אל האופק

השנה לא חגגנו את ימי ההולדת שלי ושל מיקה, ולא את יום הנישואין. לא היה זמן, עם מעבר הדירה והכל, והחלטנו לקחת לילה בצימר מתישהו בהמשך הקיץ. הקיץ נגמר (לפחות קלנדרית), וחשבנו אולי על אחרי החגים. כשהגיעו החגים כבר היה ברור שזה לא יקרה.

התחלנו לדבר על טיול יותר רציני. שנינו בדקנו את האפשרות לחופשה ללא תשלום על מנת לקחת את כרמל לטיול ארוך, כאשר חשבנו בכיוון של 4-5 שבועות. למיקה אין בעיה לקחת חל"ת, אבל אצלי זה קצת יותר בעייתי. התייעצתי עם ראש הצוות שלי והגענו למסקנה שלפני סוף פברואר זה יהיה קשה, אבל מרץ כנראה יהיה רגוע יותר.

התקופה מכתיבה את היעד כאשר יוצאים לטיול גדול, ולכן בחנו אופציות. חצי הכדור הצפוני עדיין קר מדי כדי לטייל, מה שהשאיר את החצי הדרומי. דרום אפריקה נפסלה על הסף. דרום אמריקה היא מקום ענק, והאטרקציות רחוקות מאוד אחת מהשנייה, כך שכנראה זה לא מתאים לטיול מהסוג הזה. זה השאיר לנו את אוסטרליה או ניו-זילנד, והאחרונה היא מדינה מדהימה ולא גדולה במיוחד. התחלתי לעשות מחקר באינטרנט, וראיתי עד כמה הנופים שם באמת לא מהעולם הזה, והריר נזל על המקלדת.

כמובן שעל כל גרם של הנאה יש טון של עבודה קשה, ועל כל שבב של זיו יש מזבלה שלמה של רפש. שלושה כרטיסים לניו-זילנד (כרמל כבר צריכה כרטיס משלה...) זה סיפור של כ-$5000 עוד לפני שהתחלנו את הטיול. לטייל עם כרמל אומר לחפש רכב שכור עם מושב בטיחות תקני, לטייל לפי הלו"ז שלה, וכמובן ישנם ענייני הטיסות הארוכות והקשות (20 שעות לפחות לכל כיוון) והג'ט-לג העצבני. הניתוק מהשגרה עבור ילדה קטנה לא פשוט גם הוא, וגם אם היא תהנה מהטיול עצמו, די מהר יימאס לה והיא תרצה לחזור הביתה. בצער רב ויתרנו על הרעיון.

אחרי החגים התייעצנו עם ההורים לגבי האפשרות שניסע רק שנינו. תמר וההורים שלי הסכימו לשמור על כרמל, והזמן הטוב ביותר לשם כך הוא כנראה סביב פסח. הלך מרץ, נכנס אפריל, ואיתו אביב בחצי הכדור הצפוני וחורף בדרומי. ניו-זילנד ירדה מהפרק והתחלנו לחפש יעד חדש. לבסוף נסגרנו על החוף המזרחי של ארה"ב, שבו בקושי טיילנו בירח הדבש שלנו ב-2004 (ר' יומן מסע המתפרסם כאן). כרגע הטיול מתוכנן להתחיל במיאמי ולהסתיים בניו-יורק.

חיפשתי כרטיסי טיסה למיאמי ומניו-יורק לתאריכים עליהם סיכמנו. חצי שנה מראש, וקשה היה למצוא כאלה. לבסוף פניתי לאתר זולים שדרכו הגעתי לסוכן נסיעות חביב, וזה האחרון מצא לנו כרטיסים של חברת איבריה לתאריכים שרצינו, ובמחיר נמוך מאוד יחסית. אפילו הקונקשנים במדריד קצרים ונוחים.

אז זהו. באפריל אנחנו בארה"ב, כשהדגש הוא על אזור ניו-אינגלנד. אם למי מהקוראים יש טיפים לגבי מיאמי, פילדלפיה, טורונטו, מונטריאול, בוסטון וכל השטח שביניהן - השאירו תגובה!

אקטואליה 9/11

[פורסם באיחור]

שוב עבר יותר מדי זמן... אני חייב לפנות זמן ולהכריח את עצמי לעדכן, אחרת זה לא ישתפר.

בין יום כיפור לסוכות בא אביו של בעל הבית וסידר לנו את התריסים השבורים ואת המרצפת השבורה במטבח, לאחר חודשיים וחצי מאז שנכנסנו לדירה. הוא אדם מבוגר, פנסיונר שרק מחפש איפה לעזור ובמה להתעסק, כך שאני שמח לספק לו תעסוקה.

אמא ויעל נסעו לטיול מאורגן של שבוע בדרום איטליה לפני סוכות, ספציפית לאזור נאפולי. הן ביקרו באתרים ארכאולוגיים דוגמת פומפיי ובמקומות יפהפיים דוגמת האי קאפרי. התמונות שראינו אחרי שהן חזרו בהחלט עשו חשק לטייל...

בחג הסוכות עצמו, עוד כשהן היו באיטליה, אנחנו נסענו לבניאס. לאחר חודשים ללא טיולים החלטתי שחייבים לנסוע לאנשהו לטייל, ועדיף עם כרמל. אם כבר נוסעים, למה לא לבניאס? היינו שם לפני יותר מחמש שנים, עם האוטו הראשון שקיבלתי מאמדוקס, וצילמנו באותו יום במצלמה חד-פעמית (זה מה קורה כששוכחים את המצלמה האמיתית בבית...), ומאז המקום השתנה מעט. התחלנו את הסיור באזור הבריכות ומקדש פאן. טיילנו שם עם כרמל, שיותר התחברה לנוף (האביך) והמים הזורמים מאשר לעתיקות. אכלנו ארוחת צהריים באותה מסעדה על הנחל בה אכלנו גם בעבר, והיה בינוני כמו תמיד. סיימנו את הסיור במפל, שהרשים את כרמל יותר מכל היתר. השעה היתה שעת צהרים חמה ומיקה וכרמל היו עייפות, כך שהן חזרו לאוטו ואני המשכתי לבד לראות את הגשר התלוי החדש, שהיה שווה את הביקור. חזרנו הביתה לקראת ערב, והעלינו את התמונות למחשב. תוך כדי השוואה עם התמונות מ2005 שמתי לב שבשני הטיולים לבשתי את אותה חולצה...

למחרת נסענו למסעדת הכבש בדלית-אל-כרמל, מקום המפגש המיתולוגי של מיקלוש וחבורתו. הבחור הגיע לחופשת מולדת מאוסטרליה הרחוקה, ולמרות שהוא נראה בדיוק כמו אותו בחור שחלקתי איתו דירה בבאר-שבע, השיחה איתו גילתה שהוא עשה לביתו לא מעט וכעת הוא נהנה מהפירות ומטייל בעולם להנאתו. לפגישת המחזור הגיעה כמעט כל החבורה, כולל לון ודינה ועוד ספיחים, כאשר מאז הפגישה הקודמת נוספו כמעט לכולם ילד או שניים. כרמל היתה שם הגדולה ביותר, ולכן קצת השתעממה, אבל בסופו של דבר היא מצאה תעסוקה. האוכל היה כיד המלך, והשייח בא וניגן לנו בחליל כדי להנעים את הארוחה. בעקבות המפגש החלטתי שאין מנוס וחייבים לשמור על יותר קשר עם אנשים, ולכן אני טובל את רגלי בשלולית הפייסבוק כדי לפחות להיות מעודכן.

במהלך הסוכות התקיימה בגן הרמת כוסית לכבוד פתיחת השנה, שם הילדים הציגו מספר שירים (דומה למסיבת סיום השנה שהיתה בסוף יולי), וההורים התמוגגו מנחת. בשבוע שלאחר מכן התקיים יום הורים בגן, בו ההורים שהכניסו את ילדם לגן השנה הכירו את הצוות, את נהלי הגן ואת ההורים הותיקים יותר.

בשבוע השני של אוקטובר הגיעו אלינו ההורים שלי עם מתנת ראש השנה שלנו. הם קנו לנו טלויזיה LCD "32 חדשה של LG בצעד מפתיע, ועוד אחת זהה לניר. הורים לא נורמליים יש לי... את החדשה שמנו בסלון, את הLCD ישנה (גם היא "32, אבל בת 4 ועלתה פי 3) העברנו לחדר השינה, ואת המשקולת "21 של מיקה (אמנם בת 11 אבל עובדת יופי) פרסמנו ב"אגורה".

הדיסק החדש של סוזאן וגה, Close Up, Vol.2: People & Places, יצא לפני כחודש, ואני כמובן הזמנתי אותו מראש. למעשה הזמנתי אותו בחבילה שכללה גם ספל, חולצה והורדה של עוד שישה שירי בונוס. החבילה הגיעה בדואר יומיים אחרי שהדיסק יצא, ואני מאוד מרוצה. החולצה מתאימה, הספל נהדר, והמוזיקה מעולה, כמובן. מומלץ בחום!

עוד אלבום מצוין שיצא באותו זמן הוא Tiger Suit של הזמרת KT Tunstall אותה כבר הזכרתי. זהו אלבומה השלישי (תלוי איך סופרים) שיוצא אחרי הפסקה של כשלוש שנים. באלבום היא מערבת את הסגנון הישן שלה עם קצת מוזיקה אלקטרונית, והתוצאה בהחלט טובה ומומלצת. היא כרגע בעיצומו של סיבוב הופעות ותכניות אירוח בארה"ב, והסיכוי שתגיע הנה כמו סוזאן הוא אפסי, מה גם שאף אחד בארץ לא ממש מכיר אותה (חוץ מאותו שיר). נו טוף.

לון ודינה עברו לגור יחד בדירה קטנה בהרצליה, צעד מתבקש לאור מצב היחסים שלהם. לון מצא דיירים חלופיים לדירה בחיפה והעביר את הפקלאות להרצליה. עד לא מזמן הוא היה נוסע להרצליה כדי להיות עם דינה ובחזרה צפונה לעבודה, ודינה היתה נוסעת אליו מדי פעם. עכשיו דינה עובדת לא רחוק ממני בהרצליה פיתוח, ולון עושה שימוש בשירותי רכבת ישראל כדי להגיע עד הקריות. לרגל המעבר באנו עם כרמל באמצע אוקטובר להגיד מברוק על הדירה, ובשישי שלאחר מכן הם הגיעו אלינו, עם הכלבה קיארה, לארוחת ערב נחמדה.

החגים עברו עלי באופן יחסית טוב, אבל אני לא מצליח להוריד במשקל ללא פעילות גופנית, וההליכות לא מספיקות. לכן מצאתי שותף חדש לסקווש, בחור בשם אפי, והתחלנו לפני כמה שבועות לשחק באופן קבוע בימי חמישי. הוא חוזר לאט לכושר, כך שבינתיים אני מנצח אותו, אבל אני רוצה להאמין שבקרוב הוא ישתווה אלי ונוכל לשחק גם פעמיים בשבוע.

בסוף אוקטובר נערך חצי יום גיבוש לעובדי החברה שלי. אחה"צ נסענו לנגריה בת"א, שם כל צוות בנה לעצמו שולחן למשרד בשלוש שעות. צוות הנגריה הדריך אותנו בנוגע לכלים ושיטת העבודה, ובעלי החוש לדברים כאלה מבינינו הובילו את היתר. השולחנות הגיעו למשרד למחרת היום, והם משמשים אותנו.

באותו ערב התקיימה סדנת בישול צרפתי לצוות שלי, לרגל סיום פרוייקט שעליו עבדנו כמה חודשים טובים. בישול לא כל כך מדבר אלי, ולכן עזרתי במה שיכולתי לאחרים. האוכל עצמו היה נהדר: אנטריקוט עם פירה וקונפי שום, סינטה מגולגל, פטה כבד עם ריבת אגסים, קבבונים, לחם צרפתי עם ריבת בצל, וסופלה לקינוח. לאחר ההכנה ישבנו לסעוד, והאוכל היה מצוין ברמה של רוצה-לאכול-עוד-אבל-לא-יכול-להכניס-פירור. ערב חביב ביותר.

אגב עבודה, הצוות שלי כרגע שקוע בפרוייקט חדש שתאריך היעד הראשוני שלו הוא אמצע דצמבר, שזה לא רחוק. מן הסתם מורגש לחץ, שמתבטא ביותר שעות ויותר משימות. לאחר תאריך היעד יבוא חודש רגוע יחסית (חג המולד וראש השנה האזרחית) , אבל אחריו הלחץ יחזור ובגדול, לחלקו הבא של הפרוייקט.

למחרת התקיים בגן קורס החייאה שארגן הצוות. מיקה ואני הגענו כדי לשמוע מדריכת עזרה ראשונה, אשר הסבירה והדגימה לאורך כשלוש שעות על הליכי החייאה, כיצד למנוע חנק ואיבוד דם וכו'. ההסברים היו על אדם מבוגר וגם על ילדים קטנים. הנושא חשוב מאוד, אפשר להגיד שזה עניין של חיים ומוות. מיקה טוענת שברגע האמת היא לא תזכור שום דבר, אבל לפי דעתי במצב חירום אמיתי הדברים יצופו ויעלו בזכרון.

למחרת הלכנו להצגה "גיבורים" במסגרת המנוי שלנו. זו קומדיה קצרה בכיכובם של ספי ריבלין, יוסי פולק ואהרון אלמוג, אשר משוחקת לעילא, אבל קצת לוקה בחסר בתחום הכתיבה. היה חביב, אבל לא יותר.

בשבת האחרונה הגענו עם כרמל למסיבת יום ההולדת של זוהר, חברתה הטובה מהגן. המסיבה (רובה ככולה בנושא פו הדב) היתה נחמדה ונערכה על מדשאה בקרבת הגן. היו בה מספר ילדים מהגן ועוד כמה מכרים של ההורים, ואנחנו קיבלנו כמה רעיונות למסיבת יום ההולדת הקרבה של כרמל. כמובן שנערכה גם המסיבה הסטנדרטית בגן לכל הילדים, אבל זה כבר משהו אחר.

בפינת החדשות הטובות הפעם מנה כפולה: בתחילת אוקטובר יפעת ילדה בן בשם ניצן בשעה טובה, ובסוף אוקטובר נולדה בת לגל ורביב ושמה בישראל שירה. ביקרנו את שני התינוקות, שנולדו בריאים ומושלמים. אביב של יפעת ודורון מקבלת את האח החדש בסדר גמור, וגם אורי של גל ורביב מתחיל לקלוט שהוא כבר לא לבד, אם כי הוא פחות מתייחס לאחות הטרייה. בכל מקרה, מזל טוב לשני הזוגות ובהצלחה בגידול הילד השני!

זהו בערך. העתיד טומן בחובו ימי הולדת, הרבה עבודה, אבל גם טיול גדול באופק... אבל זה מצדיק רשומה נפרדת.

19/9/04 - וושינגטון DC

[הקודם]

טוב, אז עניין הג'ט לג לא ממש נגמר. אתמול התעוררתי ב4:30 ולא יכולתי לחזור לשיון. אחרי שעה וחצי של טלויזיה משעממת הצלחתי לשכנע את עצמי לישון עוד קצת, אבל זהו בערך.

בבוקר הגיעו השאריות של ההוריקן איוואן לניו-יורק ואנחנו יצאנו לאכול ב deli בגשם זלעפות. עברנו מרחק של 30 מטר עם המטריה הגדולה והגענו כשאנחנו ספוגים מים עד הברכיים.

סידרנו את המזוודות, עזבנו את החדר במלון וירדנו ללובי לחכות לסטיב. הלכתי מעבר לפינה לקנות 2 חולצות למזכרת (בינתיים הגשם הפסיק) וסטיב הגיע לאסוף אותנו.

נסענו לאכול פלאפל ברחוב MacDougal שליד Washington Square, שם היינו ביום שישי. סטיב פעם גר באזור הזה, והוא טוען שזה הפלאפל הטוב ביותר באזור. טעמתי, ואני חייב לציין שזה היה לא רע.

משם נסענו ישירות לבית של סטיב, מרחק שעתיים ומשהו. בדרך עברנו את מדינת ניו ג'רזי לכל אורכה וחלק לא קטן מפנסילבניה. נסענו רוב הזמן במזג אוויר מעונן חלקית, עד שהגענו לאזור של סטיב, שם ירד מבול של ממש. לא יכולתי לראות את האוטו שלפנינו על האוטוסטרדה, והוא לא היה כ"כ רחוק.

האמת היא שסטיב לא גר בבית, אלא בחווה. הבית ממוקם בלב חצר דשא ענקית, שבקצה שלה זורם נחל קטן ומעבר לו חורשת עצים, כולם של סטיב. הבית עצמו הוא תלת מפלסי, עם טלויזיה ענקית (60 אינטש אני חושב), שלושה חדרי שינה, סלון לטלויזיה, סלון נפרד עם אח (ממש, עם אש בחורף וארובה), חדרי אמבטיה עם ג'קוזי ומשרד ענק במקום גראז'. הוא חי עם שלושה חתולים חמודים: ג'ינג'י, פלאוור ופריקי. הבנות לומדות בקולג' (אחת בניו-יורק ושניה בוושינגטון) אז רוב הזמן הוא לבד עם החתולים.

נסענו לפילדלפיה באותו ערב, לא לפני שביקרנו בחנות אלקטרוניקה מקומית וקנינו כבל USB מתאים למצלמה ומתאם עבור המטען המהיר של הסוללות. נסענו לעיר דרך הפרברים שלה, נסיעה של 45 דקות, והגענו לקראת השקיעה. האתר שבו נמצא פעמון החירות היה כבר סגור כמובן, כמו גם Independence Hall.

נסענו לשכונה האיטלקית כדי לאכול ארוחת ערב על חשבון סטיב. נדיב מצידו. חיכינו 20 דקות לשולחן ובסופו של דבר התיישבנו ואכלנו. היה טעים, אם כי כבר טעמתי לזניה טובה יותר, ודווקא קרוב יותר לבית (מסעדת נאפולי).

כשחזרנו לבית של סטיב, מיקה היתה סחוטה מעייפות (הג'ט לג משפיע עליה חזק) והלכה לישון, בזמן שאני חיברתי את המצלמה למחשב, שפכתי את כל התמונות מניו-יורק למחשב, תיקנתי כמה שמות, והראיתי לסטיב מה עשינו ואיפה היינו. בלי לשים לב צילמתי בניו-יורק (וקצת בפריז) 260 תמונות. צרבתי את כל התמונות לדיסק וניקיתי את כרטיסי הזכרון.

הבוקר התעוררנו ב6:15, התארגנו, התקלחנו ויצאנו מהבית של סטיב ב7:30 לכיוון תחנת הרכבת של רחוב 30 בפילדלפיה. תחנת הרכבת היא מהממת ביופיה, כמעט כמו היופי של תחנת Grand Central בניו-יורק. הגודל, השיש, ההשקעה, וכל זה בשביל נוסעים שנהנים מזה לא יותר משעה.

קנינו כרטיסים לוושינגטון (חברת הרכבות היא מונופול, לפי דעתי, ולכן הם מרשים לעצמם לקחת מחירים מופרעים לחלוטין) ועלינו לרכבת בלי שהספקנו לאכול משהו על הבוקר. הנסיעה עצמה לקחה שעתיים והיתה די משעממת.

הגענו לוושינגטון, אל תחנת Union Station – עוד תחנת רכבת מרהיבה ביופיה. נשארתי בפה פעור כשראיתי את אולם הכניסה של התחנה. מכיוון שהיינו רעבים ולחוצים בזמן, אכלנו במקדונלד'ס. אפילו מיקה טענה שלא היה טעים. טוב, לפחות שבענו. בדיעבד הסתבר לנו שבאולם הכניסה הגדול ישנן מסעדות נורמליות, אבל קצת מאוחר מדי.

תפסנו מונית עד למלון Best Western Capitol Skyline וקיבלנו חדר. זרקנו את המזוודות בחדר ויצאנו לטייל. הלכנו ברגל דרך השכונה בה נמצא המלון לכיוון ה Mall, וראינו שהמלון נמצא בשכונה שאמנם צמודה לאתרים לאומיים אמריקאים, אבל היא בהחלט לא שכונת פאר. הומלסים, הזנחה, טיפוסים מפוקפקים וחשודים... מזל שאנחנו פה רק יום וחצי.

הגענו למוזיאון התעופה והחלל של Smithsonian Institute. המוזיאון מציג את אבני הדרך בהיסטוריה הקצרה של התעופה (האזרחית והצבאית), את התעופה בחלל והמירוץ לירח ולחלל בין האמריקאים לסובייטים בזמנו, תערוכה שמסבירה את הפיזיקה שמאחורי המטוס, תערוכה על האחים רייט, ועוד. המוצגים שם הם בגודל טבעי, אם זה מנוע של מטוס מתחילת המאה ה-20 או מטוס קרב חדיש.

בילינו שם יותר משלוש שעות ונהנינו מאוד (אם כי ההליכה המרובה קצת מתישה). מכיוון שהקדמנו את לוח הזמנים, מיקה הציעה שנלך למוזיאון הטבע הקרוב (גם הוא של ה Smithsonian). מוזיאון זה מכיל תערוכות בנושאים כמו היונקים, דינוזאורים, השלד, יהלומים, קולות מן העולם, תרבות העמים הדרום-אמריקאים, ועוד. מוזיאון מרתק, שצריך להקדיש לו יום שלם לפחות, וחבל שאין לנו אותו.

אחרי שיצאנו מהמוזיאון פנינו מזרחה והלכנו עד בניין הקפיטול, מקום מושבם של הקונגרס והסנאט האמריקאים. הבניין יפהפה, במיוחד בשעות אחה"צ כאשר השמש מאירה אותו. כרגע בונים שם מרכז מבקרים חדש, ולכן רובו של הבניין והשטח עליו הוא בנוי סגורים ונמצאים שם מנופים גדולים שמכערים את המקום. חבל.

מאחורי בניין הקפיטול, בכיוון מזרח, נמצאים עוד שני בניינים מהממים: ספריית הקונגרס, הספריה הגדולה ביותר בעולם, ובית המשפט העליון, אשר נבנה בצורת הפרתנון באתונה. הבניינים האלה, כמו גם בנייני המשרדים שסביבם, בנויים כולם בסגנון יווני-רומי, משיש טהור בד"כ, ומקרינים עוצמה וגאווה בצורה מרשימה ביותר.

חזרנו למלון והחלטנו לאכול משהו. מול המלון יש רק מקדונלדס וWendy's אז המשכנו קצת הלאה ומצאנו סניף של Taco Bell משולב עם KFC. זה סניף קטן שבו אוכלים המקומיים, ולא העשירים שבהם. המקום היה ממש מפחיד, ולכן אכלנו והסתלקנו כמה שיותר מהר.

מחר נעבור לאורכו של ה Mall ומחרתיים שוב טסים.

[הבא]