[הקודם]
התעוררנו מוקדם בבוקר, ב-5:15. התארגנו, התלבשנו ועזבנו את המלון. המונית שהמלון הזמין בשבילנו הגיעה בזמן ונסענו איתה עד שדה התעופה BWI בבולטימור, נסיעה של כ-40 דקות. מסתבר שגם ב6:00 יש פקקי תנועה לתוך וושינגטון.
הגענו לשדה התעופה שעתיים לפני הטיסה, כך שהיה לנו הרבה זמן למצוא משהו לאכול. אכלנו משהו קטן (די ביוקר, אבל מה לעשות) והלכנו לעבור את הבדיקה הבטחונית. את המזוודות הפקדנו עוד לפני שנכנסנו לטרמינל. הבדיקה עצמה היא קפדנית: רנטגן לתיקים, נעליים, חגורות וכו'. נו, לפחות שם הם בודקים כמו שצריך.
הטיסה המריאה בזמן, דבר מפתיע. בטיסה המקומות לא היו שמורים, ולא היתה ארוחה מסודרת, אלא רק חטיפים ושתיה. לא סתם זו היתה טיסה זולה. מה שכן, הטיסה עברה בסדר גמור, והנחיתה היתה 40 דקות לפני הזמן! פעם ראשונה שאני או מיקה שומעים על דבר כזה.
לקחנו רכב בשדה התעופה בסולט לייק סיטי, לאחר תור של חצי שעה בדלפק של Alamo. קיבלנו שברולט קוואליר (שפה נקראת "קלאסיק"), רכב משפחתי מדרגת השכרה C או D אצלנו, אבל כאן נחשב "קומפקט". הרכב חדש לחלוטין – מודל 2005 עם 7600 מייל עליו. יש בו נגן דיסקים (לשמחתנו) והוא אוטומטי. לוחיות הרישוי של נוואדה.
יצאנו צפונה על אוטוסטרדה I-15. באחת היציאות לפני העיר Ogden ירדנו לאכול במסעדה מקומית, שהיתה מצוינת, טעימה מאוד, וגם זולה.
המשכנו צפונה עם האוטוסטרדה עד Idaho Falls, שם פנינו מזרחה לכיוון ג'קסון. בדרך עברנו דרך מרחבים כמעט אינסופיים של שדות ועמקים, כאשר האוטוסטרדה מתוחה כמו סרגל לאורך הנוף. מרחבים כאלה של קילומטרים על גבי קילומטרים בלי בתים אפשר לראות אצלנו רק בנגב, וגם זה לא מתחיל להתקרב למרחבים כאן. עברנו בכל מיני יישובים קטנים ועלומי שם כמו Swan Valley (אוכלוסיה: 213) וגם Victor (אוכלוסיה: 830). חורים נידחים ושכוחי אל, ומיקה הסכימה איתי שזה מאוד נחמד לנפוש במקום כזה, אבל בשום פנים ואופן לא לגור שם דרך קבע.
הנסיעה המהירה והארוכה על האוטוסטרדה (בערך שעתיים במהירות של 120 קמ"ש = 75 מייל לשעה) רוקנה חצי מיכל דלק ונאלצנו לעצור בתחנת דלק אי שם כדי למלא.
אחרי הרבה עליות ומורדות הגענו לג'קסון (או בשמה המלא Jackson Hole) ומיקה שמה עין על מלון שעברנו לידו. עצרנו ובררנו אם יש חדר. הפקידה הנחמדה אמרה שיש לה חדר במחיר מבצע של 180$, רק בשבילנו. למיקה יש טעם טוב, מה אומר ומה אגיד. לבסוף מצאנו חדר במוטל קטן בשם המאוד מקורי Rawhide Motel תמורת 72$. גם לא זול, אבל סביר.
העיירה היא עיירה בסגנון עיירות המערב הישנות. המדרכות הן מקרשי עץ, בתי העץ מאופיינים בפיתוחים של המאה ה-19, והאוכל פה אמנם די בינלאומי (יש פה אוכל סיני, איטלקי, בר יינות, מסעדות מפוארות ועוד), אבל בעיקר מגישים פה בשר על האש, והרבה.
הלכנו לאכול פיצה בפיצריה המקומית ואח"כ דיברתי עם ההורים בארץ. מיקה כמעט קפאה מקור בדרך חזרה לחדר במוטל, אפילו שזו הליכה של שתי דקות, מכיוון שהטמפרטורות כאן הן בערך 10 מעלות צלזיוס. בוושינגטון מזג האוויר התחיל להתחמם, אבל כאן אנחנו הרבה יותר גבוהים (משהו כמו 3 ק"מ מעל פני הים) ולכן קריר פה ויבש מאוד. מה שכן, אחרי כמה ימים של עננות וגשמים, כנראה שהימים הקרובים יהיו יפים, שזה טוב בשבילנו, במיוחד בילוסטון.
