מרוב המהומה באזורנו, סיכומי השנה המסורתיים לגמרי נדחקו לשוליים. אני לא אסכם את 2008 בעולם, כי זה קצת גדול עלי. אני אסכם את 2008 שלי.
כנראה שהשינוי הגדול ביותר שהתרחש אצלנו השנה הוא השינוי בכרמל. היא התחילה את השנה בת חודש, 4 ק"ג של תינוקת קרחת שלא יכולה לעמוד בכובד הראש של עצמה, שלא עושה הרבה חוץ מלישון, לאכול ולמצמץ, שנעלמת בתוך הסל-קל. היא סיימה את השנה בתור ילדה קטנה, בת 13 חודשים, עם ראש מלא שיער (קנינו לה עכשיו מברשת שיער נורמלית סוף סוף), שהולכת בעצמה בכל רחבי הבית ועוד מעט תרוץ, שיושבת במושב מפואר משלה באוטו, שמגיעה לכל דבר, שנוגסת ולועסת בעצמה, שהתחילה כבר לדבר בשפה המיוחדת שלה (כרגע "דידי" זה אבא למשל) והולכת לגן בשמחה רבה (כמעט) בכל בוקר.
במחצית הראשונה של השנה אהרל'ה הגיח לביקור, וגם יוסי. היו הרבה חגים, ומבחינת הדיאטה זו לא היתה שנה מוצלחת, אבל לפחות לא עלינו במשקל, לפחות לא הרבה. הייתי השנה פעמיים במילואים, והצלחתי לישון בבית כל ערב. נהגנו השנה על שלושה רכבים שונים, ללא תאונות (חמורות) או קנסות. באמצע השנה החיים שלנו קיבלו תפנית, כאשר אני פוטרתי מאינטרביט במפתיע, מצאתי עבודה באמובי, ומיד לאחר מכן עברנו להוד השרון. הקרבה לתמר וההתרחקות מתל-אביב הסואנת הם שניהם שינויים מבורכים, אבל עלותם בצידם, והשנה מיקה עבדה מעט מאוד. בגלל הקפיצה בשכר הדירה וההוצאות הגדלות על כרמל עברנו בחודשים האחרונים לגרעון תקציבי, ואני לא אוהב את המצב. ועם המשבר הכלכלי הנוכחי, אני יכול רק לקוות שהמצב ישתפר במהרה.
השנה היינו בנופש אחד ויחיד, אותו סופשבוע בטבריה, שהיה קצר אבל קסום. אני השתתפתי בצילומים של "אחד נגד מאה" ואפילו זכיתי בקצת כסף. בסך הכל זו היתה שנה מתישה, שנה לא קלה שכנראה מעידה גם על 2009 הבאה עלינו לטובה. במבט קדימה יש חלל גדול מאוד והרבה סימני שאלה, אבל בעיקר הרבה מאוד שגרה. אין טיול או נופש רציני באופק. גם השגרה של העבודה מלאה בספקות, ותלויה מאוד בעבודה שמיקה תמצא במהרה בימינו.
ובכל זאת, כולנו בריאים, אנחנו לא רעבים ללחם, יש לנו את הילדה המתוקה והחמודה ביותר בעולם, ומשפחה אוהבת. כנראה שמצבנו לא רע אחרי הכל.
כנראה שהשינוי הגדול ביותר שהתרחש אצלנו השנה הוא השינוי בכרמל. היא התחילה את השנה בת חודש, 4 ק"ג של תינוקת קרחת שלא יכולה לעמוד בכובד הראש של עצמה, שלא עושה הרבה חוץ מלישון, לאכול ולמצמץ, שנעלמת בתוך הסל-קל. היא סיימה את השנה בתור ילדה קטנה, בת 13 חודשים, עם ראש מלא שיער (קנינו לה עכשיו מברשת שיער נורמלית סוף סוף), שהולכת בעצמה בכל רחבי הבית ועוד מעט תרוץ, שיושבת במושב מפואר משלה באוטו, שמגיעה לכל דבר, שנוגסת ולועסת בעצמה, שהתחילה כבר לדבר בשפה המיוחדת שלה (כרגע "דידי" זה אבא למשל) והולכת לגן בשמחה רבה (כמעט) בכל בוקר.
במחצית הראשונה של השנה אהרל'ה הגיח לביקור, וגם יוסי. היו הרבה חגים, ומבחינת הדיאטה זו לא היתה שנה מוצלחת, אבל לפחות לא עלינו במשקל, לפחות לא הרבה. הייתי השנה פעמיים במילואים, והצלחתי לישון בבית כל ערב. נהגנו השנה על שלושה רכבים שונים, ללא תאונות (חמורות) או קנסות. באמצע השנה החיים שלנו קיבלו תפנית, כאשר אני פוטרתי מאינטרביט במפתיע, מצאתי עבודה באמובי, ומיד לאחר מכן עברנו להוד השרון. הקרבה לתמר וההתרחקות מתל-אביב הסואנת הם שניהם שינויים מבורכים, אבל עלותם בצידם, והשנה מיקה עבדה מעט מאוד. בגלל הקפיצה בשכר הדירה וההוצאות הגדלות על כרמל עברנו בחודשים האחרונים לגרעון תקציבי, ואני לא אוהב את המצב. ועם המשבר הכלכלי הנוכחי, אני יכול רק לקוות שהמצב ישתפר במהרה.
השנה היינו בנופש אחד ויחיד, אותו סופשבוע בטבריה, שהיה קצר אבל קסום. אני השתתפתי בצילומים של "אחד נגד מאה" ואפילו זכיתי בקצת כסף. בסך הכל זו היתה שנה מתישה, שנה לא קלה שכנראה מעידה גם על 2009 הבאה עלינו לטובה. במבט קדימה יש חלל גדול מאוד והרבה סימני שאלה, אבל בעיקר הרבה מאוד שגרה. אין טיול או נופש רציני באופק. גם השגרה של העבודה מלאה בספקות, ותלויה מאוד בעבודה שמיקה תמצא במהרה בימינו.
ובכל זאת, כולנו בריאים, אנחנו לא רעבים ללחם, יש לנו את הילדה המתוקה והחמודה ביותר בעולם, ומשפחה אוהבת. כנראה שמצבנו לא רע אחרי הכל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה