הבטתי בתרשים בתסכול וניסיתי לחשוב על תכנית פעולה יותר טובה, אבל לא מצאתי. אין לי ברירה, אני אצטרך לעבור ברחוב הראשי, דרך מאות מצלמות שיקלטו את הרשתית שלי, דרך הדלת הראשית של תחנת המשטרה, איכשהו להגיע לתיבת הראיות, להוציא משם את האיך-שקוראים-לזה שצ'ווארי רוצה, ולעוף משם בחתיכה אחת. כמובן שאין לי ברירה, אם אני לא רוצה לגלות מה יקרה אם אני "אאכזב אותו", כמו שהוא הגדיר את זה. מצד שני, אם אשרוד הוא ישקול למחוק את החוב שלי. תודה באמת.
קיוויתי בכל
מאודי שהרשתיות הזמניות שקניתי מרוגפי הצולע יעבדו, ויצליחו להסוות את הזהות שלי.
בעקרון רוגפי הוא האקר לא רע, אבל היו לו כבר תקלות בעבר, והטריקים שלו באים בלי
שום אחריות יצרן. לא שיהיה לי איך לבוא אליו בטענות אם זה לא יעבוד. בכל מקרה, גם
אם הרשתיות יצליחו לבלבל את המצלמות, זה יעזור לי להיכנס לתחנה, וזה רק השלב
הראשון.
שעת השי"ן
הגיעה. לחצתי על הכפתור וחיכיתי כמה דקות עד שהראייה שלי תתמקד שוב. כיסיתי את
העיניים במשקפיים כהים והתחלתי ללכת. הלכתי ברחובות הצדדיים כמה שאפשר, וגם שם
השתדלתי להיבלע בקהל. לכל אורך הדרך ראיתי את הבזקי המצלמות. אין סיכוי שלא נקלטתי
בכמה מהן, אבל לשמחתי לא נשמעו אזעקות. רק שהרשתיות יחזיקו מעמד עד שאצא...
נכנסתי לתחנה,
וניצלתי את ההמולה כדי לרדת למרתף. לעומת ההמון והרעש בקומת הכניסה, המרתף היה שקט
ונראה די נטוש. כשהתקרב אלי שוטר שמנמן ומשופם, הרגשתי אגל קר של זיעה מחליק במורד
הלחי שלי, מתחת למשקף. שאלתי אותו איפה השירותים, והוא הצביע לכיוון בו הלכתי.
הודיתי לו בהרכנת ראש והמשכתי. אחרי שנפרדנו פלטתי אנחת רווחה. עד עכשיו הכל בסדר.
תיבת הראיות
היתה נעולה במנעול פשוט. יכול להיות שזה יהיה עד כדי כך קל? בדקתי שאין שם אף אחד
באזור, פרצתי את המנעול בזריזות מיומנת, ופתחתי את המכסה. צ'ווארי ידע בדיוק איפה
זה יהיה. הרמתי את הכדור הירקרק, זרקתי אותו באוויר ותפסתי בחיוך.
לפתע נדלק האור.
הסתובבתי לדלת, ושם עמדו שלושה שוטרים, מביטים בי בשעשוע. לעזאזל לעזאזל לעזאזל מה
אני עושה עכשיו?! אין סיכוי שאני אוכל להתחמק מזה בדיבורים. עוד לפני שסערת
המחשבות שלי נרגעה, הקצין שעמד בין שני השוטרים פנה אלי בחיוך מרושע.
"תראו מי
פה... חברים, יש לנו אורחת חשובה! אני מניח שתעית בדרך, הא פטאריה?"
אוי לא, זו היתה
מלכודת, מה אני עושה עכשיו, צ'ווארי יהרוג אותי אפילו בכלא, מי הלשין עלי, הקצין
הזה דווקא חמוד, תתמקדי פטאריה! המח ירה מחשבות לכל הכיוונים. שני השוטרים התקרבו
אלי. אחד מהם החזיק אזיקים שחורים וחשף שיניים, ספק מחייך ספק מאיים.
שמתי את הכדור
הירוק בחזרה בתיבה והושטתי ידיים קדימה. השוטרים נרגעו קצת, אבל כשהם התקרבו אלי,
נתתי בעיטה חזקה לברך של השמאלי והכנסתי מרפק לימני בצלעות. השניה של ההלם שלהם
היתה כל מה שהייתי צריכה. זינקתי לכיוון הקצין כדי להפיל אותו לרצפה ולדלג מעליו,
אבל כשנתקעתי בו זה היה כמו קיר לבנים, ונפלתי לרצפה. הייתי צריכה לנחש שהוא
אנדרואיד. הרגשתי ברך מפעילה לחץ על הגב העליון שלי והידיים שלי נאזקו.
הקצין הביט בי
ממרום גובהו, צקצק והורה לשוטרים להרים אותי. "תקיפת שוטר... זה יוסיף עוד
כמה שנים לגזר הדין. קחו אותה."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה