לעבודה ולמלאכה

כמו האדמה שתחת רגלינו, שפעם בכמה שנים מתהפכת באי-נחת מטעמים גאולוגיים, נדמה שגם המערכת הפוליטית אינה יודעת מנוח. מפלגת העבודה, הבדיחה הפוליטית העצובה ביותר שאפשר לחשוב עליה, התפרקה אתמול ברגע אחד לשני חלקים, כשהיו"ר ברק לוקח איתו ארבעה ח"כים ומקים סיעה חדשה. אפשר לומר שהוא הלך בדרכו של שרון, שפרש מהליכוד בשעתו והקים את קדימה הסתמית כמקלט לו ולנאמניו. הסיעה החדשה, "עצמאות" שמה (מקורי כמעט כמו "קדימה"), חברה מיד לליכוד ולקואליציה וקיבלה הסכם קואליציוני חלומי. קשה להאמין שהמהלך של ברק לא תואם עם ביבי, ונועד ודאי לחזק אותו משמאל כמשקל נגד לליברמן מימין.

שרי העבודה הנותרים מיהרו להתפטר מהממשלה ולהכריז שפניה של מפלגת העבודה לאופוזיציה. הם הוקיעו את ברק כמי שבגד בבוחריו, רוקן את המפלגה מתוכן והבריח בוחרים, ובפעם הראשונה מזה שנים אני מקשיב לאנשי העבודה ומהנהן. לפתע יש תחושה חדשה לגבי אותה מפלגה חבוטה, חסרת אידאולוגיה וכיוון, שהדבקות בכיסאות היתה מטרתה היחידה. ישנם רינונים על שובם של הרבה אנשים שהתרחקו ממפלגת העבודה מחמת אי-יכולתם לסבול את הנהגתו הכוחנית והאטומה של אהוד ברק, אנשים טובים שתש כוחם להלחם בכוחות האופל בתוך מפלגתם שלהם. מן הסתם יתפתח עכשיו קרב ירושה על ראשות מה שנותר מן המפלגה, אבל במקביל ישנה תחושה של דרך חדשה. זו אינה אותה מפלגה שהיתה רק לפני 48 שעות.

אם יבחרו חברי המפלגה הנותרים להרים את ראשם ולהתעלות מעל האינטרסים הצרים של כל אחד מהם, הם יוכלו לבחור מנהיג ראוי, לשם שינוי, כזה (או כזו) שיוביל אותה למימוש הפוטנציאל הגלום באותה דרך חדשה. קיים היום ואקום בשמאל הפוליטי, לאחר שקדימה שאבה מנדטים מהשמאל וזרקה אותם לעזאזל, ומפלגת העבודה המחודשת יכולה למלא את הואקום הזה, אם רק תשכיל. לעניות דעתי, 20 מנדטים בבחירות הבאות עלינו לטובה במהרה בימינו כבר לא נשמע מספר מופרך.

אבל לפני שעוד הספקנו להרגע מהפילוג, נודע שעמיר פרץ וחבר מרעיו שוקלים לפרוש גם הם ולהקים סיעה משלהם, מה שיותיר את מפלגת העבודה מפולגת ומרוסקת. במצב כזה יש סיכוי טוב ששתי הסיעות הקטנות ייעלמו אל תהום הנשייה, ויבוא הקץ על מפלגת העבודה. יש שיאמרו שיפה שעה אחת קודם, אבל לפי דעתי לקיום המפלגה הזו יש עדיין הצדקה, ויש לה גם את את היכולת להציב אלטרנטיבה שמאלית אמיתית לשלוש מפלגות המרכז הגדולות והנבובות ולמפלגות הימין, הן מבחינת מצע אידאולוגי והן מבחינת פעילות פרלמנטרית. כל זאת, כמו שאמרתי, אם רק ישכילו להתאחד סביב הרעיונות שהביאו אותם מלכתחילה למפלגה.

אני עדיין תומך בתנועה הירוקה, ואם הם ירוצו בבחירות הקרובות סביר להניח שאתן להם שוב את קולי. מצד שני, ההחלטה של התנועה להתמקד בפעילות ברמה המוניציפלית היא החלטה שיכולה להביא למצב בו המפלגה לא תרצה לרוץ בבחירות הקרובות, אלא למקד את המאמצים בבניית כח פוליטי בשטח. במקרה כזה, מפלגת העבודההיא פתאום אופציה נאותה. כמובן שעד הבחירות יש עוד זמן רב, ובו יכולי םעוד הרבה דברים להשתנות...