יום ראשון, 8 במרץ 2009

ברוך שלא עשני אישה

הקטע הבא נכתב לפני שלוש שנים, וכמה חבל שהוא עדיין רלוונטי.

היום יום האישה הבינלאומי, שבועות ספורים אחרי יום המשפחה ויום האם. לכאורה, עוד חג שהומצא על ידי יצרני השוקולדים ומגדלי הפרחים כדי לגרום למאות מיליונים של חברים/בעלים לקנות משהו קטן לאישה. לכאורה, עוד אחד מאותם חגי אהבה שמתווספים לשרשרת של אירועים סכריניים שכל תוכנם בקליפתם המצועצעת, עוד זיוף שעומקו עבה כנייר.

בפועל, ישנה סיבה מצוינת לערוך יום כזה, ועוד בינלאומי. מצב הנשים במדינה נאורה ומערבית כמו שלנו (עאלק) אמנם טוב מרוב העולם, אבל עדיין הינו בכי רע. מזעזע לחשוב שיש עדיין מקומות בעולם בהם האישה היא רכוש, ולא תמיד רכוש יקר. ישנם מקומות בהם חיית משק בריאה שווה יותר מאישה חולה, לפעמים אפילו יותר מאישה בריאה. ועדיין, גם במקומותינו עדיין שומעים על רצח על רקע חילול כבוד המשפחה, בגלל שהבת העזה להביע את רצונה לצאת עם אדם שהוריה אינם רואים בעין יפה.

החוק הוא מאוד פרוגרסיבי בענייני נשים: שוויון זכויות והזדמנויות, שכר שווה, אפליה מתקנת במקומות מסוימים, וכמובן הגנה מפני הטרדות כאלו ואחרות. ועדיין, נשים ממשיכות להתקל בתקרת זכוכית במקומות רבים, נשים ממשיכות להרוויח פחות (לעיתים עד כדי עשרות אחוזים פחות מגברים הנושאים באותו תפקיד), מספר ההטרדות רק גדל מיום ליום, ואני מוכן להתערב שגם בכנסת הבאה עלינו לרעה לא יהיו יותר ממניין נשים.

הדת (לא משנה איזו) הרבה יותר שמרנית, מכיוון שנכתבה בשלמותה ע"י גברים, ולמען גברים. האישה נמכרת ע"י אביה לבעלה, ומאותו רגע היא עוברת משירות אביה לשירות בעליה החדשים. היהדות מנחמת את הסחורה, סליחה - האישה, בהקציבה לה תקציב מסוים למקרה שלבעל יימאס ממנה (אותו סכום הרשום בכתובה). אבל גם ביהדות קול באישה ערווה, והאישה היא טמאה שבועיים בכל חודש, כלומר מחצית מחייה הבוגרים. זו אינה שנאת נשים בהכרח... זו המציאות, כפי שהיא משתקפת בראי האמונה בערכים שפג תוקפם.

בכל בוקר קם כל יהודי מאמין ואומר את תפילת שמונה-עשרה, בה נאמר בין היתר: "ברוך שלא עשני אישה". אני יודע שהמשפט הזה מרגיז נשים רבות, שהרי באומרו דבר כזה, הגבר משתית את עליונותו על האישה שוב ושוב, יום אחר יום. אני אישית אומר את המשפט הזה לפעמים מתוך הכרת תודה, על שהטבע נתן לי חיים יותר קלים, חיים ללא מחזור, ללא הריון וללא לידה, חיים עם פיזיולוגיה ידידותית לדיאטה, חיים ללא אפליה לרעה על רקע מיני, חיים ללא שעון ביולוגי מתקתק בעוצמה הולכת וגוברת, חיים ללא פחד מהליכה ברחוב חשוך לבד, חיים ללא הערות סקסיסטיות וחשש מצביטות בישבן.

לא קל להיות אישה, אפילו בתחילת המאה ה-21. אשתי היא אישה מודרנית בת מעמד הביניים, נוהגת ברכב (נהגת שודים תל אביבית מנוסה), בעלת קריירה משלה ומרוויחה את לחמה בכבוד. ועדיין אני רואה דרכה את הקשיים הנוספים שיש לה, אותם קשיים שעבורה הם טבעיים, קשיים שאותם היא מקבלת בהבנה למעני ולמען עצמה, ולי נראים כה מיותרים, כה מיושנים.

אין תגובות:

הספירה לאחור

מאגר ביומטרי - נזק לכל החיים