איה כורם היא זמרת שאני מאוד מעריך, בעיקר בגלל כשרון הכתיבה שלה. נכון, יש לה גם שירי פופ דביקים, אבל מי שישמע את האלבומים שלה במלואם יגלה שבשירים שלה יש לפעמים סרקאזם, ביקורת חברתית או חשיפה של העולם הפנימי שלא מצאתי אצל הרבה יוצרים ישראלים אחרים. כמו כן, יש לה שירים שמנותקים לחלוטין מהמציאות שלנו (זה לדוגמא), והיכולת הזו להתחבר למציאות אחרת היא נדירה. אצלי זה מתחבר כמובן לשירים מסוימים של סוזאן וגה, למרות שיש בין שתי היוצרות פער שלא יגושר, עם כל הכבוד לכורם.
לפני שנתיים סוזאן וגה יצאה לדרך חדשה ועצמאית, לאחר שחברת התקליטים Blue Note נטשה אותה לאנחות בעקבות כשלונו המסחרי של אלבומה השביעי, "Beauty & Crime". וגה פתחה לייבל משלה והחלה להקליט מחדש את השירים הישנים שלה. המטרה היתה כפולה; מצד אחד, שיהיו לה הקלטות עליהן יש לה זכויות (הזכויות לשירים המקוריים אצל חברת התקליטים כמובן), ומצד שני היא הוציאה עד עכשיו שני חלקים מתוך ארבעה בסדרת אלבומי אוסף המסודרים על פי נושא הכתיבה, מוצר שהיא יכולה למכור בעצמה ולגרוף ממנו את רוב הרווחים.
לשמחתי, איה כורם הלכה בדרך דומה. לאחר צאת אלבומה השני, "שפה זרה" (אלבום מצוין שכל חסרונו הוא שלא כלל להיטים), נוצר סכסוך בין איה לבין חברת התקליטים שלה "עננה" בנוגע לחוזה עליו היא חתומה, והיא החליטה להפיק את אלבומה השלישי בעצמה. במהלך השנה האחרונה היא עבדה קשה בהפקת האלבום החדש, תהליך אותו תיעדה בבלוג שלה שנהניתי מאוד לקרוא. שני שירים מתוך האלבום הושמעו ברדיו וזכו להצלחה, והאלבום כולו, שנקרא "לאלף את הסוסים", יצא היום. את העותק שלי כבר הזמנתי.
מעבר להנאה מהמוזיקה, יש כאן עניין עקרוני יותר. אם יוצרים מוכשרים כמו איה כורם יצליחו "לעשות את זה" בכוחות עצמם, ללא המנגנון המנופח של חברות התקליטים (מהן כורם לא חוסכת שבטה בבלוג), ייחלש כוחן של אלו ונצטרך לסבול הרבה פחות זבל מוזיקלי חסר זכות קיום. מבחינתי אלו שתי ציפורים במכה אחת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה