יום רביעי, 11 בנובמבר 2009

3/10/07 - סאורהה

[הקודם]

לאחר ארוחת בוקר מוקדמת (6:30) יצאנו לכיוון הנהר כדי לשוט לאורכו בקאנו. במהלך השיט הצביע המדריך על תנין או שניים ועל ציפורים שונות על גדות הנהר ומעליו, ואנחנו הסתכלנו דרך המשקפת ודרך עדשת המצלמה.

השיט ארך כ-40 דקות, והיה נעים מאוד (על הנהר, תוך כדי תנועה, יש רוח קרירה ונעימה). סיימנו את השיט בנקודה כלשהי על הגדה הנגדית, וירדנו לחוף כדי להתחיל את הטרק בג'ונגל. לפני הטרק הסביר לנו המדריך כמה דברים חשובים על איך להתגונן במקרה שאחת מחיות הבר תתקוף אותנו, למרות הסיכוי הקלוש אפילו לראות את התוקפים. הסתובבנו באזורים המעושבים (ישנו שם דשא שגדל לגובה שמכסה פילים, ולכן נקרא "דשא פילים") ונכנסנו למעבה הג'ונגל עצמו. בתוך הג'ונגל ראינו חרקים, צפרדעים, קופים וסימנים של קרנפים (אבל לא את הקרנפים עצמם, שהם מאוד ביישנים). למדנו למשל שהקרנפים אוהבים לשרוץ בשלוליות מים גדולות ונוהגים לבוא ולחרבן במקומות מאוד ספציפיים, אליהם הם חוזרים בכל פעם – ממש כמונו. אפילו ראינו עדר קטן של צבאים.

הלכנו חזרה לאורך הגדה לכיוון העיירה דרך היער ודרך העשביה הגבוהה. חצינו את הנהר בקאנו שבא לאסוף אותנו, ובעיירה עצמה, על גדת הנהר, הזדמן לנו מופע רחיצת הפילים, בו תיירים מוזמנים לקחת חלק (תמורת תשלום סמלי). סינדי ניסתה את כוחה ונרטבה עד צואר, במיוחד אחרי שהפיל זרק אותה מעליו והיא התחילה להסחף בזרם. לון צילם אותה עם המצלמה שלה בזמן שאני צילמתי את כל המופע כולו (היו שם 3-4 פילים) ושמתי לב לפתע שהעדשה של המצלמה שלי חשופה. אני לא יודע איך, אבל פילטר ה-UV התברג החוצה ונפל איפשהו בדרך הג'ונגל, ועליו היו הפולרייזר ומכסה העדשה. תעלומה של ממש.

אחרי ארוחת צהריים סינדי התנדבה לסדר לי איזשהו כיסוי מאולתר, ויותר מאוחר היא באמת מצאה איזו חתיכת בד ותחתית של בקבוק ואילתרה משהו בסגנון מקגייוור. כנראה גם היא היתה בפח"מ.

לאחר שנ"צ נסענו עם הג'יפ לכניסה לשמורה, שם נפרדנו מסינדי (שנסעה עם עוד כמה אנשים למרכז הרבעת הפילים) ועלינו על גבה של פילה כדי להסתובב בג'ונגל בצורה קצת שונה. כאשר הפילה מסתובבת ביער, החיות האחרות לא בורחות מפניה, אפילו אם היא סוחבת עליה אנשים. כך יצא שראינו צבי מנוקד ממש מקרוב ויצא לנו גם לצלם אותו, ראינו אנטילופות וגולת הכותרת – שני קרנפים חדי-קרן בסביבתם הטבעית. זהו מחזה שאפשר לראות אך ורק בצורה זו. הפילה הסתובבה ביער, דורכת על כל מכשול (ענפים, בוץ, מים) ומסלקת כאלה שאי אפשר לדרוך עליהם (עצים שלמים למשל). לון החליט שזהו כלי תחבורת השטח האולטימטיבי, ויש בזה משהו.

ציפינו שהפילה תוריד אותנו בכניסה לשמורה, המקום בו עלינו עליה, אבל להפתעתנו המשיכה הפילה (בהוראת הנהג כמובן) החוצה אל הכפר והמשיכה ללכת על הדרך החותכת בין הבתים. אחרי כ-10 דקות של הליכה בכפר הגענו למלון של הזוג שישב איתנו על הפילה, ושם ירדנו כולנו. הפילה המשיכה עם הנהג אל האורווה שלה, ואנחנו קלטנו שאף אחד לא בא לאסוף אותנו משם, והתחלנו ללכת לכיוון המלון שלנו.

בדרך למלון עצרנו בחנות מזכרות, שלון שוחח עם המוכר בה אתמול בערב (השיג גלויה תמורת מטבע של חצי שקל), וקנינו קערות מזמרות, סט מטבעות של נפאל, ותחתיות קרמיקה מצוירות.

חזרנו למלון ואכלנו ארוחת ערב. אחרי הארוחה התקבצו כל האורחים (כולל אלה שהגיעו היום בצהרים) בלובי למצגת שקופיות. המדריך בישנו הסביר בקולו המונוטוני-משהו ובאנגלית רצוצה-קמעה על נפאל בקצרה, על הפארק עצמו ועל החיות השונות שניתן לראות בפארק – קופים, פילים, דובים, קרנפים, נמרים, צבאים וציפורים. הוא פירט לנו את גודל החיה/אורך תקופת הייחום וההריון, ועד איזה גיל נשארים הצאצאים עם האם או להקה.

יצאנו החוצה כדי לצרוב DVD של 3 כרטיסי זכרון שלנו, וסינדי באה איתנו כדי לצרוב CD מהכרטיס שלה יחד עם תמונות שלנו מהיום. הצריבה לקחה לא מעט זמן, וניצלנו אותה לשיחה נחמדה.

מחר בבוקר אנחנו במרכז הרבעת הפילים, ואח"כ חוזרים לקטמנדו.

[הבא]

אין תגובות:

הספירה לאחור

מאגר ביומטרי - נזק לכל החיים