יום שני, 15 בפברואר 2010

אקטואליה 15/2

כמעט חודשיים חלפו מאז העדכון האחרון... הרבה יותר מדי זמן, במיוחד בהתחשב בנסיבות.

בדצמבר עשיתי מספר נסיונות כדי לחבר את מערכת האובונטו החדשה שלי לאינטרנט של הכבלים, וגיליתי שישנה בעיה נפוצה עם חיבור של לינוקס לאינטרנט של הכבלים דרך נטויז'ן. עדיין לא מיציתי את כל האפשרויות, אבל זה קצת מעצבן. התמיכה הטכנית של נטויז'ן בלינוקס אמנם כוללת קומץ של תומכים אדיבים, אבל כנראה שהם לא מספיק מתמצאים כדי לעזור לגמרי. עובדה שהם ניסו דבר או שניים ובסופו של דבר הרימו ידיים.

בסוף דצמבר אסף גלעד החל להרגיש כאבים ברגל, שבסופו של דבר התגלו כבעיית גב. בעקבות כך הוא די הושבת וחדלנו לשחק סקווש, לפחות לעת עתה. מיקה ארגנה לי שבוע נסיון בחדר הכושר בו היא מתאמנת, והלכתי אליו שלוש פעמים במהלך אותו שבוע. גיליתי שני דברים מטרידים: האחד, שהסקווש ממש לא מספיק כדי לשמור על הכושר, ואני חייב לעבוד גם על פלג הגוף העליון, והשני, שאני ממש לא אוהב חדרי כושר, ואני חייב למצוא פתרון אחר.

בתחילת ינואר הלכנו עם יעל לראות את הסרט החדש "אווטאר" בתלת-מימד. ללא ספק, זוהי חוויה קולנועית מרשימה, עם טכנולוגיה שעד היום נעשה בה שימוש מוגבל ולא מוצלח במיוחד ועכשיו הבשילה לגמרי. בכניסה קיבלנו משקפיים מיוחדים אשר מפרידים בין התמונות המוקרנות לכל עין, ויוצרות את אשליית העומק. הסרט מצליח בצורה יוצאת דופן בקופות (זה קשור גם לעובדה שכרטיס להקרנות התלת-מימד עולה יותר), וג'יימס קמרון הדיח את עצמו מראש טבלת שוברי הקופות.

באמצע ינואר, לאחר ביקור בחיפה בשישי, ביקרנו בשבת בתל-אביב אצל אסף לוי, נורית ועידן הקטן. הקטנצ'יק כבר לא כל כך קטן, ובגיל 5 חודשים הוא כבר די כבד. ברגע שהוא יתחיל להתהפך ולזחול השומנים יעלמו מן הסתם, אבל כרגע הוא שוכב לו ומסתכל בעניין רב בעולם שמסביבו. נורית עברה בהצלחה את בחינות ההתמחות שלה, ואסף עסוק מעל לראש בעסקיו, ונראה שהם מאושרים.

בשבת לאחר מכן ההורים שלי ויעל הגיעו אלינו, למרות שיעל עברה עקירת שן בינה בשישי וההורים שלי היו קצת חולים. ניצלנו את היום המקסים והלכנו עם כרמל לגן השעשועים הקרוב אלינו. אחר כך הלכנו לאכול צהריים עם תמר במסעדה האיטלקית המקומית, שהיתה בסדר גמור, אם כי רועשת.

אמובי עוברת שינוי משמעותי בימים אלה, שינוי שהשפיע עלי באופן ישיר, מיידי ומשמעותי. על כך ברשומה נפרדת.

בסוף ינואר ראינו את ההצגה "אוגוסט: מחוז אוסייג'" בבית החייל בת"א. באותו יום ביקרנו אצל יפעת ודורון אחה"צ, ומשם חזרנו הביתה, התארגנו ויצאנו לתיאטרון, במחשבה שההצגה מתחילה ב20:30, כמו כל ההצגות. הפעם, מכיוון שההצגה ארוכה (שלוש שעות וקצת, כולל הפסקה), היא החלה בשעה 20:00, כך שאחרנו קצת... לא נעים.
ההצגה מתארת משפחה אמריקאית במרכז ארה"ב, שמתאחדת ברגע של טרגדיה, והאיחוד מציף שקרים וסודות של שנים, שלא איפשרו לבני המשפחה אושר אמיתי מעולם. השחקנים מצוינים, וגילה אלמגור מתעלה על עצמה בגילום התפקיד הראשי. אין ספק שהצגה כזו מדברת אל הקהל הרבה יותר מההצגה הקודמת שראינו, למרות שקשה מאוד להשוות את רמת הכתיבה לזו של איבסן.

בתחילת החודש הוציאה סוזאן וגה דיסק חדש, ראשון מתוך סדרה של ארבעה דיסקים שיצאו עד סוף 2011. לאחר שמצאה את עצמה ללא חוזה עם חברת תקליטים, וללא הזכויות על הקלטות שיריה (אלו שייכות לA&M), החליטה סוזאן להקליט את כל הרפרטואר שלה בעצמה, בגרסאות מינימליות דומות לאלו שהקהל שומע בהופעות החיות. יחד איתה ניגנו בהקלטות גם מייק ויסגליה, הבסיסט הקבוע שלה, וג'רי לאונרד, גיטריסט שהצטרף לזוג בסיבוב ההופעות האחרון ומוסיף נופך חדש ומרענן לשירים הישנים והמוכרים. לצורך העניין סוזאן פתחה לייבל משלה, ואני מאוד מקווה שהעסק יצליח כלכלית, מכיוון שהמשך דרכה האמנותית תלוי בתוצאת הניסוי הזה.
סוזאן חילקה את הרפרטואר שלה לארבעה חלקים: שירי אהבה, שירים על אנשים ומקומות, שירי מצבים נפשיים, ושירי משפחה. הלהיטים הגדולים שלה, Luka + Tom's Diner, יופיעו בדיסק הבא, שיצא כנראה לקראת סוף השנה. את דיסק שירי האהבה היא הוציאה בדיוק לפני יום האהבה בארה"ב, וזה עוזר למכירות, אני מניח.
אני מאוד ממליץ לקוראים לקנות את הדיסק (אני הזמנתי עותק חתום, כמובן...) או לרכוש את השירים להורדה. בדיסק יש 12 שירים, ובחנות iTunes ניתן למצוא גרסא מורחבת של 16 שירים, אבל רק לתושבי ארה"ב, משום מה.

ביום חמישי האחרון הלכנו לראות הצגה נוספת, "לילה במאי". ההצגה עוסקת במשפחה ירושלמית שנעה בין תקווה לייאוש, שבועיים לפני פרוץ מלחמת ששת הימים. המשחק מצוין, אבל כמו שמיקה הגדירה את ההצגה, זה בזבוז של שחקנים טובים (ואכן, הקאסט מרשים ומצוין). הכתיבה לוקה בחסר, וההצגה מערבת דרמה שאינה מובילה לשום מקום עם קומדית מצבים שאינה נחוצה להצגה. יצאנו מההצגה בתחושת אכזבה.

אלידע, שעבר לתקופה מסוימת למרכז הסיעודי של הקיבוץ מפאת מצבו, חזר הביתה לאחרונה עם מטפל פיליפיני. פרידה לא מסוגלת לתת לו את הטיפול שהוא זקוק לו (בכל זאת, גם היא כבר לא צעירה) אבל רווח לה כשהוא חזר להיות בבית. תמר החליטה לעזוב את הוד השרון ולעבור לגור בקיבוץ, גם כדי להיות קרובה להורים שלה וגם כדי לחסוך בעלויות, ולשם כך שכרה שם דירה. היא תעבור לשם בסוף מרץ, קצת לפני פסח.

אני מקווה שהעדכון הבא, מעבר לזה שידון בעבודה, לא ייקח חודשיים נוספים.

אין תגובות:

הספירה לאחור

מאגר ביומטרי - נזק לכל החיים