יום חמישי, 1 בינואר 2009

עזה ממוות

לפני כחודשיים, עת התבשרנו כולנו על הבחירות הקרבות ובאות, אמרתי לכמה מהסובבים אותי שבסביבות אמצע ינואר חייבת להיות פעולה צבאית בעזה. לא ייתכן מצב שזה לא קורה.

הממשלה היוצאת (בשאיפה) סובלת מתדמית (מוצדקת) של חבורת אימפוטנטים אשר לא נקפו אצבע לטובת רווחתם של תושבי שדרות מיום שנבחרו לתפקיד. כדי לנסות להפריך את התדמית הזו, יש לייצר ספין, ואין טוב יותר ממלחמה כדי להטות באחת את דעת הקהל. הפטריוטיזם הנשפך-כמים, התקשורת המגויסת-מרצון, העליהום הכללי בכל פינה, והכי טוב - אפילו תושבי הדרום כבר לא זוכרים את שלוש השנים האחרונות.

למבצע "עופרת יצוקה" אין מטרות צבאיות, מפני שלא היו לו גורמים צבאיים. לא היתה עליית מדרגה בכמות ואיכות הטילים, לא בכמות ההרוגים והפצועים ולא בנזק. החמאס, באותה המידה שהפר את הרגיעה, יכול היה לבוא על ברכיו ולהתחנן לרגיעה נוספת, תוך שהוא נושא את גלעד שליט על כפיים כמנחת שלום, ועדיין היה מופצץ חזרה אל תקופת האבן. הרי את אולמרט וברק לא יצליחו לבלבל עם זוטות כמו המציאות.

אז צר לי על הנפגעים החפים מפשע משני צידי גדר המערכת, וחבל על ההרס המטופש, ואני בעד לתת לחמאס מכה על הראש למען ילמד לקח, אבל בין אלה לבין המבצע הנוכחי אין דבר וחצי דבר.

ולצערי, המבצע ישלים את מטרתו העיקרית. גם אם קדימה לא תנצח בבחירות, היא עדיין לא תצטמק ותמשיך להיות גורם מרכזי גם בממשלה הבאה.

אין תגובות:

הספירה לאחור

מאגר ביומטרי - נזק לכל החיים