. אם יוצרים מוכשרים כמו איה כורם יצליחו "לעשות את זה" בכוחות עצמם, ללא המנגנון המנופח של חברות התקליטים (מהן כורם לא חוסכת שבטה בבלוג), ייחלש כוחן של אלו ונצטרך לסבול הרבה פחות זבל מוזיקלי חסר זכות קיום. מבחינתי אלו שתי ציפורים במכה אחת.

אקטואליה 9/11

[פורסם באיחור]

שוב עבר יותר מדי זמן... אני חייב לפנות זמן ולהכריח את עצמי לעדכן, אחרת זה לא ישתפר.

בין יום כיפור לסוכות בא אביו של בעל הבית וסידר לנו את התריסים השבורים ואת המרצפת השבורה במטבח, לאחר חודשיים וחצי מאז שנכנסנו לדירה. הוא אדם מבוגר, פנסיונר שרק מחפש איפה לעזור ובמה להתעסק, כך שאני שמח לספק לו תעסוקה.

אמא ויעל נסעו לטיול מאורגן של שבוע בדרום איטליה לפני סוכות, ספציפית לאזור נאפולי. הן ביקרו באתרים ארכאולוגיים דוגמת פומפיי ובמקומות יפהפיים דוגמת האי קאפרי. התמונות שראינו אחרי שהן חזרו בהחלט עשו חשק לטייל...

בחג הסוכות עצמו, עוד כשהן היו באיטליה, אנחנו נסענו לבניאס. לאחר חודשים ללא טיולים החלטתי שחייבים לנסוע לאנשהו לטייל, ועדיף עם כרמל. אם כבר נוסעים, למה לא לבניאס? היינו שם לפני יותר מחמש שנים, עם האוטו הראשון שקיבלתי מאמדוקס, וצילמנו באותו יום במצלמה חד-פעמית (זה מה קורה כששוכחים את המצלמה האמיתית בבית...), ומאז המקום השתנה מעט. התחלנו את הסיור באזור הבריכות ומקדש פאן. טיילנו שם עם כרמל, שיותר התחברה לנוף (האביך) והמים הזורמים מאשר לעתיקות. אכלנו ארוחת צהריים באותה מסעדה על הנחל בה אכלנו גם בעבר, והיה בינוני כמו תמיד. סיימנו את הסיור במפל, שהרשים את כרמל יותר מכל היתר. השעה היתה שעת צהרים חמה ומיקה וכרמל היו עייפות, כך שהן חזרו לאוטו ואני המשכתי לבד לראות את הגשר התלוי החדש, שהיה שווה את הביקור. חזרנו הביתה לקראת ערב, והעלינו את התמונות למחשב. תוך כדי השוואה עם התמונות מ2005 שמתי לב שבשני הטיולים לבשתי את אותה חולצה...

למחרת נסענו למסעדת הכבש בדלית-אל-כרמל, מקום המפגש המיתולוגי של מיקלוש וחבורתו. הבחור הגיע לחופשת מולדת מאוסטרליה הרחוקה, ולמרות שהוא נראה בדיוק כמו אותו בחור שחלקתי איתו דירה בבאר-שבע, השיחה איתו גילתה שהוא עשה לביתו לא מעט וכעת הוא נהנה מהפירות ומטייל בעולם להנאתו. לפגישת המחזור הגיעה כמעט כל החבורה, כולל לון ודינה ועוד ספיחים, כאשר מאז הפגישה הקודמת נוספו כמעט לכולם ילד או שניים. כרמל היתה שם הגדולה ביותר, ולכן קצת השתעממה, אבל בסופו של דבר היא מצאה תעסוקה. האוכל היה כיד המלך, והשייח בא וניגן לנו בחליל כדי להנעים את הארוחה. בעקבות המפגש החלטתי שאין מנוס וחייבים לשמור על יותר קשר עם אנשים, ולכן אני טובל את רגלי בשלולית הפייסבוק כדי לפחות להיות מעודכן.

במהלך הסוכות התקיימה בגן הרמת כוסית לכבוד פתיחת השנה, שם הילדים הציגו מספר שירים (דומה למסיבת סיום השנה שהיתה בסוף יולי), וההורים התמוגגו מנחת. בשבוע שלאחר מכן התקיים יום הורים בגן, בו ההורים שהכניסו את ילדם לגן השנה הכירו את הצוות, את נהלי הגן ואת ההורים הותיקים יותר.

בשבוע השני של אוקטובר הגיעו אלינו ההורים שלי עם מתנת ראש השנה שלנו. הם קנו לנו טלויזיה LCD "32 חדשה של LG בצעד מפתיע, ועוד אחת זהה לניר. הורים לא נורמליים יש לי... את החדשה שמנו בסלון, את הLCD ישנה (גם היא "32, אבל בת 4 ועלתה פי 3) העברנו לחדר השינה, ואת המשקולת "21 של מיקה (אמנם בת 11 אבל עובדת יופי) פרסמנו ב"אגורה".

הדיסק החדש של סוזאן וגה, Close Up, Vol.2: People & Places, יצא לפני כחודש, ואני כמובן הזמנתי אותו מראש. למעשה הזמנתי אותו בחבילה שכללה גם ספל, חולצה והורדה של עוד שישה שירי בונוס. החבילה הגיעה בדואר יומיים אחרי שהדיסק יצא, ואני מאוד מרוצה. החולצה מתאימה, הספל נהדר, והמוזיקה מעולה, כמובן. מומלץ בחום!

עוד אלבום מצוין שיצא באותו זמן הוא Tiger Suit של הזמרת KT Tunstall אותה כבר הזכרתי. זהו אלבומה השלישי (תלוי איך סופרים) שיוצא אחרי הפסקה של כשלוש שנים. באלבום היא מערבת את הסגנון הישן שלה עם קצת מוזיקה אלקטרונית, והתוצאה בהחלט טובה ומומלצת. היא כרגע בעיצומו של סיבוב הופעות ותכניות אירוח בארה"ב, והסיכוי שתגיע הנה כמו סוזאן הוא אפסי, מה גם שאף אחד בארץ לא ממש מכיר אותה (חוץ מאותו שיר). נו טוף.

לון ודינה עברו לגור יחד בדירה קטנה בהרצליה, צעד מתבקש לאור מצב היחסים שלהם. לון מצא דיירים חלופיים לדירה בחיפה והעביר את הפקלאות להרצליה. עד לא מזמן הוא היה נוסע להרצליה כדי להיות עם דינה ובחזרה צפונה לעבודה, ודינה היתה נוסעת אליו מדי פעם. עכשיו דינה עובדת לא רחוק ממני בהרצליה פיתוח, ולון עושה שימוש בשירותי רכבת ישראל כדי להגיע עד הקריות. לרגל המעבר באנו עם כרמל באמצע אוקטובר להגיד מברוק על הדירה, ובשישי שלאחר מכן הם הגיעו אלינו, עם הכלבה קיארה, לארוחת ערב נחמדה.

החגים עברו עלי באופן יחסית טוב, אבל אני לא מצליח להוריד במשקל ללא פעילות גופנית, וההליכות לא מספיקות. לכן מצאתי שותף חדש לסקווש, בחור בשם אפי, והתחלנו לפני כמה שבועות לשחק באופן קבוע בימי חמישי. הוא חוזר לאט לכושר, כך שבינתיים אני מנצח אותו, אבל אני רוצה להאמין שבקרוב הוא ישתווה אלי ונוכל לשחק גם פעמיים בשבוע.

בסוף אוקטובר נערך חצי יום גיבוש לעובדי החברה שלי. אחה"צ נסענו לנגריה בת"א, שם כל צוות בנה לעצמו שולחן למשרד בשלוש שעות. צוות הנגריה הדריך אותנו בנוגע לכלים ושיטת העבודה, ובעלי החוש לדברים כאלה מבינינו הובילו את היתר. השולחנות הגיעו למשרד למחרת היום, והם משמשים אותנו.

באותו ערב התקיימה סדנת בישול צרפתי לצוות שלי, לרגל סיום פרוייקט שעליו עבדנו כמה חודשים טובים. בישול לא כל כך מדבר אלי, ולכן עזרתי במה שיכולתי לאחרים. האוכל עצמו היה נהדר: אנטריקוט עם פירה וקונפי שום, סינטה מגולגל, פטה כבד עם ריבת אגסים, קבבונים, לחם צרפתי עם ריבת בצל, וסופלה לקינוח. לאחר ההכנה ישבנו לסעוד, והאוכל היה מצוין ברמה של רוצה-לאכול-עוד-אבל-לא-יכול-להכניס-פירור. ערב חביב ביותר.

אגב עבודה, הצוות שלי כרגע שקוע בפרוייקט חדש שתאריך היעד הראשוני שלו הוא אמצע דצמבר, שזה לא רחוק. מן הסתם מורגש לחץ, שמתבטא ביותר שעות ויותר משימות. לאחר תאריך היעד יבוא חודש רגוע יחסית (חג המולד וראש השנה האזרחית) , אבל אחריו הלחץ יחזור ובגדול, לחלקו הבא של הפרוייקט.

למחרת התקיים בגן קורס החייאה שארגן הצוות. מיקה ואני הגענו כדי לשמוע מדריכת עזרה ראשונה, אשר הסבירה והדגימה לאורך כשלוש שעות על הליכי החייאה, כיצד למנוע חנק ואיבוד דם וכו'. ההסברים היו על אדם מבוגר וגם על ילדים קטנים. הנושא חשוב מאוד, אפשר להגיד שזה עניין של חיים ומוות. מיקה טוענת שברגע האמת היא לא תזכור שום דבר, אבל לפי דעתי במצב חירום אמיתי הדברים יצופו ויעלו בזכרון.

למחרת הלכנו להצגה "גיבורים" במסגרת המנוי שלנו. זו קומדיה קצרה בכיכובם של ספי ריבלין, יוסי פולק ואהרון אלמוג, אשר משוחקת לעילא, אבל קצת לוקה בחסר בתחום הכתיבה. היה חביב, אבל לא יותר.

בשבת האחרונה הגענו עם כרמל למסיבת יום ההולדת של זוהר, חברתה הטובה מהגן. המסיבה (רובה ככולה בנושא פו הדב) היתה נחמדה ונערכה על מדשאה בקרבת הגן. היו בה מספר ילדים מהגן ועוד כמה מכרים של ההורים, ואנחנו קיבלנו כמה רעיונות למסיבת יום ההולדת הקרבה של כרמל. כמובן שנערכה גם המסיבה הסטנדרטית בגן לכל הילדים, אבל זה כבר משהו אחר.

בפינת החדשות הטובות הפעם מנה כפולה: בתחילת אוקטובר יפעת ילדה בן בשם ניצן בשעה טובה, ובסוף אוקטובר נולדה בת לגל ורביב ושמה בישראל שירה. ביקרנו את שני התינוקות, שנולדו בריאים ומושלמים. אביב של יפעת ודורון מקבלת את האח החדש בסדר גמור, וגם אורי של גל ורביב מתחיל לקלוט שהוא כבר לא לבד, אם כי הוא פחות מתייחס לאחות הטרייה. בכל מקרה, מזל טוב לשני הזוגות ובהצלחה בגידול הילד השני!

זהו בערך. העתיד טומן בחובו ימי הולדת, הרבה עבודה, אבל גם טיול גדול באופק... אבל זה מצדיק רשומה נפרדת.

אקטואליה 30/12

לאחרונה נחתה עלי כמות מטורפת של עבודה, כזו שאמורה להספיק לכמה חודשים מעניינים, אך מחמת הדד-ליין תספיק למספר שבועות אינטנסיביים ושוחקים. כדי להכניס את עצמי למצב פרודוקטיבי ככל האפשר, התחלתי להאזין למוזיקה קלאסית, וסוף כל סוף גיליתי את גדולתו של אחד וולפגנג אמדאוס מוצארט. הוא היה גאון בימי חייו, ויישאר גאון על פי כל קנה מידה בכל תקופה שתבוא.

בשבוע שאחרי הצימר התכנסה המשפחה שלי בחיפה לחגוג את יום הולדתה של אמא. היה ערב נעים מאוד, גם אם עלה על גדותיו באוכל ובקינוחים (בכל זאת, אין אין אין חגיגה בלי בלי בלי עוגה...). ניסינו לשמור על עצמנו, ולפחות מיקה הצליחה. בחודשים האחרונים היא הולכת לקבוצת תמיכה לדיאטה, בסגנון שומרי משקל שאני הלכתי בזמנו, ועד היום (סוף דצמבר) היא הורידה כבר כמעט 9 ק"ג - הישג יפה לכל הדעות. היא מתקרבת למשקל שלה מלפני ההריון, והיא שואפת לרדת אפילו נמוך יותר. זה מאבק קשה מאוד, אבל אני סומך עליה שהיא יכולה לעשות את זה.

בשבוע האחרון של נובמבר תמר נסעה לשבוע באילת והשאירה אצלנו את האוטו שלה, מה שהקל על חייה של מיקה. תמר נפשה באילת עם דורון ומירי, כמו בכל שנה. הם טיילו, אכלו טוב, ישנו טוב ומילאו מצברים.

באותו שבוע החלטתי שהגיע הזמן להכין את הקרקע למעבר סופי ממערכת ה-XP שמותקנת אצלנו בבית למערכת הפעלה אחרת ומבוססת לינוקס - אובונטו. לא שיש משהו לא בסדר עם ה-XP... אבל מערכת Windows7 שיצאה בנובמבר גרמה לי לחשוב שכבודם של מהנדסי מיקרוסופט במקומו מונח, אבל החבר'ה של אובונטו עושים עבודה יותר טובה - ובחינם. התקנתי את הגרסה העדכנית של אובונטו, התחלתי לשחק איתה, וגיליתי לאושרי מערכת יציבה, בשלה, בנויה לתלפיות. מיקה מסתכלת על המערכת החדשה בעין עקומה (למרות שלדעתי היא יותר יפה מ-Windows) אבל אני בטוח שבבוא הזמן היא תתרגל אליה ותעדיף כמוני לנטוש את המערכת המיושנת.

ניר ומיכל קנו בשעה טובה מיטת קומותיים כדי שיהלי תוכל לישון בחדר של שקד. את מיטת היחיד הישנה של שקד הם הציעו לנו, ולקחנו אותה בשמחה. זו היתה הזדמנות פז להעביר את כרמל למיטה רגילה, ומדובר במיטת עץ מלא שגם תחזיק שנים. מצאתי מוביל ביקנעם שהביא לנו את המיטה תמורת סכום סמלי, וכך כרמל עברה ממיטת התינוק למיטה רגילה עוד לפני יום ההולדת שלה.

בשבת הראשונה של דצמבר חגגנו לכרמלי יומולדת שנתיים בבית, עם רוב בני המשפחה. השנה, בניגוד לשנה שעברה, כרמל שיתפה פעולה והבינה הרבה יותר על מה המהומה. ניפחנו לה בלונים והלבשנו אותה בשמלה לבנה וזר פרחים, והיא היתה מאושרת, במיוחד מכיבוי הנרות. היא קיבלה מתנות רבות, במיוחד צעצועים וספרים, ושיחקה יפה עם יהלי והבנות האחרות. למחרת חגגו לה גם בגן, והחגיגה נמשכה עד השעות הקטנות של הצהריים.

לאחר בחינה של ההוצאות שלנו, דיברתי עם מיקה והגענו למסקנה שאנחנו משלמים יותר מדי לבזק. עשיתי סקר קצר ולמדתי שחלק לא מבוטל מההוצאה שלנו על קו הטלפון היא דמי מנוי ודמי חיבור גבוהים לADSL, עוד לפני השקל הראשון של השיחות, ואין הרבה כאלה. התקשרתי לבזק והקפאתי את הקו, ובמקביל הזמנתי אינטרנט בכבלים של Hot ללא קו טלפון. יש לנו שני קווים סלולריים... למה צריך להחזיק עוד קו?

בשני לפני שבועיים התקיימה בגן מסיבת חנוכה אחה"צ עם ההורים והילדים (גם הקטנים מהגן הישן). היתה תכנית אמנותית חביבה, סופגניות לשתי פלוגות והרבה צילומים.

בסוף אותו שבוע באנו להפגש עם המשפחה של מיקה אצל איילת וחמי, כדי לחגוג את החנוכה ובכלל. חוף מאיתנו והמשפחה המארחת היו שם חווה ואריה, שרית, שרון והילדים, אמיתי ואילנה. הדירה לא יותר מדי גדולה, כך שהיה טיפה צפוף ורועש, אבל לא נורא. כולם התלהבו באופן טבעי מכרמל, שגדלה והתפתחה מאז המפגש הקודם.

בשבוע שעבר עבר אותי גל של צינון קשה, שאפילו השאיר אותי בבית ליום אחד. שתיתי את מכסת התה השנתית שלי, עברתי לשרוול ארוך וישנתי הרבה, ובסופו של דבר עברתי גם את זה.

חידשנו את המנוי ל"הבימה" גם לשנה הבאה, למרות שעדיין לא סיימנו את המנוי הקודם. זה חשוב שנצא מהבית לבילוי זוגי מדי פעם, וקצת קולטורה זה בכלל טוב. במסגרת המנוי החדש קיבלנו הצגת בונוס, אותה ראינו כבר ברביעי שעבר. ההצגה, "איולף הקטן", היא הצגה של איבסן שנכתבה לפני למעלה ממאה שנה, ועל כן קשה לקהל הישראלי להתחבר אליה לחלוטין, אבל המשחק העוצמתי של יבגניה דודינה ויגאל שדה מביא את ההצגה לשיאים מרגשים. ההצגה מדברת, בין היתר, על אובדן וההכרה בערכו של אדם רק כשהוא חסר - נושא שלמזלנו אנחנו לא מנוסים בו יתר על המידה.
אם כבר נגענו בנושא, מצבו הגופני של אלידע אמנם משתפר קמעה, אבל נראה שהוא עצמו חש שהוא מתקרב לסוף דרכו. בכל ביקור בקיבוץ הוא נראה קצת יותר מצומק ופחות מלא חיים, ומיקה מרגישה את זה טוב מאוד.

בשישי שעבר נסענו לחיפה כדי לחגוג את יום הולדתה העשרים פלוס של יעל. שוב הגיעו ניר והבנות, והיה ערב נחמד מאוד, כרגיל עם כמות קלוריות שהיתה מספיקה למדינת עולם שלישי קטנה למשך כמה ימים.

למחרת בבוקר נסענו עם יפעת ודורון לבקר בגן החיות התנ"כי בירושלים. כרמל התלהבה לראות במציאות את הפילים, הקופים ושאר החיות שעד עכשיו נחשפה אליהן רק דרך דורה ודייגו, ואביב היתה קצת יותר אדישה. בילינו שם עד אחה"צ וחזרנו הביתה מרוצים ועייפים.

כאמור, לקח לי חודש וחצי לעדכן כאן, בעיקר בגלל עומס בעבודה, שסופו לא נראה כרגע באופק. על אמובי עוברים כל מיני שינויים, אבל זה לא המקום לפרט אותם. אני מקווה שיצא לי לעדכן יותר תכופות (כלומר, שאני אצליח להכריח את עצמי),לפחות בשביל סיכום 2009.

אקטואליה 24/2

עבר קצת זמן מאז שכתבתי כאן משהו אישי... יותר מדי זמן. חודש ינואר עבר חלף לו, וגם פברואר בדרכו החוצה. רוב הזמן עובר בעבודה, כשמדי פעם ישנו קצת זמן איכות, אבל לא יותר מדי. השגרה שוחקת, ובקרוב לא יהיה מנוס מלקחת את מיקה לאיזה סופ"ש רומנטי (אולי ים המלח?) בשביל השפיות והבריאות.

בסוף דצמבר התקשרה אשת מכירות של "הבימה" והצליחה לשכנע אותי לעשות מנוי. נכון שאנחנו כרגע במצב כלכלי לא מושלם, אבל הגעתי למסקנה שאם יהיה לנו מנוי אז נצטרך לצאת קצת מהבית ולשבור את השגרה. וחוץ מזה, זה טוב לנשמה. בתחילת ינואר ראינו את "39 המדרגות" המצחיקה עם קושניר ומושונוב הנהדרים (וגם נתי רביץ וסיון ששון לא רעים בכלל!), עדיין לא במסגרת המנוי (הזמנתי דרך מבצע בעבודה), ולפני כשבועיים ראינו את הצגת הבונוס של המנוי "שעה יפה ליוגה", דרמה קומית מהנה עם עידית טפרסון, אלי דנקר, אפרת בוימולד ועוד. זה נחמד לצאת פעם בחודש ולהתאוורר.

בין לבין, בסוף ינואר מיקה התחילה לעבוד באופן זמני אצל עו"ד בת"א, לא רחוק מהמשרד של טייטלר בו היא עבדה. אגב, היא קפצה לטייטלר כדי לעזור להם ליום אחד כשהמזכירה שלהם חלתה, והיא קיבלה תשלום עבור היום הזה ועוד יומיים דומים שהיו בקיץ. המשרה הנוכחית היא 3/4 משרה, והיא מחליפה מזכירה שיצאה לחופשת לידה. אנחנו מקווים שהיא לא תחזור, ממש כמו מיקה, ומיקה תוכל להמשיך לעבוד שם (אנחנו צריכים עוד משכורת). בינתיים מיקה מקבלת שם מחמאות על הרמה המקצועית שלה והיא מבחינתה מרוצה.

עוד דבר שמיקה מצאה זה חדר כושר. היא נרשמה ל-18 חודש ל"גרייט שייפ" בכפ"ס, וכשהיא בריאה היא משתדלת ללכת בקביעות. יאמר לזכותה שהיא מוטרדת מהמשקל שלה והיא מנסה לשפר את המצב.

אם כבר הזכרנו בריאות... החורף הזה מתאפיין בבצורת קשה וטמפרטורות גבוהות מהממוצע, מה שתורם לפריחתן של מחלות חוזרות ונשנות. מיקה, כרמל ואני עושים תורנות מחלות, כשאצלי זה בדר"כ קצר, אצל מיקה זה כרוני, ואצל כרמל זה בא והולך. מיקה נזקקה לסבב נוסף של אנטיביוטיקה כדי להתגבר על צינון קשה, אבל כרמל עברה שני סבבים של דלקת ריאות, שהצריכה אינהלציות ואנטיביוטיקה במשך מספר ימים. למזלנו מיקה שמעה את כרמל מחרחרת וקבעה תור לרופאת הילדים מספיק מוקדם כדי שזה לא ידרדר. כרגע כולם בריאים, כרמל בגן ומיקה בעבודה, אבל היו לנו ימים בזמן האחרון שכרמל היתה בבית (גם דלקות עיניים חוזרות בהן היא נדבקת בגן לא תורמות לעסק) ואני נאלצתי להשאר לטפל בה, מפני שמיקה היתה מושבתת.

ובתפנית חדה, הקוראים ודאי יצאו מגדרם מרוב אושר (אני מבקש, קצת איפוק!) כשאספר שגיליתי זמרת סקוטית נהדרת בשם KT Tunstall, ששרה פופ-רוק משובח. למעשה, במשך עשרה ימים בינואר הקשבתי אך ורק לה, מתענג על כל שיר שאני מגלה ביוטיוב. מסתבר שהיא פעילה כבר לא מעט זמן, ואפילו הספיקה להוציא שני אלבומי אולפן מצוינים, ועוד אלבום אקוסטי וספיחים לא פחות טובים. לאחרונה השתמשה חברת פלאפון בשירה Suddenly I See לטובת פרסומת, ומשם התוודעתי אליה. אגב, היא הקליטה קולות רקע לאלבומה המשובח של סוזאן וגה לפני שנתיים, כך שהשם שלה היה לי מוכר עוד מקודם, רק לא יצא לי לשמוע חומר מקורי שלה.

אם כבר נגענו במוזיקה, הבלוג השני שלי קיבל דחיפה אדירה כאשר הוא הופיע במדור "עלו ברשת" של ידיעות אחרונות באחד בפברואר. כמות המבקרים היומית, שגירדה את הדו-ספרתי ביום טוב, זינקה ביום הפרסום ל-1500 מבקרים יחודיים, שצפו בכ-4000 דפים! מן הסתם המספרים האסטרונומיים האלה, מהם נהנים פורטלים על בסיס יומי, הלכו והדלדלו בצורה דרסטית, אבל כמות המבקרים התייצבה מאז על 20-30 ביום, עם כ-50 דפים נצפים, וזה בהחלט שיפור משמעותי. בעקבות הפרסום קיבלתי כמה תגובות, בבלוג ובאימייל, והכי חשוב - הצעות מהקוראים. אנשים התחילו להגיע אל הבלוג מכל מיני קישורים שונים ומשונים שאני לא קשור אליהם, ויכול להיות שיש עתיד לבלוג הזה...

נעבור נושא. יפעת ודורון עברו להוד השרון, ועכשיו הם גרים במרחק עשר דקות הליכה מאיתנו. דורון התחיל לעבוד בראש העין, וזמני הנסיעה שלו התקצרו מאוד יחסית לזמנים מרמת גן וחזרה. בעודי כותב שורות אלו מיקה הולכת עם כרמל להפגש עם יפעת בגן משחקים קרוב לבית, וזה מאוד נחמד שיש חברים קרובים.

אה, כן, היה גם יום בחירות איפשהו באמצע. כתבתי כבר מספיק על התנועה הירוקה, ואני רק אוסיף שהתנדבתי לעמוד מחוץ לאחת הקלפיות קרוב לבית ביום הבחירות ולנסות לשכנע אנשים להצביע "ה", מה שבדיעבד היה מיותר לחלוטין. לא רק שהתנועה הירוקה-מימד לא קיבלה ולו קול בודד בקלפי הזה, אותו יום היה יום סוער ואני הצטננתי ברמות שלא זכורות לי מזה שנים רבות. לאחר הבחירות נשארתי חולה בבית יומיים, ולמעשה עד עכשיו אני סוחב את השאריות של אותה מחלה.

מעבר לכל אלה, כמו תמיד יש לחץ בעבודה, כאשר באמצע החודש הבא צריך לשחרר גרסא, מה שאומר שעכשיו הצוות שלי באטרף של סגירת קצוות וכתיבת מסמכים. זה הצד הפחות נחמד של פיתוח תוכנה, אבל אי אפשר בלעדיו.

וכעת לתחזית. התחזית בחסות משרד הבטחון, המביא אליכם עודפי תקציבים לשירות מילואים! התקשרו עוד היום למשרד הקישור שלכם, וקצינת הקישור תשמח לסדר לכם חופשה קצרה על חשבון המדינה! כן, קיבלתי עוד צו מילואים, הפעם לשלושה ימים בסוף מרץ. לא ברור לי מה הם מקווים להפיק מכל האימונים האלה, חוץ מעוד תקציבים.

זהו, אני חושב. אני מקווה שלא ייקח לי עוד חודשיים לעדכן שוב.