19/9/04 - וושינגטון DC

[הקודם]

טוב, אז עניין הג'ט לג לא ממש נגמר. אתמול התעוררתי ב4:30 ולא יכולתי לחזור לשיון. אחרי שעה וחצי של טלויזיה משעממת הצלחתי לשכנע את עצמי לישון עוד קצת, אבל זהו בערך.

בבוקר הגיעו השאריות של ההוריקן איוואן לניו-יורק ואנחנו יצאנו לאכול ב deli בגשם זלעפות. עברנו מרחק של 30 מטר עם המטריה הגדולה והגענו כשאנחנו ספוגים מים עד הברכיים.

סידרנו את המזוודות, עזבנו את החדר במלון וירדנו ללובי לחכות לסטיב. הלכתי מעבר לפינה לקנות 2 חולצות למזכרת (בינתיים הגשם הפסיק) וסטיב הגיע לאסוף אותנו.

נסענו לאכול פלאפל ברחוב MacDougal שליד Washington Square, שם היינו ביום שישי. סטיב פעם גר באזור הזה, והוא טוען שזה הפלאפל הטוב ביותר באזור. טעמתי, ואני חייב לציין שזה היה לא רע.

משם נסענו ישירות לבית של סטיב, מרחק שעתיים ומשהו. בדרך עברנו את מדינת ניו ג'רזי לכל אורכה וחלק לא קטן מפנסילבניה. נסענו רוב הזמן במזג אוויר מעונן חלקית, עד שהגענו לאזור של סטיב, שם ירד מבול של ממש. לא יכולתי לראות את האוטו שלפנינו על האוטוסטרדה, והוא לא היה כ"כ רחוק.

האמת היא שסטיב לא גר בבית, אלא בחווה. הבית ממוקם בלב חצר דשא ענקית, שבקצה שלה זורם נחל קטן ומעבר לו חורשת עצים, כולם של סטיב. הבית עצמו הוא תלת מפלסי, עם טלויזיה ענקית (60 אינטש אני חושב), שלושה חדרי שינה, סלון לטלויזיה, סלון נפרד עם אח (ממש, עם אש בחורף וארובה), חדרי אמבטיה עם ג'קוזי ומשרד ענק במקום גראז'. הוא חי עם שלושה חתולים חמודים: ג'ינג'י, פלאוור ופריקי. הבנות לומדות בקולג' (אחת בניו-יורק ושניה בוושינגטון) אז רוב הזמן הוא לבד עם החתולים.

נסענו לפילדלפיה באותו ערב, לא לפני שביקרנו בחנות אלקטרוניקה מקומית וקנינו כבל USB מתאים למצלמה ומתאם עבור המטען המהיר של הסוללות. נסענו לעיר דרך הפרברים שלה, נסיעה של 45 דקות, והגענו לקראת השקיעה. האתר שבו נמצא פעמון החירות היה כבר סגור כמובן, כמו גם Independence Hall.

נסענו לשכונה האיטלקית כדי לאכול ארוחת ערב על חשבון סטיב. נדיב מצידו. חיכינו 20 דקות לשולחן ובסופו של דבר התיישבנו ואכלנו. היה טעים, אם כי כבר טעמתי לזניה טובה יותר, ודווקא קרוב יותר לבית (מסעדת נאפולי).

כשחזרנו לבית של סטיב, מיקה היתה סחוטה מעייפות (הג'ט לג משפיע עליה חזק) והלכה לישון, בזמן שאני חיברתי את המצלמה למחשב, שפכתי את כל התמונות מניו-יורק למחשב, תיקנתי כמה שמות, והראיתי לסטיב מה עשינו ואיפה היינו. בלי לשים לב צילמתי בניו-יורק (וקצת בפריז) 260 תמונות. צרבתי את כל התמונות לדיסק וניקיתי את כרטיסי הזכרון.

הבוקר התעוררנו ב6:15, התארגנו, התקלחנו ויצאנו מהבית של סטיב ב7:30 לכיוון תחנת הרכבת של רחוב 30 בפילדלפיה. תחנת הרכבת היא מהממת ביופיה, כמעט כמו היופי של תחנת Grand Central בניו-יורק. הגודל, השיש, ההשקעה, וכל זה בשביל נוסעים שנהנים מזה לא יותר משעה.

קנינו כרטיסים לוושינגטון (חברת הרכבות היא מונופול, לפי דעתי, ולכן הם מרשים לעצמם לקחת מחירים מופרעים לחלוטין) ועלינו לרכבת בלי שהספקנו לאכול משהו על הבוקר. הנסיעה עצמה לקחה שעתיים והיתה די משעממת.

הגענו לוושינגטון, אל תחנת Union Station – עוד תחנת רכבת מרהיבה ביופיה. נשארתי בפה פעור כשראיתי את אולם הכניסה של התחנה. מכיוון שהיינו רעבים ולחוצים בזמן, אכלנו במקדונלד'ס. אפילו מיקה טענה שלא היה טעים. טוב, לפחות שבענו. בדיעבד הסתבר לנו שבאולם הכניסה הגדול ישנן מסעדות נורמליות, אבל קצת מאוחר מדי.

תפסנו מונית עד למלון Best Western Capitol Skyline וקיבלנו חדר. זרקנו את המזוודות בחדר ויצאנו לטייל. הלכנו ברגל דרך השכונה בה נמצא המלון לכיוון ה Mall, וראינו שהמלון נמצא בשכונה שאמנם צמודה לאתרים לאומיים אמריקאים, אבל היא בהחלט לא שכונת פאר. הומלסים, הזנחה, טיפוסים מפוקפקים וחשודים... מזל שאנחנו פה רק יום וחצי.

הגענו למוזיאון התעופה והחלל של Smithsonian Institute. המוזיאון מציג את אבני הדרך בהיסטוריה הקצרה של התעופה (האזרחית והצבאית), את התעופה בחלל והמירוץ לירח ולחלל בין האמריקאים לסובייטים בזמנו, תערוכה שמסבירה את הפיזיקה שמאחורי המטוס, תערוכה על האחים רייט, ועוד. המוצגים שם הם בגודל טבעי, אם זה מנוע של מטוס מתחילת המאה ה-20 או מטוס קרב חדיש.

בילינו שם יותר משלוש שעות ונהנינו מאוד (אם כי ההליכה המרובה קצת מתישה). מכיוון שהקדמנו את לוח הזמנים, מיקה הציעה שנלך למוזיאון הטבע הקרוב (גם הוא של ה Smithsonian). מוזיאון זה מכיל תערוכות בנושאים כמו היונקים, דינוזאורים, השלד, יהלומים, קולות מן העולם, תרבות העמים הדרום-אמריקאים, ועוד. מוזיאון מרתק, שצריך להקדיש לו יום שלם לפחות, וחבל שאין לנו אותו.

אחרי שיצאנו מהמוזיאון פנינו מזרחה והלכנו עד בניין הקפיטול, מקום מושבם של הקונגרס והסנאט האמריקאים. הבניין יפהפה, במיוחד בשעות אחה"צ כאשר השמש מאירה אותו. כרגע בונים שם מרכז מבקרים חדש, ולכן רובו של הבניין והשטח עליו הוא בנוי סגורים ונמצאים שם מנופים גדולים שמכערים את המקום. חבל.

מאחורי בניין הקפיטול, בכיוון מזרח, נמצאים עוד שני בניינים מהממים: ספריית הקונגרס, הספריה הגדולה ביותר בעולם, ובית המשפט העליון, אשר נבנה בצורת הפרתנון באתונה. הבניינים האלה, כמו גם בנייני המשרדים שסביבם, בנויים כולם בסגנון יווני-רומי, משיש טהור בד"כ, ומקרינים עוצמה וגאווה בצורה מרשימה ביותר.

חזרנו למלון והחלטנו לאכול משהו. מול המלון יש רק מקדונלדס וWendy's אז המשכנו קצת הלאה ומצאנו סניף של Taco Bell משולב עם KFC. זה סניף קטן שבו אוכלים המקומיים, ולא העשירים שבהם. המקום היה ממש מפחיד, ולכן אכלנו והסתלקנו כמה שיותר מהר.

מחר נעבור לאורכו של ה Mall ומחרתיים שוב טסים.

[הבא]

אקטואליה 18/9

שוב עבר יותר מדי זמן מאז הרשומה האחרונה. הפעם התעצלתי לכתוב כי היה לי עודף זמן ואפס חשק. חודש אוגוסט, החם ביותר מזה שמונה שנים ואחד החמים ביותר בהיסטוריה, חלף עבר לו ופינה את מקומו לספטמבר ולחגים, ועם השינוי באווירה הגיע הזמן גם לכתוב קצת.

בשבת האחרונה של יולי חגגנו יום הולדת לתמר (ולא ננקוב במספרים, זה לא מכובד) יחד עם דנה ורביב-גל-אורי במסעדה בתל אביב. זוהי מסעדת טאפאס, והמנות הקטנות נותנות תחושה של טעימות, למרות שבלי לשים לב הקיבה מתפוצצת (והכיס מתרוקן).

לאחר שבוע בו הרכב חנה במוסך ואני נסעתי ברכב חלופי, קיבלתי אותו בחזרה כמו חדש. ואכן, כל התיקונים ברכב נעשו בעזרת חלקי חילוף מקוריים, והרכב באמת חדש בחלקו. מחיר התיקון בהתאם: כמעט 23,000 ש"ח! אם לא היה לי ביטוח שמכסה אותי עד השקל האחרון (לא כולל השתתפות עצמית, כמובן), אני לא יודע אם הייתי מסכים לסכום שערורייתי כזה, אבל המצב שונה. שילמתי בכרטיס אשראי (שהצריך אישור מסניף הבנק עקב הסכום החריג) ושלחתי את הניירת לסוכן הביטוח שלי בחיפה.

כעבור עשרה ימים קיבלתי טלפון מהמוסך. ביקשו ממני להגיע לבדיקת תקינות נוספת שהביטוח דורש. לא ברור לי מדוע לא בוצעה הבדיקה כאשר הרכב היה במוסך, למה היא נחוצה במקרה כזה, ולמה לכל הרוחות הייתי צריך לשלם עליה כ-900 ש"ח נוספים (אותם אני אמור לקבל בחזרה מהביטוח). האוטו עבר את הבדיקה בהצלחה, באופן לא מפתיע, בדיוק כפי שעבר בלי בעיות את הטסט השנתי כמה ימים לפני כן.

באותו שבוע הרכב של מיקה הכריז על שביתה וסירב להניע. בדיקה קצרה של איש שירות הדרכים מטעם הביטוח גילתה שהמצבר, אשר מבוגר מכרמל בשנה, שבק חיים. הצעתו של איש השירות לקנות ממנו מצבר חדש בסכום מופרע נתקלה בסירוב מנומס מצידי, והנעה עם כבלים עזרה לי להגיע לחשמלאי רכב באזור התעשיה, שהציע לי מצבר קצת פחות טוב אבל בחצי מחיר, ואפילו פחות אם אשלם במזומן. יצאתי לחפש כספומט באזור. הכספומט אליו הלכתי לא פעל; שירות משיכת המזומנים בתחנת הדלק הקרובה לא עזר לי, בגלל שבקופה לא היו מספיק מזומנים; מכשיר משיכת מזומן בסופרמרקט הקרוב הציע לי למשוך 500 ש"ח בלבד תמורת עמלה של 6 ש"ח. לבסוף הקפתי את כל אזור התעשיה עד שהגעתי למתחם G, שם מצאתי מכשיר עם שפע מזומנים ועמלה סבירה. חזרתי, שילמתי ונסעתי. גם זו דרך לעשות ספורט על הבוקר.

באחד הימים בתחילת החודש הזה לקחתי את הרכב של מיקה לבדיקה-לפני-טסט במוסך הקבוע. הבדיקה כללה החלפה של פילטרים, מילוי שמנים ותיקון ליקויים קטנים - ועלתה בהתאם. השבוע לקחתי את האוטו לטסט, בו הוא נכשל בגלל לוחיות הרישוי שלו... הבעיה תוקנה על המקום (ממש במקרה יש להם שם סדנת רכב שמטפלת בליקויים שהם מכשילים עליהם) והאוטו קיבל אישור ומדבקה לשנה הקרובה. אחרי כל כך הרבה ענייני רכבים, אני מקווה לקצת שקט בתחום הזה בחודשים הקרובים.

לאחר כמעט חודשיים של העדרות מקבוצת הדיאטה, וקפאון של המשקל, מיקה החליטה שהיא זקוקה לפורמט של הקבוצה כדי להמשיך לרדת (בשנה האחרונה היא הצליחה להוריד יותר מ-15 ק"ג!), ולכן היא חזרה לפגישות השבועיות. המשקל שלה נשאר במקום בגלל מחסור בפעילות גופנית מאז התחילה לעבוד, ולכן היא החליטה לחזור לצעידות. אני, שבחודשי האבטלה הורדתי משמעותית במשקל, העליתי את כל המשקל עם ריבית מאז התחלתי לעבוד, ולאחרונה החלטתי גם אני לחזור לפעילות. יוצא שאנחנו יוצאים לצעידות ברחובות כפ"ס בתורות, ואני מקווה שנתחיל לראות תוצאות בקרוב, למרות החגים.

באמצע אוגוסט הציע לי מישהו בעבודה כרטיסים מוזלים לפארק המים "נחשונית" בקיבוץ נחשונים, וקניתי דרכו חמישה כרטיסים (שלושה לנו, ועוד שניים ליפעת ודורון. אביב נכנסה בחינם). נסענו באחת השבתות מוקדם בבוקר, והגענו כשרק פתחו את המקום. כצפוי, לא היינו לבד... כרמל כבר מנוסה בענייני בריכות, וכדרכם של ילדים מאוד אוהבת את המשחק במים. אביב, לעומת זאת, מעולם לא היתה קודם בבריכה, מה שלא ממש הפריע לה. היא מהר מאוד גילתה שזה כיף ורצתה לחזור לבריכה שוב ושוב. בסה"כ היה חצי יום מאוד נחמד, ובצהריים כשהילדות נהיו עייפות ארזנו את עצמנו וחזרנו הביתה, עייפים אך מרוצים.

הגן של כרמל יצא לחופש באמצע אוגוסט, וכדי למנוע את המצב הלא-נוח של שנה שעברה, הגענו להסדר עם אורלי, אחת הסייעות בגן, ביחד עם הוריה של זוהר, חברה של כרמל מהגן. כל יום אמא של זוהר הביאה אותה ואת אורלי אלינו הביתה בבוקר, ואורלי טיפלה בשתיהן עד אחה"צ. הדבר איפשר לי ולמיקה לעבוד ימים מלאים ולכרמל להמשיך איכשהו את שגרת הגן. מיקה לקחה יום חופש (ביום שאורלי היתה עסוקה בהכנות לשנה החדשה) כדי לבלות עם כרמל, ואמא שלי הגיעה אלינו ליום אחד כדי להיות עם כרמל גם היא. בסה"כ אותם שבועיים וחצי של חופש עברו חלק, והשירות של אורלי היה שווה כל אגורה.

לאחר שבחודש דצמבר האחרון ביטלנו את קו הטלפון הביתי של בזק, כדי לחסוך בהוצאות, חשבון הסלולרי שלנו זינק מעבר לצפוי. בתחילה חשבתי שזה בגלל השינוי בנסיבות (בתקופת חיפוש העבודה התקשרתי הרבה יותר, ובאין קו של המעסיק הכל יצא מהסלולרי) וחיכיתי שנחזור לשגרה רגילה. עכשיו, כשאותה שגרה הגיעה, החשבונות ירדו אך במעט, והגענו למסקנה שצריך קו בבית. התקשרתי ל"הוט" והזמנתי קו, שיצטרף לתשתית האינטרנט שאנחנו קונים מהם, וכעת יש לנו קו טלפון ביתי חדש, שבא עם 1000 דקות שיחה לנייחים בחודש חינם. אני מקווה שזה ישנה את חשבונות הסלולר לטובה ויצדיק את דמי השימוש של הקו החדש.

נגן המוזיקה הותיק שלי, שנקנה לפני כ-5 שנים ויותר, נשבר לאחרונה. כרגע הוא שמיש בתור זכרון נייד של 1GB ותו לא. ניתן להדביק אותו, אבל החלטתי לנצל את ההזדמנות ולקנות נגן מדיה אחר תחתיו, מדגם iriver E30, ששמתי עליו עין כבר לפני כמה חודשים. הזמנתי את הנגן החדש, בעל נפח של 8GB, ואחרי תקופת הסתגלות קצרה, אני מאוד מרוצה ממנו. איכות השמע מצוינת, נוחות השימוש גבוהה, ואורך חיי הסוללה מרשים ביותר. שני חסרונות יש לנגן הזה: הוא אינו יודע לנגן וידאו בפורמטים נפוצים (אך ורק פורמט SMV), והוא קצת עדין מדי, כך שנפילה חזקה מדי יכולה להיות קטלנית. שורה תחתונה: 8.2 בסולם מישורי.

כרמל התחילה את שנת הלימודים באותו גן, רק שהפעם היא כבר לא הקטנה ביותר. רוב הילדים מהשנה שעברה חזרו וכעת הם "הגדולים", ואליהם הצטרפו "הקטנים", בגילאי שנה וחצי עד שנתיים וחצי. כרמל מפיקה את המיטב מהסיטואציה, ומרגישה בוגרת ובטוחה בעצמה. היא מגיעה כל בוקר לגן בחדווה, משחקת עם הילדים והצעצועים שהיא כבר מכירה, ולא נותנת לאותם קטנים שעדיין לא התרגלו לזה שאמא לא לידם להפריע לה.

בתחילת החודש, בשבת שלפני ראש השנה, נסענו לתל-אביב כדי לפגוש את דנה בפארק הירקון. הדבר לא צלח, ולכן בשינוי תכניות ספונטאני נסענו לנווה צדק כדי לפגוש את נינה, חברת ילדות של מיקה מהקיבוץ. באותה הזדמנות פגשנו גם את החבר החדש שלה, והלכנו יחד לאכול בבית קפה נחמד בשכונה. נווה צדק היא למעשה חלק מיפו, והרחובות בה ישנים וצרים, ונקראים על שמם של אנשים שחיו ומתו הרבה לפני המערכה המרכזית בתולדות הציונות. יש ניגוד מאוד חריף בין הרחובות הקטנים והשקטים הללו, שרכבים מועטים נוסעים בהם וחזיתות הבתים בהם מזכירות את האימפריה העותמאנית, לבין תל-אביב הסואנת, אפילו בשבת, שנמצאת במרחק של כמה עשרות מטרים בכל כיוון. מדהים.

בערב ראש השנה הגן היה בחופש (השנה החגים יצאו מוקדם מאוד), ואני לקחתי את כרמל לחיפה על הבוקר. מיקה, שעבדה כמה שעות באותו בוקר, הגיעה ברכבת לחיפה מאוחר יותר. במהלך אותו יום התחלתי לסבול מוירוס כלשהו, שהראה את אותותיו כבר ביום שלפני, ועד הערב כבר הרגשתי באמת לא-משהו. את ארוחת ערב החג אכלנו אצל אתי, בתם של בתיה וישראל, חברים טובים של ההורים שלי מזה עשרות שנים. בתחילת הערב לקחתי תרופה שטשטשה אותי למשך רוב הערב (אבל עזרה לא מעט) וכך כל הארוע מבחינתי היה די מעורפל. למחרת הגיעו ניר, מיכל והבנות אל ההורים לארוחת צהריים, ובילינו יום נחמד נוסף בחיפה. בערב כבר החלפתי עם מיקה בתפקידים: אני הרגשתי יותר טוב, אבל היא התחילה להרגיש שהיא נדבקה ממני. ביומיים הבאים היינו בבית, כאשר מיקה מרגישה לא-משהו ואני כבר בסדר. חשבנו לטייל קצת, לנסוע לאנשהו, אבל במצב בריאותי כזה לא היה צ'אנס.

כשעברנו דירה, ארון הקיר, שהובלנו מהדירה הקודמת, נותר מפורק במרפסת בדירה החדשה (מחמת ארון הקיר הקיים). שמתי מודעה באתר יד2 כדי לנסות ולמכור אותו. הוספתי הסברים ואפילו תמונה של אחת הדלתות, וחיכיתי לקונה. במשך חודשיים היו מספר טלפונים, בעיקר כדי לברר פרטים, ואפילו בא מישהו לראות, אבל לא יותר. בשבוע שעבר, בשעה טובה, בא מישהו, ראה, התמקח על המחיר ובסופו של דבר לקח את הארון במחיר סביר. כעת המרפסת שלנו פנויה, או לפחות יותר פנויה... עכשיו היא משמשת כחדר צעצועים של כרמל.

אתמול בבוקר מיקה עבדה כמה שעות וחזרה הביתה בצהריים. היא לקחה את כרמל ושתיהן נסעו לקיבוץ למשך יום הכיפורים, והשאירו אותי לבדי בבית. כרמל קצת חולה ומרוב שיעולים כמעט ואין לה קול (הייתי איתה אצל הרופאה, שרשמה לה סירופ נגד שיעול), אבל מצב הרוח שלה מעודד והיא מתלוצצת עם הוריה, כמו שנאמר. היא מאוד אוהבת לבקר בקיבוץ, גם בגלל סבתא תמר וסבתא-גדולה פרידה, וגם בגלל שהיא יכולה לרוץ ולהשתולל שם, בעיקר בבריכה.

אני מבחינתי מנצל את ההזדמנות כדי לרוקן את הפריטים-שלא-נקראו בגוגל רידר, צפייה בתכניות שחיכו לי בסבלנות שבועות רבים ביס-מקס, וכמובן כתיבה. בחוץ שקט, חוץ מאמבולנסים שעוברים פעם בכמה שעות ורחש המזגנים, ואפילו חבורות הילדים לא עושות יותר מדי רעש. זה מאוד נחמד, וגם מאוד אקולוגי. מפצה על ל"ג בעומר.

בשבוע הבא מגיע סוכות, ואמא ויעל טסות לטיול של שבוע בדרום איטליה. יש סיכוי שאני אפגוש את מיקלוש (שהגיע לביקור מולדת אחרי ארבע שנים) ואולי אפילו נטייל... בכל מקרה אני מאוד לא רוצה להתקע בבית. כמה אפשר?

אחרי סוכות ושמחת תורה חוזרים לשגרה של כמה חודשים טובים, אבל יכול להיות שהשגרה הזו לא תמשך עד פסח... מיקה ואני בררנו במקומות העבודה שלנו לגבי חופשה ללא תשלום לפרק זמן של חודש, וייתכן שניסע לטיול בחו"ל עם כרמל באמצע החורף או לקראת האביב. היעד ייקבע על פי התקופה, וממנו ייגזר הטיול כולו. הטיול האחרון שלי היה עם לון לנפאל, ועם מיקה טיילתי לאחרונה רק בספרד, כך שהגיע הזמן, והעקצוץ הזה של לצאת ולראות עולם שוב מדגדג לי. פרטים נוספים יבואו... עד אז, גמר חתימה טובה!

17/9/04 - ניו יורק

[הקודם]

סוף סוף התגברנו על הג'ט-לג. התעוררנו בבוקר ב6:30 (יום עבודה רגיל...), התארגנו ויצאנו לאכול ארוחת בוקר באותו deli שבו אכלנו אתמול. היום אכלנו פנקייקים ושתינו שוקו – משמעותית יותר משמין מאתמול, אבל אנחנו בטיול, לא בדיאטה :-).

נסענו לכיוון הדאונטאון, עד באטרי פארק Battery Park. הראות היתה נוראית, כך שאפילו לא ראינו את פסל החירות מהרציף (היה ערפל ו-97% לחות על הבוקר). המשכנו לכיוון צפון והגענו לרציף ממנו יוצא השייט לכיוון פסל החירות עצמו. התור עצום, טוב שלא תכננו לשוט לשם. הרציף נמצא מול טירת קלינטון Castle Clinton – מבצר בריטי עתיק שעבר גלגולים רבים וכיום הוא אתר שימור.

משם המשכנו לכנסיית השילוש הקדוש Trinity Church, אחד המבנים העתיקים ביותר בעיר. בשטח הכנסייה בית קברות שבו קבורים ראשוני המתיישבים הבריטים בניו-יורק, עוד מלפני שבכלל חשבו כאן על עצמאות. הכנסיה בנויה בסגנון גותי, כמו הרבה מאוד כנסיות ובניינים במנהטן. הכנסיה ממש נראית קטנטנה ליד כל רבי הקומות וגורדי השחקים של אזור הבורסה שמסביב.

הכנסיה ממוקמת בקצה הרחוב החשוב בעולם הפיננסי, וול סטריט Wall Street. הבורסה של ניו-יורק ממוקמת מול המקום בו הושבע ג'ורג וושינגטון לנשיא הראשון של ארה"ב ובו ישבה הממשלה בשנים הראשונות של המדינה, כשניו-יורק היתה הבירה, ועל כן שמו של המקום הוא Federal Hall. המקום היה מרכז הפיקוד הבריטי במושבה לפני כן.

המשכנו לאורך ברודויי Broadway והגענו למרכז הסחר העולמי World Trade Center (לשעבר). במקום בו עמדו מגדלי התאומים יש היום אתר בניה ענק (וקצת משעמם) שמוקף גדרות ברזל ועליהן תמונות, סיפורים ושמות האנשים שנהרגו באסון. את חתיכת השלד בצורת צלב תקעו בתוך עמוד בטון בתור מזכרת.

מול האתר נמצאת כנסיה נוספת מימיה הראשונים של ניו-יורק, כנסית St. Paul, שגם בשטחה ישנו בית קברות קטן. ישבנו שם קצת כדי לתת לרגליים לנוח.

המשכנו לכיוון גן בית העירייה City Hall Park, שם נמצא בית עיריית ניו-יורק. אי אפשר להכנס אליו בגלל מחסומי משטרה, אבל ראינו את המבנה היפה מבחוץ. קצת בהמשך יושב בית המשפט המחוזי של מנהטן ובאזור הרבה משרדי עו"ד. עברנו ליד בית המשפט וראינו צוות צילום של הסדרה "חוק וסדר מדור מיוחד" שצילם שם סצנה. נחמד.

ממש צמוד לשם נמצאת צ'יינהטאון Chinatown, והרחובות שם יכולים להראות כאילו הם נמצאים בשנחאי או הונג-קונג. מעבר לרחוב Canal נמצא אזור שונה לחלוטין – איטליה הקטנה Little Italy. התפר בין האזורים מאוד דק והשוני הוא מדהים. השבוע מתקיים שם פסטיבל סאן-ג'נרו San Gennaro Feast, ולכן כל רחוב מאלברי Mulberry הפך למדרחוב בו עומדים דוכני אוכל, מוזיקה, מרצ'נדייזינג ודוכני יריד. ישבנו באחת המסעדות ומיקה אכלה מנת פסטה עם בולונז לארוחת צהריים.

הלכנו לאורך רחוב Broome ודרך אזור סוהו SoHo (South Of Houston). האזור כולו הוא אחד העתיקים בעיר, עם רחובות מרוצפים באבני דרך ובנויים בצורת קשת (כדי שהשתן של הסוסים ירד לביוב). פעם זה היה אזור של מהגרים עניים, אח"כ נהפך עם השנים לאזור בוהמי של אומנים והומלסים, והיום יש בו הרבה חנויות רהיטים ובגדים נחשבות.

המשכנו עם ברודויי עד לקמפוס של אוניברסיטת ניו-יורק NYU והכיכר הצמודה אליו, ככר וושינגטון Washington Square, שם יש שער גדול, דומה לשער הנצחון בפריז. שני האתרים נמצאים באזור הוילג' Greenwich Village, אזור הסטודנטים והצעירים. המשכנו מערבה לאזור West Village דרך רחוב Bleecker. האזור הזה מלא בבתים שכל אחד בנוי אחרת, וכל אחד מיוחד.

הגענו עד גבול אזור צ'לסי Chelsea, ברחוב Little West 12th, שמוזכר בשיר של סוזאן וגה. זה אזור מחסני הבשר, שמסריח דרך קבע מבשר ודגים. הלכנו לראות את רציף 54, בקצה הרחוב, שם היתה אמורה לעגון הטיטאניק.

בשלב זה היינו גמורים מעייפות ומיקה הציעה שניסע למרכז רוקפלר כדי לראות אם אולי יש כרטיסים לתוכנית של קונאן או'בריאן. תפסנו רכבת עד שם (טוב, שתי רכבות) רק כדי לגלות שלא היתה היום תכנית. מה לעשות, קורה. חזרנו למלון ונפלנו על המיטה.

ישנו משש עד תשע כמו מתים, אחרי שהתקלחנו. בתשע התעוררתי והבנתי שלא אכלתי כלום מאז הבוקר, אז סחבתי את מיקה לטייל קצת באזור ולמצוא משהו לאכול. ישבנו במזנון מהיר של פיצות ובלסנו פיצות. היה דווקא טעים. עשינו סיבוב מסביב לבלוק, דרך מדיסון סקוור גרדן Madison Square Garden שמול המלון (אגב, פיל קולינס הופיע שם הערב) וחזרה למלון.

מחר אמור לרדת גשם בבוקר עד אחה"צ. בצהריים סטיב מגיע לקחת אותנו מפה (כמה נחמד מצידו!), אז בבוקר נארגן את המזוודות ונעזוב את החדר. כנראה שלא נספיק לראות עוד שום דבר בניו-יורק, וחבל. הייתי מבלה כאן גם עוד שבוע בטיולים רגליים.

מחר פילדלפיה, מחרתיים DC, וביום שלישי טסים מערבה.

[הבא]