[הקודם]
קמנו הבוקר ב-5:15 והזדרזנו להתארגן (לא הספקתי לארוז אתמול... מישהו צריך לכתוב במחברת, אחרי הכל). ב-5:45 כבר היינו בלובי של המלון עם כל הציוד ושילמנו על 2 הלילות. האוטובוס חיכה לנו ברחוב הראשי. עלינו עליו כשהוא כבר מלא מטיילים, זרקנו את התיקים הגדולים מאחור והתיישבנו במושבים הקדמיים, האחרונים שנותרו פנויים.
האוטובוס, טלטולית מפוארת מבית היוצר של Tata, לקח אותנו מזרחה, אל מחוץ לקטמנדו. לאורך הנסיעה ראינו איך מרכז קטמנדו התזזיתי מפנה את מקומו לפרברים שקטים יותר, ובהדרגה לגבעות וההרים מעבר לעמק, שטחים חקלאים נרחבים (טראסות) וביניהם פזורים בתים פה ושם.
עצרנו לאכול ארוחת בוקר במסעדה כלשהי בדרך בעיירה Dhulikhel, שם גם הסביר לנו הנציג של החברה שמארגנת את כל הטיול על המסלול, על החלפת כסף בדרך, ועל לוחות הזמנים. איתנו בשולחן ארוחת הבוקר ישב זוג הולנדי חביב, נילס ואילונה, שעכשיו חולקים איתנו את החדר.
אחרי הארוחה המשכנו בדרך, עם עצירה בדרך באיזשהו כפר לחוף נהר Bhote Kose (שלאורכו נסענו כמעט כל היום) ועוד עצירה ליד אתר קפיצת באנג'י (השני בגובהו בעולם, אם להאמין לשלטים), ולבסוף הגענו בשעת צהריים מאוחרת לכפר קודארי Kodari שעל הגבול, מרחק 115 ק"מ מקטמנדו.
נפרדנו מהאוטובוס, לקחנו את כל הציוד ועלינו ברגל אל המסעדה המקומית. אכלנו נודלס ושתינו קולה בזמן שאחד המארגנים לקח את הדרכונים כדי להחתים בהם במרוכז את חותמת היציאה מנפאל. המשכנו ברגל במעלה ההר עם הציוד עד שהגענו ל"גשר הידידות" - הגבול בין נפאל וסין. אחרי בדיקה קצרה של הסינים שאנחנו לא מכניסים להם למדינה חיידקים מנוולים, המשכנו לתוך סין. עלינו עוד קצת ברגל בצידו השני של הנהר ובנקודה מסוימת אספו אותנו הרכבים שלקחו אותנו הנה, בדרך חתחתים ובמהירות מבהילה.
השאיפה היתה להספיק לעבור את המכס הסיני כאן עד 18:00 (שעון מקומי, שהוא שעון בייג'ינג) אבל פספסנו את שעת היעד ולכן אנחנו ישנים כאן בעיירה ז'אנגמו במקום להמשיך ליעד הבא כבר היום. לא נורא, נקום מחר על הבוקר (4:00) וניסע הלאה, הפעם בג'יפ. קיבלנו חדר לארבעה, והספקנו להגיע ראשונים למקלחות המשותפות (מחיר מציאה – ¥10) כדי לגלות שאין מים קרים, ואנחנו יכולים לבחור בין כוויות מדרגה ראשונה או שנייה. לא נעים.
את הכסף הסיני השגנו דווקא בקודארי, למרות שמי שמכר לנו את השטרות כנראה ניסה להכניס שם גם שטר מזויף... בכל מקרה, הסינים כאן, מעבר למכס, מציעים לנו להחליף כסף על ימין ועל שמאל. הסינים מעשנים בכל מקום, יורקים, תקיפים ואנטיפתים יותר מהנפאלים החביבים, והשינוי הוא בולט.
[הבא]
קמנו הבוקר ב-5:15 והזדרזנו להתארגן (לא הספקתי לארוז אתמול... מישהו צריך לכתוב במחברת, אחרי הכל). ב-5:45 כבר היינו בלובי של המלון עם כל הציוד ושילמנו על 2 הלילות. האוטובוס חיכה לנו ברחוב הראשי. עלינו עליו כשהוא כבר מלא מטיילים, זרקנו את התיקים הגדולים מאחור והתיישבנו במושבים הקדמיים, האחרונים שנותרו פנויים.
האוטובוס, טלטולית מפוארת מבית היוצר של Tata, לקח אותנו מזרחה, אל מחוץ לקטמנדו. לאורך הנסיעה ראינו איך מרכז קטמנדו התזזיתי מפנה את מקומו לפרברים שקטים יותר, ובהדרגה לגבעות וההרים מעבר לעמק, שטחים חקלאים נרחבים (טראסות) וביניהם פזורים בתים פה ושם.
עצרנו לאכול ארוחת בוקר במסעדה כלשהי בדרך בעיירה Dhulikhel, שם גם הסביר לנו הנציג של החברה שמארגנת את כל הטיול על המסלול, על החלפת כסף בדרך, ועל לוחות הזמנים. איתנו בשולחן ארוחת הבוקר ישב זוג הולנדי חביב, נילס ואילונה, שעכשיו חולקים איתנו את החדר.
אחרי הארוחה המשכנו בדרך, עם עצירה בדרך באיזשהו כפר לחוף נהר Bhote Kose (שלאורכו נסענו כמעט כל היום) ועוד עצירה ליד אתר קפיצת באנג'י (השני בגובהו בעולם, אם להאמין לשלטים), ולבסוף הגענו בשעת צהריים מאוחרת לכפר קודארי Kodari שעל הגבול, מרחק 115 ק"מ מקטמנדו.
נפרדנו מהאוטובוס, לקחנו את כל הציוד ועלינו ברגל אל המסעדה המקומית. אכלנו נודלס ושתינו קולה בזמן שאחד המארגנים לקח את הדרכונים כדי להחתים בהם במרוכז את חותמת היציאה מנפאל. המשכנו ברגל במעלה ההר עם הציוד עד שהגענו ל"גשר הידידות" - הגבול בין נפאל וסין. אחרי בדיקה קצרה של הסינים שאנחנו לא מכניסים להם למדינה חיידקים מנוולים, המשכנו לתוך סין. עלינו עוד קצת ברגל בצידו השני של הנהר ובנקודה מסוימת אספו אותנו הרכבים שלקחו אותנו הנה, בדרך חתחתים ובמהירות מבהילה.
השאיפה היתה להספיק לעבור את המכס הסיני כאן עד 18:00 (שעון מקומי, שהוא שעון בייג'ינג) אבל פספסנו את שעת היעד ולכן אנחנו ישנים כאן בעיירה ז'אנגמו במקום להמשיך ליעד הבא כבר היום. לא נורא, נקום מחר על הבוקר (4:00) וניסע הלאה, הפעם בג'יפ. קיבלנו חדר לארבעה, והספקנו להגיע ראשונים למקלחות המשותפות (מחיר מציאה – ¥10) כדי לגלות שאין מים קרים, ואנחנו יכולים לבחור בין כוויות מדרגה ראשונה או שנייה. לא נעים.
את הכסף הסיני השגנו דווקא בקודארי, למרות שמי שמכר לנו את השטרות כנראה ניסה להכניס שם גם שטר מזויף... בכל מקרה, הסינים כאן, מעבר למכס, מציעים לנו להחליף כסף על ימין ועל שמאל. הסינים מעשנים בכל מקום, יורקים, תקיפים ואנטיפתים יותר מהנפאלים החביבים, והשינוי הוא בולט.
[הבא]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה