אקטואליה 2/5

איזה בלאגן... עוד לא הספקנו להתאושש מהטיול, וכבר חזרנו לשגרה. בערך. וחלק מהשגרה זה לכתוב, לא?

באמצע מרץ נודע לי שהמופע החדש של סוזאן וגה, הצגה מוזיקלית על חייה של הסופרת קארסון מקאלרס, תתחיל לרוץ ב-20 באפריל, ולא ב-28 כמתוכנן. לפני כן הייתי בטוח שלא יהיה לי סיכוי לראות את המופע, מכיוון שב-28 כבר היינו על הטיסה בחזרה לארץ (ועל כך ביומן המסע, שיפורסם כאן בקרוב מאוד, תוך שנה-שנתיים גג), והנה התגלגלה לפתחי הזדמנות שכל מעריץ חולם עליה: לראות את סוזאן באולם קטן ואינטימי, במופע חדש לחלוטין, ועוד בעיר מכורתה ניו-יורק. לאחר עדכון קצר למיקה, מיד הזמנתי כרטיס.

בפורים כרמל התחפשה לשלגיה, וזהו בעצם החג הראשון בו היא מבינה את עניין התחפושות, אוזני ההמן והרעשנים. עדיין רחוקה הדרך להכרת סיפור המגילה, אבל לא כל כך רחוקה. אחרי הכל, הילדה מאוד חכמה.. בכל אופן, אמא שלי ויעל באו בחג עצמו כדי להיות איתה פה בכפר סבא, ושלושתן עשו כיף חיים.

באותו ערב נסעתי עם יעל ואמא לחיפה, כדי לישון שם שלושה לילות. נקראתי לשלושה ימי מילואים בצומת גולני, ולכן העדפתי לישון בחיפה כדי לצאת כל יום מהבסיס (נגמרו ימי הליסינג, בהם הייתי נוסע מצומת גולני להוד השרון בלי לחשוב פעמיים, ולינה בבסיס הזה לא באה בחשבון). כשחזרתי, כרמל התייחסה אלי בחשדנות, וקצת כעסה עלי שנעלמתי לה. הלקח מכך היה להכין אותה מספיק זמן מראש לטיול שלנו.

המילואים היו מהיותר מיותרים בחיי. הביאו אותי, ועוד חמישה אנשי מילואים, לעבודות מחסן לצד האזרחים עובדי צה"ל. אלה האחרונים הם לא שיא האינטליגנציה והתחכום, בלשון המעטה, ועבודת המחסן, שמבוצעת שם ביום ע"י כשישה אזרחים, יכולה להתבצע ע"י שני אנשים נבונים בחצי יום, כולל הפסקת אוכל. תוספת של שישה אנשי מילואים היא מיותרת לחלוטין, מה שלא עשה רושם על אף אחד, ואנחנו בזבזנו את ימינו לריק. זו היתה חופשה מהעבודה על חשבון המדינה, מהסוג של בטן-גב, אבל אני מעדיף להמנע מחופשות כאלו.

אם כבר הזכרנו את העבודה, בשבועיים האחרונים שלפני הטיול היה עלי לחץ לסיים משימות ולסגור קצוות, כדי שכמה שפחות דברים יישארו באוויר כשאני לא זמין לטפל בהם. העברתי ידע לחברי הצוות האחרים, ובאופן כללי עבדתי אפילו יותר שעות מהרגיל. במקביל עשיתי גם הכנות אחרונות לטיול עצמו, כמו תכנונים של הרגע האחרון, קניית מזוודה וחגורת כסף, שאילת טלפון סלולרי לארה"ב מאורנג', והגעתי אל הטיול עם הלשון בחוץ.

בשבת שאחרי המילואים יצאנו עם לון ודינה לטייל בשפך נחל שורק, שליד קיבוץ פלמחים. בילינו איתם חצי יום בטיול נחמד בין פרחים ודיונות חול. כרמל הלכה איתנו כמו ילדה גדולה, אבל היא לא רגילה לטיולים כאלה, ובשלב מסוים היינו צריכים לקחת אותה על הידיים. הגענו עד לחוף הים, והיום השמשי הנהדר העניק לנו נוף נפלא של האזור כולו, ומשם חזרנו בדרך מקבילה אל האוטו. שמתי למיקה את משקפי השמש שלה על גג האוטו, והם נשארו שם כאשר נסענו... היו ואינם. מיקה ניצלה את ההזדמנות כדי לקנות זוג חדש למחרת היום. נסענו אל ההורים של דינה לארוחת צהריים חביבה, ומשם המשכנו הביתה. אנחנו צריכים יותר שבתות כאלו.

למחרת היום, ניר התחיל לסבול מכאבים וצפצופים באוזן. בתחילה הוא חשב שזה יעבור מעצמו, אבל לאחר יומיים של כאבי םמתגברים הוא פנה לרופא, שבדק אותו וגילה שמדובר בנקב בעור התוף, כנראה כתוצאה מלחץ. ניר אושפז לכמה ימים בביה"ח רמב"ם בחיפה לצורך מעקב, ובמקביל התחיל לקבל טיפול אנטיביוטי כדי למנוע זיהומים.

לאחר אותם ימים התבדו החששות הכבדים, אבל ניר עדיין לא מאה אחוז. מיכל, שהתכוונה לקחת אותו לטיול בחו"ל לכבוד יום ההולדת ה-40 שלו, שחל בשבוע הבא, כמעט וביטלה את כל הסיפור בגלל שלא היה ברור אם לניר מותר לטוס במצבו, אבל הרופאים החליטו שלטוס זה בסדר. הם יטוסו לשבוע בניו-יורק ביום ההולדת עצמו, מיד לאחר יום העצמאות. אנחנו רק עכשיו חזרנו משם, אבל לא הייתי מתנגד לחזור איתם...

בסוף השבוע הראשון של אפריל הגענו לחיפה בשישי, אכלנו ארוחת ערב עם כל המשפחה (כולל ניר ששוחרר לכמה שעות), ונשארנו לישון אצל הההורים. למחרת בבוקר נסעתי עם יעל לקרית עמל בטבעון, כדי לעזור בהכנות לחגיגת יום הולדת 4 ליהלי. הגענו לחורשה עם שולחנות וגן משחקים, תלינו בלונים וקישוטים, מילאנו צלחות בחטיפים וניקינו קצת את האזור. ניר הגיע רק לכמה שעות, ולכן מיכל נשאה ברוב הנטל הלוגיסטי, והיא עמדה בו בכבוד.

למסיבה הגיעו ילדים מהגן של יהלי, קרובי משפחה וחברים של ניר ומיכל. בסה"כ היו שם המון ילדים קטנים, וכרמל הסתדרה שם לא רע, למרות שחלק גדול מהזמן היא היתה עסוקה ביצירה יותר מאשר בילדים. בכלל, הפער בין כרמל ויהלי הולך וקטן, והן משחקות ביחד נהדר כשהן נפגשות.

לאחר הנרות והעוגה נסענו לקיבוץ, כדי לבקר את תמר ופרידה. בזמן שמיקה הלכה לישון צהריים, אני עשיתי צעדה של שעה וחצי מסביב לקיבוץ להוריד קצת את האוכל מיום ההולדת. לקראת ערב חזרנו הביתה, עייפים אך שבעים.

בשבוע שלאחר מכן, השבוע שלפני הטיול, פורסם שלהקת סוויד עומדת להופיע בארץ בקיץ (נכון לעכשיו התאריך הוא 1 ביולי), ואני כמובן מיהרתי להזמין כרטיס, ואיתי גם לון ודינה. אני מקווה שלא יהיה ביטול של הרגע האחרון, כפי שכבר קרה יותר מדי פעמים עם אמנים מחו"ל (אבל לא עם סוזאן וגה, לאושרי), ונזכה לחזות בלהקה בגני התערוכה.

בשבת, 9 באפריל, קצת אחרי חצות, יצאנו לטיול. על כך, כאמור, יומן מסע שלם. חזרנו בשישי האחרון, 29 באפריל, אחר הצהריים.

אתמול חזרתי לעבודה, תשוש ולא מפוקס, הישר אל תוך קלחת רותחת. הלחץ שהיה לפני הפסח כנראה נסוג לצורך החג, ועכשיו חוזר עם תגבורת. לפני תקופה לא פשוטה, אבל אני חייב למצוא את הזמן לעשות קצת כושר. לפני הטיול ביקרתי אצל דיאטנית, והמשקל שלי (בתוספת הכולסטרול הגבוה) אינו משהו שאפשר להמשיך לחיות איתו בשקט.

כשנסענו לטיול השארנו את הטלפונים שלנו בבית ולקחנו מכשיר מאורנג', שתומך בתדרים סלולריים אמריקאים. כשחזרנו הביתה, הטלפון של מיקה התחיל שוב לעשות בעיות, והטלפון שלי נעלם כאילו בלעה אותו האדמה. מיקה כבר הרבה זמן רצתה טלפון חדש, ועכשיו נראה כמו זמן טוב. לאחר מחקר שוק קצר, כל אחד מאיתנו בחר דגם, ומיקה קנתה שני מכשירים בחנות בת"א. למרות שאלה מכשירי נוקיה, הידועה בתאימות אחורה, המכשירים קצת מבלבלים אותנו. שני המכשירים הם בעלי מסך מגע, עם מערכת הפעלה חדשה יחסית ומצלמה טובה יותר, ומבחינתנו זו התקדמות טכנולוגית חסרת תקדים. אני מניח שהמכשיר הבא יהיה כבר סמארטפון לכל דבר.

אקטואליה 29/4

קצת פחות מחודש הפעם... למרות הזמן הפנוי אני לא מצליח להביא את עצמי לכתוב כאן כמו שצריך.

את החג השני של פסח עשינו בחיפה. בערב החג הגענו אל ההורים, ופגשנו שם את ניר, מיכל ויהלי (שחגגה יומולדת 3... איך הזמן טס), וגם הדוד שלי אביב הגיע עם אשתו איילה ושתי הבנות. היה ערב נחמד מאוד, וכמובן משביע מאוד. מיקה ואני ישנו על המיטה הישנה שלי, וכרמל ישנה על מיטת הנוער, כאשר צפינו בעיות מצידה באשר לשינה במיטה זרה, אבל התבדינו. היא שיחקה מספיק באותו יום כדי להיות תשושה בערב.
למחרת בבוקר נשארנו בחיפה, והגיעו לביקור ברוריה, ניב וספיר מרמות מנשה. היה מאוד נחמד לראות אותם לאחר מספר חודשים. אנחנו נמצאים בדליה הרבה (במיוחד עכשיו שתמר גרה שם), ואנחנו צריכים לקפוץ לבקר גם ברמות מנשה יותר.

לפני יותר מחודש הלכתי לראיון בחברת HOT מטעם חברת אאוטסורסינג בשם אלונה (בשורוק). הראיון היה למחלקת תשתיות תוכנה, תחום שאני מאוד אשמח לנדוד אליו. לפני הפסח קיבלתי מאלונה טיוטת חוזה, שנראתה לי מעט מעליבה, ולא הסתרתי את זה. במהלך החג העניין לא התקדם הרבה, ואחריו התנהל מו"מ קצר, בו הם באו לקראתי בחלק מנקודות המחלוקת, ואני עשיתי את החשבון שעבור משרה בכיוון הנכון אני צריך להיות גמיש.
הייתי אמור להתחיל לעבוד ב-HOT ביום ראשון שעבר, 18/4, אבל מפאת ביורוקרטיה פנימית העניין עדיין לא זכה לאישור סופי בתוך HOT. לכן אני יושב בבית ומחכה. בינתיים אני עדיין חותם אבטלה, אבל הפסקתי את החיפושים. אם בקרוב מאוד המצב הזה לא ישתנה, אני אחזור לחפש עבודה, עם כל הצער שבדבר.

בפינת החדשות הטובות: יפעת בהריון, והפעם יהיה בן! במהלך החודשים הראשונים היא הסתירה את העניין מכולם, אבל עכשיו אפשר כבר לספר בראש חוצות. הלידה צפויה לסוף ספטמבר, לא רחוק מיום ההולדת של אביב הקטנה. אני מקווה שהכל ילך בסדר והלידה תעבור בשלום.

לפני כשבועיים מכונת הכביסה שלנו התחילה לעשות קולות לא בריאים בזמן הסחיטה. דיברתי עם טכנאי בטלפון והוא שיער שהבעיה היא במיסבים של התוף, ושלא בטוח אם שווה לתקן את המכונה (אחרי הכל, היא בת 8). החלטנו שעדיף לנו לקחת את מכונת הכביסה של תמר, שהיא אמנם ישנה יותר, אבל טובה בהרבה ופועלת ללא דופי. המכונה, שנשארה בדירה שתמר פינתה כאן בהוד השרון, כבדה וגדולה מכדי שנוכל להוביל אותה בכוחות עצמנו, ולכן שכרנו מוביל שהביא אותה אלינו ואף הוריד את המכונה הישנה לכניסה לבית, והכל תמורת סכום סמלי. פרסמנו את המכונה הישנה באתר אגורה, והיא נלקחה לאחר ימים אחדים ללא שאלות.

לאחר כמה ימים נטולי-סלולר, מצאתי עבור מיקה טלפון משומש באינטרנט, נפגשתי עם המוכר במוצאי שבת, ואחרי בדיקת קשר קצרה לקחתי את הטלפון. הגעתי הביתה, ומיקה ניסתה להתקשר לתמר, אבל תמר לא שמעה אותה. בדיקה קצרה העלתה שהמיקרופון כנראה לא תקין. התקשרתי למוכר והסברתי לו את המצב, והוא הסכים לקחת את המכשיר ולהשיב לי את הכסף. לאחר כמה ימים הוא התקשר אלי ואמר שיש לו מכשיר נוסף מאותו סוג, אם אני עדיין מעוניין. נפגשנו בשנית, והפעם ביצעתי שיחה אמיתית כדי לבדוק היטב את המכשיר. לקחתי את המכשיר השני, שילמתי שוב, וכעת למיקה יש טלפון כמו חדש. מה שכן, לפני יום העצמאות רמקול האוזן של המכשיר לפתע נאלם, והדרך היחידה לשוחח במכשיר היתה בעזרת הדיבורית. ביקור קצר במעבדת תיקונים סמוכה לבית פתרה את הבעיה (בעבור חופן שקלים כמובן) ועכשיו המכשיר באמת עובד טוב.
זהו מכשיר דור 3, קצת יותר ממה שמיקה באמת צריכה (במיוחד כשאין לה גישה לאינטרנט) ויש בו כמה דברים מוזרים קטנים (למשל, אין נעילת מקשים אוטומטית...), אבל אני בטוח שנמצא פתרון לכל אלה.

בשבוע שלפני יום העצמאות, מפאת הזמן הפנוי שנפל עלי, לקחתי את הפריוס לטיפול 60000 במוסך בו היא טופלה עד היום. מכיוון שזהו מוסך בהרצליה פיתוח, אשר שייך לסוכנות גדולה, המחיר לא זול. מצד שני אני יודע שהמוסך מקצועי והרכב מקבל את הטיפול הטוב ביותר. לעומת זאת, למחרת לקחתי את האפלאוז לטיפול חצי שנתי במוסך בו היא טופלה עד היום, מוסך קטן בכפ"ס, והמחיר נמוך בהרבה.

בערב יום העצמאות נסענו שוב לחיפה, לאחר שאמא שלי ביקרה אצלנו באחד הימים בשבוע שלפני כן. אולי זה המקום לספר שאמא שלי עומדת לצאת לפנסיה בקיץ, וכעת היא מנצלת את ימי החופש שנותרו לה כדי להסתגל לחיים ללא העבודה. הדענו לחיפה אחרי הצהריים, ולאחר ארוחת ערב קלה עלינו למרכז הכרמל על מנת לצפות בזיקוקים המסורתיים. כרמל, שבפעם שעברה שהיינו שם היתה בת חצי שנה, גילתה עניין רב בצעצועים הזוהרים שנמכרו שם, ומאוד נהנתה מהזיקוקים עצמם. מנקודת התצפית ניתן לראות את הזיקוקים בכל ערי המפרץ ובעוד יישובים בגליל המערבי, ותנאי מזג האוויר נתנו לנו ערב מהנה.
אחרי הזיקוקים כרמל היתה עייפה ונסענו אל ההורים כדי להשכיב אותה לישון שם. לאור ההצלחה של תמר ושלנו עם אתר אגורה, גם ההורים שלי עשו בו שימוש ונפטרו מהמיטה הישנה שלי, ולכן כרמל ישנה על מזרן מתנפח, שהיה לה מאוד נוח.
כשכרמל נרדמה סופית, נסענו מיקה ואני לדירה של לון ודינה. הם חזרו אחרי הפסח מטיול של 3 שבועות בתאילנד (רגע לפני המהומות הנוכחיות) ולכן לא התראינו כמה שבועות טובים. שתינו לחיים לכבוד החג וראינו תמונות מהטיול, והיה מאוד נחמד.
ביום העצמאות עצמו, נסענו לדליה כדי להנות, כמו בשנה שעברה, מהמנגל המסורתי של דורון. בדרך קנינו פיתות טריות, חומוס וסלטים בעיר התחתית. היה יום מאוד נחמד, והאוכל היה טעים מאוד, ואחרי הצהריים נסענו בחזרה הביתה.
בחודשים האחרונים הורדתי כ-7 ק"ג, בלי להתאמץ הרבה. זה נובע בעיקר מכך שאני אוכל הרבה פחות בבית. פועל יוצא מכך הוא צמצום נפח הקיבה, ועד כמה שרציתי לבלוס אצל דורון, פשוט לא יכולתי. הרגשתי את הקיבה שלי מתפוצצת בשלב די מוקדם, רחוק מאוד מהנקודה שבה הייתי מתחיל להרגיש אותה בשנים קודמות. אני מניח שכשאתחיל שוב לעבוד, הקיבה תתרחב שוב, ואיתה גם הכרס.

השבוע דיברתי עם בעל הבית שלנו לגבי סיום החוזה הקרב. סיפרתי לו שאני כרגע מובטל, והמשכורת של מיקה לא גבוהה, ולכן לא נוכל לחדש את החוזה בתנאים הקיימים. הוא מבחינתו יעץ לי לבדוק את המחירים בהוד השרון ולראות שהשכירות הגבוהה שאנחנו משלמים היא לא חריגה. ייתכן והוא צודק, אבל אין לנו עוגן כאן בהוד השרון (במיוחד כעת כשתמר עזבה) ואנחנו צריכים לשקול את האופציות שלנו בשבועות הקרובים. יש לנו כעת 2 רכבים, ולכן גם מקומות נטולי תחבורה ציבורית עומדים על הפרק, כמו גם מושבים שאינם בקרבת העיר. נחיה ונראה...

אקטואליה 3/4

כבר עברו כמעט חודשיים מאז העדכון האחרון... איך הזמן טס, גם כשנהנים.

ב-14 בפברואר, יום ולנטיין, חל גם יום המשפחה (ל' בשבט). באותו שבוע נערכה בגן מסיבת יום המשפחה, ובה ההורים הצטרפו לילדי הגן לפעילות משעשעת אחה"צ. לאחר השתוללות הגונה, הילדים נהנו מחטיפים ומיץ, וכולם הלכו הביתה מאושרים. אגב, באותו שבוע היה גל חום של למעלה מ-30 מעלות, ופברואר היה החם ביותר בעשרות השנים האחרונות. מצד שני ירדו גשמי זלעפות, והכנרת חצתה את הקו האדום התחתון בכיוון מעלה, לראשונה מאז קיץ 2008.

באותה שבת נסענו לחיפה במטרה לטייל קצת. הלכנו עם יעל, אמא שלי, אופיר ויהלי לעשות את נחל שיח - מסלול של 2 ק"מ שיורד מהרחוב בו יעל גרה לכיוון בית הקברות בכפר סמיר. רצינו לקחת את כרמל על הגב עם המנשא, אבל בשלב מוקדם מאוד היא גילתה סרבנות עיקשת, ומיקה נלחצה וחזרה לאוטו עם המנשא.
את הדרך ירדנו לאט ובזהירות, כשחלק מהדרך נשאתי את כרמל על הידיים וחלק היא הלכה לבד (תוך הקפדה לבחון כל אבן ועלה מקרוב). בסופו של דבר המסלול הקצר לקח לנו כמעט 3 שעות וכרמל היתה עייפה נורא ועצבנית. יהלי, שגדולה ממנה ב-8 חודשים, מנוסה יותר בטיולים והלכה יפה מאוד בכוחות עצמה, ואופיר היתה החלוץ לפני המחנה והיינו צריכים לעצור אותה שלא תרוץ מהר מדי.
המסקנה שלי היא שכרמל עדיין לא בנויה לטיולים כאלה, לצערי. לו היתה מסכימה לשבת במנשא, ניחא. אבל מצד אחד היא דורשת עצמאות, ומצד שני אין לה את הכוח לממש את מה שהיא רוצה. נמתין עוד כמה חודשים כדי לנסות שוב...

למחרת, יום ראשון, תמר הודיעה למיקה שסבא שלה לא הרגיש טוב ופינו אותו לבי"ח כרמל. כעבור כמה שעות כבר קיבלנו את הידיעה המרה - אלידע נפטר בבית החולים.
מיקה נסעה ללוויה, שנערכה בדיוק ביום הולדתו ה-86 של אלידע, ואני נשארתי בבית עם כרמל. תמר נסעה לקיבוץ כדי לעזור לפרידה ושהתה שם שבוע ימים, בהם באו אנשים רבים לנחם. בסוף אותו שבוע באנו גם אנחנו, ועלי לציין שפרידה נראית חלשה יותר, תשושה יותר, עכשיו שאין לה את אלידע.
אמנם מצבו הדרדר במהלך החודשים האחרונים, והוא עצמו דיבר על רצונו להשתחרר מהכאב, אבל זה עדיין הכה בכולנו חזק. כתבתי כאן בעבר על מצבו הבריאותי, ולאחרונה גם המנטלי, שהלך ונשחק, וזה עצוב לראות אדם כזה קמל ומת. בפעם האחרונה שראיתי אותו, הוא שכב על מיטה במרכז הסיעודי של הקיבוץ, מחובר לצינור חמצן. כשנפרדנו אמרתי לו שבפעם הבאה נשחק שש-בש, כמו אז. זה כבר לא יקרה. יהי זכרו ברוך.

סוף אותו שבוע היה גם חג פורים, וכרמל התחפשה למיקי מאוס. השנה היא כבר הבינה את עניין התחפושת, ושיתפה פעולה בשמחה. ביום ראשון, חג פורים עצמו, נסענו לחיפה ונפגשנו עם אמא ויעל בקניו קסטרא כדי לראות הופעה לילדים (אמנם חלטורה לא מושקעת, אבל ניחא) המחופשים והצווחים. למזלנו בשלב מסוים גם לכרמל נמאס והלכנו למוזיאון דיאורמות של סיפורי התנ"ך ותולדות עם ישראל, כמו גם אגדות ילדים. לאחר מכן נסענו אל ההורים עד הערב.

חדשות טובות! מיקה התחילה לעבוד בתחילת מרץ בחברת "יפעת" בתור קלדנית. המשרה היא מ-7 עד 3 ועוד שני ימי שישי בחודש, ובסה"כ זו משרה מלאה. זו משרה של ראש קטן, הקלדת תוכן של תכניות רדיו וטלוויזיה, וזה מה שמיקה חיפשה. מה שכן, השכר הוא שכר מינימום... אם לא אמצא משהו בקרוב, לא נוכל לחיות ממשכורת כזו, ונצטרך לשחרר כסף מהחסכונות.

בשבוע שלאחר פורים גויסתי לסייע בגן לפיקניק אליו יצאו הילדים. מכיוון שהלו"ז שלי כרגע גמיש, לא היתה לי בעיה לבוא ולתרום בוקר אחד לטובת זמן איכות עם ילדי הגן. לאחר מאמצים לוגיסטיים מסוימים, הוצאנו את הילדים לשדה פרחים סמוך לגן, שם הגננת טלי סיפרה ושרה על הפרחים, על החיפושיות ועל האביב. הילדים אכלו ארוחת בוקר בשטח וחזרנו לגן עמוסי חוויות. הילדים, וכרמל ביניהם, היו מאושרים וטלי מתכננת עוד אירועים כאלה, בשיתוף ההורים. אירוע אחד שכבר נקבע הוא פיקניק בשישי שלפני יום העצמאות, עם כל ההורים.

בין לבין אני עדיין עסוק בחיפושי עבודה. כיוון שכבר הייתי אצל המון מראיינים, ונרשמתי אצל כמעט כל חברות ההשמה ואפילו אאוטסורסינג, מגוון האפשרויות שלי הצטמצם משהו. לקראת הפסח ירדה כמות השיחות משמעותית, וכרגע אני בהמתנה. ישנן משרות מעניינות יותר ומעניינות פחות, אבל בשלב זה אני לא פוסל שום משרה, ולו רק כי אני נמצא בבית כבר מעל חודשיים והמצב חייב להשתנות בקרוב, ויהי מה. ישנה הצעה ממשית פה ושם, אבל עדיין לא הגיעה אחת שלא ניסתה לקנות אותי בזול. בינתיים אני עוקב בדריכות אחרי לוחות מודעות ושולח קו"ח פה ושם. החזיקו לי אצבעות.

באמצע מרץ תמר קנתה רכב חדש (יד שניה) בעזרת הכסף שהשאיר לה אלידע. היא העבירה את הדייהטסו אפלאוז ששימש אותה נאמנה בשנים האחרונות לידינו, וכעת למיקה יש רכב שמשמש אותה בנסיעות לרכבת וחזרה. לצורך השימוש ברכב זה כמובן שעשינו ביטוח חובה וצד ג' (שעלותו מגיעה לשליש מערך הרכב!) וקנינו מושב נוסף לכרמל (יד שניה). הרכב זקוק לטיפול שוטף, אבל בסה"כ הוא נוסע יפה, יחסית לגילו ומצבו. בינתיים תמר עברה סופית לקיבוץ, והיא תהיה יומיים-שלושה כל שבוע באזור שלנו לצורך עבודה.

באותו שבוע לקחתי את כרמל לטיפת חלב, שם היא עברה אבחון התפתחותי אצל האחות וקיבלה חיסון. מן הסתם, היא לא אהבה את הרעיון ונכנסה ללחץ, במיוחד לאור העובדה שהוצאתי אותה מהגן לצורך העניין ושברתי לה את השגרה. היא בכתה ואפילו הקיאה קצת מרוב לחץ, אבל בעזרת הצעצועים שם היא נרגעה וחזרה לעצמה. מה שכן, הבכי והלחץ כל כך עייפו אותה, שהיא נרדמה בדרך הקצרה מטיפת חלב הביתה. אגב, האחות מדדה את כרמל, והיא כבר 89 ס"מ בגובה ו-13.5 ק"ג במשקל - בדיוק לפי הספר. מה עוד אפשר לבקש?

לקראת סוף מרץ היה בגן יום הורים, והגננת טלי בישרה לנו את מה שידענו כל הזמן: כרמל ילדה נבונה, בעלת זכרון נהדר, מדברת שוטף ובעלת אוצר מילים גדול לגילה, עצמאית (ועם זאת מחפשת כל הזמן את קרבת הגדולים) ולא מפחדת משום דבר ואף אחד. היא קצת חסרת סבלנות ואוהבת יותר לשחק בחצר מאשר לעבוד ליד שולחן, אבל בסופו של דבר ההתפתחות שלה יפה מאוד, וכנראה שאחרי הפסח נתחיל בגמילה מחיתולים. אנחנו מרוצים.

בהמשך אותו שבוע פורסמה ידיעה משמחת על כך שסוזאן וגה חוזרת לארץ! היא תגיע לשתי הופעות בחודש יולי, כאשר הפעם ההופעות נקבעו מראש לשני ימים שונים. בחמישי 15/7 היא תופיע בקיסריה (אותו מקום בו הופיעה לראשונה ב-1989) ולמחרת היא תופיע באמפי בחוות רונית. כמובן שבאותו יום כבר רכשתי כרטיס לחוות רונית (הייתי הולך לשתי ההופעות, אבל אני אסתפק באחת) והספירה לאחור החלה.
עוד לגבי סוזאן, בסוף פברואר אתר האינטרנט שלה עבר שדרוג ועימו אנדרטואו. העבודה נעשתה לאחר יד, והמעריצים נאלצו להרשם מחדש וללמוד ממשק חדש. היסטוריית הדיונים הארוכה נעלמה, ועדיין לא ידוע אם תחזור. מה שכן, יצרתי קשר עם בחור בשם וויל, שמנהל את האתר, והתחלתי לעבוד איתו על תיקון הבאגים באתר. זה מאוד נחמד שיש מישהו קשוב בצד השני, ואני מקווה שהשת"פ יימשך. אגב, שלחתי לסוזאן הודעה בטוויטר, ובתגובה היא החלה לעקוב אחרי... אני מניח שזה מחייב אותי לסטנדרט מסוים, הא?

בערב פסח מיקה עבדה ואני הייתי בבוקר עם כרמל בבית (הגן בחופש עד אחרי החג). בצהריים מיקה חזרה, התארגנו ונסענו עם דנה לקיבוץ. ביקרנו בדירה החדשה של תמר וגם אצל פרידה. את הסדר עשינו אצל דורון ומירי, כאשר היו שם גם הוריה של מירי ומשפחתו של אחיה - סה"כ 18 איש יחד איתנו. את חלקו הראשון של הסדר עשינו כהלכתו, והאוכל היה מצוין כרגיל. לאחר הקינוח השעה היתה כבר מאוחרת, וכרמל היתה עייפה מאוד (למרות שישנה בצהריים) ונסענו הביתה. במהלך הסדר כרמל התנהגה למופת, ומאוד נהנתה מהשירים, במיוחד מארבעת הקושיות, לאחר שהיא דרשה לשמוע אותן בבית שוב ושוב.

לאחר מנוחה הכרחית בבית ביום החג, כרמל ואני נסענו עם יפעת ודורון (מיקה עבדה) לחוות התוכים בכפר הס בחול המועד. אלינו הצטרפה יעל, שהגיעה לבלות איתנו את היום. האתר פתוח בחינם, תודות לבנק הפועלים, והמוני בית ישראל גדשו אותו כבר בשעות הבוקר. עם זאת, לא הרגשנו שם לחץ מוגזם, והחוויה היתה נחמדה. היינו בפינת ליטוף, בה ליטפנו ארנבות ושרקנים (כרמל קצת חוששת לגעת בהם), ואחר כך באזור התוכים המאולפים, שם ישב לי תוכי על הכתף. בנוסף, יש שם גן חיות שלם, אבל הדגש הוא על עשרות ומאות זני התוכים, בשלל צבעי הקשת.
לקראת צהריים כרמל התעייפה והחלטנו לנטוש. יפעת ודורון יצאו עוד לפנינו, ואנחנו עשינו את דרכנו לכיוון הרכבים בניחותא, בידיעה שאין לחץ. יעל הגיעה לאוטו ונסעה לכיוון הוד השרון בקלות, אבל אני נתקעתי בטור שזז בקושי בגלל רכב שנתקע, ולקח לי חצי שעה לצאת מכפר הס... כרמל כמובן נרדמה באוטו והתעוררה בבית. יעל ישנה אצלנו באותו ערב, לשמחתה של כרמל ושלנו.

היום יום שרבי, ומיקה החליטה שיהיה נחמד לנסוע לפארק הירקון כדי לטייל קצת לאורך הנחל. לקחנו איתנו כל מיני צעצועים, עגלה ותיק עם אוכל ובגדים להחלפה. נסענו לת"א וחנינו באזור הפארק, ואז גילינו לחרדתנו שהתיק איננו! מיקה נזכרה שהורידה את התיק מהבית, אבל כשהכניסה את כרמל לאוטו השאירה אותו לצד האוטו, עם הטלפון שלה והארנק בפנים. מיקה נשארה עם כרמל בפארק ואני נסעתי חזרה הביתה כדי לחפש את התיק. כשהגעתי הביתה מצאתי את התיק בחניה, אך ללא הטלפון. הארנק היה בתוך התיק, עם פנקס השיקים וכרטיס האשראי, אך המזומן שהיה בו, מעל 1000 ש"ח, נעלם. בלית ברירה התקשרתי למיקה (שהחזיקה בטלפון שלי) דרך סקייפ, ותיאמנו איפה להפגש. מיקה חסמה כמובן את הקו הגנוב, וכעת תצטרך לקנות SIM חדש ומכשיר חלופי... לא נעים, אבל כמו שמיקה ציינה, יצאנו יחסית בזול. לא נעלמו שיקים, לא נגנבו כרטיסים חשובים או ת"ז, כך שאין הרבה ביורוקרטיה. ועדיין, יצא לנו בילוי משפחתי מאוד יקר...

מוזר שדווקא כשיש לי זמן בבית, לא יוצא לי לעדכן את הבלוג... אני מניח שככל שאני יותר עסוק, כך יש לי יותר זמן פנוי לבצע את המשימות הקטנות. אני מקווה לעדכן שוב עוד החודש, אבל בלי נדר.

אקטואליה 15/12

עדכון אחרי פחות מחודש... הייתכן?

בשני שעבר התחלנו לתת לכרמל את האנטיביוטיקה, ונראה היה שזה עוזר לה. בשלישי בלילה, בערך בחצות, היא התעוררה בבכי, וכל מה שניסינו לא הרגיע אותה. גם אנחנו נכנסנו ללחץ, ובסופו של דבר הורדנו לה את המכנסיים כדי להחליף לה חיתול. לחרדתנו גילינו שהרגליים שלה מכוסות כתמים אדומים עם שלפוחיות. מיקה מרחה לה קצת משחה מרגיעה, אבל זה לא הקל עליה, לפחות לא מיידית. התקשרנו לתמר, שהזדרזה לבוע על אף השעה המאוחרת, ובעצה אחת הזמנו רופא הביתה. לקראת 1:00 כרמל נרדמה מהתשישות (המסכנה בכתה וצרחה כמעט שעה שלמה...) ואנחנו נשאנו ערים לחכות לרופא.

בטלפון הבטיחו שהוא יגיע עד שעה וחצי, ואכן הוא הגיע רק אחרי 2:00. הערנו את כרמל המסכנה והרופא בדק אותה. כנראה שהמשחה שמיקה מרחה עזרה במשהו כי הכתמים נעלמו כמעט במלואם, והמצב היה כבר הרבה יותר טוב משעתיים לפני כן. הרופא קבע שזו תגובה אלרגית, כנראה לפניצילין שבאנטיביוטיקה, ונתן לה קצת פניסטיל דרך הפה להרגעת העור. באותה הזדמנות הוא גם הקשיב לנשימה שלה ונתן לנו הפניה למיון, למקרה הצורך. בשלב זה כולנו נרדמנו עד הבוקר, שהגיע מוקדם.

בבוקר לקחנו את כרמל לרופא בקופ"ח, שרשם לה כמובן סוג אחר של אנטיביוטיקה, ונתן לנו הפניה למומחה אלרגיה. מחר נלך למומחה כדי לבדוק האם כרמל באמת אלרגית לפניצילין כמו שאנחנו חושדים, או שזה משהו אחר. בכל מקרה, התחלנו לתת לה את האנטיביוטיקה החדשה כרמל נשארה כל השבוע בבית.

בשישי נסענו לחיפה, אחרי שחל שיפור ניכר במצב של כרמל. עד עכשיו היא מנוזלת, אבל השיעולים שלה כמעט נעלמו לחלוטין. בחיפה הכל היה בסדר, וגם בשבת כרמל נראתה כבר בריאה מספיק. בראשון הגענו איתה לרופא, שנתן לה אישור לחזור לגן, לשמחתנו הרבה.

במעבר חד לנושא אחר, לאחרונה היו לי בעיות עם הטלפון הסלולרי שלי, שהוא למעשה מכשיר של לון. המכשיר הפסיק לבצע את ייעודו המקורי, וברגעים מסוימים, לרוב באמצע שיחה, איבד את הקליטה לבלי שוב. כיבוי המכשיר והדלקתו לפעמים עזרו, אבל זהו מצב בלתי נסבל, והחלטתי שעבר זמנו ובטל קורבנו. בכל זאת, זה מכשיר סלולרי די ישן. חיפשתי באינטרנט מכשיר יד שניה, ומצאתי מודעה של מישהי בהוד השרון, שני רחובות מהבית, שמוכרת מכשיר בסכום של מאות בודדות. הגעתי אליה בחמישי בבוקר, בחנתי את המכשיר וניסיתי אותו, והחלטתי לקחת. תגידו תתחדש.

המכשיר החדש הוא קפיצה של שני דורות מהמכשיר הקודם. יש לו מצלמה של 2 מגהפיקסל, יש לו מקום לכרטיס זכרון, הוא קורא MP3, יש לו מסך צבעוני אמיתי וגדול, והרמקול שלו חזק יותר. בגדול, שדרוג רציני. אמנם המכשיר משומש, וקצת שחוק, אבל אני מרוצה.