יום חמישי, 27 בינואר 2022

ארוחה משפחתית

הם נחתו מהשמיים בקופסה גדולה באמצע הלילה, עם המון רעש, חום ואורות בהירים. אחרי כמה זמן, כשהכל נראה רגוע, התקרבתי קצת כדי לחוש מי ומה, אבל לא קלטתי שום דבר חוץ ממתכות, ולא הייתי עד כדי כך רעב. התרחקתי למרחק בטוח וחיכיתי לראות מה יקרה.

שני היצורים המוזרים, שלכל אחד מהם רק שתי רגליים ועוד גוש מוזר מעל הגוף (אולי הם בדיוק התפצלו?), יצאו מהקופסה שלהם בבוקר, כשהם עטופים באיזושהי מעטפת סינתטית. הם החזיקו בידיהם הארוכות דברים מתכתיים שצפצפו והאירו. החייזרים השמיעו צלילים, כל אחד בתורו, ואני הנחתי שזו צורת תקשורת ביניהם.

אחד מהם התקרב לכיוון שלי עם משהו בידו, ואני נדרכתי בחשש. ממרחק כזה ראיתי בבירור שעל הגוש שמעל הגוף יש לו סוג של פרווה, והגוש הזה מסתובב לצדדים מדי פעם. הפניתי אליו ארבעה מחושים, כשהחמישי עוקב בדאגה אחרי שותפו. נעמדתי על כל ארבע הרגליים שלי ומתחתי את שתי הידיים הקצרות גבוה ככל האפשר, כדי לעשות את עצמי גבוה יותר, כדי שייזהר ממני, אבל הוא לא קלט את המסר. הוא המשיך להתקרב אלי, עם שתי הרגליים הארוכות שלו ונעמד ממש מולי. 

החייזר השמיע כמה צלילים חזקים לכיוון השותף שלו, והשותף - שהיה אפילו יותר גבוה מזה שלידי! - החל להתקרב גם הוא. החייזר הראשון קירב אלי את היד עם אותו משהו מתכתי. בשלב זה ממש נלחצתי, והאינסטינקט שלי היה לתקוף, אז ריססתי חומצה לכיוון החייזר. הוא החל להשמיע צלילים חזקים מאוד והתכופף לכיוון הרגל שנפגעה מהחומצה, ואז ריססתי עוד חומצה על הגוש שמעל הגוף. הוא כנראה יצור מאוד רגיש, כי מכמות כזו קטנה של חומצה תוך כמה שניות הוא נשכב ומת, או לפחות הפסיק לזוז.

החייזר השני השמיע צלילים חזקים ומיהר לחזור לתוך הקופסה. המחושים שלי לא חשו אותו יותר בשום כיוון. התקרבתי לחייזר הראשון ובעטתי בו קלות, כדי לוודא שהוא לא עושה את עצמו. התיישבתי על אחת הרגליים שלו והתחלתי לעכל אותה. הטעם היה מוזר, קשה לי לתאר אותו, מעין שילוב של ציפור קרנגדרף עם לטאת משקטבפחץ, אבל מרוכז יותר. אני לא יודע כמה זה בריא לי, אבל לא מסרבים לארוחה כזו.

לאורך היום לא חשתי שום סימן מהחייזר הגבוה, כנראה שהוא נבהל ממני. טוב מאוד. סחבתי את יתר הגופה אל פתח המחילה שלי, ושם עיכלתי את שתי הרגליים הארוכות של הגופה, כשאני מדי פעם עוצר לפלוט את שאריות המעטפת. בשלב זה כבר הייתי מלא, והרגשתי שאני עומד להתפקע. הלכתי הצידה וחיכיתי לפיצול. כמו בפעמים הקודמות, הסדק הופיע באמצע הגוף שלי וחצה אותי לשניים תוך כמה שניות. אני שונא את זה, זה ממש כואב.

אחי עמד לידי ולשנינו היה קר מאוד. כל אחד נותר עם שתי רגליים ויד, אבל אני נשארתי עם שלושה מחושים, ואחי נאלץ להסתדר עם השניים הנותרים. לא נורא, יש לנו מספיק אוכל כדי לגדל עוד רגליים, ידיים ומחושים.

במשך היום עיכלנו את הגופה, ולמחרת כל אחד מאיתנו התפצל שוב. בינתיים החייזר הגבוה עזב עם הקופסה שלו, שוב עם הרבה רעש ואורות. חבל, עם גופה נוספת היינו יכולים ממש לשגשג כאן.

אין תגובות:

מאגר ביומטרי - נזק לכל החיים