יום רביעי, 13 במאי 2009

הטיול לאילת

ברביעי שעבר אמא שלי ויעל הגיעו אלינו בערב כדי לישון אצלנו. בחמישי על הבוקר יצאנו לכיוון דרום, נוסעים מול הפקקים לתוך גוש דן, בדרכנו לאילת. בדרך עצרנו בצומת קסטינה לארוחת בוקר, בשדה בוקר לתדלוק ובמצפה רמון לתצפית קצרה על המכתש. הגענו לאילת בסביבות 14:00, זרקנו את המזוודות במלון ונסענו למרכז העיר כדי לקנות כמה דברים, ביניהם טיולון חדש לכרמל.

אחה"צ, אחרי מנוחת צהריים קלה, לקחנו את כרמל לחוף הים בפעם הראשונה בחייה. הים הדהים אותה, והיא הסתכלה בחשדנות ועניין בגלים. מה שעניין אותה עוד יותר היה הזיפזיף על החוף, משובץ בשברי צדפים ואבנים חלקות אחרות. אחרי ארוחת ערב מיקה השכיבה את כרמל לישון, ואני נסעתי עם אמא ויעל לקניון לקנות מצופים לכרמל ועוד איזה בגד ליעל. כשחזרנו למלון היתה מסיבה רועשת על החוף, שסירבה להגמר עד 23:30 בערך, והפריעה לנו לישון. זה מאוד מטריד כשהחדר לא אטום לרעש כמו שצריך, אבל זה בגלל שהמלון עצמו ישן ולא עבר שיפוץ רציני כבר כמה שנים טובות.

בשישי קמנו מוקדם בבוקר (זה לא אנושי להתעורר ב6:00 ביום של נופש במלון!!!) ואחרי ארוחת הבוקר נסענו לתמנע, מרחק חצי שעה נסיעה צפונה מאילת. פארק תמנע היום מסודר ומאורגן כאתר תיירות למיטיבי לסת, כאשר אפשר לעשות בו מסלולי הליכה, אבל בין האטרקציות ישנו כביש ואפשר בקלות להגיע עם הרכב. בכל זאת לקחתי את כרמל עם המנשא החדש כשהגענו לעמודי שלמה, וגם צילמתי לא מעט.
התחלנו כאמור בעמודי שלמה, צוק סלע רך שנשחק בצורת עמודים מעניינים. במקום היה גם מקדש מצרי של כורי הנחושת, שהשאירו אחריהם גם גרפיטי בצורת הירוגליפים. משם המשכנו לאגם המלאכותי, בו שטנו בסירת פדאלים, מילאנו בקבוקי פלסטיק קטנים בחול צבעוני ואכלנו גלידה.
ראינו את הסרטון הנחמד שמתאר את ההיסטוריה של המקום ואת הממצאים הארכיאולוגיים שנמצאו בו, את העמים ששלטו בו ואת תעשיית המכרות שפעלה בו עד אמצע המאה ה-20, והכל ב360 מעלות (הבמה עליה יושב הקהל מסתובבת... אפקט נחמד).
בשלב הזה כרמל כבר היתה עייפה, וגם מיקה התחילה לאבד סבלנות. אילוץ נוסף היה שהיינו צריכים להגיע לאילת בחזרה בשעה סבירה כדי לקנות כמה דברים קטנים לפני כניסת השבת, ולכן נשאר לנו זמן רק לקפוץ לראות את הפטריה ועוד להציץ בסלע הקשתות ואתר המכרות, שם אבני החול יוצרות ערבוביה של חול צבעוני בצבעים עזים ומרהיבים.

חזרנו לאילת לפני 15:00, קנינו מים, עיתון וקצת אוכל וחזרנו למלון. מיקה וכרמל הלכו לישון, ואני הלכתי לחדר של אמא ויעל לפתור את תשבץ התרתי-משמע. אחה"צ ירדנו שוב לחוף, שם כרמל שיחקה בדלי וכף בהנאה צרופה. אחרי ארוחת ערב מוקדמת נסענו למרכז העיר, שם הסתובבנו קצת על הטיילת. אילת היא עדיין אילת שהיתה תמיד, מלאה חיים, מוזיקה, אורות צבעים, וערסים.

שבת היה יום הבטן-גב. בבוקר, אחרי ארוחת בוקר, לקחנו את כרמל עם בגד ים ומצופים לבריכת הפעוטות. כרמל ישבה על אחת המדרגות והשפריצה באושר לכל הכיוונים. הבעיה היחידה היתה הרוח הקרירה שגרמה לכרמל לרעוד ממש ברגע שהוצאנו אותה מהמים. זה לא הרס לה את החוויה, אבל אנחנו עטפנו אותה וחיבקנו אותה מכל עבר כדי לחמם אותה. ברגע שיגיע הקיץ ממש ניקח אותה לבריכה באזור הבית, שם היא תוכל להנות אפילו יותר.
לקראת הצהריים נסענו לפגוש את בעלי הבית שלנו, שהם אילתים. ישבנו אצלם שעה ומשהו וקשקשנו על הא ועל דא, וגם קצת על הדירה והחוזה שעומד לפוג. הם זוג מבוגר, שמתגורר באילת כבר יותר מחמישים שנה, ויש להם חמישה ילדים ושלושה עשר נכדים. ריבוי הנכדים גם גרם לכך שהבית שלהם מלא כל טוב צעצועים ומוצרי ילדים אחרים, וכרמל לא נחה שם לרגע.
בצהריים מיקה השכיבה את כרמל והלכה לישון בעצמה, ואני ירדתי עם אמא ויעל לחוף כדי לשרוץ על כסאות ולהמשיך לפתור תשבצים. אחה"צ נסענו שוב לטיילת, קצת להסתובב, וחזרנו למלון לארוחת ערב. אחר כך, כשכרמל הלכה לישון, מיקה התחילה לארוז (תוך כדי צפייה ב"השרדות") ואני הלכתי לחדר השני כדי לראות "אחד נגד מאה".

ביום ראשון אכלנו ארוחת בוקר, ארזנו את יתר החפצים שלנו, ויצאנו מהמלון ב10:30 לכיוון צפון, כאשר אמא ויעל עזבו את המלון כשעתיים יותר מאוחר לכיוון שדה התעופה. הן טסו לנתב"ג ומשם ברכבת לחיפה, בעוד אנחנו שרכנו את דרכנו צפונה דרך כביש הערבה, דרך דימונה, לבאר-שבע, שם עצרנו לאכול צהריים. לאחר הארוחה המשכנו דרך כביש 40 צפונה עד הוד השרון.

היה מאוד נחמד, ואנחנו צריכים לעשות את זה שוב. עכשיו שהמנשא הוכיח את עצמו, אני צופה לנו קיץ של טיולים. אולי לא כל שבת, אבל יותר מהקיץ הקודם לבטח.

אין תגובות:

הספירה לאחור

מאגר ביומטרי - נזק לכל החיים