ד"ר קורנליו וגה הביט בתסכול בידיעה החדשותית. הוא ידע שלא היה צריך לתת את המעיל שלו לְאָרוּק, והנה הארכאולוגית השוודית הזו, מרטנסון, חשפה את הקבר שלו בלפלנד, וכמובן שהוא לא שרף את המעיל אלא נקבר איתו. גם אם היא ארכאולוגית סוג ד', מהר מאוד הפחמן-14 יגלה שיש לה ביד מעיל בן 5600 שנה, שנתפר ע"י מכונה, ועשוי מצמר אלפקה. היא ודאי תפנה אליו לייעוץ במוקדם או במאוחר, כמומחה בעל שם עולמי לשבטים הסאמים.
למחרת אכן הגיע אימייל ממנה, כפי שציפה. היא שלחה לו נתוני GPS מדויקים של מקום הגילוי, וגם תצלומי תיעוד של החפירה והממצאים. היא תהתה בנוגע להימצאות המעיל המודרני בקבר העתיק, אבל הדבר שהטריד אותה יותר מכל היה הפתקית של המעיל, ובתמונה יכל קורנליו לראות את הכתובת הרשומה שם בכתב ידו, כתובתו שלו בלה-פאז. פניו החווירו בדאגה.
"אין לי מילים," הוא כתב לה בחזרה. "אני צריך לחשוב על זה לעומק. אחזור אליך בהקדם."
קורנליו מיהר לארגן לעצמו תיק ובגדים חמים. ייקח למרטנסון קצת זמן להבין את האמת, וגם כשתדע היא לא תצליח לשכנע אף אחד, ועדיין הוא חייב לתקן את הטעות שעשה. הוא הדפיס לעצמו את הנתונים החשובים ומפה טופוגרפית מפורטת של האזור. בדרך כלל נמנע מהדפסות, אבל במקום אליו הוא נוסע אין לווינים ואין מכשירי ניווט, ותמיד יש סיכון שהמכונה תפספס בכמה מאות מטרים לכאן או לשם.
קורנליו לקח הכל והלך אל בניין המחלקה לפיזיקה. הוא ירד למרתף, שם ישבה פרופ' נבארו והכינה ניסוי. "אגתה, אני צריך את המכונה רק עוד פעם אחת. היא עובדת?" הוא שאל. הפיזיקאית לא הסירה את מבטה ממכשיר הלייזר העדין תחת ידיה, ואמרה לו "כן. אתה זוכר מה קרה בפעם שעברה?"
"כן, וזה לא יקרה שוב, אני מבטיח. הפעם אני חוזר תוך זמן קצר."
"נהדר. רק אל תשכח לכוון את הקואורדינטות במדויק, אתה לא רוצה למצוא את עצמך בחלל החיצון או עמוק באדמה."
"ברור. תודה!" קורנליו עבר דרך המעבדה אל דלת צדדית שעליה השלטים "אין כניסה" ו"סכנת קרינה". הוא נכנס למכונה והקליד את הקואורדינטות של הזמן והמרחב, המתין עד שהמחשב יסיים את החישובים הדרושים, ואז רתם את עצמו ולחץ על כפתור ההפעלה.
המכונה הופיעה אי שם במרחבי לפלנד. הצג הראה את התאריך: שניים ביוני, מינוס 3558. קורנליו יצא ממנה והחל להשוות את התמונות שבידו לנוף שסביבו. לשמחתו, המכונה פעלה ללא דופי והביאה אותו בדיוק לאן שרצה.
הוא מצא את הקבר לאחר יומיים של עבודה פיזית מאומצת, שבעיקר הרגישה לו כשוד קברים. הוא חשף את שרידיו של ארוק ועליהן המעיל. ביראת כבוד הוא הוציא את המעיל וקבר מחדש את שרידיו של חברו משכבר הימים.
ארוק כנראה מת כמה עשרות שנים לפני כן, על פי מצב עצמותיו, אבל עבור קורנליו הם נפרדו רק לפני כשנה. הוא הזיל דמעה כשנזכר במסעות הציד שלהם יחדיו, בחגיגות השבטיות בהם השתכרו ושרו על אלת הירח, ובלידת בתו של ארוק. "להתראות, ידידי," אמר בשפה העתיקה לפני שחזר אל המכונה.
כשחזר למרתף האוניברסיטה, אגתה מאוד התפלאה לראות אותו. "הייתי צריך למנוע משהו קטן, הכל בסדר עכשיו," הוא אמר, והיא לא חקרה.
הוא היה צריך לחפור עמוק באינטרנט כדי למצוא את הידיעה. מרטנסון מצאה את הקבר, אבל ללא מעיל הוא היה בסך הכל עוד ממצא ארכאולוגי מעניין. קורנליו נשם לרווחה.
