חיים בזמן-אמת

למי מהקוראים שאינו מכיר אותי, ומכיוון שרוב הגולשים כאן מגיעים דרך גוגל אני אניח שזה המקרה, אני אספר קצת על הרגלי השימוש שלי באינטרנט.

אפשר להגיד שאני מכור לאינטרנט. זו אמנם התמכרות קלה, כזו שמורגשת באופן לא-נורא, ועם קצת עניין במשהו אחר לא מורגשת בכלל. ועדיין, כשאני יושב מול המחשב, שעות רבות ביום, יש לי את ההרגשה הזו שאני צריך להדביק את האינטרנט, ששועט קדימה ללא הרף.

אני משתמש בגוגל רידר כבר כמה שנים, ואוגר זרמי מקורות מידע (או בשפת המקור פיד feed) שונים ומגוונים. היום הרידר שלי עוקב אחרי 93 פידים, רובם הגדול דומם רוב ימות השנה, וחלקם הקטן לא סותם את הפה הוירטואלי. ישנם פידים שמפגיזים אותי בעשרות פריטים מדי יום, וישנם כאלה שמבליחים פעם בכמה חודשים או יותר עם פריט בודד. בסה"כ מצטברים לי כ-100 פריטים לקריאה בכל יום, מה שאומר שאני מקדיש לקריאת הפריטים הללו זמן יקר כמעט כל יום. אני מנוי גם לשירות טוויטר. אני עוקב אחרי 18 אנשים, שגם הם בחלקם שותקים כמו דגים וחלקם יורים שטויות כמו מכונת יריה. ישנה חפיפה מסוימת בין האנשים בטוויטר והפידים ברידר, אבל זה לא מפריע לי.

ישנן שתי גישות להתמודדות עם כמות מידע גדולה, שחלקה לא רלוונטי. ישנם כאלה שבוררים את המוץ מן התבן (מה שמחייב לעבור על כל התבן) וישנם כאלה שעוברים ברפרוף על הפריטים החדשים, וביודעין מוותרים על מה שאינו חדש. אני שייך לאסכולה הראשונה.

הפריטים שאני קורא מתחלקים בגדול לשני סוגים. הראשון הוא מהסוג של דילברט וקומיקסים דומים - קצר ולעניין. פריט שאני יכול לקרוא תוך עשר שניות ולעבור הלאה. בקטגוריה הזו נכללים גם הפריטים של GraphJam, FailBlog וכדומה. אלה בדרך כלל פריטים שאם יימחקו לי, לא ארגיש בחסרונם.

הסוג השני הוא הפריטים הארוכים, בדר"כ רשומות של בלוגים, אישיים וטכניים כאחד. בקטגוריה הזו נכללים גם פודקאסטים מן הסתם. פריטים אלה לפעמים לא מעניינים בגרוש, אבל לרוב אני שומר אותם לזמן בו אוכל לשבת ולהתעמק בהם.

ישנו טרנד מתהווה באינטרנט של שימוש בזמן-אמת, כלומר לראות את הדברים בזמן שהיוצר משחרר אותם לרשת. החיפוש של טוויטר למשל הוא חיפוש זמן-אמת, ובעקבותיו הלכה גם פייסבוק ורבים ודאי יעשו אותו דבר בעתיד הלא-רחוק. השירות החדש גוגל וייב Wave, שעדייו לא ברור לי למה הוא טוב, מאפשר לראות כל הקלדה של אות ע"י אחד המשתמשים האחרים, בזמן-אמת.

אישית, אני מעדיף לחיות בעבר הקרוב. אני לא רואה טלויזיה בזמן-אמת, אלא מקליט ורואה בזמני הפנוי. אני לא עוקב אחרי טוויטר בזמן-אמת, אלא מסמן את הפריט האחרון שקראתי ע"י כוכבית וממשיך לקרוא ממנו בפעם הבאה. נדיר שהרידר שלי מתרוקן לחלוטין, אבל אני מרגיש מאוד בנוח כשיש בו פחות מ-100 פריטים, עדיף פחות מ-10. לאחרונה ישנם דיבורים על מותו של האימייל, אבל אני מרגיש איתו מאוד בנוח בתור כלי תקשורת ממדרגה ראשונה.

המרדף אחר זמן-האמת הוא מרדף בלתי אפשרי. הוא מחייב לחוות את הרגע בכל רגע. אני לא מכיר מישהו שמסוגל לעשות משהו כזה לאורך זמן. אני מעדיף לתת לדברים להצטבר ולעבד אותם בזמני הפנוי. הטכנולוגיה עובדת בשבילי, ולא אני בשבילה.

אקטואליה 24/2

עבר קצת זמן מאז שכתבתי כאן משהו אישי... יותר מדי זמן. חודש ינואר עבר חלף לו, וגם פברואר בדרכו החוצה. רוב הזמן עובר בעבודה, כשמדי פעם ישנו קצת זמן איכות, אבל לא יותר מדי. השגרה שוחקת, ובקרוב לא יהיה מנוס מלקחת את מיקה לאיזה סופ"ש רומנטי (אולי ים המלח?) בשביל השפיות והבריאות.

בסוף דצמבר התקשרה אשת מכירות של "הבימה" והצליחה לשכנע אותי לעשות מנוי. נכון שאנחנו כרגע במצב כלכלי לא מושלם, אבל הגעתי למסקנה שאם יהיה לנו מנוי אז נצטרך לצאת קצת מהבית ולשבור את השגרה. וחוץ מזה, זה טוב לנשמה. בתחילת ינואר ראינו את "39 המדרגות" המצחיקה עם קושניר ומושונוב הנהדרים (וגם נתי רביץ וסיון ששון לא רעים בכלל!), עדיין לא במסגרת המנוי (הזמנתי דרך מבצע בעבודה), ולפני כשבועיים ראינו את הצגת הבונוס של המנוי "שעה יפה ליוגה", דרמה קומית מהנה עם עידית טפרסון, אלי דנקר, אפרת בוימולד ועוד. זה נחמד לצאת פעם בחודש ולהתאוורר.

בין לבין, בסוף ינואר מיקה התחילה לעבוד באופן זמני אצל עו"ד בת"א, לא רחוק מהמשרד של טייטלר בו היא עבדה. אגב, היא קפצה לטייטלר כדי לעזור להם ליום אחד כשהמזכירה שלהם חלתה, והיא קיבלה תשלום עבור היום הזה ועוד יומיים דומים שהיו בקיץ. המשרה הנוכחית היא 3/4 משרה, והיא מחליפה מזכירה שיצאה לחופשת לידה. אנחנו מקווים שהיא לא תחזור, ממש כמו מיקה, ומיקה תוכל להמשיך לעבוד שם (אנחנו צריכים עוד משכורת). בינתיים מיקה מקבלת שם מחמאות על הרמה המקצועית שלה והיא מבחינתה מרוצה.

עוד דבר שמיקה מצאה זה חדר כושר. היא נרשמה ל-18 חודש ל"גרייט שייפ" בכפ"ס, וכשהיא בריאה היא משתדלת ללכת בקביעות. יאמר לזכותה שהיא מוטרדת מהמשקל שלה והיא מנסה לשפר את המצב.

אם כבר הזכרנו בריאות... החורף הזה מתאפיין בבצורת קשה וטמפרטורות גבוהות מהממוצע, מה שתורם לפריחתן של מחלות חוזרות ונשנות. מיקה, כרמל ואני עושים תורנות מחלות, כשאצלי זה בדר"כ קצר, אצל מיקה זה כרוני, ואצל כרמל זה בא והולך. מיקה נזקקה לסבב נוסף של אנטיביוטיקה כדי להתגבר על צינון קשה, אבל כרמל עברה שני סבבים של דלקת ריאות, שהצריכה אינהלציות ואנטיביוטיקה במשך מספר ימים. למזלנו מיקה שמעה את כרמל מחרחרת וקבעה תור לרופאת הילדים מספיק מוקדם כדי שזה לא ידרדר. כרגע כולם בריאים, כרמל בגן ומיקה בעבודה, אבל היו לנו ימים בזמן האחרון שכרמל היתה בבית (גם דלקות עיניים חוזרות בהן היא נדבקת בגן לא תורמות לעסק) ואני נאלצתי להשאר לטפל בה, מפני שמיקה היתה מושבתת.

ובתפנית חדה, הקוראים ודאי יצאו מגדרם מרוב אושר (אני מבקש, קצת איפוק!) כשאספר שגיליתי זמרת סקוטית נהדרת בשם KT Tunstall, ששרה פופ-רוק משובח. למעשה, במשך עשרה ימים בינואר הקשבתי אך ורק לה, מתענג על כל שיר שאני מגלה ביוטיוב. מסתבר שהיא פעילה כבר לא מעט זמן, ואפילו הספיקה להוציא שני אלבומי אולפן מצוינים, ועוד אלבום אקוסטי וספיחים לא פחות טובים. לאחרונה השתמשה חברת פלאפון בשירה Suddenly I See לטובת פרסומת, ומשם התוודעתי אליה. אגב, היא הקליטה קולות רקע לאלבומה המשובח של סוזאן וגה לפני שנתיים, כך שהשם שלה היה לי מוכר עוד מקודם, רק לא יצא לי לשמוע חומר מקורי שלה.

אם כבר נגענו במוזיקה, הבלוג השני שלי קיבל דחיפה אדירה כאשר הוא הופיע במדור "עלו ברשת" של ידיעות אחרונות באחד בפברואר. כמות המבקרים היומית, שגירדה את הדו-ספרתי ביום טוב, זינקה ביום הפרסום ל-1500 מבקרים יחודיים, שצפו בכ-4000 דפים! מן הסתם המספרים האסטרונומיים האלה, מהם נהנים פורטלים על בסיס יומי, הלכו והדלדלו בצורה דרסטית, אבל כמות המבקרים התייצבה מאז על 20-30 ביום, עם כ-50 דפים נצפים, וזה בהחלט שיפור משמעותי. בעקבות הפרסום קיבלתי כמה תגובות, בבלוג ובאימייל, והכי חשוב - הצעות מהקוראים. אנשים התחילו להגיע אל הבלוג מכל מיני קישורים שונים ומשונים שאני לא קשור אליהם, ויכול להיות שיש עתיד לבלוג הזה...

נעבור נושא. יפעת ודורון עברו להוד השרון, ועכשיו הם גרים במרחק עשר דקות הליכה מאיתנו. דורון התחיל לעבוד בראש העין, וזמני הנסיעה שלו התקצרו מאוד יחסית לזמנים מרמת גן וחזרה. בעודי כותב שורות אלו מיקה הולכת עם כרמל להפגש עם יפעת בגן משחקים קרוב לבית, וזה מאוד נחמד שיש חברים קרובים.

אה, כן, היה גם יום בחירות איפשהו באמצע. כתבתי כבר מספיק על התנועה הירוקה, ואני רק אוסיף שהתנדבתי לעמוד מחוץ לאחת הקלפיות קרוב לבית ביום הבחירות ולנסות לשכנע אנשים להצביע "ה", מה שבדיעבד היה מיותר לחלוטין. לא רק שהתנועה הירוקה-מימד לא קיבלה ולו קול בודד בקלפי הזה, אותו יום היה יום סוער ואני הצטננתי ברמות שלא זכורות לי מזה שנים רבות. לאחר הבחירות נשארתי חולה בבית יומיים, ולמעשה עד עכשיו אני סוחב את השאריות של אותה מחלה.

מעבר לכל אלה, כמו תמיד יש לחץ בעבודה, כאשר באמצע החודש הבא צריך לשחרר גרסא, מה שאומר שעכשיו הצוות שלי באטרף של סגירת קצוות וכתיבת מסמכים. זה הצד הפחות נחמד של פיתוח תוכנה, אבל אי אפשר בלעדיו.

וכעת לתחזית. התחזית בחסות משרד הבטחון, המביא אליכם עודפי תקציבים לשירות מילואים! התקשרו עוד היום למשרד הקישור שלכם, וקצינת הקישור תשמח לסדר לכם חופשה קצרה על חשבון המדינה! כן, קיבלתי עוד צו מילואים, הפעם לשלושה ימים בסוף מרץ. לא ברור לי מה הם מקווים להפיק מכל האימונים האלה, חוץ מעוד תקציבים.

זהו, אני חושב. אני מקווה שלא ייקח לי עוד חודשיים לעדכן שוב.

ממילים למעשים

בימים האחרונים קיבלתי בדואר חבילת-נייר בעקבות מילוי טופס באתר התנועה הירוקה-מימד, ובו כרזה גדולה, מדבקות וכרטיסי ביקור של התנועה. תליתי את הכרזה בחזית הדירה לכיוון הרחוב, הדבקתי מדבקה על הרכב והתחלתי לחלק את כרטיסי הביקור לשכניי ועמיתיי לעבודה. התגובות מעורבות, בעיקר כי לכל אחד דעה משלו, אבל בקרב הקולות הצפים ישנה הבנה וסימפטיה לעיקרי המצע של התנועה הירוקה.

ישנו מצב די מוזר כרגע, בו לתנועה הירוקה יש מומנטום די חזק באינטרנט, אבל אצל מכוני הסקרים הגדולים היא בקושי נראית. לא שאני מאמין בסקרים... ראינו כולנו מה הם שווים במערכות הבחירות האחרונות. בכל מקרה, ישנה תמיכה נרחבת בתנועה בקרב קהילת הבלוגרים, אבל לצערי מעטים האנשים שקוראים בלוגים, ולבלוגרים יש מעט כח שכנוע. ישנם לא מעט בלוגים רציניים ואיכותיים שמתפרסמים בתדירות מעוררת הערצה, אבל אף אחד מהם לא זוכה לחשיפה כזו שיוכל להכריז על תמיכה במפלגה זו או אחרת ולהשפיע על דעת קהל הקוראים.

המפתח להצלחת התנועה בבחירות הוא עבודת שטח, ואכן מועמדיה מקיימים חוגי בית באינטנסיביות, ועושים ימים כלילות בנסיון לשכנע את הקולות הצפים באשר הם. כרגע ישנם עדיין כ-20 מנדטים צפים, ואפשר לשכנע אותם להגיע לקלפי ב-10 בפברואר ולשים "ה". אני את שלי מנסה לעשות.

בהזדמנות הזו אני אציין שאישית אני מעדיף שאנשים יגיעו לקלפי ויצביעו נגד דעותיי מאשר שלא יגיעו להצביע בכלל. התהליך הדמוקרטי חשוב יותר מתוצאות הבחירות, והאדישות היא האויב מספר אחת של הדמוקרטיה. אני מפציר בקוראים, לא משנה מה דעתכם על הפוליטיקה ועל הפוליטיקאים, לכו להצביע!

ואם זה לא קשה, שימו "ה".

עוד בלוג?

ליומן אישי יש שתי מטרות:

1. בזמן הווה, זה נותן לנו לפרוק דברים שמצטברים בפנים (כמו תא וידויים רק בלי הכומר). זה שומר אותנו שפויים גם בלי שנצטרך להרביץ למישהו או משהו. בכל זאת, הנייר (או במקרה הזה, הצג) סופג הכל.
2. בזמן עתיד, זה נותן לנו פרספקטיבה. יש לנו אפשרות לעלעל אחורה בהיסטוריה הפרטית שלנו ולהזכר, מה שמייצר באופן אוטומטי השוואה בין "אז" ו"עכשיו". לפעמים בראיה לאחור אנחנו מבינים דבר או שניים שלא הבנו בזמן אמת, ולפעמים אנחנו צריכים תזכורת של דברים ששכחנו בשביל לעשות את הדבר הנכון.

לבלוג יש את היתרונות של יומן אישי, ואת היכולת לשתף מספר גדול של אנשים במחשבות כבר בזמן הווה. בבלוג הזה אני אנסה לשלב את העדכון של חיי היומיום עם מחשבות משלי וטענות כלפי העולם.

בתיאבון.