עדכון שלישי באותו חודש... אני מניח שזה בגלל שכרגע אני בתקופה רגועה.
לפני כשבועיים הלכנו לראות את ההצגה "בגידה" של המחזאי הבריטי הרולד פינטר. זוהי הצגה קצרה יחסית, בכיכובם של מוני מושונוב (שגם ביים), אבי קושניר וליליאן ברטו. ההצגה מספרת את סיפור בגידתה של אשה בבעלה עם חברו הטוב, ובו בזמן דנה בנושא הבגידה במובן הרחב של המילה. הסיפור מסופר בהילוך לאחור, כאשר ההצגה מתחילה לאחר סופו של הרומן והולכת אחורה בזמן עד תחילתו.
לאחר הופעות קומיות כה רבות של מושונוב וקושניר, ביחד ולחוד, מעניין לראות אותם בתפקידים רציניים, מנהלים דיאלוגים כבדי משקל בפנים רציניות. הם עושים עבודה טובה, וניכר ששניהם שחקנים מקצוענים, ולא רק קומיקאים מוכשרים.
בשבת שלאחר ההצגה נסענו אחה"צ לגשר הצבים בנחל אלכסנדר, שם פגשנו את יפעת, דורון ואביב הקטנה. השקפנו על הצבים והחיות האחרות בנחל המשוקם, וכרמל כמובן רצתה להגיע עד המים וללטף אחד מהם... לאחר מכן הלכנו בשביל הסלול לכיוון מזרח אל עבר קיבוץ מעברות, וחזרנו אל גשר הצבים באותה הדרך. בשלב זה השמש כבר עמדה לשקוע, והרעב תקף אותנו. החלטנו לאכול ארוחת ערב בבית הפנקייק בכפר-ויתקין, ולמרות הצפיפות הקלה במקום, אכלנו כולנו בהנאה, כולל הילדות. משם כבר המשכנו הביתה.
בשבוע שעבר מלאו לי 33. השלמתי עוד סיבוב סביב השמש, לגמרי בכוחות עצמי. הבאתי עוגה לעבודה, ובתמורה קיבלתי בלונים (שכרמל מאוד אוהבת), כרטיס זוגי לסרט ושקית קטנה של שוקולד. מיקה החליטה שאני רזה מדי, ושלחה לי זר מתוק עם ברכה. אנשים איחלו לי מזל טוב, מי בטלפון ומי ישירות, ובסה"כ היה יום נחמד.
אני לא מרגיש מבוגר יותר, למרות שאני מתחיל אט-אט להרגיש את ההאטה בתפקוד הגוף יחסית למצב לפני חמש שנים. קשה יותר לרדת במשקל, קשה לפתח שרירים, קשה לשמור על גמישות. הגוף כבר לא סובל הכל בשתיקה, ועם השנים הוא רק ילך ויהיה סרבן גדול עוד יותר.
בשישי האחרון הגענו לחיפה, ושוב לקחנו את כרמל לחוף הים. הפעם הגענו קצת יותר מוכנים (אם כי שכחנו כובע...) והלבשנו לה חיתול-בגד-ים חד-פעמי ובגד ים אמיתי מעליו, והיא שוב שמחה לרוץ אל תוך המים ולהשפריץ עד אינסוף. אין לה פחד מהים או מהגלים, ולכן אסור להוריד ממנה עיניים אפילו לרגע. היא אכלה קצת חול ושתתה קצת מי-ים, ולא נראה שזה הרתיע אותה בשום מובן. בפעם הבאה נבוא אפילו יותר מוכנים, ואולי גם ליותר זמן.
אכלנו ארוחת ערב אצל ההורים, וגם ניר הגיע עם פמלייתו. לאחר שקניתי לו מתנה ליום ההולדת שכבר יש לו, החלפתי את המתנה באחת אחרת - רק כדי לגלות שגם אותה יש לו. לא נורא... יש פתק החלפה. אני קיבלתי מתנות שימושיות והרבה ברכות, גם מאופיר ושקד. אגב, בשבוע הבא שקד בת 10! איך הזמן טס...
בשבת בצהריים הגענו אל תמר לארוחת צהריים. היו שם גם דנה, וגם רביב הגיע עם אורי הקטן. גל היתה בביה"ח לצדה של אמה, שעברה טראומה רצינית בעקבות ניתוח, שממנה לא התאוששה. לאחר שבשבת היא הורדמה, נודע לנו אתמול שהיא נפטרה. לא הכרנו אותה, אבל בטח נבוא לבקר ולנחם אבלים מתישהו השבוע.
הפעם אין חדשות טובות במיוחד. התחזית: בשבת מיקה ואני נחגוג את ימי ההולדת ויום הנישואין בארוחה טובה והצגה קומית, ובעוד 20 יום סוזאן וגה תופיע בת"א, ואני מחכה לה בכליון עיניים.
לפני כשבועיים הלכנו לראות את ההצגה "בגידה" של המחזאי הבריטי הרולד פינטר. זוהי הצגה קצרה יחסית, בכיכובם של מוני מושונוב (שגם ביים), אבי קושניר וליליאן ברטו. ההצגה מספרת את סיפור בגידתה של אשה בבעלה עם חברו הטוב, ובו בזמן דנה בנושא הבגידה במובן הרחב של המילה. הסיפור מסופר בהילוך לאחור, כאשר ההצגה מתחילה לאחר סופו של הרומן והולכת אחורה בזמן עד תחילתו.
לאחר הופעות קומיות כה רבות של מושונוב וקושניר, ביחד ולחוד, מעניין לראות אותם בתפקידים רציניים, מנהלים דיאלוגים כבדי משקל בפנים רציניות. הם עושים עבודה טובה, וניכר ששניהם שחקנים מקצוענים, ולא רק קומיקאים מוכשרים.
בשבת שלאחר ההצגה נסענו אחה"צ לגשר הצבים בנחל אלכסנדר, שם פגשנו את יפעת, דורון ואביב הקטנה. השקפנו על הצבים והחיות האחרות בנחל המשוקם, וכרמל כמובן רצתה להגיע עד המים וללטף אחד מהם... לאחר מכן הלכנו בשביל הסלול לכיוון מזרח אל עבר קיבוץ מעברות, וחזרנו אל גשר הצבים באותה הדרך. בשלב זה השמש כבר עמדה לשקוע, והרעב תקף אותנו. החלטנו לאכול ארוחת ערב בבית הפנקייק בכפר-ויתקין, ולמרות הצפיפות הקלה במקום, אכלנו כולנו בהנאה, כולל הילדות. משם כבר המשכנו הביתה.
בשבוע שעבר מלאו לי 33. השלמתי עוד סיבוב סביב השמש, לגמרי בכוחות עצמי. הבאתי עוגה לעבודה, ובתמורה קיבלתי בלונים (שכרמל מאוד אוהבת), כרטיס זוגי לסרט ושקית קטנה של שוקולד. מיקה החליטה שאני רזה מדי, ושלחה לי זר מתוק עם ברכה. אנשים איחלו לי מזל טוב, מי בטלפון ומי ישירות, ובסה"כ היה יום נחמד.
אני לא מרגיש מבוגר יותר, למרות שאני מתחיל אט-אט להרגיש את ההאטה בתפקוד הגוף יחסית למצב לפני חמש שנים. קשה יותר לרדת במשקל, קשה לפתח שרירים, קשה לשמור על גמישות. הגוף כבר לא סובל הכל בשתיקה, ועם השנים הוא רק ילך ויהיה סרבן גדול עוד יותר.
בשישי האחרון הגענו לחיפה, ושוב לקחנו את כרמל לחוף הים. הפעם הגענו קצת יותר מוכנים (אם כי שכחנו כובע...) והלבשנו לה חיתול-בגד-ים חד-פעמי ובגד ים אמיתי מעליו, והיא שוב שמחה לרוץ אל תוך המים ולהשפריץ עד אינסוף. אין לה פחד מהים או מהגלים, ולכן אסור להוריד ממנה עיניים אפילו לרגע. היא אכלה קצת חול ושתתה קצת מי-ים, ולא נראה שזה הרתיע אותה בשום מובן. בפעם הבאה נבוא אפילו יותר מוכנים, ואולי גם ליותר זמן.
אכלנו ארוחת ערב אצל ההורים, וגם ניר הגיע עם פמלייתו. לאחר שקניתי לו מתנה ליום ההולדת שכבר יש לו, החלפתי את המתנה באחת אחרת - רק כדי לגלות שגם אותה יש לו. לא נורא... יש פתק החלפה. אני קיבלתי מתנות שימושיות והרבה ברכות, גם מאופיר ושקד. אגב, בשבוע הבא שקד בת 10! איך הזמן טס...
בשבת בצהריים הגענו אל תמר לארוחת צהריים. היו שם גם דנה, וגם רביב הגיע עם אורי הקטן. גל היתה בביה"ח לצדה של אמה, שעברה טראומה רצינית בעקבות ניתוח, שממנה לא התאוששה. לאחר שבשבת היא הורדמה, נודע לנו אתמול שהיא נפטרה. לא הכרנו אותה, אבל בטח נבוא לבקר ולנחם אבלים מתישהו השבוע.
הפעם אין חדשות טובות במיוחד. התחזית: בשבת מיקה ואני נחגוג את ימי ההולדת ויום הנישואין בארוחה טובה והצגה קומית, ובעוד 20 יום סוזאן וגה תופיע בת"א, ואני מחכה לה בכליון עיניים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה