יום שני, 5 בספטמבר 2011

24/9/04 – West Yellowstone

[הקודם]

אתמול היה יום קצת חלש מבחינת הטיול. התעוררנו מאוחר, התקלחנו והתארגנו, ועד שיצאנו לטייל (אחרי ארוחת בוקר) כבר היה 10:00.

הגענו ל Grant Village בתוך פארק ילוסטון, השוכן לחופו של אגם ילוסטון. שם במרכז המבקרים קיבלנו מידע על האטרקציות והמסלולים הרגליים בפארק כולו. בכפר גם מרכז הזמנות חדרים לכל האכסניות בפארק. שם הסתבר לנו שכל החדרים בפארק מוזמנים מראש! נאלצנו להתקשר למלונות בעיירה West Yellowstone, שנמצאת על הגבול המערבי של הפארק (בשטח מדינת מונטנה), ולהזמין חדר ליומיים במלון Days Inn, סניף של רשת כלל אמריקאית. המחיר סביר והחדר גם כן.

החלטנו לנסות את אחד המסלולים באזור Lake Village, שנמצא בקצהו הצפוני של האגם. נסענו עד שם והתחלנו לטייל (בגשם דקיק ובוץ בעומק 5 ס"מ). בשלב מסוים החלטנו שזה לא כיף לטייל עם המטריות ולהתלכלך בבוץ, אז חזרנו על עקבותינו אל האוטו ונסענו לאזור West Thumb, אזור פעיל מאוד מבחינה גאולוגית, הנמצא לא רחוק מ Grant.

המפרץ המערבי באגם הוא למעשה לוע של הר געש פעיל, שהתפרץ לפני בערך 125,000 שנים, והקרקע שם עדיין מאוד פעילה. במקום נמצאים גייזרים ובריכות "מעשנות", וביניהם עובר מסלול על רציף עץ (הקרקע אינה יציבה להליכה). הפעילות היא מרתקת, כאשר בורות באדמה פולטים ענני קיטור וגופרית, ובריכות שלמות צבועות בצבעי הקשת השונים, משום שיצורים מיקרוסקופיים חיים במים החמים וצובעים אותם. כמו כן יש שם כמובן מספר גייזרים קטנים ופעילים, אבל אף אחד מהם לא מגיע לקרסוליו של הגדול מכולם, Old Faithful (עליו בהמשך).

מכיוון שהתחלנו את היום מאוחר ומזג האוויר היה די מגעיל, נסענו לאכול צהריים במרכז המבקרים של Old Faithful בשעה 16:00 בערך. המרחקים בפארק הם לא גדולים, אבל הדרכים לא מאפשרות נסיעה של יותר מ-35 או 45 מייל לשעה, כך שלוקח שעה להגיע ממקום למקום. הנופים בדרך מהממים, ואנחנו עוצרים מדי פעם במפרצון בצד הדרך כדי לצלם. בכל מקרה, במרכז המבקרים אכלנו במזנון מהיר (בסגנון מזללות ידועות) ושבענו עד הבוקר. משם המשכנו הנה, כדי לסיים את היום.

היום, לאחר שלמדנו את לקח יום האתמול, קמנו ב6:30 ומיהרנו, כדי להספיק כמה שיותר. אכלנו ארוחת בוקר במסעדה של המלון (טיפה יקר, כצפוי) ויצאנו לדרך כבר ב9:00. בבוקר היה ערפל כבד שבגללו הראות על הכביש היתה כמעט אפסית, אבל ככל שעלינו בגובה ראינו יותר ויותר את השמש. היום, לעומת אתמול, היו שמיים בהירים ושמש נעימה, ומחר צפוי מזג אוויר דומה.

נסענו צפונה לכיוון Mammoth, עיירה קטנה הקרובה לאזור בו טראסות של מעיינות חמים וגייזרים. זו גם הנקודה הצפונית ביותר אליה אנו מגיעים בטיול שלנו. חנינו ויצאנו למסלול אל עבר Beaver Ponds. כעבור כ-2 ק"מ נזכרתי ששכחתי את המפתחות של האוטו בדלת בצד הנוסע, מבחוץ. מיקה נלחצה והתחילה לרוץ קדימה כדי לסיים את המסלול מהר יותר. אני ניסיתי להרגיע אותה ולהגיד לה שהכל יהיה בסדר ושהאוטו מבוטח ונוכל בקלות לבטל את הויזה שלה (התיק שלה נשאר באוטו), אבל היא היתה לחוצה ולא רצתה לשמוע אותי. אני הלכתי מאחוריה, עוצר מדי פעם לצלם את הנוף (ושוב תודה למזג האוויר הנפלא).

בסופו של הגענו לבריכות שנוצרו ע"י סכרים של בונים, אבל איבדנו את השביל. הובלתי אותנו ישר במקום שבו היינו צריכים לחצות פלג מים וללכת ימינה. מהר מאוד איבדנו את הדרך, ומיקה התחילה להשבר. קודם האוטו, עכשיו השביל... היא כמעט בכתה שם. החלטנו לחזור על עקבותינו ולהגיע חזרה לנקודת המוצא, כשפגשנו קבוצת מטיילות שידעו את הדרך. הן הראו לנו איפה טעינו, ואנחנו המשכנו עם השביל חזרה עד לעיירה (המסלול הוא מעגלי באורך 8 ק"מ). המסלול לקח לנו 4 שעות.

להפתעתנו הרבה מצאנו את האוטו, עם המפתח תקוע בדלת, בדיוק במקום ובמצב שהשארנו אותו. כנראה שהאנשים פה יותר טובים מבארץ או בעיר גדולה. מיקה נרגעה וסלחה לי על השטויות שעשיתי, אבל מעכשיו והלאה המפתחות של האוטו נשארים אצלה.

אכלנו צהריים שם בעיירה (שוב בסגנון מזללה, אבל משמעותית יותר טוב) וגם קנינו מחזיק מפתחות/מצפן. נחמד. מעכנו גם מטבע של סנט עם חותמת למזכרת.

משם נסענו דרומה לכיוון Old Faithful שוב, הפעם כדי לצפות בהתפרצות הגייזר הגדול, אשר מתפרץ בקביעות כל שעה ו-19 דקות. נסענו יותר משעה כדי להגיע לשם (בעיקר בגלל רכבים איטיים על הכביש) והגענו ב17:00. למזלנו חיכינו רק 10 דקות עד להתפרצות המרהיבה והסוערת. צילמתי סרטון במצלמה ואני מקווה שממנו אפשר יהיה לקלוט את העוצמה של הדבר.

מכיוון שלא נשארו הרבה שעות אור, החלטנו לנסוע למסלול קצר ליד אזור גייזרים קרוב בשם Midway Geyser Basin, שם נמצאת הבריכה הצבעונית ביותר בפארק, בשם Grand Prismatic. חנינו בחניון ממנו מתחיל המסלול לכיוון Fairy Falls, כפי שאמר לנו הריינג'ר אתמול בבוקר. על השביל, כלומר משני צידי השביל, עמד עדר של ביזונים ולעס את ארוחת אחר הצהריים שלו. מיקה, שכבר עברה היום מספיק, סירבה לעבור דרך העדר ואני נאלצתי לעזוב אותה במכונית לחכות לי.

הלכתי דרך העדר, חוויה קצת מפחידה אבל נחמדה. כאן המקום להסביר שהביזונים הם קרוב-רחוק של הפרה, ושאיפתם היחידה בחיים היא לאכול הרבה עשב בלי שיפריעו להם. השתדלתי מאוד לתת להם הרגשה שאין לי שום כוונה להפריע להם. בכל אופן, המשכתי עם השביל, אבל לא מצאתי את הבריכה הצבעונית. בסופו של דבר פגשתי שני מטיילים על אופניים, שהגיעו מהכיוון ההפוך, ואמרו שהם לא ראו שביל אל הבריכה, ואולי כדאי לנסות מהחניון השני. טוב, ננסה מחר. חזרתי ברגל עד האוטו (העדר המשיך בינתיים הלאה), אחרי ששרפתי 45 דקות בהליכה לבד. לא נורא, זה הוריד את ארוחת הצהריים. משם חזרנו הנה.

מחר, בנוסף לבריכה הצבעונית, נראה (בשאיפה) את המפלים הגדולים, ואח"כ נצא מהפארק לכיוון דרום, אל הפארקים של יוטה.

אין תגובות:

הספירה לאחור

מאגר ביומטרי - נזק לכל החיים