שמש או גשם, שרב או כפור, כל שבוע יש עדכון אקטואליה. האח, הידד. החג הגיע והלך, והשאיר אותנו עייפים מאוד. התרוצצנו קצת יותר מדי, אכלנו יותר מדי וישנו מעט מדי.
ברביעי הלכנו לראות דירה בהוד השרון, אבל הדירה גדולה מדי בשבילנו (4 חדרים) וכנראה גם יקרה מדי. חבל, זו דירה עם מעלית, חנייה ומטבח חדש, ובמיקום מצוין בלב הוד השרון.
בשישי נסענו לחיפה, להורים שלי. אמא שלי כבר בשלבי החלמה מתקדמים, אבל עדיין כואב לה. באופן לא צפוי החלטנו להשאר לישון שם, ולחזור הביתה רק בשבת בצהריים. בערב חשבנו להפגש עם לון, שחזר מאוסטריה בגפו, אבל נהיה מאוחר מדי (22:00 זה די מאוחר למי שקם ב6:00 בבוקר) אז ויתרנו.
בשבת בצהריים נסענו הביתה, נחנו מעט, ואחה"צ כבר יצאנו שוב, הפעם להוד השרון, דרך רביב בת"א (אהרל'ה כבר היה אצל תמר, ודנה עבדה באותו ערב). לא ערכנו סדר כהלכתו. אפשר לומר שהתחלנו בשולחן עורך ואחרי האוכל לא קראנו. ארוחת הערב כללה פיתות וחומוס, כך שזה מתקזז. אכלנו קצת יותר מדי (היה באמת טעים) ובקושי יכולנו לזוז אחרי האוכל. חזרנו הביתה עוד לפני הפקקים של 12:00 בלילה, וצנחנו על המיטה.
בראשון בבוקר נסענו להוד השרון שוב, אספנו את תמר ודנה ונסענו לקיבוץ. הסבים של מיקה נראים טוב לגילם, והם שמחו מאוד לראות את כרמל (וגם אותנו). זה נותן להם אנרגיה, לבלות זמן עם המשפחה הצעירה. שוב אכלנו (בכל זאת, מסורת) ואחרי האוכל השכבנו את כרמל לישון והלכנו (מיקה ואני) לטיול רגלי של שעה בקיבוץ, להוריד את האוכל וסתם לדבר. אחה"צ הגיעו ההורים שלי עם ברוריה לדליה כדי לאחל לסבים חג שמח, ואחר כך חזרנו איתם לרמות מנשה, כדי לאחל בעצמנו למשפחת צור. כולם התמוגגו מכרמל, שהיתה כבר על סף התהפכות ספונטנית. הבוקר, אגב, מיקה הניחה את כרמל על הגב ומצאה אותה כעבור כמה דקות על הבטן. הגיע הזמן :-)
אתמול בבוקר אהרל'ה טס חזרה, והטיסה שלו התעכבה הכמה שעות, מה שגרם לו לפספס את טיסת ההמשך בניו-יורק. לא נורא, סידרו לו שם מלון וארוחת ערב ועכשיו הוא בדרך הביתה. הוא מאוד לא רצה לחזור, אבל מה לעשות שהחיים שלו שם... בספטמבר הוא מקווה לחזור לביקור נוסף.
ברביעי הלכנו לראות דירה בהוד השרון, אבל הדירה גדולה מדי בשבילנו (4 חדרים) וכנראה גם יקרה מדי. חבל, זו דירה עם מעלית, חנייה ומטבח חדש, ובמיקום מצוין בלב הוד השרון.
בשישי נסענו לחיפה, להורים שלי. אמא שלי כבר בשלבי החלמה מתקדמים, אבל עדיין כואב לה. באופן לא צפוי החלטנו להשאר לישון שם, ולחזור הביתה רק בשבת בצהריים. בערב חשבנו להפגש עם לון, שחזר מאוסטריה בגפו, אבל נהיה מאוחר מדי (22:00 זה די מאוחר למי שקם ב6:00 בבוקר) אז ויתרנו.
בשבת בצהריים נסענו הביתה, נחנו מעט, ואחה"צ כבר יצאנו שוב, הפעם להוד השרון, דרך רביב בת"א (אהרל'ה כבר היה אצל תמר, ודנה עבדה באותו ערב). לא ערכנו סדר כהלכתו. אפשר לומר שהתחלנו בשולחן עורך ואחרי האוכל לא קראנו. ארוחת הערב כללה פיתות וחומוס, כך שזה מתקזז. אכלנו קצת יותר מדי (היה באמת טעים) ובקושי יכולנו לזוז אחרי האוכל. חזרנו הביתה עוד לפני הפקקים של 12:00 בלילה, וצנחנו על המיטה.
בראשון בבוקר נסענו להוד השרון שוב, אספנו את תמר ודנה ונסענו לקיבוץ. הסבים של מיקה נראים טוב לגילם, והם שמחו מאוד לראות את כרמל (וגם אותנו). זה נותן להם אנרגיה, לבלות זמן עם המשפחה הצעירה. שוב אכלנו (בכל זאת, מסורת) ואחרי האוכל השכבנו את כרמל לישון והלכנו (מיקה ואני) לטיול רגלי של שעה בקיבוץ, להוריד את האוכל וסתם לדבר. אחה"צ הגיעו ההורים שלי עם ברוריה לדליה כדי לאחל לסבים חג שמח, ואחר כך חזרנו איתם לרמות מנשה, כדי לאחל בעצמנו למשפחת צור. כולם התמוגגו מכרמל, שהיתה כבר על סף התהפכות ספונטנית. הבוקר, אגב, מיקה הניחה את כרמל על הגב ומצאה אותה כעבור כמה דקות על הבטן. הגיע הזמן :-)
אתמול בבוקר אהרל'ה טס חזרה, והטיסה שלו התעכבה הכמה שעות, מה שגרם לו לפספס את טיסת ההמשך בניו-יורק. לא נורא, סידרו לו שם מלון וארוחת ערב ועכשיו הוא בדרך הביתה. הוא מאוד לא רצה לחזור, אבל מה לעשות שהחיים שלו שם... בספטמבר הוא מקווה לחזור לביקור נוסף.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה