יום רביעי, 30 בדצמבר 2009

אקטואליה 30/12

לאחרונה נחתה עלי כמות מטורפת של עבודה, כזו שאמורה להספיק לכמה חודשים מעניינים, אך מחמת הדד-ליין תספיק למספר שבועות אינטנסיביים ושוחקים. כדי להכניס את עצמי למצב פרודוקטיבי ככל האפשר, התחלתי להאזין למוזיקה קלאסית, וסוף כל סוף גיליתי את גדולתו של אחד וולפגנג אמדאוס מוצארט. הוא היה גאון בימי חייו, ויישאר גאון על פי כל קנה מידה בכל תקופה שתבוא.

בשבוע שאחרי הצימר התכנסה המשפחה שלי בחיפה לחגוג את יום הולדתה של אמא. היה ערב נעים מאוד, גם אם עלה על גדותיו באוכל ובקינוחים (בכל זאת, אין אין אין חגיגה בלי בלי בלי עוגה...). ניסינו לשמור על עצמנו, ולפחות מיקה הצליחה. בחודשים האחרונים היא הולכת לקבוצת תמיכה לדיאטה, בסגנון שומרי משקל שאני הלכתי בזמנו, ועד היום (סוף דצמבר) היא הורידה כבר כמעט 9 ק"ג - הישג יפה לכל הדעות. היא מתקרבת למשקל שלה מלפני ההריון, והיא שואפת לרדת אפילו נמוך יותר. זה מאבק קשה מאוד, אבל אני סומך עליה שהיא יכולה לעשות את זה.

בשבוע האחרון של נובמבר תמר נסעה לשבוע באילת והשאירה אצלנו את האוטו שלה, מה שהקל על חייה של מיקה. תמר נפשה באילת עם דורון ומירי, כמו בכל שנה. הם טיילו, אכלו טוב, ישנו טוב ומילאו מצברים.

באותו שבוע החלטתי שהגיע הזמן להכין את הקרקע למעבר סופי ממערכת ה-XP שמותקנת אצלנו בבית למערכת הפעלה אחרת ומבוססת לינוקס - אובונטו. לא שיש משהו לא בסדר עם ה-XP... אבל מערכת Windows7 שיצאה בנובמבר גרמה לי לחשוב שכבודם של מהנדסי מיקרוסופט במקומו מונח, אבל החבר'ה של אובונטו עושים עבודה יותר טובה - ובחינם. התקנתי את הגרסה העדכנית של אובונטו, התחלתי לשחק איתה, וגיליתי לאושרי מערכת יציבה, בשלה, בנויה לתלפיות. מיקה מסתכלת על המערכת החדשה בעין עקומה (למרות שלדעתי היא יותר יפה מ-Windows) אבל אני בטוח שבבוא הזמן היא תתרגל אליה ותעדיף כמוני לנטוש את המערכת המיושנת.

ניר ומיכל קנו בשעה טובה מיטת קומותיים כדי שיהלי תוכל לישון בחדר של שקד. את מיטת היחיד הישנה של שקד הם הציעו לנו, ולקחנו אותה בשמחה. זו היתה הזדמנות פז להעביר את כרמל למיטה רגילה, ומדובר במיטת עץ מלא שגם תחזיק שנים. מצאתי מוביל ביקנעם שהביא לנו את המיטה תמורת סכום סמלי, וכך כרמל עברה ממיטת התינוק למיטה רגילה עוד לפני יום ההולדת שלה.

בשבת הראשונה של דצמבר חגגנו לכרמלי יומולדת שנתיים בבית, עם רוב בני המשפחה. השנה, בניגוד לשנה שעברה, כרמל שיתפה פעולה והבינה הרבה יותר על מה המהומה. ניפחנו לה בלונים והלבשנו אותה בשמלה לבנה וזר פרחים, והיא היתה מאושרת, במיוחד מכיבוי הנרות. היא קיבלה מתנות רבות, במיוחד צעצועים וספרים, ושיחקה יפה עם יהלי והבנות האחרות. למחרת חגגו לה גם בגן, והחגיגה נמשכה עד השעות הקטנות של הצהריים.

לאחר בחינה של ההוצאות שלנו, דיברתי עם מיקה והגענו למסקנה שאנחנו משלמים יותר מדי לבזק. עשיתי סקר קצר ולמדתי שחלק לא מבוטל מההוצאה שלנו על קו הטלפון היא דמי מנוי ודמי חיבור גבוהים לADSL, עוד לפני השקל הראשון של השיחות, ואין הרבה כאלה. התקשרתי לבזק והקפאתי את הקו, ובמקביל הזמנתי אינטרנט בכבלים של Hot ללא קו טלפון. יש לנו שני קווים סלולריים... למה צריך להחזיק עוד קו?

בשני לפני שבועיים התקיימה בגן מסיבת חנוכה אחה"צ עם ההורים והילדים (גם הקטנים מהגן הישן). היתה תכנית אמנותית חביבה, סופגניות לשתי פלוגות והרבה צילומים.

בסוף אותו שבוע באנו להפגש עם המשפחה של מיקה אצל איילת וחמי, כדי לחגוג את החנוכה ובכלל. חוף מאיתנו והמשפחה המארחת היו שם חווה ואריה, שרית, שרון והילדים, אמיתי ואילנה. הדירה לא יותר מדי גדולה, כך שהיה טיפה צפוף ורועש, אבל לא נורא. כולם התלהבו באופן טבעי מכרמל, שגדלה והתפתחה מאז המפגש הקודם.

בשבוע שעבר עבר אותי גל של צינון קשה, שאפילו השאיר אותי בבית ליום אחד. שתיתי את מכסת התה השנתית שלי, עברתי לשרוול ארוך וישנתי הרבה, ובסופו של דבר עברתי גם את זה.

חידשנו את המנוי ל"הבימה" גם לשנה הבאה, למרות שעדיין לא סיימנו את המנוי הקודם. זה חשוב שנצא מהבית לבילוי זוגי מדי פעם, וקצת קולטורה זה בכלל טוב. במסגרת המנוי החדש קיבלנו הצגת בונוס, אותה ראינו כבר ברביעי שעבר. ההצגה, "איולף הקטן", היא הצגה של איבסן שנכתבה לפני למעלה ממאה שנה, ועל כן קשה לקהל הישראלי להתחבר אליה לחלוטין, אבל המשחק העוצמתי של יבגניה דודינה ויגאל שדה מביא את ההצגה לשיאים מרגשים. ההצגה מדברת, בין היתר, על אובדן וההכרה בערכו של אדם רק כשהוא חסר - נושא שלמזלנו אנחנו לא מנוסים בו יתר על המידה.
אם כבר נגענו בנושא, מצבו הגופני של אלידע אמנם משתפר קמעה, אבל נראה שהוא עצמו חש שהוא מתקרב לסוף דרכו. בכל ביקור בקיבוץ הוא נראה קצת יותר מצומק ופחות מלא חיים, ומיקה מרגישה את זה טוב מאוד.

בשישי שעבר נסענו לחיפה כדי לחגוג את יום הולדתה העשרים פלוס של יעל. שוב הגיעו ניר והבנות, והיה ערב נחמד מאוד, כרגיל עם כמות קלוריות שהיתה מספיקה למדינת עולם שלישי קטנה למשך כמה ימים.

למחרת בבוקר נסענו עם יפעת ודורון לבקר בגן החיות התנ"כי בירושלים. כרמל התלהבה לראות במציאות את הפילים, הקופים ושאר החיות שעד עכשיו נחשפה אליהן רק דרך דורה ודייגו, ואביב היתה קצת יותר אדישה. בילינו שם עד אחה"צ וחזרנו הביתה מרוצים ועייפים.

כאמור, לקח לי חודש וחצי לעדכן כאן, בעיקר בגלל עומס בעבודה, שסופו לא נראה כרגע באופק. על אמובי עוברים כל מיני שינויים, אבל זה לא המקום לפרט אותם. אני מקווה שיצא לי לעדכן יותר תכופות (כלומר, שאני אצליח להכריח את עצמי),לפחות בשביל סיכום 2009.

יום שלישי, 8 בדצמבר 2009

הרשימה השחורה

אתמול היה יום רע למדינת ישראל. חוק "האח הגדול" עבר בקריאה שלישית, והכוונה היא להקים את מאגר טביעות האצבע וצילומי הפנים הביומטריים תוך שנתיים.אלפי מילים כבר נשפכו על ידי מיטב הבלוגרים, העיתונאים ומומחי אבטחת המידע לגבי הסכנה הממשית הטמונה בחוק שכזה, ועל הדחף הלא-מובן של ח"כ מאיר שטרית להביא את יוזמתו מימיו כשר הפנים לידי חקיקה למרות טיעונים שקולים והגיוניים (ולרוב גם חפים מאינטרסים פוליטיים) כנגד החוק.

החוק, למי מהקוראים שאינו בקיא בפרטים, מדבר על לקיחת טביעת אצבע דיגיטלית וצילום פנים ביומטרי לצורך זיהוי מוחלט של אזרחי ישראל. המטרה הראשונית של החוק היא נעלה ודרושה: תעודות זהות חכמות ודרכונים חכמים, שיכילו בתוכם שבב עם המידע הביומטרי ויאפשרו לזהות באופן חד-משמעי את אמינות זהותו של נושא התעודה. תעודות הזיהוי הישראליות הן פשוטות, וכל מומחה יעיד שהן קלות לזיוף, ולכן תעודות חכמות הן דבר הכרחי בעולם של המאה ה-21, ויפה שעה אחת קודם.

לצד התעודות החכמות, כאמור דבר חיובי ונאות, החליטו מנסחי החוק להקים גם מאגר ממשלתי של אותם נתונים ביומטריים. לכאורה זהו כלי הכרחי, שישלים את אפשרות הזיהוי הוודאי על ידי רשויות המדינה. לדוגמא, נהג שנעצר על ידי שוטר לא יצטרך להציג דבר מלבד תווי פניו לצורך זיהוי מוחלט. בלשים שימצאו טביעת אצבע בזירת פשע יוכלו לשייך אותה לאזרח אליו היא שייכת בקלות. מצלמות אבטחה יוכלו לזהות פורצים וגנבים בזריזות ובדייקנות.

אך המציאות היא מורכבת ובעייתית. המדינה, שנכשלה בשמירה על מאגר מרשם האוכלוסין, תיכשל גם הפעם (ומי ששם מבטחו במשרד הפנים הוא כנראה אופטימי חסר-תקנה או שלא מבין את מורכבות המשימה), ומידע ביומטרי על כלל אזרחי ישראל ידלוף לרשת האינטרנט תוך 12 דקות (הימור שלי), ומשם יגיע גם לגורמים שליליים, דוגמת ארגוני פשע וארגוני טרור.

ניתן לזייף טביעות אצבע, ודי בקלות. פושעים מתוחכמים יכולים כבר היום לשתול טביעות אצבע מזויפות בזירת הפשע כדי להטעות את החוקרים, ולהפנות אצבע מאשימה לעבר ראיה שמפריכה את אשמתם במידת הצורך. עם מאגר ביומטרי לרשותם, הם יוכלו לשתול בזירת הפשע טביעת אצבע של אדם ספציפי, בו הם רוצים לפגוע, ובכך לשבש את החקירה לחלוטין.

ישראלי שיטייל בלונדון, זרועת מצלמות האבטחה, יוכל להקלט באחת כזו, ותוכנת זיהוי פנים פשוטה תוכל לסמנו כ"ישראלי", לטוב ובעיקר לרע. לא כל כך מטרידה אותי האפשרות שהרשויות הבריטיות ידעו שישראלי מטייל ברחוב, אבל אין לדעת מי באמת יבצע את הזיהוי... הדבר הופך כל ישראלי בחו"ל למטרה קלה.

בניגוד למידע במרשם האוכלוסין (כתובות וטלפונים), אותו ניתן לשנות בקלות, מידע ביומטרי הוא "אישי ואינו ניתן להעברה". דליפה של מידע כזה היא נזק לכל החיים, במלוא מובן המילה.

בשלב ראשון, בשנתיים הקרובות, ייכנס למאגר מי שיחפוץ בתעודה חכמה, וההשתתפות לא תהיה חובה. בשלב הבא יחויבו אזרחי ישראל לשתף פעולה עם הקמת מאגר כולל. אני אישית איני מתכוון לשתף פעולה עם משרד הפנים, ואם יש צורך לשלם קנס או אפילו לשבת בכלא לתקופה מסוימת, זהו נזק פחות חמור מאשר לשתף את העולם כולו במידע הביומטרי שלי. במידת הצורך, אני אמתין בתורים יותר ארוכים ואהיה אזרח סוג ב'. זה עדיין עדיף.

ישראל נכנסת, לאט אבל בטוח, לרשימה מאוד שחורה של מדינות הרומסות את זכויות הפרט. זה מתחיל בצנזורה על כלי תקשורת והאינטרנט, ממשיך בחוקים כמו "חוק נתוני תקשורת" והחוק הנ"ל, ואל תתפלאו אם יום אחד המשטרה תהיה רשאית לעצור אדם לתקופה בלתי מוגבלת, ללא צורך בצו שופט, ללא זכות לייצוג של עורך-דין, רק בגלל שהוא רוצה למחות על מדיניות הממשלה.

הספירה לאחור

מאגר ביומטרי - נזק לכל החיים